בקשה להיתר להכשרת עבירת בניה של סגירת מרפסות בדירה בבית משותף רקע מדובר בדירה בית משותף ברחוב דגניה בשכונת בית הכרם בירושלים (להלן: "הדירה"). העורר ביצע עבירות בניה בכך שסגר מרפסות והפך אותם לשטח עיקרי בדירת המגורים. לאור עבירות הבניה הגיש העורר בקשה להיתר בניה להכשרת עבירות הבניה. לאור העובדה כי אין די זכויות בניה להכשרת עבירות הבניה, ביקש העורר להסב שטח עיקרי בסלון הדירה למרפסת שירות, ובזכויות אשר "מתפנות" ממרפסת השירות להשתמש להכשרת עבירות הבניה. המשיבה 2 הגישה התנגדות לבקשה להיתר. הוועדה המקומית סירבה לבקשה להיתר. נימוק הוועדה המקומית הינה כי לא ניתן לנייד שטח עיקרי על ידי יצירת מרפסת שירות בדירה קיימת וניוד השטחים אשר "נוצרו" ממרפסת השירות לעבירות הבנייה. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. במסגרת הערר טוען העורר כי מדובר בהכשרת עבירות בניה קלות שאין בהן עניין לציבור. עוד טוען העורר כי אין כל פגיעה אדריכלית או סטייה מקווי הבניין ומדובר רק בסגירת מרפסות מקורות. העורר אף טוען כי דיירים אחרים ביצעו עבירות בנייה דומות וכי אושרו סגירות דומות. המשיבה 2 הגישה כתב תשובה. ועדת הערר קיימה דיון בנוכחות הצדדים, ומכאן החלטתנו זו. דיון מרפסת השירות: כללי: העורר העלה טענות רבות בעניין האדריכלי, לגבי מרפסות דומות שאושרו וכן לגבי חוסר תום הלב של המשיבה 2 המתנגדת לבקשה להיתר. אלא שכול הטענות הללו אף אם הן נכונות (ואיננו מכריעים בכך) אין להם כל רלוונטיות כאשר אין זכויות בניה לסגירת המרפסות. יובהר, אין מחלוקת בין הצדדים כי ללא הסבה של חלק משטח הסלון למרפסת שירות אין די זכויות בניה לשם הכשרת עבירות הבניה. לפיכך, יש לבחון כשאלה מקדמית, האם ניתן אכן להקים מרפסת שירות על חשבון הסלון ולנייד שטחים אלו, ורק אם התשובה לכך חיובית יש מקום לשקול שיקולים אדריכליים או אחרים. לעומת זאת, היה והדבר אינו ניתן, הרי יש לסרב לבקשה להיתר. תכנית המתאר 62 מאפשרת הקמת מרפסת שירות אשר לא תספר במניין השטחים העיקריים. אולם, וזה העיקר במקרה שבפנינו, על מנת שאכן השטחים לא ייספרו כשטחים עיקריים, יש לוודא היטב כי אכן מדובר במרפסת שירות אמיתית ולא בפיקציה על מנת להרוויח שטחים נוספים. כך, למשל, תנאי שאין בלתו, העולה גם מנוסח הסעיף בתכנית המתאר הינו כי בין המרפסת לשטח העיקרי ייבנה קיר פנימי: "...שהמרחק בין הקיר הפנימי שלה...". כלומר, מרפסת השירות חייבת להיות מופרדת מהשטח העיקרי בקיר ממש. ועדת ערר זו וכן ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה עמדו מספר פעמים על טיבה של מרפסת השירות הפנימית וקבעו כי זו תאושר רק כאשר מהתכנון עולה כי מדובר במרפסת שירות ולא במסווה לשטח עיקרי. ר' למשל התייחסות ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה בערר ערר (ירושלים) 49/10 ‏‏ פרידוולד אלי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (): "כמו שעולה מתכנית המתאר ואף מפסק דין קופלר, וכן מהחלטות נוספות של ועדת הערר לתכנון ולבניה, אכן ניתן להוסיף מרפסות שירות שלא במניין השטח העיקרי, אולם הוספה זו מותנית בכך שהתכנון הספציפי מראה כי אכן מדובר במרפסת שירות המהווה שטח שירות ולא חלק מהשטח העיקרי. יובהר, לא ניתן לאשר את המרפסות הללו ללא חישוב השטחים בגינם כשטח עיקרי כאשר אלו מהוות על פי התכנון הלכה ומעשה חלק המשטח העיקרי, אלא רק כאשר התכנון מגלה כי באופן אמיתי מרפסות אלו מופרדות מהשטח העיקרי וישמשו כמרפסות שירות." (הדגשה שלי - ג.ה.). ויפים דברים אלו לעניננו. מכן הכלל אל הפרט: במקרה שבפנינו אין ספק בפני ועדת הערר כי מרפסת השירות הפנימית המבוקשת אינה מרפסת שירות והיא פיקציה בלבד. למעשה, מבקשים להפוך בבקשה להיתר חלק מהסלון למרפסת שירות. ראשית נציין, כי אין כל הגיון תכנוני או אדריכלי בהסבת חלק מסלון שאינו גדול למרפסת שירות. בכל מקרה, ברור הן מהבקשה להיתר והן ממבנה הדירה כי מרפסת השירות המוצעת לא תשמש כמרפסת שירות או מרפסת פנימית אלא נותרת חלק בלתי נפרד מהסלון. כך מוצגת מרפסת השירות בבקשה להיתר (ממזרח למסומן ב "?"): ניתן לראות בברור כי "מרפסת השירות" אינה מרפסת שירות אלא נותרת חלק בלתי נפרד מהסלון ומופרדת ממנו רק בקצוות של קיר המחוברים במחיצת הזזה קלה. לפיכך, הבקשה להיתר אינה מציעה מרפסת פנימית או מרפסת שירות אמיתית אלא רק סימון של שברי קירות בסלון המחוברים במחיצה מחומר קל, כאשר השטח המיועד למרפסת הפנימית נותר הלכה למעשה כחלק בלתי נפרד מהסלון, ואין כל הבחנה בינן לבין שטח הסלון. כמו כן, אין קיר פנימי המבדיל בין המרפסת הפנימית לשטח הסלון, אלא רק מחיצה מחומר קל, אשר ניתנת להזזה בקלות. בנסיבות אלו, אנו סבורים כי לא ניתן להשתמש בשטח עקרי שנוצר על ידי מרפסת פנימית שהיא פיקטיבית ומהווה חלק בלתי נפרד מהסלון. הכשרת עבירת בניה: אין חולק כי הבקשה להיתר והשימוש בשטחי הסלון כמרפסת פנימית הינם לצורך הכשרת עבירת בניה. הפסיקה קבעה באופן חד משמעי כי על אף שהעובדה כי מדובר בהכשרת עבירת בניה אינה מהווה שיקול בלעדי לסירוב לבקשה להיתר, הרי בהחלט מדובר בשיקול משמעותי. בית המשפט המחוזי בירושלים נתן לאחרונה תוקף נוסף להלכה זו בעניין עת"מ (ירושלים) 33281-02-11 פינטון נ' וועדת הערר מחוז ירושלים ואח' (). במקרה שלפנינו לעובדה כי מדובר בהכשרת עבירת בניה נפקות כפולה: ראשית, בעצם כך שמדובר בהכשרת עבירת בניה יש בכדי לשמש שיקול לסירוב לבקשה להיתר. שנית, מבקש ההיתר כבר הראה כי דיני התכנון והבניה אינם נר לרגליו, ולכן הנטייה תהא שלא לאשר לו שינוי פנימי שאין לו הצדקה תכנונית (היות ואין הצדקה תכנונית הגיונית להסבת חלק מסלון למרפסת שירות) רק על סמך הצהרתו כי לא יעשה שימוש במרפסת הפנימית כשטח הסלון. מעבר האמור לעיל, איננו סבורים כי ראוי לעשות שימוש בהסבת שטחים ללא הצדקה תכנונית או אדריכלית רק לאפשר אישור עבירות בניה. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי המרפסת הפנימית המוצעת אינה מרפסת פנימית או מרפסת שירות העומדת בתנאי תכנית המתאר, והיא מהווה שטח עיקרי לכל דבר ועניין. לפיכך, אין די זכויות בניה על מנת לאשר את המבוקש בבקשה להיתר וזאת אף אם היו יתר טענות העורר נכונות. אשר על כן בהעדר זכויות בניה ולאור השיקול הנוסף כי מדובר בהכשרת עבירות בניה, אנו דוחים את הערר. בניהבתים משותפיםמרפסת