המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפי המבקש "הינו הבעלים הבלעדי של המקרקעין הידועים כחלקה 30 בגוש 30549 הנמצאים על דרך שועפאת, ירושלים ורשומים בפנקס השטרות כדפים 20 עד 28 ו-42 בספר 1014". המבקש רשום בפנקס השטרות (דפים 28-20, ו-48, ספר 1014) כבעלים במקרקעין הנ"ל (אשר יכונו להלן: "המקרקעין"). במקביל מצוינת בפנקס השטרות הערה לפיה "קיימות תביעות בהסדר על החלקות הנעברות וכן על החלקות שיווצרו כתוצאה מחלוקה". הערות אלה הן תוצאה של הליך הסדר שהחל עוד בימי השלטון הירדני. בלוח התביעות מאז נרשמו תביעות של המשיבים 1 ו-7 לבעלות במקרקעין (כל אחד לבעלות בחצי חלקה) ותביעה של "השומר על נכסי האויב" כמי שנכנס בנעלי בעלי מקרקעין יהודים. המשיבים לתובענה הם יורשי המשיבים 1 ו-7 והמשיב 8 - פקיד ההסדר - שצורף כמשיב פורמאלי כמי שאמון על ניהול ורישומי ההסדר. המשיבים לא השיבו לתובענה ולא התייצבו לדיון שנקבע ליום 22.4.12. היה זה למרות שתי ארכות שקיבל המשיב 8 לשם כך (ראו החלטות מ-13.2.12 ומ-15.3.12). בהמשך לכך ניתן פסק דין חלקי בנוגע למשיבים 6-1 ו-8 כדלקמן: "ביחס למשיבים 6-1 והמשיב 8 בקשר אליהם, ניתן פסק דין (חלקי) הצהרתי לפיו המבקש הוא הבעלים של המקרקעין הידועים "כגוש 30549 חלקה 30, והרשומים בפנקס השטרות כדפים 28-20 ו-42 בספר 1014" ומשיבים אלה חויבו בתשלום הוצאות למבקש. ביחס למשיבה 7 ניתנה החלטה המתירה תחליף המצאה בפרסום "בעיתון ערבי הנפוץ במזרח ירושלים". המשיב 8 הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בדיון מיום 12.6.12, שאליו התייצב בעקבות הפרסום הנ"ל גם בא כוחה של המשיבה 7, הוסכם כי הבקשה לביטול פסק הדין הנ"ל תידון לאחר שיומצאו מסמכים מירדן אותם ביקש ב"כ המשיבה 7 להמציא. יחד עם זאת, לשם העלאת רמת הוודאות בנוגע להתייצבות המשיבים לתובענה ובכלל אלה גם משיבים מטעם המשיבים 6-1, פורסמו על אודות ההליך דכאן שני פרסומים נוספים בעיתון אלקודס (ראו הודעת המבקש מ-19.9.12). המשיבה 7 הגישה תשובה מלווה בתצהירו של מר עומר דעיס שהצהיר כי "אני יורש של המשיבה 7". עיקר טענות המשיבה 7 התמצו בכך שיש לסלק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתובענה. זאת בהסתמך על הוראת סעיף 7 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). מכל מקום, נטען כי בשלב זה יש לדחות התובענה, בשל עובדת רישומה של המשיבה 7 בלוח התביעות הירדני. נטען כי בירדן מצוי כל המידע הרלבנטי בנוגע להליך ההסדר ולתביעות שהוגשו במסגרתו, אך נסיונות לאתר ולקבל מידע זה נתקל בקשיים שמערימים השלטונות הירדנים על מסירתו. בעקבות קדם משפט שהתקיים ב-19.9.12 ומה שהוגש בעקבותיו נקבע בהחלטה מ-4.12.12: "1. מקובלת עליי העמדה המשותפת למבקש ולפקיד ההסדר לפיה לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה דנן. 2. לנוכח מכלול השתלשלות העניינים ומנימוקי המבקש, מקובלת עליי עמדתו לפיה אין לבטל את פסק הדין (החלקי) שניתן נגד המשיבים 6-1". לעניין המסלול הדיוני לגבי מה שנותר על הפרק הוסכם כי תהיה לצדדים הזדמנות להגיש מסמכים נוספים ולאחר מכן יוגשו סיכומים ויינתן פסק דין "אשר יכלול הנמקה". המבקש מימש את ההיתר שניתן בהחלטה הנ"ל והגיש (ב-14.2.13) חוות דעת של עו"ד אליאס חורי לביסוס טענתו כי פקיד ההסדר הירדני דחה את תביעות המשיבים 1 ו-7, ולוח תביעות ממנו נמחקו שמות משיבים אלה. בסופו של דבר ויתר המבקש על הגשת חוות הדעת. היה זה לאחר שהמשיבה 7 ביקשה לחוקרו ובמקביל לעיין בחומר המצוי אצל המשיב 8. בהמשך להיתר שניתן למשיבה 7 לעיין בחומר כנ"ל נקבע (בהחלטה מ-2.1.13) לוח זמנים חדש להגשת סיכומים. לאחר שהסתיימו (ב-10.9.13) מהלכי הגשת הסיכומים (לאחר מתן מספר ארכות למשיב 8 ולסיכומי התשובה מטעם המבקש), הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז לאחר שקילת טענות הצדדים על בסיס מכלול החומר שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התובענה בחלקה כך שיוצהר כי בכפוף לדברים שיאמרו להלן, זכאי התובע להירשם בלעדית בלוח התביעות כתובע בעלות במקרקעין הידועים כגוש 30549, חלקה 30 הנמצאים על דרך שועפאת, ורשומים בפנקס השטרות כדפים 28-20 ו-42 בספר 1014. להלן אפרט כיצד הגעתי אל התוצאה האמורה. תחילה אציג את רקעה העובדתי של התובענה, אמשיך בדחיית טענות המשיבה 7 לחוסר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתובענה. בהמשך לכך, אבסס ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין נגד הנתבעים 6-1, בכפוף להסתייגות שתפורט להלן. לאחר מכן אתייחס למכלול הנתונים שהדריכוני להכרעה כנ"ל בנוגע גם למי שהתייצב בנעלי המשיבה 7. אקדים ואציין כי מסגרתו של פסק הדין תהיה זו שהותוותה ע"י בית המשפט העליון לגבי מקרים דומים ובתשובת המבקש שהוגשה ב-30.5.12, שם הוא עצמו מדגיש כי: "חשוב לציין כי ברור גם כי לא קיימת כל סכנה לפגיעה בלתי ניתנת לתיקון בצדדים שלישיים או טוענים עתידיים, משאין בהליך זה לסיים את הליכי ההסדר וכי פתוחה הדרך בפני טוענים, ככל שקיימים, הדרך להגיש תביעה נוספת או חדשה בהסדר". אם כן, הסעד המירבי המבוקש לא יכול לחרוג מהליך ההסדר שטרם בא אל סיומו. ג. רקע עובדתי והליכים קודמים המבקש רשום בפנקס השטרות - ספר 1014, דפים 28-20 ו- 48 - כבעלים של המקרקעין. המבקש הציג מסמכים מקוריים (נספחים ה'-ז' לתובענה) המעידים על השתלשלות עסקאות שסופן ברישומו של המבקש בפנקס השטרות כבעלים, בכפוף להערה לפיה "קיימות תביעות בהסדר נוגדות על החלקות הנעברות וכן על החלקות שייווצרו כתוצאה מחלוקה". רישום בעלותו של המבקש בפנקס השטרות בא בהמשך לרכישת כל זכויות הבעלות במקרקעין משותפים שהיו לו בזכויות אלה. זכויות בעלות אלה הן תולדה של שתי עסקאות: הראשונה, רכישת מחצית הזכויות במקרקעין שהיו בבעלותו של יצחק אמבר מי שהיה רשום בפנקס השטרות כבעלים (במשותף עם יהודה מנשה) כבר מ-1938. השנייה, עסקת החלפה ורכש מקרקעין עם האפוטרופוס הכללי כנציגו של יהודה מנשה. עסקה זו היא תוצאה של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת.א. (של', י-ם) 5754/76 חנניה יצחקי ובניו בע"מ ואח' נ' האפוטרופוס הכללי (פסק דין מ-29.3.77). במקביל לרישום בפנקס השטרות מצוי בידי המשיב 8 לוח תביעות למקרקעין, שהוכן במסגרת הליכי הסדר שנערכו על ידי השלטון הירדני. בלוח תביעות זה נרשמו תביעות של המשיב 1, המשיבה 7 והממונה על רכוש האויב הירדני, שתביעתו נעשתה בשם בעלים יהודים שהיו למקרקעין. ככל הנראה המדובר באותם יצחק אמבר ויהודה מנשה הנ"ל, שכאמור נרשמו כבעלים במקרקעין בתקופת המנדט הבריטי ב-1938. בהמשך לכך, הכין המשיב 8 לוח תביעות חדש שכלל את תביעות המבקש והמשיבים 1 ו-7. התובענה דנן אינה ההליך המשפטי הראשון בין מקצת הצדדים לה. ראשיתם בתובענה שהגיש המשיב 2 נגד המבקש והמשיב 8 לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 2250/03 - נספח ג' לתובענה) ובה התבקש בית המשפט להורות על ביטול לוח התביעות הנוסף שהכין המשיב 8 בו הוסף המבקש כתובע נוסף למשיבים 1 ו-7, שהיו רשומים בלוח התביעות הירדני. סופה של תובענה זו בפסק דין המורה על מחיקתה בהסכמה לאחר שהובהר כי לוח התביעות הנוסף אינו אלא עדכונו של הלוח הירדני בשם קונקרטי - של המבקש - חלף תביעת הממונה על רכוש האויב הירדני. הליך נוסף הינו תביעת המבקש נגד המשיבים 6-1 בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 6818/05) בה נתבקש, בין היתר, מתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להיכנס למקרקעין. בפסק הדין (מ-10.1.07) קיבל כבוד השופט פיינברג את התביעה, בכפוף "לכל שינוי ביחס לבעלות במקרקעין, לרבות במסגרת הליכי ההסדר", תוך שנקבע כי "במקרה שלפנינו, הביאו התובעים (המבקש ושותפיו דאז לזכויות הבעלות) ראיות טובות לרכישת הזכויות במקרקעין" ולעומת זאת "הראיות שהובאו לתמיכה בטענות הנתבעים בדבר שימוש קבוע במקרקעין לצורך אחסון כלי רכב וכיו"ב לא היו משכנעות". ד. לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה דנן המשיבה 7 טוענת כי לנוכח סעיף 7 לפקודה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה. איני מקבל את טענות המשיבה 7 לעניין זה. ראשית - מע"א 10646/07 אבו עסב ואח' נ' אלחוסני ואח' (21.10.09) נלמד כי בית המשפט רשאי להפעיל סמכותו מכח סעיף 44 לפקודה, כשתוצאת פסק הדין מוגבלת למערכת היחסים שבין הצדדים שבתיק, קרי: פסק דין גברא ולא חפצא. הכרעה דומה התקבלה - לאחר הסכמה - בע"א 10559/08 שרים ואח' נ' עזבון המנוח בזבזת (4.5.10). במקרה זה החזיר בית המשפט העליון את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה "במחלוקת הקניינית שבין הצדדים. הכרעת בית המשפט המחוזי במחלוקת תהיה טובה בין המתדיינים בלבד". הנה כי כן, בנסיבות, שתוארו על ידי המשיב 8 בתובענה זו הדומות לאלה שבהליכי ההסדר שפורטו בבג"צ 660/00 חיג'אזי נ' מנהל אגף רישום והסדר מקרקעין (28.5.02) מצא בית המשפט העליון כי אין זה מן הנמנע שבית המשפט יכריע במחלוקות קנייניות הנוגעות למקרקעין המצויים בהליכי הסדר כגון דה, תוך שההכרעה תוגבל למתדיינים בלבד. שנית - סעיף 7 לפקודה מגביל את זכות הגישה לערכאות בכפוף להוראות הפקודה. סעיף 43 לפקודה מורה כי מקום שמוגשות שתי תביעות סותרות בנוגע למקרקעין יעביר פקיד ההסדר את הסכסוך לבית המשפט. במקרה דנן הורה פקיד ההסדר למשיב לפנות לבית המשפט (נספח ד' לתובענה). לדעתי, די בכך כדי לאפשר הגשת התובענה על ידי המבקש. לנוכח כל האמור, קיימת לבית המשפט סמכות עניינית להכרעה כפי שתובא להלן. ה. אין לבטל את פסק הדין נגד המשיבים 6-1 כאמור, המשיבים 6-1 לא התייצבו לדיון שהתקיים ב-22.4.12. הם לא התייצבו או הגישו דבר מה לאחר המצאת התובענה למשיבים 6-3 (ראו פרוטוקול, 22.4.12, ש' 13-12) וגם בעקבות פרסום בעיתון על אודות ההליך שפורסם בעקבות ההחלטה בדיון זה (שבעקבותיו התייצב נציג מטעמה של המשיבה 7). מצב עניינים זה נמשך גם בעקבות פרסומים דומים נוספים שנעשו בהמשך להחלטה מ-12.6.12 (הפרסומים כוונו לכלל יורשי המשיבים 2-1 - ראו פרוטוקול 19.9.12, ש' 14-12). בשל מצב דברים זה נקבע, בין היתר, בהחלטה מ-4.12.12 כי אין לבטל את פסק הדין. בהמשך לאמור לעיל ולמה שיפורט להן, אני סבור גם עתה שאין לבטל או לשנות את פסק הדין שניתן נגד המשיבים 6-1. אין אלה ההליכים המשפטיים הראשונים בין המבקש לבין קבוצת המשיבים 6-1. כאמור (בסעיפים 18-17 הנ"ל) ראשיתה של המסכת המשפטית בין קבוצת המשיבים 6-1 או מי ממנה לבין המבקש היא דווקא בתובענה שהגיש המשיב 2 נגד המבקש בבקשה לביטול לוח התביעות הנוסף שהכין המשיב 8 אשר גם כלל את שמו של המבקש כתובע נוסף. לאחר מכן היה זה המבקש שתבע את המשיבים 6-1 (ובכללם את המשיבים 6-3 שהם יורשי המשיבים 2-1) לסעדים שימנעו מהם כניסה למקרקעין והסרת המחוברים שבנו עליהם. פסק הדין בתביעה זו ניתן בשנת 2007. מצב הדברים הנ"ל מלמד כי המבקש והמשיבים 6-1 אינם זרים זה לזה. לא ניתן לקבוע, כטענת המשיב 8, כי יהיה בפסק הדין שיינתן כדי לפגוע בזכויות של מי מקבוצת משיבים זו, שלא הייתה התייצבות מצידה להליך. ראשית - היו אלה המשיב 2 המנוח אשר הגיש את התובענה נגד המבקש כמי שבא בנעלי המשיב 1. שנית - היו אלה המשיבים 6-3 שהתייצבו כמי שבאו בנעלי המשיבים 2-1 בתביעה שהגיש המבקש בבית משפט השלום. התנהלות זו של המשיבים 2 ו-6-3 בהליכים הקודמים מבוססת על טענה לקשר מכח ירושה אל המשיב 1 הרשום כתובע בלוח התביעות הירדני. משיבים אלה לא טענו כי קיימים יורשים אחרים, אלא הם תבעו והתגוננו כאילו הם הם יורשיו הבלעדיים של המשיב 1. אי התייצבות גורם כלשהו מטעם יורשי המשיבים 2-1 בעקבות רישומו של המבקש בפנקס השטרות, בעקבות ההליכים הקודמים שהיו בין צדדים אלה, ובעיקר בעקבות הפרסומים שפורסמו מכח החלטות בתיק דנן, מחזק עוד יותר את הדעה כי פרט למשיבים 6-3 (שהתובענה הומצאה להם) אין בנמצא יורש אחר או טוען אחר מטעם קבוצת משיבים זו. שלישית - לנוכח פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט פיינברג בת.א. 6818/05 הנ"ל. נדמה כי די בפסק דין זה להביא את המחלוקת בין המשיבים 6-1 לבין המבקש לידי גמר במובן העומד על הפרק עתה. פסק הדין ניתן בבית משפט השלום מכח סמכותו הנגררת, שקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (סעיף 5 לפסק הדין). בהמשך לכך נקבע במפורש כי המשיבים 6-1 לא הגישו כלל ראיות שיכולות להעיד על בעלותם במקרקעין, למעט לוח התביעות. לעומת זאת נקבע כי "במקרה שלפנינו הביאו התובעים ראיות טובות לרכישת הזכויות במקרקעין". לפיכך נקבע כי משיבים אלה לא עמדו כלל בנטל המוטל מכח סעיף 125(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1979 לסתור החזקה לפיה "רישום במקרקעין לא מוסדרים יהווה ראיה לכאורה לתוכנו". למעשה המדובר בהכרעה זהה לזו העומדת על הפרק בהליך זה. הוכרע כי בכפוף להליך ההסדר שמכריע סופית בזכויות הבעלות, הרי שבמחלוקת שבין המבקש (ושותפיו) לבין המשיבים 6-1 יד המבקש היא על העליונה ובעלותו מכח רישומו בפנקס השטרות לא נסתרה. יחד עם זאת, אין בפסק הדין הנ"ל למנוע את המשך הליך ההסדר והגשת תזכיר תביעה של תובע אחר, שיבסס זכויות על בסיס טענה כי הוא בא בנעלי מי ששמו רשום בלוח התביעות הירדני בשם המשיב 1, אך אין זה אותו משיב 1 שנקשר לקבוצת המשיבים 6-1, אלא אחר. זאת על רקע רישום שמו של המשיב 1 ללא רישום מספר מזהה בלוח התביעות הירדני ואפשרות קיומו של אחר שהוא בעל שם זהה. אשר על כן, יש להותיר את פסק הדין כנגד קבוצת היורשים 6-1 על כנו, כשאין בו למנוע הגשת תזכיר תביעה כנ"ל. ו. יש לקבל התובענה גם במה שנוגע למשיבה 7 בעקבות הפרסום שפורסם בהמשך להחלטה מ-22.4.12 התייצב עומר דעיס כיורש של המשיבה 7. מר דעיס או בא כוחו לא הציגו צו ירושה, למרות שהיה עליהם לעשות כן כדי לבסס מלכתחילה קשר מכח ירושה בין מר דעיס לבין המשיבה 7. כך היה גם למרות שהתבקשו לעשות זאת על ידי המשיב 8 (ראו תגובת המשיב 8 מ-24.11.12, בסעיף 8). בפועל פרט לטענות לחוסר סמכות עניינית ולהימצאות מסמכים בנוגע ללוח התביעות בירדן לא נטענה מטעם מר דעיס כל טענה ולא הוצגה כל ראיה שיש בהן לסתור את רישומו של המבקש בפנקס השטרות. הנטל לבסס טענתו של מר דעיס לזכויות שבאו לו מהמשיבה 7 מכח ירושה מוטל על שכמו. הוא התייצב להליך בעקבות הפרסום שפרסם המבקש (בעקבות ההחלטה מ-22.4.12). הוא טען להיותו יורש של המשיבה 7 ועליו היה לבסס טענה זו במסמך רשמי מאושר. דבר זה לא נעשה מלכתחילה וגם לא בעקבות בקשתו של המשיב 8 כנ"ל. במצב דברים זה מר דעיס לא ביסס כלל זכות עמידה בהליך דנן. יוטעם כי איני מקבל את טענות המשיבה 7 הנוגעות לקשיים שמערימים השלטונות בירדן על מסירת מסמכים. ראשית - טענה זו לא גובתה במסמך רשמי או בתצהיר המלמד על נסיון בפועל לקבלת מסמכים כנ"ל שנדחה על ידי השלטונות הירדנים. שנית - למשיבה 7 ולבאים בנעליה עמד פרק זמן של עשרות שנים כדי לאתר ולקבל מידע משלטונות ירדן ואין אינדיקציה כי נעשה דבר מה בקשר לכך. המשיב 8 טוען כי מתן פסק דין כנגד המשיבה 7 בהעדרו של צו ירושה שמעיד כי אין בנמצא יורשים אחרים למשיבה 7, פרט למר דעיס הנ"ל עלול לפגוע ביורשים אחרים שלא צורפו כמשיבים להליך דנן. אכן, חסרונו של צו ירושה כנ"ל מעורר קושי מסוים. יחד עם זאת, קשיים אלה מתעממים כשזכור שבעניין המקרקעין דנן רשום המבקש כבעלים בפנקס השטרות ולא באה במשך שנים טרוניה מצד המשיבה 7 או הבאים בנעליה, וכשזכור שמר דעיס הנ"ל התייצב בעקבות שני פרסומים שנתפרסמו בקשר למקרקעין ולהליך דנן אך לא התייצב טוען אחר יחד עימו. לדידי אין בהתמשכותו של הליך ההסדר ליתן גושפנקא לטוענים לבעלות במקרקעין שלא הוסדרו לישון על זכויותיהם ולא לנקוט פעולות שיהיה בהן לפחות לאפשר להם לבסס זכויות לכשיתחדש הליך ההסדר. בהמשך לכך, לדעתי, אין גם לאפשר מצב של גרירת רגליים של אלה שיש להם זכות לכאורית במקרקעין בהסדר, שמטעמי נוחות לא מאפשרים לבית המשפט או לפקיד ההסדר לקבל תמונה שלמה ומלאה הנוגעת למכלול אלה שעשויים לתבוע זכויות ולמכלול המסמכים שבבסיס טענה כזו. חששו של המשיב 8 מפני פגיעה בצדדים שלישיים מופג בעצם הקביעה, שהליך ההסדר לא הסתיים עם מתן פסק דין זה ושפסק דין זה ניתן רק בין הצדדים לתיק. לא יהיה זה מן הנמנע שיורש אחר של המשיבה 7, יוכל לבסס את זכויותיו כדין ולהתייצב כתובע לכשיונע מחדש הליך הסדר בקשר למקרקעין הנדונים. התוצאה בכל הנוגע למשיבה 7 ולבאים בנעליה היא שלמרות שפסק דין זה כולל את המשיבה 7 הרי שלא יימנע מצד שלישי שלא ניתן לו יומו לפני פקיד ההסדר ובבית המשפט להתייצב ולטעון טענותיו. ז. הערות לפני חיתום בהמשך למה שנקבע לעיל בנוגע למקרקעין, אציין כי בכל הקשור לאותן חלקות שהגיעו לרשות המבקש בעקבות העסקה שבינו לבין האפוטרופוס הכללי במסגרת הסכם הפשרה הנזכר בסעיף 15 לעיל עומדת למבקש הגנת "תקנת השוק", שקבועה בסעיף 16 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978 לפיו "פעולה שנעשתה בתום לב בין האפוטרופוס הכללי לבין אדם אחר, מתוך הנחה שנכס פלוני הוא נכס עזוב, תעמוד בתוקפה גם אם נתגלה לאחר מכן שהנכס לא היה עזוב". לצורך ההכרעה לא נזקקתי לטענות המבקש הנוגעות למסמכים שלכאורה הומצאו מירדן ולמחיקת שמות המשיבים 1 ו-7 מלוח הזכויות כבר בבחינת התביעות על ידי פקיד ההסדר הירדני. אוסיף כי בעניין אחרון זה מקובלות עליי טענות המשיב 8 כי המחיקה נעשתה בשגגה על ידי מי מטעמו כשהוכן לוח התביעות הנוסף שכלל את שמו של המבקש כתובע נוסף. ח. סוף דבר השורה התחתונה היא שהתובענה מתקבלת בסייגים שפורטו לעיל. ההוראות האופרטיבות הנובעות ממה שנקבע הן אלה: א. המבקש יירשם כתובע בלעדי בלוח התביעות. ב. לא תהיה מניעה להגשת תזכירי תביעות של מי שטוען שהוא בא בנעלי המשיב 1 שהוא בעל שם זהה אך אין הוא אותו משיב 1 שהמשיבים 6-2 באו בנעליו. כמו כן, לא תהיה מניעה להגשת תזכירי תביעה של מי שהוא יורש של המשיבה 7 (פרט למר עומר דעיס הנ"ל) ובלבד שיוצג צו ירושה כדין ומסמכים שיש בהם לבסס לכאורה זכויות כאלה. ג. המשיב 8 ירשום בלוח התביעות הערה על אודות קיומו של פסק דין זה. לעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נקבע כדלקמן: א. המשיבים 6-1, יחד ולחוד, ישלמו למבקש בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין סכום כולל של 10,000 ש"ח (כפי שנקבע בפסק הדין החלקי מ-22.4.12). ב. המשיבה 7 תשלם למבקש בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל של 10,000 ש"ח. ג. לא יהיה צו להוצאות ביחסים שבין המבקש לבין המשיב 8, והחיוב בהוצאות שהוטל על המשיב 8 בפסק הדין החלקי מ-22.4.12 מבוטל בזאת. בעלותהמרצת פתיחהמקרקעיןהצהרת בעלותסעד הצהרתי