בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט 2. ההחלטה התייחסה לבקשת המבקש שם (שהוא התובע בתביעה העיקרית והוא יכונה להלן: "התובע"). בהחלטה נקבע כי על המשיבים (הם הנתבעים בתביעה העיקרית ויכונו להלן: "הנתבעים") לגלות לתובע את כל המסמכים שפורטו בס' 66-96 לבקשה תוך 320 יום מאותו יום. כן נקבע כי על הנתבעים להוסיף ולהשיב לשאלות שנשכרו בסעיפים 97-143 לבקשה. ההחלטה התייחסה גם למסמכים (אסמכתאות) שלטענת התובע הנתבעים לא המציאו לידיו, חרף החלטתה של כב' השופטת קרת מאיר מיום 31.12.12. נקבע בהחלטה כי בהעדר תגובה של הנתבעים לאמור בבקשה בהקשר זה, הבקשה מתקבלת, והנתבעים חייבים לשלם לתובע את הסכום המבוקש כסנקציה על אי המצאת המסמכים המועד, אלא אם כן המסמכים הללו יומצאו תוך 7 ימים ממועד ההחלטה. 3. בבקשה הנוכחית עתרו הנתבעים כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטה. המשיבים טענו כי בית המשפט מוסמך לשוב ולעיין בהחלטה שהיא החלטת ביניים. הם טענו גם כי ההחלטה עומדת בסתירה להחלטה קודמת בה צוין כי ההלכים הסתיימו ורק אם לאור המסמכים שיתגלו מרואה החשבון יעלו סוגיות חדשות, יוכל התובע לשוב ולפנות לבית המשפט. להלן נתייחס בפירוט לטענות הצדדים ביחס לנושאים השונים שאליהם התייחסה ההחלטה. טענות הנתבעים התשובות לשאלון 4. הנתבעים טענו כי הם חויבו במסגרת ההחלטה להשיב בשנית על מספר עצום של שאלות שכבר קבלו התייחסות מטעמם. לטענתם, בית-המשפט קבע כי השאלות הן רלבנטיות בלא שהשאלון הוצג לבית המשפט ולא צורף לבקשה, אלא הוצגו לו רק תשובות הנתבעים. התובע לא פירט את הרלבנטיות של השאלות, אלא ציין באופן כללי מה היתה השאלה ומה התשובה, ולעיתים אף לא ציין מה השאלה. לכן בית המשפט לא היה מודע לתוכן השאלות כאשר נתן את ההחלטה, והוא נקלע משום כך לטעות. עוד טענו הנתבעים כי מההחלטה עולה כי כל השאלות הן רלבנטיות. זאת למרות שבין השאלות ישנן שאלות על משקל זרעים משנת 2004, ושאלות על אירועים שאירעו לפני למעלה מ-6 שנים. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לדרוש מהם לזכור את התשובות לשאלות כאלה. 5. לגישת הנתבעים, ישנה סתירה פנימית בהחלטה, שכן חלק מהשאלות שנקבע כי יש להשיב עליהן מתייחס לאירועים שהנתבעים אינם זוכרים אותם, ולא יכולים לזכרם. בהחלטה נקבע כי אין מקום לחייב תשובה נוספת לאחר שצד להליך השיב כי אינו זוכר, ואילו כעת בית המשפט הורה לנתבעים לשוב ולהשיב על שאלות שלא זכורות להם. הנתבעים ציינו כי אין זה נכון שהנתבע 1 לא השיב לשאלות, ובהתייחס לשאלות 53 ו-69 הוא השיב כי אינו זוכר. לכן אין מקום לחייבו להשיב לשאלות אלה פעם נוספת. הנתבעים פירטו בבקשה את כל השאלות ואת התשובות שהן ענו עליהן. הם עתרו כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה ביחס למענה לשאלונים, ולחלופין - כי בית המשפט יסתפק בהתייחסותם בבקשה דנן, שנתמכה בתצהיר, ככזו המשלימה את האמור בהחלטה ביחס לשאלון. המצאת האסמכתאות 6. באשר לאמסכתאות שהיה עליהם להמציא, טענו הנתבעים כי כל האסמכתאות שהיה עליהם להציג בהתאם להחלטת כב' השופטת קרת-מאיר מיום 31.12.12. הוצגו על ידיהם זה מכבר. הם הוסיפו כי ממועד ההחלטה, קבל התובע את כל האסמכתאות בדבר חיובים של החברה שהתבקש לאשר ושהחברה פרעה. הנתבעים טענו כי הם מצרפים ברביעית את האסכתאות הללו. אלה הן אסמכתאות לביצוע תשלום כפי שהנתבעים נדרשו לספק, והעובדה כי התובע ממשיך להכחיש כי קבל אותן אינה אלא טענה כזב וניסיון להטעות את בית המשפט. טענות התובע 7. התובע הגיב לבקשה. הוא טען כי הוא עומד על קיום ההחלטה, ולפחות הוא עומד על כך כי בית-המשפט יחתום על הפסיקתא, משלא הומצאו על ידי הנתבעים כל האסמכתאות החסרות. לשיטת הנתבעים האסמכתאות הוגשו, אולם, כך טען התובע, בית-המשפט קבע כי אין די בהן, ולמרות זאת לא הוגשו מלוא האסמכתאות עד היום. האסמכתאות שצורפו לבקשה דנן הומצאו בעבר. התובע כבר טען כי אין די בהן ובית המשפט קבל את הטענה. האסמכתאות החסרות לפי גובה התשלום ותאריכו פורטו על ידי התובע בתצהיר זה מכבר. מול טענותיו של התובע טוענים הנתבעים בעלמא כי האסמכתאות צורפו. עוד טען התובע כי הנתבעים 3-4 לא הגישו את הבקשה הנוכחית, וגם ביחס אליהם ישנם מסמכים חסרים שפורטו בס' 66-96 לבקשת התובע מיום 8.1.14. כל החלטה שתינתן בבקשה הנוכחית, אינה משנה את ההחלטה ביחס לנתבעים אלה. 8. התובע טען כי הליך של "עיון מחדש" כפי שמבוקש על ידי הנתבעים בבקשה הנוכחית, הוא הליך שאינו קיים. רק כאשר בית המשפט נתן החלטה מוטעית - הוא יחזור בו מההחלטה. עיון מחדש לא נועד לאפשר לשופט להרהר שוב בהחלטותיו. אין מדובר גם בעובדות חדשות שנודעו למבקשים. די בכך כדי לדחות את הבקשה. התובע הוסיף וטען כי הנתבעים מזלזלים בהחלטות בית המשפט ובתובע, בין היתר לאור העובדה שהם "נזכרו" רק כעת להעלות את שלל טענותיהם. תגובת הנתבעים לבקשה הקודמת של התובע היתה באורך של 7 עמודים ולא נתמכה בתצהיר. רק לאחר קבלת ההחלטה - שלא נשאה חן בעיני הנתבעים - הם הגישו את הבקשה הנוכחית לעיון מחדש, שאורכה 22 עמודים, ולה הם צירפו תצהיר. הנתבעים זלזלו בהליך והם מבקשים היום, לאחר שניתנה ההחלטה, להוסיף טענות - ואל לבית המשפט לאפשר זאת. 9. עוד טען התובע כי אין לקבל את טענות הנתבעים ביחס לשאלונים גם לגופן. כך, לטענתו, הנתבעים הביאו רק דוגמאות (שלגביהן נכתב "למשל"). הנתבעים לא טרחו להתייחס לסעיפים - 108-109, 129, 133, 137, 141 לבקשת המשיב. הנתבעים טענו כי השאלונים לא צורפו לבקשה, אולם בל הם צורפו יותר מפעם אחת בהליך. המבקשים רומזים כי בית המשפט היה רשלן שכן נתן את ההחלטה כאשר השאלונים לא עמדו בפניו. באשר לטענה לפיה התובע לא פירט את החשיבות של השאלות ואת הרלבנטיות שלהן - טען התובע כי בית המשפט פסק והכריע בכך. התובע טען כי בית המשפט לא קבע כי ההליכים המקדמיים הסתיימו. התובע התייחס לטענות לגבי חברת מ.א. יבולי השרון (לגביה טענו הנתבעים כי אין להשיב לשאלות התובע משום שזו חברה שאינה פעילה). לגישתו, חברה זו מתחרה בחברה שהוא בעל מניות בה יחד עם הנתבעים, והיא הוקמה כדי להבריח נכסים מהחברה. לא ברור למה הכוונה "לא פעילה", ועל כל פנים גם בהנחה שהחברה אינה פעילה, אין בכך כדי למנוע את התשובות לגביה. תשובת הנתבעים 10. הנתבעים השיבו לתגובת התובע. הם טענו כי בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטה, משום שמדובר בהחלטת ביניים שאינה מהווה מעשה בית דין. באשר לנתבעות 3-4 טענו הנתבעים כי השאלות אליהן התייחסה ההחלטה אינן נוגעות לחברת יבולי השרון, והיא גם לא חויבה להמציא אסמכתאות. באשר לחברת טל רות, נטען כי המצהיר מר עודד קורקין השיב לשאלות גם מטעמה של חברה זו. 11. באשר לתשובות הנתבעים לשאלון, טענו הנתבעים כי הם הבהירו שהם השיבו לשאלות באופן מלא. בבקשת התובע הוא טען באופן סתמי כי השאלות לא נענו, והנתבעים חשפו זאת בבקשה הנוכחית. בבקשה הנוכחית התייחסו הנתבעים באופן מפורט ללמעלה מ-160 שאלות, והם הוכיחו כי בבקשת התובע לא היה ממש. התובע לא הגיב לטענות התובעים בבקשתם הנוכחית, אף שיכול היה לעשות כן, והוא הודה אם כן בשתיקתו כי השאלות נענו. 12. באשר לאסמכתאות, נטען כי הנתבעים חזרו וצירפו אותן בפעם הרביעית לתיק. גם בכך יש כדי להעיד על כך כי התובע הוא חסר תום לב והוא עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. 13. התובע הגיש מסמך שכותרתו "תגובה ל'הודעה בנוגע להמצאת מסמכים' ובקשה חוזרת למחיקת כתבי ההגנה של המשיבים". התובע העלה מספר טענות במסמך זה, ובין היתר הוא פירט בס' 52 ו-64 למסמך זה את המסמכים שלגישתו הנתבעים טרם המציאו לעיונו, ועדיין חסרים. 14. בישיבת יום 20.3.14 נשאל ב"כ הנתבעים לעמדתו ביחס למסמכים אלה. הוא בקש להגיב בכתב בנושא זה. במסמך נוסף שהוגש מטעמו, התייחס ב"כ הנתבעים למסמכים אליהם הפנה ב"כ התובע באופן מפורט. 15. התובע הגיב לאמור במסמך זה. הוא טען כי יש למחוק את כתבי ההגנה של הנתבעים משום שחרף ההחלטות הקודמות ובכלל זה ההחלטה מיום 13.2.14, הנתבעים לא המציאו את האסמכתאות. האסמכתאות שצורפו על ידי הנתבעים הן אלה שהוגשו על ידיהם ביום 13.4.13, ובהתאם להחלטה אין די במסמכים אלה, ולכן יש לקבוע כי האסמכתאות שוב לא הוגשו. באשר לנתבעיות 3-4 שב התובע וטען כי נתבעות כאלה לא התייחסו למסמכים שנדרשו מהן, למשל בסעיפים 63-76 ו-83-96 לבקשת התובע מיום 8.1.14 למחיקת כתבי ההגנה ולשאלות שפורטו שם. לכן יש למחוק את כתבי ההגנה של נתבעות אלה. התובע ציין כי מסמכים שצורפו על ידי רואה החשבון של החברה בהתאם להחלטת בית המשפט אינם עונים על דרישות הגילוי. התובע טען כי לגישת הנתבע 1 בתצהירו, ישנם מסמכים שמצויים בידיו של רואה החשבון, ואף על פי כן הם לא הומצאו לתובע (ר' פירוט בס' 28 לתגובת התובע מיום 23.4.14). 16. התובע הפנה לעמדת הנתבעים לגבי תלושי השכר של עובדי חברת טל רות בין השנים 04-13. עמדת הנתבעים היא כי רואה החשבון מסר להם כי מדובר בלמעלה מ-700 מסמכים, שאין בכוונתו לצלם. עוד נטען כי רואה החשבון מטעם התובע עיין במסמכים שהומצאו על ידי רו"ח בכמאיר, וקבע כי חומר חשבונאי רב עודנו חסר. התובע שב וטען כי בית המשפט מוסמך להורות על מחיקת כתבי הטענות של הנתבעים במקרה כמו המקרה דנן, כפי שעולה גם מההלכה הפסוקה. התובע טען ביחס לחברת יבולי השרון כי היא לא גילתה ולו מסמך אחד למעט העתק של תלונה במשטרה. חברת יבולי השרון התבקשה להמציא חשבוניות שהיא הנפיקה ללקוחות, והשיבה הן כי מסמכים אלה אינם קיימים, והן כי הם אינם רלוונטיים. מעבר לסתירה, נטען כי אין זה סביר כי יבולי הנשרון לא הנפיקה חשבוניות ללקוחותיה. 17. התובע הפנה לכך שהנתבעים טענו גם ביחס למסמכים נוספים כי הם אינם קיימים - כגון הסכמי שכירות של יבולי השרון, תלושי שכר והסכמי עבודה של עובדי יבולי השרון, היתרי משרד הפנים לפועלים זרים, אסמכתאות לתשלומים שבוצעו על ידי לקוחות של טל רות ליבולי השרון ומסמכי הנהלת החשבונות של יבולי השרון. התובע ציין כי גם הנתבע מר עודד קורקין לא גילה כמעט דבר, וזאת אף שבית המשפט כבר קבע כי נעשו הברחות של נכסי חברת טל רות על ידיו. התירוצים שהעלה מר עודד קורקין בשלהם הוא לא הציג את המסמכים, אינם קבילים - לגישת התובע. באשר למיכאל קורקין, הוא טען כי המסמכים שהוא התבקש להציג מצויים בידי רואה החשבון. אולם, מסתבר היום כי המסמכים אינם בידיו של רו"ח בכמאיר. 18. באשר לחברת טל רות, נטען כי גם היא פטרה את עצמה מהצגת מסמכים רבים המצויים לכאורה בידי רואה החשבון של החברה. אולם, לאחר שהועברו המסמכים מרואה החשבון, מסתבר כי עדיין חסרים מסמכים, כאשר בניגוד לטענת החברה טוען רואה החשבון כי חלק מהמסמכים אינם מצויים בידיו. 19. התובע התייחס לטענת הנתבעים לפיה נגנב קרוואן בו היו חלק מהמסמכים וטען כי טענת הנתבעים מעוררת תמיהה שכן תמוה איך יכולים מנהלי החברה לזכור בדיוק אילו מסמכים היו באותו קרוואן. התובע הוסיף והתייחס למסמכים נוספים שחברת טל רות לא הציגה עד היום. התובע מוסיף כי אף בתגובה הנוכחית מודים הנתבעים כי חלק מהמסמכים עודם חסרים - כך למשל תלושי שכר, חשבוניות בגין סולר שרכשה חברת טל רות, אסמכתאות ביחס להסדרים עם מס הכנסה וביטוח לאומי, היתרי עובדים זרים, הלוואות שנטלו מנהלי החברה, חשבוניות בגין תשלומים שבצעה החברה ונרשמו בכרטסת האישית של מנהליה, חשבונית בסך למעלה מ-100,000 ₪ להוצאה של החברה והסכמי שכ"ט ויפויי כוח ועורכי הדין ורואי החשבון שייצגו את החברה (ר' ס' 94 לתגובת התובע). 20. באשר לשאלונים, נטען כי חלק מהשאלות לא נענו עד היום, ובחלק מהמקרים התשובות אינן עונות לשאלות שנשאלו. חלק מהשאלות נענו בהתחמקות, או נענו בתשובה לפיה השאלה אינה רלוונטית או בתשובה לפיה העד אינו זוכר את התשובה. התובע הוסיף וציין כי גם לאחר המצאת המסמכים מרו"ח בכמאיר לא הומצאה אף אחת מהחשבוניות/קבלות החסרות לחיובים שבוצעו מחשבון החברה. מדובר ב-15 חיובים מחשבון חברת טל רות, המפורטות בס' 155 למסמך מטעם התובע. דיון הבקשה המתייחסת לתשובות לשאלון. 21. הבקשה שהוגשה מטעם הנתבעים היא כאמור "בקשה לעיון מחדש" בהחלטה מיום 13.2.14. אני סבורה כי אין מקום לעיין מחדש בהחלטה זו. אכן, בית המשפט מוסמך לשוב ולעיין בהחלטות ביניים שניתנו על ידיו, והחלטות אלה אינן מהוות מעשה בית דין. יחד עם זאת, אין מקום לאפשר התנהלות כמו זו של הנתבעים במקרה דנן. כך, לנתבעים ניתנה הזדמנות מלאה להגיב לטענות התובע בבקשה שההחלטה מיום 13.2.14 מתייחסת אליה. הנתבעים הגישו את תגובתם לבקשה, לאחר מכן הגיש התובע תשובה לתגובה. 22. ההחלטה ניתנה על סמך הטענות שהועלו על ידי הצדדים במסגרת הבקשה והתגובות. כך למשל, בהתייחס לשאלות שהתובע עתר כי הנתבעים יוסיפו וישיבו עליהן, נקבע בהחלטה כי "המשיבים (הם נתבעים, ר.ר.) לא התייחסו כלל (בתשובתם לבקשה, ר.ר) לנושא השאלון, למעט בטענה הכללית לפיה מדובר ב'מסע דיג' של המבקש (הוא התובע, ר.ר.). משהמשיבים לא התייחסו לטענות המבקש לגופן, אף שניתנה להם הזדמנות מלאה לעשות כן, אני סבורה כי יש להורות להם להוסיף ולהשיב על השאלות שצוינו בבקשת המבקש בסעיפים 97-143 בה" (ר' ס' 33 להחלטה). 23. לאחר שניתנה ההחלטה, שינו הנתבעים את טעמם, ובבקשה הנוכחית הם התייחסו באופן מפורט לרוב השאלות שנשאלו על ידי התובע בשאלון. כאמור, הם טענו כי יש לקבוע כי השאלות נענו על ידיהם במלואן, ולחלופין עתרו כי בית המשפט יסתפק בהתייחסותם בבקשה דנן, שנתמכה בתצהיר, ככזו המשלימה את האמור בהחלטה ביחס לשאלון. 24. בנסיבות שפורטו לעיל, אינני סבורה כי יש לקבל את בקשת הנתבעים ולקבוע - על סמך האמור בבקשה לעיון מחדש - כי השאלות נענו על ידי הנתבעים עוד בטרם הוגשה הבקשה הנוכחית. מתן אפשרות כזו לנתבעים פירושו למעשה מתן אפשרות לצד להליך לנהל את ההליך במספר שלבים. לכאורה, אם יתקבלו טענות הנתבעים, פירוש הדבר כי יכול משיב בבקשה להשיב לבקשה באופן לקוני וללא כל פירוט. אם יתקבלו טענותיו - מה טוב. אם הן לא יתקבלו, יוכל המשיב לשוב ולהגיש בקשה ל"עיון מחדש" ובה לפרט את הטענות, להוסיף טענות נוספות - ולעתור כי בית המשפט ישנה את החלטתו המקורית. התנהלות כזו איננה אפשרית. היא מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ומסכלת את האפשרות של בית המשפט לתת החלטות בבקשות ביניים. 25. לכן, אינני סבורה כי יש מקום להתייחס לבקשה לעיון מחדש על הטענות החדשות שהועלו בה ביחס לתשובות לשאלון, ויש לדחות את ניסיונם של הנתבעים לקבל "הזדמנות נוספת" להגיב לטענות התובע בבקשה המקורית, טענות שהיה עליהם להגיב עליהן באופן מלא ומפורט במסגרת תגובתם המקורית לבקשה. 26. עוד יוער כי הנתבעים סמכו את בקשתם לעיון מחדש על ההנחה לפיה בית המשפט לא עיין בשאלות עצמן בטרם ניתנה על ידיו ההחלטה מיום 13.2.14, משום שלבקשת התובע אליה התייחסה ההחלטה לא צורפו השאלות. מוטב היה כי הנתבעים לא היו מעלים טענה זו. ראשית, גם הנתבעים עצמם - ולא רק התובע - לא צירפו לתגובתם לבקשה את השאלות עצמן. על כל פנים, וכפי שציין התובע, השאלות עצמן צורפו לעיון בית המשפט במסגרת בקשות קודמות. בטרם ניתנה ההחלטה עיינתי בשאלות שהיו כאמור בתיק בית המשפט. לכן, אין ממש בטענה לפיה ההחלטה ניתנה ללא שבית המשפט היה מודע לתוכן השאלות. 27. יחד עם זאת, יש לבחון את בקשתם החלופית של הנתבעים, בה התבקש בית המשפט לקבוע כי במסגרת הבקשה הנוכחית הם פעלו למעשה בהתאם להחלטה, והשיבו על אותן שאלות שטרם נענו על ידיהם בשלבים הקודמים. התובע טען במסמך שהוגש על ידיו בתגובה לעמדת הנתבעים, כי יש לדחות גם בקשה זו, שכן הנתבעים טרם השיבו על מכלול השאלות שהופנו אליהם על ידיו. התובע פירט במסגרת הסעיפים 98-150 את טענותיו ביחס לשאלות שטרם נענו על ידי הנתבעים בתשובותיהם לשאלון. הטענות מתייחסות לכל אחד ואחד מהנתבעים, תוך פירוט השאלות והתשובות. התובע טען כי הנתבעים השיבו לחלק מהשאלות בצורה מתחמקת, כי ביחס לאחרות הן טענו כי הן אינן רלוונטיות, או כי מדובר בנושאים שהתיישנו. התובע הבהיר מדוע השאלות שנשאלו על ידיו הן אכן רלבנטיות. הוא גם התייחס לשאלות עליהן ניתנה התשובה "לא זוכר" וטען כי לא יתכן שתשובה כזו תאפשר לצד המקבל שאלון להימנע מתשובה לשאלה. ביחס לחלק מהשאלות, טען התובע כי הן נענו באופן חלקי בלבד. 28. התובע טען כי גם בבקשה לעיון חוזר הנתבעים לא השלימו את החסר. הדוגמאות אליהן הם הפנו במסגרת הבקשה הן דוגמאות בלבד (המילה "למשל" חוזרת על פי הטענה 29 פעמים). התובע טוען כי הנתבעים לא התייחסו עדיין לשאלות 108-109, 129-133, 137 ו-141 לבקשה מיום 8.1.14. 29. אני סבורה כי לאור האמור בבקשה לעיון חוזר, יש לקבוע כי הליך מתן התשובות לשאלון הסתיים. תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט לא ייתן צו למסירת שאלון "אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לקיים דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות". מטרת השאלונים היא "לחדד את השאלות השנויות במחלוקת, ולהשיג הודיות, בהנחה שאם בעל דין ייאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגרסתו" (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 176). 30. את השאלות שצד מפנה למשנהו במסגרת שאלון, הוא יכול להפנות לעדי הצד שכנגד גם במסגרת החקירה הנגדית. לכן, השאלון אינו מהווה "סוף פסוק" ביחס לאפשרות של צד לקבל מידע מהצד השני ומהעדים מטעמו. יש לקחת בחשבון ענין זה כאשר בית המשפט בוחן את השאלה האם מתן צו לתשובות נוספות לשאלוו הוא הדרך הנכונה לקיום דיון הוגן ולחיסכון בהוצאות. 30. במקרה דנן, הליך מתן התשובות לשאלון היה הליך ארוך ומורכב. בית המשפט נתן מספר החלטות בהקשר זה, והנתבעים השיבו לשאלונים מספר פעמים. אכן, התובע סבור כי לא כל השאלות שהוא הפנה נענו עדיין במלואן. כאמור, עיקר טענותיו מופנה כלפי כפירה של הנתבעים ברלוונטיות של שאלות מסוימות, וכן כלפי תשובות "איני זוכר". אינני סבורה כי יעילות הדיון מצדיקה בירור פרטני של כל אחת מהשאלות שלגביהן סבור התובע כי הן רלבנטיות ואילו הנתבעים סבורים כי אין להן רלוונטיות. כאמור, אם התובע יעמוד על כך, הוא יוכל להפנות שאלות אלה לעדי ההגנה במסגרת החקירה הנגדית, ואז - ככל שיהיה בכך צורך ויועלו התנגדויות לשאלות, יינתנו החלטות ביחס לרלוונטיות של כל שאלה ושאלה. אם יוחלט כי מדובר בשאלה רלוונטית, יהיה על העד שנשאל אותה להשיב עליה. 31. באופן דומה, אינני סבורה כי יש מקום להחליט בשלב זה האם גרסת המצהיר מטעם הנתבעים לפיה חלק מהתשובות לשאלות אינן זכורות לו - היא גרסה סבירה. גם שעתו של נושא זה תגיע, לאחר החקירות הנגדיות והגשת הסיכומים, כאשר בית המשפט יצטרך להעריך את מהימנות העדים בין היתר בהתאם להערכתו את התשובות שניתנו על ידיהם. כפי שקבעתי כבר בעבר, אינני סבורה כי יש מקום להורות למצהיר להוסיף ולהשיב לשאלון שנענה על ידיו בתשובה "איני זוכר". 32. סיכומו של דבר, לאחר שבמסגרת הבקשה לעיון מחדש התייחסו הנתבעים באופן מפורט לרוב השאלות שהופנו על ידי התובע אליהם במסגרת השאלון, ולאור כל האמור לעיל, וכדי לקדם את הדיון בתובענה לגופה ולא לעכבה פרק זמן נוסף רק בשל מחלוקות ביחס למספר שאלות בשאלון, אני סבורה כי יש לקבוע כי הליך התשובות לשאלון הסתיים. העובדה כי הנתבעים בחרו בדרך של בקשה לעיון מחדש, ולא פעלו בהתאם להחלטה תבוא לידי ביטוי בשלב פסיקת ההוצאות בבקשה הנוכחית. המצאת האסמכתאות 33. בסעיפים 35-36 להחלטה, נדונה טענת התובע לפיה יש להפעיל את הסנקציה שנקבעה בהחלטתה של כב' השופטת קרת מאיר מיום 31.12.12 ביחס לחשבוניות לגבי חיובים שבוצעו מחשבון החברה. בס' 26 להחלטה נקבע: "המשיבים כלל לא התייחסו בתגובתם לנושא זה. הם לא העלו כל טענה מדוע אין מקום לחייבם לשלם את הסנקציה שלגישת המבקש עומדת היום על סכום של 1,036,000 ₪. בהעדר כל תגובה מטעם המשיבים, לאחר שהבקשה הונחה בפניהם וניתנה להם הזדמנות מלאה להגיב לה, אין מקום לדחות את בקשת המבקש ואני נעתרת לה כמבוקש בה. אין מקום כי בית המשפט יסייע ביוזמתו לצד להליך, המיוצג על ידי עורך דין, שאינו מתייחס בתשובה מפורטת מטעמו לטענות מפורשות של צד שכנגד. יחד עם זאת, אם יוגשו המסמכים החסרים על ידי המשמבים תוך 7 ימים מהיום, לא יהיה על המשיבים לשלם את הסכום האמור - שנועד לשמש כסנקציה לצורך הבטחת הגילוי". 34. בבקשה הנוכחית טענו הנתבעים כאמור כי האסמכתאות הוצגו על ידיהן במלואן זה מכבר, והם חוזרים ומצרפים אותן פעם נוספת - רביעית. אף שאינני סבורה - מהטעמים שפורטו לעיל - כי יש מקום "לעיין מחדש" בהחלטה ביחס לאסמכתאות, לאור העובדה כי הנתבעים לא הגיבו לה במסגרת תגובתם לבקשה המקורית של התובע (כפי שהובהר להחלטה (שצוטטה לעיל), הרי יש לבחון את השאלה האם אכן מסרו הנתבעים את האסמכתאות שהיה עליהם להציג אם לאו, לצורך בחינת השאלה האם יש להפעיל את הסנקציה שנקבעה בהחלטתה של כב' השופטת קרת- מאיר. 35. בהחלטה של כב' השופטת קרת מאיר מיום 31.12.12 נקבע כי על הנתבעים להעביר לתובע את דפי החשבון של החברה (טל רות) וכן "יהא על המשיבים לעמוד באופן מדויק בהתחייבות העברת האסמכתאות המהוות בסיס לדרישה לחתימה על שיקים. כדי למנוע מחלוקות באשר לאפשרות קריאת הפקסים המועברים על ידי המשיבים - יומצאו האסמכתאות על ידי ב"כ המשיבים לידי ב"כ המבקש. לא יועברו האסמכתאות כנדרש - יישאו המשיבים בגין כל יום של איחור בתשלום קנס של 2,000 ₪" (ר' עמ' 18-19 להחלטה הנ"ל). 36. בהחלטה נקבע אם כן כי על הנתבעים להמציא לידי התובע באמצעות בא כוחו אסמכתאות ביחס לשיקים עליהם הם מבקשים כי התובע יחתום, כבעל זכות חתימה בחשבון החברה. כאמור, לגישת התובע הנתבעים טרם המציאו לו אסמכתאות ביחס ל-15 שיקים והעברות אותם הוא פירט בס' 155 לתגובתו המיום 23.4.14. 37. כאמור, הנתבעים הפנו את בית המשפט להודעה מטעמם מיום 30.7.13 שם לגישתם "פורט בתצהיר כי על אף שהתובע ומנה (כך במקור) בבקשתו מיום 17/6/2013 22 שכביכול לא הומצאו (כך במקור), וימצא שאלו הומצאו לידיו (ר' ס' 30 לתשובת הנתבעים לתגובת התובע). הנתבעים עתרו כי בית המשפט יבחן את האסמכתאות וייווכח כי האסמכתאות צורפו ברביעית לבקשה דנא (ס' 32 לתגובה הנ"ל). 38. בתצהירו של מר עודד קורקין אליו התייחסו הנתבעים ושצורף להודעת הנתבעים מיום 30.7.13, הפנה מר קורקין לאסמכתאות שצוינו בבקשת התובע מיום 17.6.13. הוא ציין כי "האסמכתאות 1.1, 1.2, 1.4, 1.5, 1.6, 1.7, 1.8, 1.9, 1.10, 1.11, 1.12 בבקשה דנא הומצאו לידי המבקש עוד בהודעה שניתנה ביום 30.4.13". המצהיר צירף עותק מהודעה זו כנספח 1 לתצהירו. נספח 2 לתצהיר מתייחס ליתר האסמכתאות (שהן ממועדים המאוחרים ליום 30.4.12). 39. לבקשת הנתבעים, עיינתי במסמכים שבנספח 1 כדי לברר האם אכן המציאו הנתבעים, כגרסתם, את האסמכתאות שהתובע ציין כי לא הומצאו על ידיהם. יצוין כי מדובר במסמכים שקשה מאוד לקרוא אותם ולהבין את האמור בהם. סעיף 1.1. לרשימת האסמכתאות החסרות בהודעת התובע מיום 17.6.13 (עמ' 2 להודעה) הוא שיק ע"ס 1,291 מיום 8.6.12. הנספח הראשון בנספח 1 לתצהיר מר עודד קורקין (שכביכול מתייחס לדרישת התובע למסמך זה) הוא מסמך של סוכנות לביטוח אמגד מיום 3.4.12, המתייחס לשני שיקים בסכום של 1,500 ₪ כל אחד. לא הצלחתי למצוא קשר בין המסמך הזה לבין השיק נושא בקשת התובע. העמוד השני למסמך מתייחס לשיק נוסף מיום 1.6.12 על סך 1,497 ₪. גם שיק זה אינו מתייחס לבקשת התובע. 40. המסמך השני שנזכר על ידי התובע (ס' 1.2) הוא העברה/הפקדה ע"ס 860 ₪ מיום 20.8.12. המסמך השני באוסף המסמכים נספח 1 (שכביכול מתייחס לדרישה זו של התובע) הוא צילום לא ברור שכותרתו "תעודת ביטוח חובה" של חברת כלל. נראה כי המסמך הוא מיום 1.4.12. הסכום הנקוב בשולי המסמך הוא 1,291 ₪. נראה כי המסמך הזה מתייחס לסעיף 1.1 להודעת התובע. יחד עם זאת - אין לכך כל הבהרה במסגרת טענות הנתבעים. 41. סעיף 1.4 להודעת התובע (הסעיף הבא ברשימת המסמכים שצוינה בתצהירו של מר עודד קורקין) מתייחס העברה/הפקדה בסך 11,970 ₪ מיום 27.9.12. המסמך הבא שצורף לנספח 1 הוא מסמך של רו"ח בכמאיר. המסמך הוא מיום 15.6.12. הוא מתייחס לסכום לא ברור (19,949 ₪?) והתאריך המצוין עליו הוא 15.6.12. המסמך שאחריו (המתייחס כביכול לסעיף 1.4) הוא מסמך של חברת שרונים מיום 11.7.12, על סך 3,000 ₪ (זהו השיק שנזכר במסמך. ישנו גם אזכור של אגרת מים בסכום של 2,586 ₪). גם כאן לא ברור הקשר בין המסמכים. המסמך 1.5 לרשימת התובע מתייחס להעברה/הפקדה ע"ס 6,996 ₪ מיום 11.10.12. המסמך הבא בצרופת המסמכים נספח 1 לתצהיר מר קורקין הוא מסמך של חברת סונול, מיום 31.3.12 שמצויינים בו סכומים של 19.830 ₪, 3,172 ₪ ו-22,002 ₪. גם כאן אין כל קשר נראה לעין בין המסמך לבין האסמכתא. יוער כי כל האסמכתאות שנזכרו לעיל הן חלק מ-15 האסמכתאות שלגישת התובע טרם נמסרו לו על ידי הנתבעים (ר' המסמך שהוגש על ידי התובע ביום 23.4.14, ס' 155). 42. אינני סבורה כי יש צורך כי בית המשפט יוסיף ויבחן את המסמכים הבאים בצרופה שצורפה לתצהירו של מר קורקין, רובם ככולם אינם קריאים, וקשה מאוד לבחון את השאלה האם יש קשר בין מי מהם לסעיפים השונים בבקשת התובע מיום 17.6.12. הנתבעים ניצבים בפני החלטה של בית המשפט (ההחלטה מיום 14.2.13) המחייבת אותם בתשלום של 1,036,000 ₪ לתובע. אם בקשו הנתבעים להוכיח לבית המשפט כי הם פעלו כנדרש והמציאו את האסמכתאות שהיה עליהם להמציא, היה עליהם לפעול בצורה שתאפשר לבית המשפט להיווכח כי כך אכן נעשה. 43. האופן בו פעלו הנתבעים אינו מאפשר לבית המשפט להסיק את המסקנה אותה מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יסיק. כאמור, עיון במספר אסמכתאות מדגמיות שאליהן הפנה התובע ולהן הגיבו הנתבעים, מעלה כי מדובר באסמכתאות בלתי קריאות, שלא ניתן למצוא את הקשר ביניהן לבין האסמכתאות שנדרשו על ידי התובע. הנתבעים לא ציינו ביחס לכל אסמכתא לאיזו מדרישות התובע היא מתייחסת. ניסיון לבחון את האסמכתאות לפי סדר הגשתן אינו מעלה קשר ביניהן לבין האסמכתאות המבוקשות. הנתבעים לא הפנו באסמכתאות עצמן לתאריך האסמכתא ולסכום הרלוונטי (אותם הם יכלו להדגיש), כדי שבית המשפט אכן יוכל לבצע את הבדיקה שהנתבעים בקשו שהוא יבצע, ולקבוע כי הנתבעים אכן מלאו את חובתם כנדרש. 44. לכן, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי הנתבעים פעלו כפי שהיה עליהם לפעול מכוח ההחלטה מיום 13.2.14 - לא ניתן לקבוע כי הם צירפו את האסמכתאות החסרות באופן שיפטור אותם מהתשלום נושא ההחלטה הנ"ל. לכן, התשלום נושא ההחלטה יעמוד בעינו, והנתבעים ישלמו אותו לתובע כפי שנקבע בהחלטה. המסמכים הנוספים שטרם גולו על ידי הנתבעים 45. במסמך שהוגש על ידי הנתבעים בהתאם להחלטה מיום 20.3.14, התייחסו הנתבעים למסמכים שלגישת התובע טרם הומצאו לו (ר' ס' 3 ו-5 למסמך). התובע טען בתגובתו למסמך זה, כי לא כל המסמכים הומצאו לו, וכי יש לדחות את טענות הנתבעים ביחס לטעמים בשלהם המסמכים לא הומצאו. הוא התייחס לסירוב רו"ח בכמאיר לצלם 700 עמודים של תלושי השכר של עובדי חברת טל רות. כן התייחס התובע לכך שהנתבעים ציינו ביחס לחלק מהמסמכים כי הם מצויים בידיו של רו"ח בכמאיר, בעוד שבסופו של דבר מסתבר כי מסמכים אלה אינם מצויים בידיו. התובע טען כי המסמכים המבוקשים הם מסמכי הנהלת חשבונות ש"ברי שנשמרו וניתנים להצגה" (ר' ס' 69 לעמדת התובע). כאמור, התובע אף מטיל ספק באמיתות גרסתם של הנתבעים ביחס לקרוואן שנגנב ולמסמכים שהיו מצויים בו. בס' 94 מפנה התובע למסמכים שונים שהנתבעים מודים כי חסרים עדיין ולא הומצאו על ידיהם. התובע הוסיף כי הנתבעים לא הציגו פניות שלהם לצדדים שלישיים ביחס להמצאת המסמכים. 46. מהאמור לעיל עולה כי בין הצדדים ישנן מחלוקות עובדתיות ביחס למסמכים - האם הם נמצאים בידי הנתבעים או מי מהם, אם לא - האם הם מצויים בידי צד ג' שבשליטתם, האם הם בידיו של רו"ח בכמאיר וכיו"ב שאלות. אינני סבורה כי יש מקום לבחון שאלות אלה במסגרת הליך גילוי המסמכים. אני סבורה כי יש לקבוע בשלב זה כי הליך גילוי המסמכים הסתיים. יחד עם זאת, מובן כי אם יסתבר בשלב כלשהו בהמשך הדיון כי עמדת הנתבעים ביחס למסמכים שגילויים התבקש - כולם או חלקם, לא היתה נכונה - יוכל בית המשפט להסיק את המסקנות הנובעות מכך באותו שלב של הדיון. מובן כי מסקנה לפיה הנתבעים העלימו מסמכים היא מסקנה חמורה ביותר - אם אכן יסתבר בשלב כלשהו בהמשך הדיון כי כך קרה. 47. מאחר שהנתבעים הודו כי יש בידיהם תלושי שכר של עובדי חברת טל רות, יועברו העתקים צילומיי ם ממסמכים אלה בכפוף לכך שהתובע יישא בתשלום עבור הצילומים בטרם העברתם לידיו. בכפוף לכך, אני קובעת כי הליך גילוי המסמכים הסתיים. 48. סוף דבר - הליך גילוי המסמכים והתשובות לשאלונים הסתיים. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם - התובע יגיש תצהירים מטעמו עד יום 1.6.14. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם עד יום 15.7.14. התצהירים יכללו חוות דעת ויצורף אליהם כל מסמך שהצדדים מבקשים להגיש. הסנקציה נושא ההחלטה מיום 13.2.14 תעמוד בעינה והנתבעים ישלמו את הסכום האמור בהחלטה לתובע. 49. באשר להוצאות הבקשה הנוכחית - הרי לאור המפורט לעיל בבקשה, אני מחייבת את הנתבעים לשאת בהוצאות התובע בסכום כולל של 7,500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. עיון חוזרמסמכים