סעיף 13.4 לתמ"א 38: "במקום שחלה תכנית מפורטת לתוספת קומות תותר הרחבת יחידות הדיור במבנה על פי האמור בתכנית זו בסעיף 11.2, ואולם לא תותר תוספת קומות מעבר למה שנקבע בתכנית המפורטת." כפי שהובהר בדפי ההסבר הנלווים לשינוי "סעיף 13.4 מתייחס למקרה בו יש למבנה תכנית מפורטת קודמת לתוספת קומות" גם כאן לא תאפשר התמ"א חריגה בגובה מעבר מה שנקבע בתכנית המפורטת. במקרה כזה ניתן יהיה לממש את זכויות הבניה מכח תמ"א 38 על ידי הרחבת דיור (הרחבת דירות קיימות) ותוספת יחידות דיור בקומה מפולשת או בהוספת אגף...." בהמשך מובהר כי "יחסים אלה בין תמ"א 38 לבין תכניות מפורטות נקבעו על מנת להעדיף תכניות מפורטות שאושרו לאיזורים ומבנים ספציפיים ולמנוע פגיעה גורפת ברקמות בנויות שלמות באמצעות תמ"א כוללת שאינה רגישה למצבים ספציפיים." מן האמור ניתן ללמוד שלושה: ראשית, מדובר בתכנית לתוספת קומות - דהיינו תכנית אשר מתירה קומות נוספות ביחס להיתר שהוצא במקרקעין. בענייננו ההיתר הוצא על פי תכנית פת/1201 ובמסגרת פ"ת 2000 שודרגו הזכויות והקומה. שנית, מדובר בתוספת קומות כך שאין להכניס בגדר זה תכניות לבניה על גגות וכו, וכפי שהבהירה וועדת הערר ת"א בעניין ערר 5162/08 בן רבינוביץ' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן כדלקמן: "במקרה שכזה גם מן ההגיון לתת עדיפות לביצוע הרחבת הדירות מכח התוכנית המפורטת, אשר מתייחסת באופן פרטני למקום המבוקש. אין לדעתנו לתת פרשנות רחבה למונח "תוכנית מפורטת להרחבת דיור" כך שכל תוכנית המוסיפה זכויות בניה בבניינים קיימים תיחשב כתוכנית שכזו, גם אם זכויות הבניה המוענקות באותה תוכנית הינן מצומצמות בהיקפן ו/או מתיחסות רק לסוג מסוים של דירות. פרשנות רחבה שכזו של המונח "תוכנית מפורטת להרחבת דיור" תרוקן מתוכן את תמ"א 38. כך לדוגמה, בערים רבות קיימות תוכניות המתירות תוספת זכויות בנייה לדירת הגג לשם בניית חדר יציאה לגג - בדרך כלל תוספת הנעה בין 23 מ"ר ל 40 מ"ר לדירה. לדעתנו סעיף 13.3 לתמ"א 38 לא התכוון לתוכניות אלה, המתייחסות באופן טבעי לדירות הגג בלבד, והמוסיפות כמות קטנה יחסית של אחוזי בנייה, ואין לאמר כי במקום בו חלקה תוכנית שכזו לא ניתן להעניק זכויות בנייה מכח תמ"א 38." שלישית - עסקינן ב"קומות", לדעתנו במובחן מ"קומה". מונח זה נזכר פעמיים: הן בהוראת סעיף 13.4 והן בסעיף 13.1, וזאת בשונה למשל מהוראות התכנית לעניין "הקמת קומה אחת נוספת" בסעיף 11. הרציונאל הכללי העומד בבסיס התמ"א הינו כפי שפירשנו לא אחת, יצירת תמריץ כלכלי לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. רציונאל זה מחייב ליתן משקל של ממש לכדאיות הכלכלית בכפוף כמובן להוראותיה של התכנית, ואולם עם אלה ניתנות שתי פרשנויות סבירות, אנו סבורים כי נכון להעדיף הפרשנות העולה בקנה אחד עם מטרתה הבסיסית של התכנית כמפורט לעיל. לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט הנכבד בעניין עת"מ 1041/98 שוב נגד הועדה המקומית ת"א, עת"מ 1568/02 רימרמן נגד ועדת ערר מחוז מרכז, שם נפסק כדלקמן: "לבסוף, לא ניתן להתעלם מכך שפרשנות זו של הועדה המקומית עומדת בקנה אחד עם המגמה המיטיבה עם זכות הקניין של התושבים, ע"י הענקת פירוש המאפשר למשיבים למצות בצורה מירבית זכויות בקרקע. ברור הוא, כי לו הייתה זכות זו עומדת בניגוד גמור לכוונת התכנית או פוגעת באופן קשה באחרים, לא היה בכך כדי לסייע. במגמה זו, לאור האמור לעיל, יש גם כדי לתמוך בהחלטתה של הועדה המקומית, כפי שנאמר: "כמובן אם תכליתה של תב"ע ניתנת לפירושים שונים, כולם סבירים ובתוכם גם פירוש המשמר את קנינו של הפרט מבלי לפגוע באינטרס ציבורי שהוא בתחום התכנוני, אין לראות מדוע לא יאמץ הפרשן המשפטי את הפירוש הזה ואולי הוא אפילו מחויב בו". עת"מ (ת"א) 1041/98 שוב נ' הועדה המקומית ת"א, פד"מ כרך ב, חלק 2, 1998, תשנ"ח-נ"ט." גם בענייננו הפרשנות המוצעת (ולפיה רק תכנון מפורט של תוספת קומות (ברבים) מונע ניצול הזכויות על פי התמ"א עולה לדעתנו בקנה אחד עם תכליתה הבסיסית ביותר, וזאת מבלי לפגוע פגיעה קשה באחרים וזאת כפי שיפורט להלן." לפיכך איננו מוצאים גם בטענה זו ממש. במהלך הדיון העיר ב"כ הועדה המקומית כי התבקשה הקלה בדבר הקלה כמותית של 6% וכמו כן נוצלו הזכויות על פי פת / 2000 / 14, ותהה האם אין באמור סתירה. אנו סבורים כי ככל ש- פת / 2000 / 14 אשר הופקדה לאחר 1989 כקבוע בתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית) - התשס"ב - 2002, קובעת זכויות בניה באזור בו קיימים המקרקעין (מגורים ג'), הרי שלא ניתן לנצל את אותה הקלה. אולם, ככל שאותה תכנית קובעת הוראות בדבר צפיפות בלבד, אין מניעה לעשות כן, כפי שקבענו לא אחת. הנושא ייבדק לגופם של דברים על ידי הועדה המקומית. בכפוף לאמור הערר נדחה. בניהתמ"א 38תמ"א