בקשה לשימוש חורג ממגורים למרפאה פרטית בקומת קרקע במקרקעין הידועים כחלקה 31 מגרש 485 גוש 5481, ברחוב רוזובסקי יוסף 1 בפ"ת (להלן: "המקרקעין"). וכך החליטה הועדה המקומית: "הועדה שמעה את הטענות הצדדים. הועדה רואה את הצורך הציבורי של מרפאה אשר משרתת בעיקר את התושבים בשכונה. הוועדה התרשמה, כי המרפאה פועלת בשעות מצומצמות במהלך היום ומצוקת החניה שלגביה טוענים הדיירים אינה נגרמת מהפציינטים המגיעים בהכרח למרפאה. לפיכך, הועדה מחליטה לאשר שמוש חורג לתקופה של 5 שנים בתנאי מילוי דרישות מה"ע. שעות הפעילות של המרפאה הינן בין השעות: בוקר: 10.30-7.30, סגירה עד 11.30. אחה"צ: 19.00-17:00, סגירה עד 20.00. יש לאטום הכניסה מחדר מדרגות ראשי..." מדובר בבניין בן 22 יחידות דיור, מתוכם היחידה נשוא הערר שהינה חלקת משנה 1 בקומת הקרקע בבניין. המרפאה המבוקשת הינה שלוחה של קופ"ח כללית אשר עובדת בבניין שנים מספר (כנראה 13 שנה), ולדברי המבקש נפתחה (לא על ידו) טרם אכלוס הבניין בדייריו. תמצית טענות העוררים הבקשה לא הובאה לידיעת כל העוררים ו/או דיירי הבניין ו/או כל הבניין ו/או דיירי הבניינים הגובלים, וזכותם להתנגד נפגעה. התכניות החלות במקום מתירות שימוש למגורים בלבד ולפיכך מרפאה ל - 5 רופאים אשר ניתן לעשות בה גם שימוש למעבדה ללקיחת בדיקות דם מהווה סטייה ניכרת. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי אותה תכנית כוללת גם אזורים עם חזית מסחרית בשטח לבנייני ציבור בשונה מאזור המגורים בו הוקמה המרפאה. במרחק של מספר מטרים קיים מרכז מסחרי ובית רופאים של קופת חולים מכבי ובהמשך בדרך מנחם בגין גם מרכז של קופת חולים כללית. המרפאה מהווה ותהווה מטרד לשכנים ולדיירי הבניין. מרפאה קולטת לקוחות רבים, ריבוי לקוחות גורם מהווה ללכלוך, רעש, הגברת מצוקת החניה, מטרדי ריחות, רעשים נוספים כתוצאה ממכשור, פגיעה בפרטיות וצביון הבניין. אין זה עניין של מה בכך לפתוח בית רופאים ומעבדה בבניין מגורים, משרד הבריאות לא אישר זאת, מה לעניין הפסולת הרפואית והשלכות מהידבקויות במחלות זיהומיות. בהקשר זה נטען כי לא הוצג רישיון עסק. תקן החניה מחייב 8 מקומות חניה שאינם בנמצא. פרק הזמן של 5 שנים הינו ארוך מידי ומהווה "אות קין" ומשליך על שווי הדירות בבניין. במקרה דנן מדובר בשימוש חורג מזה 14 שנה ואין לתת פרס למעוול. שימוש חורג הוא פתרון זמני ואינו תחליף לתכנון חדש. הימצאותה של המרפאה תקשה על דיירי הבניין בעתיד באופן תיאורטי לשפצו ו/או לשדרגו באמצעות תמ"א 38. תמצית עמדת המשיב מדובר בצורך ציבורי אשר כל הדיירים היו ערים לו שרכשו את דירותיהם. המרפאה משמשת כמרפאה ראשונית שמידי פעם מגיעים אליה רופאים מקצועיים לייעוץ. בבניין מתקיימים עסקים משרדיים אחרים בקומות הגבוהות יותר. המרפאות הקיימות בסביבה אינן עומדות בעומס ואינן יכולות לשרת את כל צורכי הציבור. במקום אין מעבדה, לא היה ולא יהיה. הימצאותה של מרפאה בבניין הינה נכס בשעת חירום ניתן לקבל סיוע מיידי, המרפאה משרתת את תושבי השכונה ואינה קולטת מעבר לכך בשל גודלה ומיקומה. הניסיון נעשה על ידי צוות המרפאה הן לעניין המרפאה והן לעניין החצר. המטופלים נמצאים בסלון הדירה ואינם גורמים כל רעש יותר מאשר בכל דירה אחרת. אין במרפאה כלים העושים רעש. מקומות החניה שבבניין אינם קרובים למרפאה ומצוקת החניה אינה נגרמת כתוצאה מלקוחותיה. עמדת הועדה המקומית הערר צריך להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתו. העוררים קיבלו דבר הדואר ובו החלטת הועדה ביום 8/1/2012, ואילו הערר הוגש ביום 19/3/12. הפרסום של השימוש החורג פורסם בשלושה עיתונים, הודבקו מודעות בחזית הבניין, ונשלחו הודעות לבעלי הדירות בבניין וכן לבעלי נכסים גובלים (רחוב רוזובסקי 3). הועדה המקומית איזנה בין העובדה כי קיימת עבירת שימוש בנכס לבין האינטרס הציבורי החשוב בבריאות. עצימות השימוש החורג היא נמוכה משום שבתכנית החלה במקרקעין פת / 2000 ניתן לקיים באזור מרפאה בהגבלה של 30 מ"ר, ולאחר מכן גם שטח זה הוגדל. דיון והכרעה לעניין סוגיית הפרסום המציאה לנו הועדה המקומית אישורים על משלוח דברי דואר רשומים הן לדיירים ברוזובסקי 1 והן לדיירים ברוזובסקי 3. מכל מקום לית מאן דפליג כי הדיירים ברחוב רוזובסקי 1 הגישו התנגדותם הן באמצעות ועד הבית והן בנפרד וכי זו נשמעה בפני הועדה המקומית ומכוח זה גם עררו לועדת הערר בערר שבכותרת. במצב דברים זה יפים דבריו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 14/98 אוסקר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ ואח' שם נקבע כדלקמן: " הליכי הפרסום נועדו להעביר לצדדים הנוגעים בדבר את האינפורמציה הדרושה לניצול אפקטיבי של זכות הטיעון הקנויה להם. מאחר ובמקרה דנן לא נשללה מן העותרים זכות הטיעון, ולו באופן חלקי ממילא לא נגרמה כל פגיעה בזכויותיהם, בגין הפרת חובת הפרסום על ידי הרשות. אשר על כן, אין להם כל מעמד לדרוש את ביטול ההליך המנהלי". לפיכך לא מצאנו גם בפרסום באופן הפוגע בשקיפות ו/או לא מקיים היסודות הנדרשים על פי הדין. ועדת הערר דנה בערר ואף יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהסוגיה נשוא הערר, ובמסגרת זו נמצא כדלקמן: המרפאה קיימת בקומת הקרקע בקצה הדרום מזרחי. למרפאה כניסה חיצונית נפרדת לשביל הולכי רגל מדרום. למבנה כ - 3 מקומות חניה מוסדרים והשאר לאורך הרחובות, כמו גם למבנים אחרים ממערב ומצפון. קיימת דלת כניסה מחדר המדרגות ללא שלט וקיימת מצוקת חניה באזור. ככלל, שימוש חורג כשמו כן הוא ואין מקום לאפשר שימוש בו חלף תכנון מסודר ומושכל כנדרש על פי דין. הרציונל העומד בבסיס עקרון זה נוגע להצדקה להפיכתו של תכנון מסוים לדין, שהוא עובר בשבט ביקורתו של הציבור וזוכה לאמון הגורמים המקצועיים המוסמכים. לעניין זה נפנה למשל לעע"ם 10112/02 אדם טבע ודין ואח' נ' הועדה המחוזית מחוז ירושלים שם נקבע כדלקמן: "דמוקרטיה במובנה המהותי לא תספק עצמה בהליך של בחירות מדי שנים מספר. מתוך כך שדמוקרטיה ישירה לא תסכון בימינו ובתנאי חיינו - נאלצים אנו, בטובתנו ושלא-בטובתנו, להסתפק בדמוקרטיה עקיפה, דמוקרטיה של נציגים - יש וראוי למצוא דרכים חלופיות לשיתופו של הציבור בהליכי השלטון ובהחלטות המשפיעות במישרין ובעקיפין על היחיד ועל הכלל. דרכים חלופיות אלו יכולות ללבוש פנים מפנים שונות. כך למשל על דרך התייעצות, בשמיעת התנגדויות לתכניות אלו ואחרות ועוד... גם אם אין המחזיקים בסמכויות חייבים לקבל את דעתו של היחיד, למצער ישמעו את שיש בפיו להשמיע. ומי יודע, אפשר אף יושפעו מדברים שישמעו. מכל מקום, שמיעת הציבור תגוון את מקורות המידע של המינהל, ויהיה בה אף כדי לרענן את המחשבה. על דרך זו, למותר לומר, תגבר הסולידריות החברתית, ויקל על היחיד להזדהות עם מעשי הממשל והחלטותיו. כך יהיה במקום שהציבור יחוש כי דעתו נשמעת ונשקלת בלב פתוח ובנפש חפצה לעת קבלת החלטות המשפיעות במישרין ובעקיפין על איכות חייו. שיתופו של הציבור לא יהיה בכל עניין ועניין, שלו כך היה לא היה המינהל יכול לתפקד. ואולם בנושאים מהותיים שיש בהם כדי להשפיע על החיים ועל איכות החיים, ראוי לו לשלטון ולמינהל כי ישמע את דעתו של "הרוב הדומם". דרכי הנהגה ראויים אלה לשלטון ולמינהל ממצים עצמם בעקרון-תשתית המדריך אותנו בכל אשר נלך. .." התארכותו של שימוש חורג שנים ללא תכנון קבוע עומדת בניגוד לרציונל הנזכר לעיל. לא זו אף זו, תכנון של קבע טומן בחובו תוצאות פיסקליות אשר אמורות להוות חלק מהשיקול לאישורו או לדחייתו במצב של אישור שימוש חורג, תוצאות אלה באות לידי ביטוי חלקי בלבד (היטל השבחה) וחסרות הפן האחר של בחינת התכנית באספקלריית פרק ט' לחוק (תשלום פיצויים על פי סעיף 197). יחד עם זאת, השימוש החורג נותר מכשיר לגיטימי בחוק התכנון והבניה (על כל פנים במתכונתו הנוכחית של חוק זה). בערר (דרום) 6078/07 מלון נופש מוריה אילת בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, אילת ריכזה ועדת ערר דרום בראשותו של עו"ד גלעד הס את מבחני הפסיקה בנוגע לקריטריונים להתרתו של שימוש חורג כדלקמן: "עצימות" השימוש החורג: פרמטר ראשון שיש להביא בחשבון הינו "עצימות" השימוש החורג או במילים פשוטות הפער בין השימוש התכנוני המותר לבין השימוש החורג המבוקש. הרי אין דין שימוש חורג מקרקע חקלאית למטרת מסחר (שימוש חורג בעצימות גדולה) כדין שימוש חורג ממשרדים למקצעות חופשיים לצורך משרדי חברת הי טק (שימוש חורג בעצימות נמוכה). ויפים לענין זה דבריו של בית משפט הנכבד בענין עת"מ (ב"ש) 207/04 עץ ערמונים נ' וועדת הערר מחוז דרום,: "לא הרי בקשה להתיר שימוש חורג לתעשיה באיזור המיועד למגורים כהרי בקשה להתיר שימוש חורג למסחר באיזור המיועד לתעשיה." היקף השימוש החורג: הפרמטר השני אותו יש לבחון הינו היקף השימוש החורג. כאמור לעיל העצימות מתייחסת לפער בין השימוש המבוקש לשימוש התב"עי ואילו ההיקף מתייחס לשטח הבנוי בגינו מתבקש השימוש המבוקש. ולענין זה ראה דבריו הברורים של בית המשפט בפרשת עץ הערמונים לעיל: "לא הרי בקשה להתיר שימוש חורג שעניינו במבנה של 100 מ"ר כשימוש חורג המתבקש למבנה של 10,000 מ"ר." וראה גם סעיף 55 להחלטת בית המשפט בפרשת איקאה. תקופת נסיון: אפשרות נוספת שבגינה ניתן להשתמש בכלי של שימוש חורג הינו ל"תקופת נסיון". ונבהיר: לעתים מבקשים לשנות ייעוד במקום מסויים, אך לא ניתן לחזות את העתיד ולדעת מה תהיה ההשפעה של שינויי הייעוד על המקום ועל האזור. במקרה שכזה שינוי באמצעות תוכנית עלול ליצור קשיים רבים, ראשית העלות של הכנת תוכנית הינה גבוהה הן ליזם והן למערכת. שנית, ביטול התוכנית היה והנסיון ייכשל, עלול להיות כרוך בתביעות לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה. לפיכך, במקרים שכאלו, יש מקום להתיר שימוש חורג לתקופת נסיון קצובה, תוך שמירה על עקרון ההפיכות, כך שבתום התקופה ניתן יהיה לבחון את המצב התכנוני שנוצר עקב השימוש החורג, האם מצדיק שינוי הייעוד או שמה גרם נזק ויש להפסיקו. מועד התוכנית הקיימת: פרמטר נוסף אשר יש ליתן הדעת אליו במסגרת הליך השקילה של מתן שימוש חורג הינו המועד בו אושרה התוכנית הקיימת, כאשר ככל שעסקינן בתוכנית ישנה יותר, הרי יהיה זה סביר יותר כי האמור בה אינו תואם עוד את רוח הזמן וכי יש מקום לאשר שימוש חורג הימנה. מובן, כי גם ההפך הוא נכון, ככל שעסיקנן בתוכנית חדשה יותר, הנטיה תהיה שלא לאפשר שימוש חורג מהוראותיה. "גישור" לתוכנית עתידית אחד המקרים המובהקים בהם יהיה מקום להעתר לבקשה לשימוש חורג הינה כאשר הבקשה לשימוש חורג מתאימה למגמת התכנון החדש לאזור מסוים. כלומר, כאשר לאזור מסוים קיימת מגמת תכנון חדשה אשר משנה את ייעודו לייעוד חדש, יהיה מקום לשקול בחיוב מתן שימוש חורג המתאים לשימוש החדש. כמובן, כי ככל שהתכנון הסטטוטורי מתקדם יותר, כך הנטיה לאשר שימוש חורג המגשר לשימוש החדש גדולה יותר. כך, למשל, במקרה שקיימת תוכנית מופקדת לשימוש החדש תהיה נטיה גדולה יותר לאישור שימוש חורג עד לאישור בפועל, הנטיה תהיה קטנה יותר במקרה בו רק קיימת תוכנית רעיונית בהכנה. וראה בענין עץ הערמונים לעיל: "ולא הרי בקשה להתיר שימוש חורג שתכליתה קביעת עובדות רחבות היקף בטרם הגשת תוכנית מפורטת כהרי בקשה להתיר שימוש חורג נקודתי שעה שתוכנית מפורטת הופקדה ונמצאת בהליכי דיון ואישור." נציין, כי מובן שבמקרה בו מגמת התכנון הינה הפוכה לשימוש החורג המבוקש, הנטיה תהיה שלא לאשר את השימוש החורג. נציין, כי עקרון הגישור מוסכם גם על ידי בית המשפט בענין איקאה, סעיף 62: "אכן מפסקי דין מסוימים עולה כי שימוש חורג הינו כלי תכנוני אפשרי לפרק זמן מוגבל עד להכנתה ואישורה של תוכנית בניין עיר חדשה לאותם מקרקעין, כטענת המשיבים. אולם, כלי זה נועד "לגשר" על פער בין תכנון ישן וארכאי לבין המציאות המשתנה שאינה מתאימה עוד לאותו תכנון. בענייננו, התוכניות החלות על המקרקעין הינן בנות עשר שנים ואף פחות מכך - ולפיכך, טעם זה אינו מתקיים." חשוב להבהיר כי עקרון ה"גישור" מסוייג ומוגבל בעקרון אחר, בו נדון לעיל, והוא העקרון המכונה "עקרון ההפיכות", כך שלא יאושר שימוש חורג אשר יהיה בלתי הפיך ובכך יסכל את ההליך התכנוני או ישימו לפלסתר. עקרון ההפיכות: עקרון ההפיכות קובע כי לא יינתן אישור לשימוש חורג וזאת כאשר לאחר תום תוקפת השימוש החורג, והיה ולא תשונה התוכנית הרלוונטית, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו למצב התואם את התוכנית. עד לפסק הדין בענין איקאה דנו בעיקר בענין "ההפיכות הפיזית" או "הטכנית" כלומר, התאמתם הפיזית של המבנים לשימוש התב"עי לעומת התאמתם לשימוש החורג ולהפך. בפסק הדין בענין איקאה הורחב עקרון ההפיכות כך שזה כולל "הפיכות רעיונית", וכך מסביר כב' בית המשפט את העקרון, בסעיף 54: "כוונת דברים אלו היא להשפעותיו הניכרות של השימוש החורג בהיבטים כלכליים, תעסוקתיים וכיוצא באלה. בענייננו - כאמור בהחלטת וועדת הערר עצמה - לשימוש החורג המבוקש השפעות שהשלכתן היא מעבר למתחם שורק. לשימוש החורג בענייננו עשויה או עלולה להיות השפעה על כלל העיר ראשון לציון, על אזור גוש דן כולו ואף מעבר לכך. מספר המועסקים לבדו במבנים מושא השימוש החורג יימנה רבבות אנשים, ואין ספק בעיני כי בנסיבות אלה יקשה על מוסדות התכנון "לשים בצד ולהתעלם" מקיומו של שימוש מסחרי רחב היקף שכזה במתחם שורק, בעת שידונו באופן מקצועי באישור תוכנית המתירה שימוש מאותו סוג באותו מיקום." עקרון השקיפות: אחד הנימוקים בגינם יינתן השימוש החורג רק במקרים חריגים הינו, כי הליך השימוש החורג אינו דומה להליכי אישור תוכנית מבחינת השקיפות הציבורית, ובעיקר בנושא היקף הפרסום הנדרש. וראה, ענין איקאה לעיל: "הרציונאל הראשון עליו נסמכת ההלכה הפסוקה - המצמצמת את האפשרות לפעול בדרך של שימוש חורג - מכונה "עקרון השקיפות", ועניינו השתתפות הציבור בהליך. סימן ו' בפרק ג' לחוק התכנון והבניה קובע "הוראות כלליות" להכנת תוכנית בניין עיר. הוראות אלו כוללות מספר שלבים, ביניהם: הכנת תוכנית, הפקדתה, פרסומה, הגשת התנגדויות לתוכנית ודיון והכרעה באותן התנגדויות. שלבים אלו הכרחיים על מנת שלציבור יהיה נהיר בכל שלב ושלב מה התקבל, מה בוצע, על מה דנים ומהן האפשרויות הפתוחות להתנגד לאותה תוכנית." המשמעות של עקרון השקיפות הינה צמצום השימוש בכלי השימוש החורג, תוך הבחנה בין מקרים בהם הפרסום המצומצם של שימוש חורג עונה על צרכי השקיפות לבין המקרים בהם יש אינטרס ציבורי רחב ויש מקום לערוך פרסום מקיף כפי שמפרסמים תוכנית. הפגיעה ו/או הרווח של צדדי ג' שיקול מהותי שיש לשקול בדיון באישור שימוש חורג הינו פגיעה ו/או הרווח של צדדים שלישיים. אישור שימוש חורג עלול להשפיע על מעגלים שונים של נפגעים (או מרווחים) כתוצאה מהאישור. במעגל הראשון יש את מבקש השימוש החורג לעומת אלו שהגישו התנגדות וטוענים לפגיעה. אך, אין להסתפק רק בבחינת מעגל זה ויש לבחון אף את המעגלים הרחבים יותר, כגון המשתמשים הצפויים בשימוש החורג, כלל הציבור וכמובן הסביבה. כך, למשל, שימוש חורג לגן אירועים יכול שלא לגלות פגיעה של ממש במתנגד ספציפי, אך לגלות פגיעה קשה בסביבה, וכמובן שיש להביא את שיקול הפגיעה בסביבה במסגרת שיקולי האישור או הדחייה. מצב הפוך ומוכר של שימוש חורג הינו שימוש חורג שמהווה פגיעה במתנגדים אך חיוני לציבור, כמו למשל, השימוש החורג הנפוץ ממגורים לגן ילדים, ואז למרות שיש פגיעה במתנגדים הרווח החברתי יהווה שיקול לאשר את השימוש החורג. ראה: עת"מ (ת"א) 1155/00 משולם צעירי נ' וועדת ערר ואח'. צורך חיוני ודחוף: פרמטר נוסף שיכול לבוא בחשבון במניין השיקולים הינו צורך חיוני ודחוף. לעתים במהלך החיים נותר צורך תכנוני או חברתי דחוף באזור או במקום מסויים. היות ואישור מהלך תכנוני שלם גוזל זמן ארוך, יש מקום לנקוט בהליך של שימוש חורג להשגת הצורך החיוני. מובן, כי במקרה שכזה יש להוכיח כי אכן קיים צורך חיוני ודחוף אשר המתנה עד לאישור מהלך תכנוני שלם תגרום נזק. כך, לדוגמא, בעת הקמת העיר מודיעין נוצר הצורך בהקמת מפעלי בטון לשם אספקה מהירה של בטון לבניית העיר. לפיכך, אושרו בשעתו, בהליך של שימוש חורג, מקומות להפעלת מפעל בטון זמני, על מנת לענות על צורך חיוני ודחוף. בעניין שלפנינו כפי שהובהר הן על ידי הועדה המקומית, והן על ידי הצדדים מדובר בצורך ציבורי חיוני. לטענת המשיב ניסיונותיהם של הרופאים המשתמשים במרפאה למצוא מקום חלופי במסגרת אחד המרכזים המסחריים ו/או השטחים הציבוריים עלו בתוהו. כתוצאה מהאמור ברי כי "הרווח" של הציבור, לרבות ציבור דיירי הבניין באספקה של שירות רפואי חיוני עולה על המטרד והפגיעה בהם, כל עוד מדובר בשימוש זמני . הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח האופי של המרפאה כפי שהובהר בדיון בפנינו שהינה מרפאה שכונתית אשר מטפלת בתושבי השכונה הקרובים ומאפשרת בדיקות רופא בלבד ולא שירותי מעבדה. דעתנו מתחזקת לאור התנאים שהושמו בהחלטת הועדה המקומית בדבר שעות הפעילות המצומצמות (עד 4 שעות בבוקר מפתיחה עד סגירה, ועד 3 שעות אחה"צ מפתיחה עד סגירה). איננו סבורים כי המרפאה פוגמת בעקרון ההפיכות, שכן מדובר בדירה אשר בתום השימוש החורג ניתן להחזירה לייעודה. לא זו אף זו, חלוקת החדרים בדירה לא שונתה באופן מהותי ואיננו רואים בעייתיות במישור זה. אשר לעניין "העצימות" הרי שלאור העובדה כי במקרקעין מותרים שימושים למקצועות חופשיים (בכלל זה קליניקות) אם כי במגבלות שטח ומגורי המשתמש בדירה, יש ממש בטענת הועדה המקומית בדבר המינוריות של אותה "עצימות". יחד עם זאת, כפי שהבהרנו אנו סבורים כי מצב דברים בו שימוש חורג נמשך לאורך שנים ארוכות אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין כפי שהוסבר לעיל, לפיכך אנו קובעים כי השימוש החורג יאושר ל - 3 שנים מיום התחלתו בפועל על ידי המבקש, ויוכל להיות מוארך בשנתיים נוספות רק אם תוגש תכנית כהגדרתה בחוק המסדירה את פעילותה של המרפאה במסגרת הבניין. היה ולא תוגש תכנית כזו יהא על המשיב לפנות המרפאה מהבניין בתום תקופה זו. זאת ועוד, תנאי נוסף על אלה הקבועים בהחלטת הועדה המקומית יהא כי הכניסה היחידה למרפאה תהיה רק מרחוב מנחם בגין במקום בו קיים היום שער ושביל המוביל למרפאה. הכניסה הקיימת מלובי הבניין תאטם בקיר., תנאי זה יהווה תנאי למתן ההיתר. לפיכך הערר מתקבל מקצתו ונדחה ברובו. רפואהקומת קרקעשימוש חורג