על פי טענות העוררות המקרקעין מיועדים למוסכים, אחסנה ומלאכה קלה. מזה שנים פועלת העוררת לקידום בקשה להיתר בניה להקמת תחנת תדלוק מדרגה ג', חנות נוחות בשטח של 45 מ"ר, מבנה מסחרי בשטח כולל של 400 מ"ר במקרקעין. הבקשה נדונה לראשונה ב- 31/01/08 והוחלט לאשר את הקמת תחנת התדלוק והמבנה המסחרי בכפוף להערות בתיק הבקשה ובתנאים נוספים. במקביל להליכי הרישוי הוגשה בקשה אחרת לשימוש חורג במסחר במקרקעין הסמוכים למקרקעי העוררות וזאת לצורך קבלת היתר לשימוש חורג לבית אבות אשר כבר קיים במקום ופעל בו שנים רבות. ביום 29/09/09 החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה לשימוש חורג ועקב כך נמנעה מלהאריך את החלטתה בעניין העוררות. על החלטה זו הוגש ערר (ערר 39/10) במסגרתו טענה המשיבה כי היא מבקשת לקדם שימוש למע"ר (להלן "מרכז עסקים ראשי") ברחוב העצמאות ולצורך כך נוקטת בהליכים לפי סעיף 77 ו- 78 לחוק. עד היום לא פורסמה הודעה כנ"ל. ועדת הערר החליטה לאשר את הבקשה לשימוש חורג לבית אבות בכפוף למילוי מספר תנאים וביניהם גם הגשת תב"ע בסמכות ועדה מחוזית לשינוי הייעוד לבית אבות. נכון למועד כתיבת שורות אלו לא מולאו התנאים. לפיכך פנו העוררות לגורמים שונים במשיבה בבקשה לחדש את אישור הבקשה. הדרישה להתאים את הבקשה למגמת התכנון העתידית לא סבירה במקרה דנן. המשיבה שגתה בהסתמכה על נימוק זה. מטרתה של תמ"א 18 הינה לעודד בנייתן של תחנות תדלוק ואילו המקרקעין דנן מיועדים למוסכים, אחסנה ומלאכה קלה. לא ברור מדוע המשיבה מבקשת להסתמך על מגמה תכנונית עתידית שתבוא לידי ביטוי ביום מן הימים ומעבר לכך ברי כי אין בכוחה של תכנית בהכנה כדי לשלול או לפגוע בזכויות כוחה של תכנית המתאר הארצית כפי שנקבע בשעתו בערר 656/03 "סלקום ישראל בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון". לא זו אף זו ועדת הערר הבהירה בעבר כי בראייתה הייעוד של תחנת תדלוק עשוי להשתלב כמרכז עסקים ראשי. העוררות תיפגענה כתוצאה מהותרת ההחלטה על כנה שכן המשמעות היא הקפאה של 4-5 שנים של פיתוח המקרקעין. אי ניצול מלוא זכויות הבניה במגרש הינו נימוק לא סביר לדחיית הבקשה להיתר. תמצית עמדת המשיב 2 יש לסלק את הערר על הסף מאחר והבקשה לנשוא הערר הוגשה לידי מר גבי אדרי ולא ע"י העוררות. בית האבות הינו מבנה קיים חי ופועל מזה כ- 15 שנים באישור כל משרדי הממשלה, מוכר כמפעל מאושר ונחוץ לתושבי המקום. אף גורם רישוי רציני לא ייקח על עצמו אחריות לאשר הקמת תחנת תדלוק נוכח היעדר המרחק הנדרש בין בית האבות לבין התחנה כאשר בפועל המרחק עומד על כ- 20 מ'. אף לולא בית האבות לא ניתן היה לאשר את הבקשה מפאת קיומם של מבני מגורים במרחק של פחות מ- 20 מ' ממיקום התחנה המבוקשת כאשר המרחק הנדרש הוא 40 מ'. בית האבות נותן מענה לאוכלוסייה הקשישה של יהוד וככזה עונה על דרישת התכלית הראויה הדרושה למתן שימוש חורג. תחנות תדלוק מאידך קיימות כבר שתיים מאושרות ברחוב העצמאות, ואם העוררות הפתרונים מדוע האזור זקוק להקמתה של עוד תחנת תדלוק שלישית בטווח של פחות מקילומטר אחד. המשיב הגיש עוד ב-2010 מהדורה ראשונה של התב"ע לועדה המקומית אלא שהשגות שונות נמשכו זמן רב מהצפוי ובאפריל האחרון הוגשה מהדורה אחרונה להעברה לועדה המחוזית. ביום 14/11/11 החליטה הועדה המקומית להמליץ בפני הועדה המחוזית להפקיד את התכנית בכפוף לאישור נספח תנועה הערות ותיקונים וכתב שיפוי. בנסיבות אלה אין אלא לגשר בין הייעוד הנוכחי לבין הייעוד המבוקש שהגיש המשיב ע"י ההליך של השימוש החורג. עמדת הועדה המקומית החלטת הועדה המקומית לא הייתה לסרב אלא לחזור ולדון לאחר שתוגש בקשה מתוקנת הכוללת את מלוא זכויות הבניה המותרות. דין הערר להידחות על הסף מאחר והבקשה הוגשה ע"י אחר מהעוררת, וכמו כן טרם סורבה ע"י הועדה המקומית. ביום 18/01/10 החליטה הועדה המקומית להמליץ בפני הועדה המחוזית על פרסום הודעה לפי סעיף 77 לחוק וקביעת תנאים על פי סעיף 78 לחוק. החלטת הועדה המקומית הועברה לועדה המחוזית ביום 15/06/10 ועד כה טרם הוכרעה ע"י האחרונה. מיצוי זכויות בהיקף של 40% כמוצע בבקשה להיתר מעבר להיותו מועט יהווה נטע זר ובזבוז משווע של משאב הקרקע. היענות וחיוב לבקשה במתכונתה הנוכחית יקבע וינציח הלכה למעשה מימוש זכויות בהיקף מועט הנוגד כל היגיון תכנוני ראוי מושכל ומתחייב. המשיבה הייתה חוטאת לתפקידה כמוסד תכנון סביר אם הייתה מאשרת המבוקש במקרקעין המיועדים כאזור המע"ר אשר אמור להוות ספינת הדגל של העיר. כוונתן של העוררות להציב בראש מעייניהן את תחנת התדלוק כעיקר וכמהות על חשבון ייעודם התקף של המקרקעין וזה העתיד להיות אזור תעשיה, משרדים ומסחר, היפוך יוצרות זה מנוגד לתשתית התכנונית התקפה. מוסד תכנון אחראי אינו יכול להתעלם ממגמות תכנוניות מתהוות ו/או עתידיות מה עוד שהוא זה המקדם אותן. למאן דהוא אין זכות קנויה להקמת תחנת תדלוק לעולם הדבר מסור לשיקול דעת המוסד הרלוונטי. המשיבה לא החליטה לסרב להיתר. התכנית העתידית המתהווה לאזור מע"ר לא היוותה נימוק ו/או טעם לסרב והתכנית העתידית אינה סותרת את ייעודי הקרקע והתכליות המותרות עפ"י התכנית התקפה. יתרה מזאת, בידי מוסד תכנון והמשיבה בכלל זה, הזכות והכוח לפרסם הודעה לפי סעיף 78 לחוק. המשיבה החליטה לא מכבר, לאשר בקשה לשימוש חורג לצרכי בית אבות במקרקעין הסמוכים בהתאם וכמתחייב בהחלטת ועדת הערר בערר 39/10 ובנסיבות אלה העוררות מושתקות ומנועות מלטעון דבר וחצי דבר כנגד החלטת המשיבה, לאשר בקשה לשימוש חורג לצרכי בית אבות. בנסיבות אלה, הגשת הערר כאן מוקדמת שכן, טרם חלף מניין הימים שנקצבו לשימוש החורג שהותר במקרקעין ע"י ועדת הערר. דיון והכרעה כעולה מטענות הצדדים זו הפעם השנייה שועדת הערר נדרשת לקונפליקט בין בית האבות לבין תחנת התדלוק. במסגרת ערר 39/10 נדרשנו לכך לראשונה, עת תקפה העוררת את אישור השימוש החורג לבית האבות. וכך נקבע באותו מקרה: " ועדת הערר דנה בערר שמעה בהרחבה את הצדדים ואף יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. במסגרת זו נמצא כדלקמן: ברחוב העצמאות 26 בניין בין שלוש קומות קומה מסחרית ושתי קומות של בית אבות. בחלקו הדרומי של אותו מגרש מצוי בית מגורים דו קומתי. המבנה ברחוב העצמאות 26 מצוי במרחק של כשלושה מטר מגבול המגרש המזרחי, כאשר אותה רצועה עד גבול המגרש, מנוצלת לפחי אשפה ומדרגות חירום. במגרש המצוי ממזרח מבנים המיועדים להריסות. בגדה הצפונית של דרך העצמאות מגורים בשתי קומות. במבנים המצויים בדרך העצמאות 24, 30 ו-32 קיימים מבנים ישנים המשמשים למסחר בתי קפה ומוסכים, בדרך העצמאות 40 מבנה משרדים + מסחר בין שש קומות. לאחר סיום הדיון בערר התקבלה בועדת הערר פנייתו של ב"כ בעלת הזכויות במגרש הדרומי לבית האבות (מגרש 375), במסגרתו הבהיר האחרון כי מרשיו לא היו מודעים מלכתחילה להגשת הבקשה לבניית תחנת התדלוק, לא התנגדו ולא היו חוזרים ממנה אילו היו מודעים לעניין בניגוד למה שנטען בפני ועדת הערר כמו כן הכחיש ב"כ בעלי הזכויות הנ"ל כל מו"מ עם העוררים. לכך הגיבו העוררים כי דיברו בלשון עתיד וכי בכוונתם להגיע להסכמות כנ"ל. מהדיון שנערך לפנינו עולה כי מדובר בעסק הפועל כ-15 שנים מתוכן כ-3 בהיתרים. לטענת הועדה המקומית השימוש עולה בקנה אחד עם שימוש למע"ר, שימוש אשר הועדה המקומית מבקשת לקדם ברחוב העצמאות ולדבריה היא נוקטת בהליכים לפי סעיף 77, 78 לחוק לצורך זה. למותר לציין כי הודעה כזו על פי סעיפים אלה לא פורסמה ולמיטב ידיעתנו גם לא אושרה על ידי הועדה המחוזית עד למתן החלטה זו. מבחינה תכנונית נכון להיום וכפי שאומנם ננקט על ידי המשיבים מדובר בשימוש חורג ליעוד התקף וזאת בשונה מהשימוש המבוקש על ידי העוררים. יש לציין כי בעובדה כי המקום משמש כבית אבות בפועל, ללא היתר ספק אם יש כדי למנוע הקמתה של תחנת תדלוק. לעניין זה אנו מפנים להחלטת ועדת הערר תל אביב בערר 5277/07 הנצח תדלוק שותפות מוגבלת נגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמה"ש, שם נדונה בין היתר קרבתו של המגרש בו התבקשה תחנת התדלוק למועדון אירועים לילדים אשר התקיים ללא רישיון עסק ועל פי שימוש חורג שפג תוקפו חצי שנה קודם לכן. באותו מקרה נקבע כדלקמן: "לדעתנו לא ניתן למנוע מתן היתר בנייה להקמת תחנת תדלוק שמותר להקימה על פי תמ"א 18(4) בטענה כי בצמוד למקום המתוכנן להקמתה מתקיימת פעילות שהינה אסורה, ושיש בה משום עשיית שימוש שהוא חורג התוכנית החלה במקום. לנוכח האמור לעיל אנו קובעים, כי לא קיימת מניעה להקמת תחנת התדלוק המבוקשת מהטעם כי זה אינו שומר על המרחקים הדרושים משימושים ויעודי קרקע רגישים. יחד עם זאת, על הועדה המקומית לפעול לאלתר להפסקת הפעילות האסורה בבניין הצמוד לתחנת התדלוק המתוכננת, וזאת עוד לפני הפעלת תחנת התדלוק במקום". עקרונית חריגה מהמשטר התכנוני הנתון החל במקרקעין צריכה להיות מנומקת, לתכלית ראויה ולזמן קצוב. במקרה דנן מתברר כי התכלית אומנם ראויה וכי בפועל בית האבות הנ"ל נותן מענה לותיקי הישוב, ומהווה האלטרנטיבה העיקרית אם לא היחידה לאוכלוסיה זו בתחום הישוב. יחד עם זאת פעילותו מזה חמש עשרה שנה (ויש אומרים אף יותר, הצדדים חלוקים בעניין זה), רובה המכריע של התקופה שלא כדין, עומדת לו לרועץ. לא זו אף זו גם מבחן העצימות (דהינו מידת השינוי הטמונה בשימוש החורג ביחס ליעוד המאושר), אינו פועל לטובת הבקשה שכן בתי אבות אמורים להיות משולבים על פי התפיסה המודרנית במסגרת אזורי מגורים ואילו בענייננו מדובר ברחוב ראשי המיועד לתעשייה ומלאכה קלה. במאמר מוסגר נעיר כי ספק לנו אם גם השימוש העתידי ותפיסתה של הועדה המקומית - מע"ר - תואם תפיסה זו של שילוב מעונות קשישים באזורי מגורים, אולם מאחר ותוכניות הועדה המקומית טרם הגיעו לשלב סטטוטורי כלשהו איננו סבורים כי ניתן לראות בהן תוכנית עתידית אליה יש לגשר באמצעות מכשיר השימוש החורג. יחד עם זאת, איננו מקבלים את טענת העוררים לפיה במקרה דנן עקרון ההפיכות מחייב שלא לאשר השימוש המבוקש שכן אותו שימוש אושר בפועל על ידי הועדה המקומית בשעתו ומשאושר אז, והמצג הפיזי הותאם לתכלית המבוקשת כדין אזי איננו סבורים כי יש בנימוק זה כדי למנוע השימוש החורג המבוקש. לסיכום נקודה זו אנו סבורים כי מדובר בצורך ציבורי חשוב וחיוני אך יחד עם זאת איננו סבורים כי המיקום המבוקש הינו נכון הן נוכח המציאות בשטח, הן מבחינת התוכניות התקפות ובספק לגבי התוכניות שמבקשת הוועדה המקומית ליזום. אשר לאינטרס העוררים, ברי כי על פי הוראות תמ"א 18 (שינוי מספר 4) אין למאן דהוא זכות קנויה להקמת תחנת תדלוק כל אימת שמגרשו נכנס בגדר אזור תעשיה/ מלאכה וכי לועדה המקומית על פי התוכנית הנ"ל שיקול דעת באישורם של תחנות. יחד עם זאת הבענו דעתנו כבר בעבר הודות המחסור החמור לטעמנו של תחנות תדלוק. לא זו אף זו במסגרת דיון אחר בתחנה אחרת הוצגו תחנות התדלוק המאושרות בישוב ובמסגרת זו נכללה גם התחנה שאושרה לעוררים בשעתו, אין באמור כמובן כדי לחייב הועדה המקומית באישור חידוש ההחלטה לאשר את התחנה אלא ככל שהיא מחויבת לעשות זאת על פי דין בנסיבות האמורות. מובן כי קיומם של מבני מגורים בטווחי הבטיחות הנדרשים על פי התמ"א אינו מאשר את הקמתה של תחנה כזו זולת אם יוכיחו המבקשים (העוררים בעניינו), פיתרון חוקי לנושא זה. יש לציין כי בתום הדיון שלפנינו וגם לאחר מכן הביעו העוררים את נכונותם שלא להתנגד לשימוש החורג במידה ולא יגביל בתום שנתיים את השימוש במגרשם שלהם. לאור כל האמור אנו קובעים כדלקמן: אנו מאשרים את החלטת הועדה המקומית ליתן היתר לשימוש חורג של שנתיים בתנאים הבאים: תנאי לקבלת היתר לשימוש החורג יהא הגשתה של תוכנית בסמכות הועדה המחוזית לועדה המקומית לשינוי היעוד במקרקעין נשוא הערר לבית אבות. יש לציין כי שינוי סטטוטורי כזה טומן בחובו השלכות פיסקאליות כאלה ואחרות. תנאי נוסף על אלה המפורטים בהחלטת הועדה המקומית להוצאת ההיתר לשימוש חורג הינו אישור הג"א וכיבוי אש. השימוש החורג לא יוארך מעבר לתקופה הקבועה לעיל, אלא אם עד תום תקופת השימוש החורג תופקד התוכנית האמורה בסעיף 1 לעיל על ידי הועדה המחוזית." בקובענו כאמור בהחלטתנו הנ"ל קבענו נוסחת איזון פרקטית לצדדים תוך הותרת הגמישות התכנונית המתחייב לגופי התכנון המוסמכים קרי הועדה המקומית והועדה המחוזית. דא עקא שעד כה לא נשתנה דבר בסטטוס של בית האבות, לא הופקדה תכנית ע"י הועדה המחוזית, ואף היוזמה התכנונית של הועדה המקומית לתכנונו של המע"ר לא קרמה עור וגידים סטטוטוריים. על כגון דא כבר נפסק במסגרת ע"א 3139/05 כלפון נווה ארזים נ' הוועדה המקומית לתו"ב הרצליה ואח': "סעיף 77 לחוק קובע, כי כאשר מוגשת תכנית למוסד התכנון על-ידי המורשים לכך, יש לפרסם על כך הודעה ברשומות, בעיתון וברשות המקומית. אף על פי שפרסום הודעה לפי סעיף 77 הינו שלב חובה בתהליך התכנון, הרי שאין בפעולה זו כדי להטיל מגבלות כלשהן על המחזיק בקרקע (ראו בג"ץ 313/75 מכב"ש (ירושלים) חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד ל(1) 785).  קביעת ההגבלות על מתן היתרי בנייה בשלב שקדם להפקדת התוכנית נעשית מכוח סעיף 78 לחוק, הקובע בזו הלשון:   "78. היתרים וחלוקה בתקופת ביניים (א) פורסמה ברשומות הודעה כאמור בסעיף 77, רשאי מוסד התכנון המוסמך להפקיד את התכנית, לקבוע תנאים שלפיהם יינתנו היתרי בניה, היתרים לשימוש בקרקע או אישור תשריט של חלוקת קרקע בתחום התכנית המוצעת..".   מהוראת הסעיף עולה כי הוא נוגע לשלב הטרומי של הליכי התכנון, מקום בו טרם הופקדה התוכנית. אז, ההחלטה האם לאסור על מתן היתרי בנייה נתונה לשיקול דעתו של מוסד התכנון המוסמך. באם מוסד התכנון מעוניין להגביל את מתן היתרי הבניה כבר בשלב מקדמי זה, עליו לקבוע תנאים מוגדרים לכך בהתאם לאמור בסעיף 78. כל עוד לא עשה כן, אזי אין כל מגבלה על השימוש בקרקע. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבג"ץ 236/70 חממה נ' ראש העיריה, פ"ד כח(1) 113 (להלן: פרשת חממה): "אם הוועדה לא השתמשה בסמכותה לפי סעיף 78, טרם הגענו לשלב שבו מוטלת הגבלה כלשהי על מתן היתרים, אפילו נוגד ההיתר תכנית או שינוי לתכנית הנמצאים בשלב של הכנה".   זאת, להבדיל מהשלב שלאחר הפקדת התוכנית, אז האיסור על מתן היתר בניגוד לתוכנית, הופך לאיסור מכוח החוק עצמו (ראו סעיף 97 לחוק; כן ראו, פרשת חממה הנ"ל; פרשת מרכז ברוך וציפורה, 838-837).    לטענת הוועדה המקומית, היא עשתה שימוש בסמכות הנתונה לה מכוח סעיף 78, שעה שהחליטה לקבוע תנאים למתן היתרי בניה. דא עקא, הוועדה לא הוכיחה כי נקבעו תנאים ספציפיים למתן היתר בנייה כמצוות החוק. כאן המקום להדגיש, כי בשלב שקדם להפקדת תכנית חדשה, קבע המחוקק כי ברירת המחדל הינה כי ניתן לבנות בנכס ועל-כן יש צורך בתנאים מפורטים וברורים במידה ורוצים להגביל את הבניה. רשות התכנון, כך נפסק לא אחת:   "אינה רשאית לדחות בקשה להיתר בניה התואמת תכניות קיימות, בהסתמכה על תכנית חדשה שטרם הגיעה לשלבים שבהם מאפשר החוק התחשבות בה... היא רשאית אמנם להתלות תכנית, ומשנתקבלה החלטה כזו ופורסמה, אין להוציא היתרים על פיה. אך כל עוד ההתליה היא רק בגדר אפשרות הנשקלת על ידי הרשות, אין הרשות רשאית לסרב מתן היתר התואם את התכנית הקיימת. כך הדבר כמובן גם אם החלטת ההתליה הנה פגומה מטעמים שבמשפט הצבורי" (בג"ץ 663/85 רובינשטין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז תל-אביב, פ"ד מב(2) 133, 141).   (עוד בעניין זה ראו, פרשת חממה, שם; בג"ץ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה, פ"ד ל(2) 133; בג"ץ 574/81 ירמיהו עיני בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מרחב תכנון מקומי קריות, פ"ד לו(3) 169, 175; פרשת מרכז ברוך וציפורה, 839-837; שמואל רויטל, דיני התכנון והבניה (תשס"ו, מהדורה 25) כרך א', עמ' 176 והאסמכתאות המובאות שם). מן האמור לעיל, למדים אנו כי הקפאת מתן היתרי בנייה, תוך הכרזה כללית כי לא יינתנו היתרים אלא בהתאם לתכנית החדשה, אינן יכולות להיחשב כעמידה בתנאי סעיף 78. ובענייננו, בית המשפט המחוזי קבע, מפורשות, כי מחודש אפריל 1976 ועד לשנת 1993 הקפאת הבנייה נעשתה שלא כדין, שכן הגבלת הוצאת היתרי הבנייה נעשתה מכוח סעיף 77 לחוק בלבד, כאשר לא נעשה כל שימוש בסעיף 78 לחוק, וממילא לא נקבעו תנאים למתן היתר הבנייה (ראו עמודים 12 ו-13 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). איני מוצא מקום להתערב בקביעה עובדתית זו אשר נתמכת היטב בחומר הראיות שבתיק. לא מכבר קבע ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 3466/09 משקו שיווק (1995) בע"מ ואח' נ' הוועדה המקומית לתו"ב פ"ת ואח' לעניין התקופה שעד פרסום הודעה כנ"ל כדלקמן: לפיכך, במידה ובעת בה הועדה המקומית דנה בבקשה למתן היתר בניה, התנאים המגבילים טרם פורסמו, הרי שהיא לא היתה רשאית לדחות את הבקשה הראשונה שהוגשה, אשר תאמה את התכנית התקפה דאז, על סמך תנאים מגבילים מכוח סעיף 78 לחוק התכנון והבניה אשר עדין לא היו בתוקף. שכן כבר נקבע כי: "רשות התכנון אינה רשאית לדחות בקשה להיתר בנייה, התואמת תכניות קיימות, בהסתמכה על תכנית חדשה שטרם הגיעה לשלבים שבהם מאפשר החוק התחשבות בה (ראה: בג"צ 236/70 [5]; בג"צ 318/75 [3] הנ"ל, בעמ' 139). היא רשאית אמנם להתלות תכנית, ומשנתקבלה החלטה כזו ופורסמה, אין להוציא היתרים על-פיה, אך כל עוד ההתליה היא רק בגדר אפשרות הנשקלת על-ידי הרשות, אין הרשות רשאית לסרב מתן היתר, התואם את התכנית הקיימת" (בג"ץ 663/85 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב, פ"ד מב (2) 133, 141 (1988); ע"א 196/90 ירמיהו עיני, חברה לבנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קריות פ"ד מז(2) 111, 145 (1993); עניין כלפון, בפס' 36 לפסק הדין)).   מהמקובץ עולה, כי לא רק שחובה ליתן היתר בנייה בהתאם למצב הסטטוטורי הקיים בהווה, אלא שלא ניתן למנוע מתן היתר התואם תכניות מאושרות בטרם קבלת החלטות של מוסד התכנון המוסמך לפי סעיפים 77 ו 78 לחוק התכנון והבניה... " הנה כי כן אין בעצם הכוונה לפרסם הודעה ו/או תנאים על פי סעיפים 77 ו-78 לחוק כדי להוות מניעה כלשהיא מאישור הבקשה. בהמשך להחלטתנו ביקשנו להציג בפנינו את אישורי הג"א וכיבוי אש אולם המשיבים התקשו לעשות כן. בתור אישור כיבוי אש הוצג לנו מסמך מאיגוד ערים פתח תקווה לפיו התכנית משביעת רצון אולם עם גמר המבנה ולפני תפעולו (המתבצע כ-15 שנה) "יש לזמן נציג לערוך ביקורת כללית על מנת לוודא שבוצעו הסידורים שבגוף התכנית והמפורט לעיל שביצועם המלא והמוחלט מהווה תנאי לאישור המבנה מטעמנו". אישור הג"א לא הוצג. מכל האמור עולה כי איננו סבורים כי ניתן עוד לראות במיקומו של בית האבות משום מניעה לאישור תחנת תדלוק במקרקעין. יחד עם זאת אנו סבורים כי במסגרת שיקול הדעת של הועדה המקומית על פי תמ"א 18 (שינוי מספר 4) כמובהר בסעיף 9 לאותה תכנית רשאית האחרונה לדרוש במגבלות הסבירות תכנון הכולל מיצוי מקסימאלי של הזכויות במקרקעין. לא זו אף זו, העוררת אמנם התחייבה להציג תכנון הכולל מרחק של 36 מ' מבתי המגורים הסמוכים למקרקעין, תוך שימוש בהליך של הקלה מתמ"א כקבוע בה, אולם הליך כזה טרם ננקט. אשר על כן, ולאור האמור אין מנוס אלא להשיב הדיון לועדה המקומית לאחר שתוגש לה בקשה הכוללת הקלה ומנצלת את מרבית הזכויות הקבועות במקרקעין. עמדת נציגת מתכננת המחוז אני סבורה כי עם קידום תכנונו של המע"ר, ע"י הועדה המקומית, שימוש לבית אבות משתלב ונכון מבחינה תכנונית בהקמתו של המע"ר, ומשמצאתי שיש מקום לשילוב כזה, ברי כי לא ניתן לקדם במקרקעין הסמוכים תחנת תדלוק. לא זו אף זו, השימוש המבוקש לתחנת תדלוק אינו מנצל את מכלול הזכויות האפשריות במקרקעין ורצונה של הועדה המקומית לקדם פיתוח אינטנסיבי באותו מקום הינו רצון לגיטימי המשתלב בתכניותיה לפיתוח כל האזור. לפיכך אינני רואה מקום לקידום התכנון לתחנת תדלוק בנסיבות האמורות. מוסךמלאכהמקרקעיןאחסנה