ערר לאשר שימוש חורג לתקופה של 5 שנים לחנות בגדים, במקרקעין הידועים כחלקה 5, גוש 6580, ברחוב אחוזה 170 ברעננה (להלן: "המקרקעין"). עסקינן בבית חד קומתי בשטח של כ - 95 מ"ר, המצוי בקדמת החלקה כאשר באחוריה בנוי הבניין ובו למתנגדים, הם העוררים, זכויות ודירות למגורים. וכך החליטה הועדה המקומית: "...לאחר דיון בבקשה, שמיעת טעוני המתנגד עו"ד יואב אדם, מחליטה הועדה לדחות את ההתנגדות ולאשר את הבקשה לשימוש חורג במבנה מגורים חד קומתי קיים ברחוב אחוזה 170, לצורך חנות לבגדים. חנות הבגדים פועלת מזה שנים במקום שקודם לכן פעלה בו מסעדה. לא מדובר בשכונת מגורים שקטה אלא ברחוב אחוזה, ליבה ומרכזה של העיר רעננה. המתנגד הינו בעל זכויות בבנין מגורים שנבנה בחלקה האחורי של החלקה - רחוב מוצקין 2א' ומייצג בעלי דירה נוספת באותו בנין. טעוני המתנגד אינם לעצם השימוש החורג שאינו מפריע מבחינה תכנונית, כי קיימים חילוקי דעות בין המתנגדים לבין שותפם לבעלות בחלקה 5 גוש 6580 מר קובי מאור. כתוצאה מחילוקי דעות אלו טוענים המתנגדים כי לא ניתן לרשום בלשכת רישום המקרקעין את הזכויות של המתנגדים ואין באפשרותם לרשום בית משותף לבית מגוריהם הקיים זה 15 שנה. אם יפסק השימוש החורג לטענתם, יאלץ המבקש קובי מאיר לממש את זכויותיו בחלקה להקים בית מגורים חדש במקום הבית החד קומתי הקיים כיום ובכך יאפשר להם לרשום את הבית המשותף בכל החלקה. במהלך הדיון הובהר למתנגדים, לאחר שאישרו בכנות, כי אכן התנגדותם אינה לעצם ההליך התכנוני אלא במסגרת נסיונותיהם לכפות על שותפם את הסדרת רישום זכויותיהם, כי הועדה המקומית כמוסד תכנון אינה הפורום הראוי לברור מחלוקת קניינית זו, ואין זה מתפקידה לדון ולהכריע במסגרת הבקשה לשימוש חורג במחלוקת זו. ראה בעניין זה את פסקי הדין של בית המשפט העליון בעע"ם 2832/09 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ. בני אליעזר, בו חוזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה: אין חולק כי סמכות מוסדות התכנון מוגבלת לדיון בשאלות תכנוניות וכי אין הם מוסמכים לדון בשאלות קנייניות בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של עניין הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד." עוד הובהר למתנגדים אי אין בסמכות הועדה המקומית לכפות על המבקש להרוס את בית המגורים החד קומתי הקיים בחלקה ולבנות תחתיו בית משותף חדש על פי הזכויות המוקנות לוב תכנית רע / 1 / 194א', כפיש בחרו לעשות המתנגדים. באשר לטענת המתנגדים כי המועד שנקבע בתכנית רע / 1 / 194א' לביצועה - 10 שנים, חלף זה מכבר ולפיכך המבקש הוא בחזקת מי שמפר את הוראות התב"ע ויד לכפות עליו את מימושה, הובהר למתנגדים כי המועד הקובע בהוראות התב"ע למימושה הוא מועד משוער, וזאת בהתאם לפסיקת בית משפט העליון בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים נ. ועדה מחוזית תל אביב פד"י מז(5) 376, ומשכך כאמור אין בסמכות הועדה לכפות על המבקש הריסת בית קיים ובניית חדש תחתיו." תמצית טענות העוררים במקרקעין חלה תכנית רע / 194א' אשר מייעדת אותם למגורים. ערב אישור התכנית התקפה היו בחלקה 2 מבנים אשר יועדו על פיה להריסה. במקרקעין ניתן לבנות 12 יחידות דיור בנות 120 מ"ר כל אחת בבניה של 4 קומות על עמודים, והוקם בו בניין מגורים בן 4 קומות ובו 9 דירות סה"כ. בצד הבניין בו יושמה התכנית קיים המבנה נשוא הערר שהינו מבנה בן 95 מ"ר שטרם נהרס למרות שחלפו למעלה מ - 20 שנה מיום אישור התכנית התקפה. נוצר שעטנז בין בניה חדשה לבין בניה ישנה המיועדת להריסה ומתן היתר לשימוש חורג למבנה החורג מהווה תמריץ שלילי להמשך קיומו וחותר תחת הגשמת התכנית התקפה באופן מלא. עקב המציאות האמורה נוצרה בעייתיות ברישום הקנייני של העוררים ושל צדדים שלישיים שכן צו רישום הבית המשותף בטל והותיר את אימם של העוררים ואת המשיב בעלים במושע. החלטת הועדה המקומית מכשירה שימוש לא חוקי במבנה לא חוקי. לועדה לא היתה כל הצדקה תכנונית פוזיטיבית למתן היתר לשימוש חורג. יש לאשר שימוש חורג בצמצום ורק במקרים הכרחיים. התכנית החלה במקרקעין שקודמה על ידי הועדה המקומית נמנעה מקביעת שימושי מסחר או תעסוקה חרף אופיו המרכזי של רחוב אחוזה, ואין לשנות תכנון זה באמצעות שימושים חורגים, וכמו כן התעלמה מהפרת החוק הממושכת של המשיב. תמצית תשובת המשיב המשיב רכש הנכס בשנת 1996. באותה שעה שימש הנכס כמסעדה שהיוותה מטרד, רעש ולכלוך, ואז ביקש להקים בה חנות בגדים יוקרתית של המותג "קום איל פו". משהתברר כי אין צורך ברישיון עסק לחנות בגדים התקשר עם החברה והשכיר לה את הנכס. בהתאם לדרישות מינהל הנדסה ורישוי עסקים הסיר את ארובת העשן ששימשה את המסעדה שפעלה במקום, הרס מבנה בלתי חוקי, ועוד. מדובר בחנות שקטה ונעימה שאינה מהווה מטרד או מפגע. העוררים החליטו משיקוליהם להרוס את המבנה הישן שהיה בבעלותם ולהקים תחתיו, תוך שימוש בזכויות הבניה, בניין ובו 9 דירות אותם מכרו לרוכשים שונים. המשיב יודע כי מוקנות לו זכויות להקמת 3 יחידות דיור על פי התכנית, אולם אין בידיו האמצעים להקמתם היום ולכן ביקש להשכיר החנות כמפורט. החנות וסביבתה מטופחת ביותר ואינה גורמת כל מטרד, ולמעשה מדובר בסיבה קניינית שעניינה זכויות בניה ותיקון צו הבית המשותף באצטלה של ערר תכנוני. אין בתכנית הוראה מחייבת את המשיב להרוס המבנה שברשותו, או לבנות אחר תחתיו. עמדת הועדה המקומית הועדה המקומית חזרה על שנאמר בהחלטתה והוסיפה כי תכנונית החנות הפועלת תורמת לחזות הרחוב ועדיף השימוש שנעשה במבנה במתכונת זו על מבנה ישן ומוזנח. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה באריכות את טענות הצדדים, בדקה את התכניות הרלוונטיות ואף סיירה בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. כפי שהבהרנו לא אחת מקום בו מתבקש שימוש חורג מתכנית אנו מתחקים ראשית אם קיימת הצדקה לחרוג מהמשטר התכנוני התקף במקרקעין. ובשלב השני את השלכותיו של השימוש המבוקש על הסביבה הקרובה. במקרה דנן הוצגו בפנינו הסיבות הבאות: כוונת העורר לתכנן תכנון רווי יותר במקרקעין שיהיה כלכלי יותר תחת שלוש היחידות שעוד נותר לבנות שם על פי התכנית התקפה; נציג הועדה המקומית הציג סיבה של "החייאת רחוב אחוזה ואופיו המסחרי נוכח הפגיעה באופי זה בשל הקניונים שנבנו סביבו." וכן האינטרס העירוני בטיפוח המבנה הישן אשר נועד להריסה תחת מיצובו כמטרד חזותי ברחוב ראשי. אנו סבורים כי ברציונל האמור בעניין תכנון מחדש של אותו מגרש יש ממש: בין אם מדובר בתכנון כלכלי יותר למגורים, שיהווה תמריץ חיובי למימוש, ובין אם בתוספת חזית מסחרית (דבר שאפשרי גם בסמכות הועדה המקומית), יש מקום לחשיבה מחודשת לטעמנו לגבי מגרש זה. יחד עם זאת, אנו מוצאים בטענות העוררים בדבר אורכו של השימוש החורג ממש, מה עוד כי מדובר בשימוש משנת 1996 (!) לפחות. במקרה דנן לא מצאנו כי יש בשימוש החורג כדי להשליך באופן שלילי על הסביבה הקרובה. עסקינן בסביבה שבה החזית לרחוב הינה מסחרית ממילא והדבר אף תואם את מדיניות העירייה. החנות קא עסקינן מטופחת למשעי הן מבחוץ והן מבפנים ולא התרשמנו כי יש בה כדי ליצור מטרד כלשהו ביחס לסביבה הקרובה. היפוכם של דברים דומה כי היא משתלבת נכון באותה סביבה. לעניין פסק הדין שנזכר בנושא העמותה לשמירת החיים בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א, הרי שכל שיש בו הוא לקבוע כי הזמן שנקבע לתכנית לביצועה הינו זמן ביצוע משוער, הווה אומר התכנית לא פוקעת לאחר חלוף זמן זה. אין באותה פסיקה כדי להשליך על סמכות הועדה לכפות על המבקש הריסת בית קיים. סמכות כי אין חולק כי הועדה לא הפעילה במקרה דנן. אנו סבורים כי בנסיבות העניין האיזון הראוי יאפשר למשיב לקדם תכנון קבוע כזה או אחר, תוך מתן אפשרות לשימוש ביניים כשימוש החורג המבוקש ולפיכך סבורים כי ניתן לאשר השימוש לתקופה של שנתיים נוספות מיום מתן החלטה זו, ותקופה זו תהיה ניתנת להארכה רק בתנאי שיוחלט על הפקדת תכנית שתשנה את ייעוד המקרקעין טרם שתסתיים התקופה האמורה. ברי כי במידה ויוחלט על הפקדת תכנית כזו ותוגש בקשה מתאימה, תהא הועדה המקומית חופשית לשקול כל שיקול רלוונטי לדיון בבקשה נוספת לשימוש חורג אם וככל שתתבקש. לפיכך הערר מתקבל בחלקו. חנות בגדיםשימוש חורגערר