תביעה ייצוגית נגד חברת סלולר על אי קבלת זיכויים 1. המבקשת הגישה נגד המשיבה את ארבע הבקשות שבכותרת, לאישור תביעות ייצוגיות. במסגרת שלוש הבקשות הראשונות מלינה המבקשת על אי קבלת זיכויים שונים, שלטענתה זכאים לקוחות המשיבה לקבלם כבר החל מהחודש הראשון להתקשרות עם המשיבה, וזאת בהינתנו של סכום חיוב מינימלי בגין השימוש שעשו באותו החודש בציוד הקצה. המדובר בזיכויים בגין מכשיר ישן (הבקשה הראשונה), דיבורית (הבקשה השנייה) וקנסות יציאה של החברה הננטשת (הבקשה השלישית). במסגרת הבקשה הרביעית טוענת המבקשת, כי המשיבה חייבה אותה שלא כדין עבור שירות ORANGE 2, זאת מן הטעם שהתשלום כלול בתשלום החודשי הקבוע שהוסכם עליו, והמבקשת לא הזמינה מהמשיבה שירות נוסף מסוג זה. המשיבה הגישה בכל אחת מבקשות האישור תשובה מפורטת, אשר אל עיקריה הצריכים לעניין אתייחס בהמשך. 2. בתאריך 12.05.13 התקיים קדם משפט מאוחד בכל ארבע הבקשות. יצוין, כי המבקשת הייתה מיוצגת באותה העת על ידי מספר עורכי דין. בסיומה של הישיבה הציע בית המשפט למבקשת לשקול לעתור להסתלק משלוש הבקשות הראשונות, וזאת מחמת קשיים שונים שהוצפו במהלך הדיון (עמ' 12 שורות 9-10 לפרוטוקול הנ"ל). בה בעת נמנו קשיים שבהן נתקלת הבקשה הרביעית, אך לגביה צוין, כי יתכן שאפשר לשפר את נהלי המשיבה באשר לשירות ORANGE 2 והוצע לב"כ הצדדים לשקול הסדר הסתלקות מוסכם שבמסגרתו ישופרו. בהחלטה המסכמת התבקשו ב"כ הצדדים להודיע תוך 10 ימים האם הגיעו להסדר זה או אחר, ולחילופין, להודיע האם ניתן מבחינתם להכריע בכל בקשות האישור על יסוד החומר שבתיקים ללא הליכים נוספים. 3. ביום 22.05.13 הודיעה המבקשת, באמצעות באי כוחה, כי הצדדים לא הגיעו להסדר. ביום 23.05.13 הודיעה המשיבה, כי היא מסכימה הן לכך שבקשות האישור תוכרענה על יסוד החומר שבתיקים, הן לכך שהמבקשת תסתלק מהבקשות. כמו כן הודיעה על הסכמתה לצרף דף מידע על תכנית ORANGE 2 לכל הסכם התקשרות שיערך עמה בעתיד. בתאריכים 30.07.13, 14.10.13, 24.10.13 ו - 19.11.13 עתרה המבקשת, באמצעות באי כוחה, למתן אורכה להגשת הודעה מוסכמת, תוך שהיא מצינת כי הינה מנהלת מו"מ עם המשיבה. בקשותיה אלו נענו בחיוב. בהחלטה מיום 20.11.13, שבה הוענקה אורכה של 15 יום, נקבע דיון ליום 26.12.13. בתאריך 09.12.13 הודיעו באי כוחה של המבקשת על הפסקת ייצוגה של המבקשת, וזאת בהסכמתה. בהחלטה מיום 10.12.13 הוריתי לב"כ המבקשת להתייצב לישיבה הקבועה ליום 26.12.13, על מנת לברר את פשר הודעתם. בהמשך לבקשה מוסכמת שהגישה המשיבה נדחה הדיון ליום 26.01.14. ביום 07.01.14 הגישו ב"כ המבקשת בקשת דחייה נוספת. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה תוך שציינתי כי "אהיה מוכן לעיין מחדש בהחלטה בעניין שחרור ב"כ המבקשת מייצוג, אם תומצא הסכמה לכך של המבקשת ואישור כי מועד הדיון הקבוע ליום 26.1.14 ידוע לה וכן ידועה לה חובתה להתייצב". המבקשת הגישה ביום 08.01.14 הודעה כמפורט לעיל שבה הוסיפה כי "ניתן לשחרר את משרד עורכי הדין ... מהייצוג בתיקים אלה". ביום 20.01.14 הגישה המבקשת, באמצעות מנהלה מר יוסף הדרי, בקשה להסתלק משלוש בקשות האישור הראשונות ולקבוע שכ"ט וגמול בבקשה הרביעית. המשיבה התנגדה לבקשה, וזאת מן הטעם, שביום 02.12.13, במהלך המו"מ בין הצדדים, הייתה המבקשת מעורבת בהגשתה לבית המשפט המחוזי מרכז של בקשת אישור חדשה באותם נושאים ועילות. אמנם המבקשת עצמה אינה נמנית על המבקשים בה, אולם בנו של מנהל המבקשת צד לה והמבקשת עומדת מאחוריה. המבקשת טענה, מנגד, כי אין לה קשר לבקשת האישור החדשה ולא הייתה מעורבת בהגשתה. 4. בדיון שהתקיים ביום 26.01.14 בחרה המבקשת, באמצעות מנהלה מר הדרי, שלא להסתלק מהבקשות שלפני באופן חד-צדדי. מר הדרי עתר לדחייה נוספת על מנת שיוכל להעמיד למבקשת עורך דין חדש. בתוך כך הפנה לבקשת האישור החדשה שהוגשה כאמור לבית המשפט המחוזי מרכז, הכוללת, לדבריו, חומר רב נוסף המלמד שהמשיבה פועלת שלא כדין. 5. המשיבה, מצידה, חזרה להסכמתה המקורית, שניתנה עוד בחודש מאי 2013, כי בקשות האישור תוכרענה על אתר ועל יסוד החומר שבתיקים. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי נוכח מסכת הדחיות שפורטה לעיל אין מקום להעתר לבקשות דחיה נוספות, וכי מן הראוי להכריע בארבע בקשות האישור על יסוד החומר שבתיקים, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. במאמר מוסגר אעיר, כי אני מצר שלא עשיתי כן מייד עם קבלת הודעתה של המשיבה מחודש מאי 2013 אודות כשלון המשא ומתן. 7. בחינת בקשות האישור מלמדת כי אין מנוס מדחייתן. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי. אפתח בשלוש בקשות האישור הראשונות. א. שלוש בקשות האישור הראשונות מבוססות על אותה עילת תביעה, לאמור: אופן עריכתו של החשבון בגין חודש השימוש הראשון של תקופת ההתקשרות. הטענה בכל שלוש הבקשות היא, כי המשיבה עורכת את החשבון הראשון שלא כדין, וכי את הזיכויים הנדונים בשלוש בקשות האישור הייתה זכאית המבקשת לקבל כבר מחשבון החודש הראשון של העסקה. בכל שלוש הבקשות, הנראות כבקשות משוכפלות, מועלות בדיוק אותן טענות, כאשר ההבדל היחיד בין האחת לרעותה הנו מושא הזיכוי. במצב דברים זה ובהינתן שעילתן של שלוש הבקשות זהה, היה על המבקשת לרכזן במסגרת בקשת אישור אחת. פיצולן של התביעות בין שלוש בקשות אישור נפרדות מהווה פיצול סעדים הנובע מאותה עילה, המנוגד לדין ולהלכה הפסוקה, והמכביד שלא לצורך הן על בית המשפט הן על המשיבה. ראו: תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 168; ת"צ 844-11-10 [מחוזי י-ם] שוורץ נ' בנק אוצר החייל; ת"צ 21567-02-11 [מחוזי מרכז] גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ. כפי שהובהר בפרשות האחרונות, חובתו של תובע לרכז את הסעדים הנובעים מהעילה שבגינה הוא תובע, יפה ביתר שאת שעה שמדובר בתובע ייצוגי. ב. ואם באמור לעיל לא די, הרי המבקשת גם לא טרחה לפרט בכל אחת מבקשותיה את דבר קיומן של שתי הבקשות האחרות, וזאת בניגוד לתקנה 2(13) לתקנות תובענות ייצוגיות. אמנם הבקשות נותבו כולן למותב אחד, אך באותה מידה יכלו להיות מונחות על שולחנותיהם של מספר מותבים. פיצולן של הבקשות אף חייב את המשיבה להגיש שלוש תשובות נפרדות. בדומה לכך, לקראת הדיון בבקשות נאלץ בית המשפט לעיין בשלוש בקשות ובשלוש תשובות נפרדות, במקום בבקשה ובתשובה אחת. ג. אין לדעת אם מה שעמד ביסוד פיצולם של ההליכים כמפורט לעיל היה רצון להכביד על המשיבה, או רצון ליצור "פס יצור של תובענות ייצוגיות משיקולי גמול ושכר" (כלשון בית המשפט המחוזי בת"צ 2370-08 גלזר נ' דומיקאר), או טעות משפטית גרידא. בין כך בין אחרת, המדובר בחוסר תום לב דיוני משמעותי, שבו בלבד די כדי לחייב את דחייתן של הבקשות. ד. לאמור לעיל יש להוסיף, כי בקשות האישור לאקוניות וכי הטענות המשפטיות הועלו תוך הפניה חלקית ומקוטעת להסכמי ההתקשרות, ברמה של כותרות גרידא וללא ניתוח משפטי של ממש. כך, לדוגמא, מתעלמת המבקשת לחלוטין מהוראת ההסכם הקובעת, כי "ההחזר יינתן על דרך של זיכוי בחשבונית החודשית העוקבת", משמע, שאין לכאורה בסיס לטענה שעל המשיבה להעניק את הזיכוי כבר בחשבונית המתייחסת לחודש השימוש הראשון. כך גם מלינה המבקשת בבקשותיה שהמשיבה נוהגת לחייב את הלקוחות ב"חיוב חלקי" של התשלום הקבוע הראשון, תוך שהיא מתעלמת מהוראת ההסכם הקובעת כי בחודשי ההצטרפות והפרישה מעיסקה, יחושב התשלום החדשי "באופן יחסי, בהתאם למועד ההצטרפות או העזיבה". אין צורך לומר כי ככל שיש למבקשת טענות כלפי הוראות אלו, פרשנותן או תוקפן, היה עליה לפרטן כבר במסגרת הבקשות עצמן. טענתו של מנהל המבקשת במהלך הדיון לפני, כי ניתן להשלים את החסר באמצעות עיון בבקשת האישור המאוחרת שהוגשה אך לא מכבר לבית המשפט המחוזי מרכז, אומרת דרשני, ובה בלבד יש כדי להמחיש הלכה למעשה את רדידותן של הבקשות וכפועל יוצא מכך, את העדרו של סיכוי סביר לכך שהשאלות המשותפות תוכרענה לטובת הקבוצה, ואת חוסר כשירותה של המבקשת לייצג את הקבוצה ולנהל את ענייניה בדרך הולמת ובתום לב. 8. מסקנתנו דלעיל בדבר חוסר התאמתה של המבקשת לשמש כמייצגת, נכונה גם לגבי בקשת האישור הרביעית, שעניינה בחיובה של המבקשת בגין שירות ORANGE 2. זאת ועוד: טענתה של המבקשת העומדת במוקד הבקשה הרביעית, כי החיוב בגין השירות כלול בתשלום החודשי הקבוע בגין השימוש במכשיר, הייתה סתמית וכללית ולא נתמכה באיזו מהוראות ההסכם. המשיבה טענה בהקשר זה, כי מדובר בשירות נפרד המאפשר לקשר בין כרטיס "סים" של מכשיר משני הנמצא ברכב (מסוג המכשירים שרכשה המבקשת) לבין כרטיס ה"סים" הראשי של הלקוח, וכי ניתן לעשות שימוש במכשיר שהותקן ברכב גם ללא שירות זה. בתשובתה לתשובת המשיבה לא חלקה המבקשת על הסבר זה, אלא הסיטה את מרכז הכובד של טענותיה לכך שמעולם לא בקשה מהמשיבה לצרף אותה לשירות הנדון. דא עקא, המבקשת לא הראתה כי קיימים לקוחות נוספים שצורפו לשירות וחויבו בגינו מבלי שהסכימו לכך. בהינתן הסברה הנוסף של המשיבה, שלא נסתר, כי השירות מסופק כנגד תשלום רק ללקוחות המעוניינים בכך, לא עלה בידי המבקשת לשכנע כי קיימת קבוצת נפגעים אשר טענות המבקשת רלבנטיות גם ביחס אליה. לא נעלמו מעיני טענותיו של מנהל המבקשת כי אופן גבייתו של התשלום בגין השירות מפר את הוראות רישיונה של המשיבה, אלא שלטענות אלה לא הונחה תשתית כלשהי בבקשת האישור של המבקשת ולא ניתן להעלותן עתה לראשונה. 9. נוכח כל המקובץ לעיל, בקשות האישור נדחות בזה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. סלולר (תביעות)תביעה ייצוגית