שינוי בתנאי ההיתר אשר עניינו בתנאי לאכלוס המבנה לא שונה ועל כך הוגש הערר עסקינן במארג סטטוטורי הכולל את תכנית חש / 10 / 5 / א' ו - חש / 10 / 5 / י' הבית הוקם מכוח היתרי בניה שהוצא בשנת 2002 (להלן: "היתר הבניה המקורי"). תכנית חש / 10 / 5 / א', החלה במקרקעין קבעה כדלקמן: "א. היתרי בניה יוצאו לאחר אישור התוכנית ורישומה עפ"י הוראות פרק ג' סימן ז' לחוק, ולאחר אישור תכנית ביוב כוללת ע"י הועדה המחוזית (ראה סעיף 2.01) ואישור תכנית ניקוז (ראה סעיף 2.02) ולאחר שהבעלים (בכפוף לאמור להלן), שילמו חלקם היחסי, לפי שיעור חלקם בכל שטח התוכנית. ב. היתרי בניה לגבי מגורים לאחר מילוי 50% מקיבולת המגורים בישוב או לאחר 10 שנים מיום אישור תכנית זו - יוצאו רק אם תבוצע בפועל התכנית לביוב מרכזי עפ"י סעיף 2.01 ד'..." סעיף 2.01 ד' קובע את חובת ההגשה לתכנון אגני חמצון אשר מוטלת על הועדה המקומית. כן חלה על המקרקעין תכנית חש /10 / 5 / י - אשר אושרה בשנת 2001 וקובעת, בין היתר בסעיף 16 כי תנאי למתן היתר בניה הינו אישור משרד הבריאות לתחילת ביצוע בפועל של קו המאסף ביוב. כאמור, העוררת קיבלה בשעתו היתרים במקרקעין וזאת כדלקמן: ביום 25/2/2002 קיבלה העוררת היתר להקמת 2 יחידות דיור ושטחים נלווים; ביום 17/7/06, התקבל היתר להקמת בית מגורים של יחידת דיור אחת בשטח עיקרי של 867 מ"ר ושטח שירות של 150 מ"ר ושטחים נלווים; בהיתר זה הוכנס תנאי לפיו "לא יאושר אכלוס ו/או שימוש טרם חיבור מערכת הביוב למתקן הסניקה והפעלתו התקינה כנדרש". ביום 13/11/08 התקבל היתר שינויים למבנה על ידי המרת 116 מ"ר שטחי שירות במרתף לשטח עיקרי, גם בהיתר זה הוכנס אותו תנאי; ביום 30/9/09 ניתן היתר להגבהת הגדר הצפונית מ - 5 מ' ל - 8 מ' ובו נזכר שוב אותו תנאי של אכלוס; גם הפעם התבקשה תכנית שינויים אלא שהתבקש גם הסרתו של התנאי בדבר האכלוס כמפורט לעיל. כפי שפרטנו בערר 230/10 זה הרקע של קביעתו של התנאי בדבר האכלוס. "על פי תכנית החלה במקרקעין חש / 10 / 5 / א היה על המועצה האזורית להכין ולהגיש לאישור הועדה המחוזית תכנית כוללת למערכת ביוב בתחום התכנית, כאשר בתקופת הביניים של 10 שנים או עד מימוש 50% מקיבולת הבניה בישוב - לפי הקצר, הוכר שימוש בבורות ספיגה. ביום 5.12.06 אושרה תכנית הביוב שהוכנה באיחור, ע"י הועדה המקצועית לביוב, הועדה לשמירת הסביבה החופית וועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית, והוחל בבניית תחנת שאיבה. דא עקא, שבעלי זכויות בתחום היישוב עתרו לביהמ"ש בטענה כי הליך זה אינו מספק ויש לאשר גם תכנית כהגדרתה בחוק התכנון והבניה כתנאי לאישור אותה תחנה. עתירתם של התושבים האמורים נדחתה בביהמ"ש המחוזי אולם ביום 23.11.09 קיבל ביהמ"ש העליון את ערעורם וקבע כי לא ניתן להקים את תחנת השאיבה ללא קבלת האישורים הנדרשים עפ"י חוק. יש לציין כי בין לבין ובהעדר סעד ביניים הושלמה בנייתה של תחנת השאיבה." החלטת ועדת הערר בנוגע לאפשרות להתיר את אכלוס הבתים בכפוף להתקנתה של מערכת טיהור שפכים ביתית במסגרת ערר 230/10 הנחתה את הועדה המקומית גם במקרה נוסף. כשתהינו מה שונה ענייננו מאותו מקרה, השיבה הועדה המקומית כי בענייננו חלה גם תכנית חש / 10 / 5 / י'. אלא, שבעניין תכנית חש / 10 / 5 / י' אין כל חידוש: כוונתו של מתכנן אותן תכניות הן תכנית חש / 10 / 5 / א ו - תכנית חש / 10/ 5 / י' היתה לחייב הסדרת והתקנת מתקן הסניקה קודם להנפקת היתרים. משטופל נושא זה, לכאורה התמלאה הדרישה הקבועה באותן תכניות. מורכבות הנושא נובעת מכך שהטיפול לא היה נכון. במצב דברים זה, בו נסמכו פרטים על הקבוע בתכנית ומהלכי הרשות כפי שהבהרנו בהחלטותינו בעניין 230/10 איננו רואים מקום להקשות ולחסום פתרון פרקטי חלופי, באשר אותו תנאי לאכלוס אינו קיים בהוראות התכניות. הווה אומר: התכנית אינה המקור הסטטוטורי להתנאת התנאים לאכלוס והם אינם קבועים בה. גם ניתוח הרציונל העומד בבסיס אותם תנאים מעלה כי עניינו בהסדרת מכון סניקה עבור אכלוס של למעלה מ - 50% מבתי היישוב, תנאי שהובהר לנו כי לא התמלא עד עצם היום הזה. לא זו אף זו, פתרון חלופי זמני בנוגע לתשתית הביוב אפשרי לטעמנו, כפי שהבהרנו במסגרת ערר 230/10 עם התקנתה של מערכת ביוב ביתית שתטפל במכלול השפכים הביתיים (כולל מים שחורים) פתרון זה נחשב מקובל מבחינה אקולוגית ומהווה ביצוע בקירוב של הוראות החיקוק הרלוונטי. אשר על כן ולאור כל האמור אנו רואים להחיל את החלטתנו הראשונה בתיק 230/10 מיום 10/1/2011 גם בתיק זה. מבנהערר