ערר לאשר תשריט חלוקה וליתן היתרי בניה לעבודות מצומצמות (הקמת גדרות) כל זאת במקרקעין הידועים כגוש 7773 חלקה 57 (מדובר בח"ח מתוך חלקה זו). העורר טוען לבעלות בחלק החלקה אשר מכונה בתשריט חלוקה 57/13 וכמו כן הינו בעלים של החלק הגובל בחלק זה מצפון (11/57) ובחלקים נוספים. המשיבים טוענים לזכויות בחלק החלקה המתקרא 12/57 ו- 13/57 (אשר לדבריהם מהווים חלק אחד שנקרא 12/57 בלבד), וחלקים אחרים נוספים. העורר טוען בתמצית כי ההיתרים והחלוקה הנ"ל אינם משקפים המצב התכנוני והקנייני התקף: המצב אינו נכון לשיטת העורר, מאחר והמגרש המסומן 13 אינו מצוי בזיקה למשיב 2 ואף על פי כן אושרו בקשותיו של האחרון שם, וכמו כן קיימת אי התאמה בשטח המגרשים שכן על פי תשריט החלוקה שאושר בשעתו על ידי ביהמ"ש מדובר במגרש של 411 מ"ר בעוד בבקשה להיתר מדובר במגרש של 518 מ"ר. המשיב טוען מצידו כי הן מגרש 12 והן מגרש 13 שניהם שייכים לו ומכונים 12, ולכן קיימת לו זכות לבקש בנייה של עבודה מצומצמת במגרשים אלה. המסגרת התכנונית: לפנינו עררים שהוגשו בתחילת חודש אפריל, כאשר ההחלטות נשוא הערר נתקבלו בחודש אוקטובר 2011 ואילו ההיתרים הוצאו ב- 2.4.2012, קודם להגשת הערר. העוררים לא הבהירו מתי למדו על החלטת הועדה המקומית, אולם ידעו על עצם ייזום הבניה במקרקעין, שכן הגישו התנגדות לפעולות "לכל מעשי בניה לא חוקית שמתבצעת ו/או תתבצע על ידי מי מהיורשים..." מכתב זה הוגש לועדה המקומית ב- 8.6.2011. לדברי העוררים לא זומנו לדיונים בפני הועדה המקומית, וחרף העובדה כי הוכיחו את זיקתם הקניינית והיעדר זיקתם של המשיבים 2 בחלק מהמקרקעין, קיבלה הועדה את החלטותיה שלא כדין, לטענתם. שיהוי עומד על בסיס משולש ,כפי שקבע בית המשפט העליון בעע"ם 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח', פ"ד נו (3) 673, 678-679:   "כפי שנפסק בבית-משפט זה לא פעם, בבואנו לבחון טענת שיהוי עלינו לבחון שלושה יסודות שונים המרכיבים את השיהוי. היסוד הראשון מתמקד בטיב התנהגות העותרים עצמם ובשאלה ואם חלוף הזמן מרמז כי ויתרו על זכויותיהם: יסוד זה הוגדר בפסיקתנו "שיהוי סובייקטיבי". יסוד שני, עניינו בשינוי המצב והפגיעה באינטרסים ראויים - של הרשות או של צדדים שלישיים - שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. יסוד זה הוגדר בפסיקתנו על-פי אותה גישה "שיהוי אובייקטיבי". על-פי גישה אחרת מבטא יסוד זה את עקרון "טובת הכלל" שהוא כשלעצמו עילה לדחיית העתירה על הסף (ראו דברי השופט מ' חשין בבג"ץ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר החקלאות [1], בעמ' 741-744). היסוד השלישי, עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי שהוא נושא העתירה. יסוד זה נותן ביטוי לעיקרון שלפיו בית-המשפט לא ייתן ידו לפגיעה חמורה בשלטון החוק גם אם העתירה הוגשה בשיהוי שפגע באינטרסים מוכרים. היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על-פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל אפוא בית-המשפט מערכת איזונים שעל-פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק". במקרה דנן נושא השיהוי הסובייקטיבי מוטל בספק, אם כי אנו נוטים לקבל את גירסת העוררים לפיה למדו רק לאחרונה על קבלת ההחלטות ממש, אם כי ידעו על התרחשות תכנונית ורישויית כל שהיא במקרקעין קודם לכן. לעניין השיהוי האובייקטיבי, הובהר לנו כי הבניה נשוא ההיתרים מצויה בעיצומה ורובה בוצעה בפועל, כך שיסוד זה עומד כנגד פתיחת הנושא בפנינו. ולעניין אי החוקיות, ייתכן ויש בטענות העוררים ממש וזאת נוכח אי התאמה בולטת בין שטח החלקות נשוא החלוקה שקיבלה אישורו של כב' ביהמ"ש (השופטת אביגיא), שם כאמור נזכר מגרש בגודל של 411 מ"ר ואילו הבקשה נשוא ההיתר עוסקת במגרש הגדול בלמעלה מ- 100 מ"ר. לא זו אף זו, קיים ספק בעניין קיומו של מגרש מס' 13 על פי אותה חלוקה ומיקומו של אותו מגרש, כמו גם לגורלה של דרך (מעין מתרוקה) המסומנת היום כשטח למגורים ואין באפשרותנו לשייכה למי מהמגרשים. יחד עם זאת, מדובר בסוגייה שהינה קניינית במהותה וספק רב אם מעלה אי חוקיות בדרגה כזו אשר משמיטה תימוכין קנייניים תחת בקשות המשיב 2. אשר על כן ולאור כל האמור, אנו סבורים כי נכון להתלות ההיתרים והחלוקה במשך 60 יום מהיום על מנת לאפשר לעורר ככל שיחפוץ לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה לסעד מתאים. ככל שלא ייעשה דבר בתקופה זו, ייכנסו ההיתרים לתוקפם מיד בסיומה. היה ויפנה העורר או מי מטעמו לביהמ"ש המוסמך, תפעל הועדה בהתאם להנחיות ביהמ"ש. תוכנית בניהבניהתשריטהיתר בניהערר