המבקשים טוענים, כי יש לאפשר להם להשלים את רישום הזכויות במקרקעין ולהורות על ביטול העיקולים, שכן העיקולים נרשמו לאחר שהמשיבים מכרו את זכויותיהם במקרקעין ונרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים על פי חוזה המכר. המבקשים טוענים לזכותם על פי סעיף 127 ב' לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, וכן על פי ההלכה שנקבעה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב פ"ד נג(4) 199 (1999) (להלן: "הלכת אהרונוב"), על פיה לא ניתן לעקל מקרקעין לאחר שבעל המקרקעין התחייב לעשות עסקה במקרקעין אף אם לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה, הלכה המקבלת משנה תוקף בענייננו, עת נרשמה הערת אזהרה קודם לרישום העיקול. לטענת הבנק, יש לדחות את התובענה שכן, מן הנסיבות והראיות עולה, כי עסקת המכר הנה עסקה למראית עין בלבד אשר נועדה אך להברחת הנכסים הואיל ועובר לחתימת החוזה נקלעו המשיבים לקשיים כלכליים ניכרים והיו תחת איום לתביעה בגינם. לדידי הבנק, המבקשים, קרובי משפחתם של המשיבים, התקשרו עמם בחוזה שפרטיו תמוהים ומעלים חששות ממשיים לגבי תום הלב בחתימתו, תקפותו ואמיתותו. כך, בין היתר, נקבע בו, כי תשלום חלק מן התמורה יהא בהלוואות והעברה בנקאית שניתנו בעבר, שיטה שאיננה שגרתית ומקובלת לתשלום תמורה. עוד נטען, כי בדיעבד שינו הצדדים את גרסתם באשר לפרשנות סעיף משמעותי זה, באופן בלתי משכנע. נטען, כי התשלומים הנקובים בחוזה, לא שולמו בהתאם למוסכם בו, אלא נפרשו על פני 26 העברות כספיות ומתוכן 14 העברות כספיות במזומן. הסכומים השונים, אשר שולמו במועדים שונים, במזומן וההעברות הבנקאיות מעלים חשד, כי החוזה אינו אלא כסות להעברות כספים ולעסקאות אחרות. עוד נטען, כי מטרתן ומקורן של ההעברות הכספים במזומן איננו ברור. מקום בו אין כל ראיה כי הפקדות הכספים אכן נמשכו מאת המבקשים לצורך תשלום התמורה למשיבים, ועת המשיבים התנהלו באופן תדיר במזומן, קשה לומר כי קיים קשר ישיר בין ההפקדות שנעשו בחשבנם לבין מכירת הדירה. מן העבר השני, שינוי משמעותי בהתנהלות חשבונם של המבקשים, שהינם שכירים, לעת ביצוע העסקה ולאחריה, שהתבטא בהפקדות מרובות יותר של מזומנים, מחזק, גם כן, את הטענות בדבר עסקה סיבובית. בהקשר זה, נטען גם, כי נסתרה טענות המבקשים, כי קיבלו הלוואות לצורך רכישת הדירה, שעה שהלוואה אחת ניתנה כנגד תקבול צפוי מפיצויים והלוואה שנייה ניטלה לאחר תום התשלומים עבור הדירה. לגישת הבנק, תימוכין לעמדתו זו ניתן למצוא בעדותו של המצהיר מטעם משיב 4, מר אבי דוביצקי (להלן: "דוביצקי") לפיה המשיב 1 ייעץ לו לערוך עסקה פיקטיבית עם קרובי משפחה עליהם ניתן לסמוך. המבקשים דוחים את הטענה כי מדובר בעסקה למראית עין. לטענתם, קיבלו את כל האישורים הדרושים לשם ביצועה (אישור מס שבח, אישור עירייה וכיוצ"ב); שילמו את מלא תמורתה, בין היתר, גם על ידי פירעון המשכנתא אשר הייתה מוטלת על הדירה על ידי נטילת הלוואה המשעבדת את דירה המגורים של המבקשים; קיבלו את החזקה בדירה והשכירו אותה לצדדים שלישיים. נטען, כי דווקא העובדה שמדובר בבני משפחה, מסבירה את ההתנהלות הבלתי פורמלית בביצוע העסקה כאשר, בין היתר, הועברו מקדמות בטרם החתימה על הסכם המכר וחלק מן התשלומים הועברו במזומן ונפרסו על פני תקופה. זאת ועוד, נטען, כי עסקת המכר הייתה בידיעתו המלאה והסכמתו של בנק הפועלים אשר נטל חלק פעיל והיה שותף למימון העסקה בכך שנתן למבקשים, כאמור, הלוואות לצורך רכישתה (ת/1) ואף המליץ וסייע לקבלת הלוואה מובטחת במשכנתא מסניף אחר של אותו הבנק. כמו כן, נטען, כי החלק הארי מתוך כספי התמורה ממכירת הדירה, הועבר לחשבון הבנק של המשיבים, בבנק הפועלים, וכיסה חלק מיתרת החובה בחשבונם. עוד נטען, כי המבקש 1 אשר היה ערב בתחילה לחוב המשיב 1, שוחרר מן הערבות על ידי בנק הפועלים גם מבלי שיעביר את כספי התמורה ממכירת הדירה (על אף שהדבר הוצע על ידו), תוך החלפת הערבים והעמדת אשראי נוסף למבקש 1, כל זאת כאשר הבנק יודע כי הדירה נמכרה למבקשים ואיננו מסתמך עליה במצבת הביטחונות. המבקשים הצביעו על מקורות מימון העסקה (פיצויי נזיקין, מכירת מט"ח, הלוואה מהבנק וכיוצ"ב) וכן טענו כי רק חלק קטן מהתמורה שולם במזומן (27.8%) וכי קיימת קורלציה בין מועדי משיכת המזומנים על ידם לבין הפקדות הכספים בחשבונותיהם של המשיבים. לנוכח האמור לעיל, סבורים המבקשים, כי הטענות בדבר עסקה סיבובית והברחת נכסים קועקעו. הבנק הודיע במסגרת סיכומיו כי לאחרונה, ניתן צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל נגד המשיבים, וכי באתר כונס הנכסים הרשמי רשומה כתובת הדירה ככתובתם של המשיבים, עובדה שיש בה כדי להצביע על שמירת הקשר לנכס. משיב 4, מבקש אף הוא לדחות את הסעד המבוקש תוך הצטרפות לנימוקי הבנק. דיון: השאלה שבמחלוקת היא האם מנסיבות העניין עולה, כי העסקה שנעשתה למכירת הדירה הנה אמיתית או שמא היא עסקה שנעשתה במרמה, למראית עין בלבד שכל תכליתה להבריח את הנכס מידי נושי המשיבים, וביניהם בנק הפועלים. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, קובע כדלקמן: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה". חוזה למראית עין הוגדר על ידי הפסיקה: "כידוע, חוזה למראית עין הוא חוזה שבו 'מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה' (ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 581 (1979), כן ראו ע"א 8567/02 גליק נ' מיוסט פ"ד נז (6) 514, 525 (2003)). באשר לבדיקת כוונתם האמיתית של הצדדים, נאמר: "עניינו של סעיף 13 הוא, אם כן, בהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים. השאלה מה היתה כוונתם בעת כריתת ההסכם, היא שאלה שבעובדה שהתשובה לה נלמדת ממכלול נסיבות המקרה. הנטל להוכיח כי החוזה נכרת למראית עין מוטל על שכמו של הטוען טענה זו. (גבריאלה שלו, דיני חוזים- החלק הכללי 257 (2005)) ובאשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין, נקבע: "אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת..." (ראו ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (03.02.11), פסקה 31, (להלן: "פסה"ד חזן")). הבנק נדרש אפוא להוכיח, ברמת הוכחה מוגברת, כי המבקשים, יחד עם המשיבים, יצרו במכוון מצג לפיו המשיבים מכרו את זכויותיהם בדירה בעוד שכוונתם האמיתית להבריח את הדירה מנושיהם ולהשאיר את הזכויות בידם. לאחר בחינת הראיות, סבורני, כי הבנק לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח שחוזה המכר הוא למראית עין בלבד. סעיף 4 לחוזה המכר קבע את התמורה עבור הנכס באופן הבא: "4.1 הצדדים קובעים את מחיר הדירה לסך של 970,000 ₪ (תשע מאות ושבעים ₪). 4.2 המחיר ישולם בתשלומים עד למסירת החזקה ורישום הדירה ע"ש הקונה בלשכת רשם המקרקעין ע"פ הפירוט כדלקמן: 4.2.1 במעמד חתימת החוזה סך השווה ל- 560,000 ₪ הסך הנ"ל שולם בהלוואות שנתן הקונה למוכר ובהעברה בנקאית לחשבון המוכר מיום 26.11.12 4.2.2 עד ליום 1.2.12 סך בש"ח השווה ל- 240,000 ₪ בתשלום ישירות לבנק ירושלים להסרת המשכנתא ע"פ מכתב כוונות שיומצא 7 ימים לפני מועד התשלום 4.23 היתרה בסך 170,000 תשלום לחשבון הנאמנות עד ליום 15.2.12. כנגד קבלת החזקה והמצאת נסח נקי משעבודים" (הדגשות שלי- צ.צ) הבנק מבקש להיבנות מסעיף 4.2.1 בטענה, כי תשלום בהלוואות ובהעברה בנקאית שניתנו בעבר אינו מהווה שיטה שגרתית לתשלום. אולם, לגרסת המבקשים, אין מדובר בהלוואות שניתנו בעבר על ידי המבקשים למשיבים אלא בהלוואות שהמבקש קיבל או סבר שיקבל מן הבנק. בנוסף, מציינים המבקשים טעות סופר, לפיה נכתב כי ההעברה הבנקאית בוצעה ביום 26.11.12 כאשר החוזה עצמו נחתם ביום 29.12.11. תימוכין לגרסתם של המבקשים ניתן למצוא בעדותה של עורכת הדין, אסתר קריספין (להלן: "עו"ד קריספין") אשר ערכה את החוזה בין הצדדים ואף הגישה תצהיר מטעמם. לעו"ד קריספין אין ספק כי מדובר בעסקה אמיתית (סעיף 24 לתצהירה) וחקירתה בעניין: "ש. כשערכת את החוזה הם אמרו לך שכבר שולמו בהלוואות שנתן הקונה למוכר סך של 560 אלף ₪. מפנה לחוזה המכר לסעיף 4.2.1- נספח א' לתצהיר עו"ד קריספין (מצטט) האם אמרו לך שהסכום הזה שולם. ת. אמרו לי מה שכתוב. ש. זה מקובל שבדר"כ אין בעיות כספיות. ת. אני ידעתי שהמבקש רוצה לקחת משכנתא על הדירה שלו כמעט על מלוא סכום הרכישה ולכן הוא אמר לי שהוא לשלם 560 אלף ₪ במעמד החתימה. חלק שולם קודם בהעברות וחלק בגין הלוואה, כל זה היה צריך לשלם לפי מה שהוא סיפר מהלוואה שהוא לוקח משכנתא על הדירה שלו, לאחר יומיים שלושה אמרו לי שזה לא יצא כך משום שהבנק לא אישר להם את כל ההלוואה, לאחר מספר ימים באו שני הצדדים אמרו ש- 560 אלף ₪ לא הועבר עד החתימה אלא רק 280 אלף ₪. ש. כשבאו במעמד חתימת החוזה הם אמרו שכבר הועבר 560 אלף ₪. ת. זה לא במעמד החתימה אך אמרו לי לערוך את החוזה כי זו הייתה הכוונה לעשות. ש. אם כבר הועבר 560 אלף ₪ איך זה יכול להיות שהוא מבקש על מלוא הדירה. ת. 560 אלף ₪ היה צריך להילקח מהמשכנתא". (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, הדגשות שלי- צ.צ). תימוכין נוספים, ניתן למצוא בבקשת המבקשים למשכנתא, אשר אכן הייתה על סכום גבוה בסך של 830,000 ₪, כאשר לטענת המבקשת 2, מלבד הסכומים שהועברו במזומן לפני החתימה על החוזה (280,000 ₪) הכוונה הייתה לבצע את כל מימון העסקה במשכנתא, לרבות תשלומי מס נלווים (עמ' 9-10 לפרוטוקול הדיון), אולם, בסופו של יום, אישר הבנק למבקשים משכנתא על סך 280,000 ₪ בלבד. לפיכך, לא ניתן לומר כי הכוונה לשלם את החלק הארי התמורה באמצעות משכנתא הינה דרך תשלום החורגת מן המקובל, כי אם ההפך הוא הנכון, ומלמדת על התנהלות עסקית שגרתית. על רקע הסרוב לאשר את המשכנתא על הסכום המבוקש בסך של 830,000 ₪ ניתן להבין את רצונם של הצדדים לשנות את הסכם המכר ולהוסיף לו נספח בו יפורט אופן התשלום העדכני. יודגש, כי פעילות הצדדים לאחר מכן נעשתה בהתאם לאמור בנספח. אכן חלק מן התמורה הועברה למשיבים במזומן עוד בטרם נחתם חוזה המכר, אולם, זו נעשתה לאחר החתימה על זיכרון דברים ולא בחלל ריק; על פי דפי החשבון של משיבים (נספחים ב' ו-ג' להודעת המבקשים לבית המשפט מיום 19.12.12) עולה, כי התנהלות כספית במזומן איננה זרה להם, ולפיכך, דרישתם לתשלומים במזומן דווקא מתיישבת עם התנהלותם היום יומית והשוטפת; מה גם, בין בני משפחה עשויים להיכרת ולהתקיים חוזים שונים מאלו שניתן למצוא בין קונה ומוכר זרים זה לזה, לרבות בכל הנוגע לפן התמורה (ראו סע' 32 לע"א 3725/08 חזן הנ"ל). טענת הבנק כי מדובר בעסקה סיבובית לא הוכחה. המשיבים הצביעו על מקורות מימון לעסקה, בין היתר, על ידי כספי פיצויים שקיבלו, מכירת מט"ח (ת/1 ות/2), וכן חלק לא מבוטל שולם, כאמור, באמצעות הלוואות וביניהן הלוואה המובטחת במשכנתא ובכך הפכו המבקשים עצמם חייבים בפירעון בפני הבנק. לא מן הנמנע כי הלוואה שהתבקשה נוכח הצפי לקבלת פיצויים נועדה אכן לשלם את התמורה במועד מוקדם מקבלת הפיצויים כ"הלוואת גישור". הוא הדין בהלוואה המאוחרת שהתבקשה. נמצא אמנם שוני באופי פעילות המבקשים בח-ן הבנק ושימוש במזומן, אך זה מצטמצם לחודש אחד בלבד לאחר חתימת החוזה. אינדיקציה נוספת לתוקף חוזה המכר ניתן למצא גם בדיווח לרשויות המס על העסקה ותשלום מיסי הרכישה והמצאת כל המסמכים הנדרשים לצורך רישום הזכויות בלשכת רישום מקרקעין (נספח ו' לתובענה). המבקשים גם רשמו הערת אזהרה לטובתם בהזדמנות הראשונה ובסמוך לחתימה על החוזה רכישת הדירה. פעולות אלו נעשו בהליך מסודר ובליווי צמוד של עורכת הדין קריספין. אין בטענות הכלליות אודות איום שריחף מעל המשיבים באשר להגשת תביעה מטעמו של הבנק, בכדי להוכיח כי המבקשים היו מודעים לקיומו של איום זה, או לקשיים הכלכליים בהם היו מצויים המשיבים בעת עריכת חוזה המכר, ובשל כך ביקשו לסייע להם בהברחת הנכסים. הבנק לא הציג מכתבי התראה שנשלחו למשיבים, לא כל שכן, מכתבים שהועברו לידיעתו של המבקש 2 אשר היה ערב לחובותיו של המשיב 1 בתקופה מסוימת; מבקש 1, הצהיר כי לא היה ידוע לו על קשייו הכספיים של משיב 1 (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון); ומכל מקום, חוזה המכר נחתם ביום 25.9.11 בעוד שתביעת הבנק הוגשה רק ביום 17.4.12 וצו הכינוס שצורף לסיכומי הבנק ניתן רק ביום 9/12/12 לגבי משיב 1 וביום 24/1/13 לגבי משיבה 2. אינדיקציה נוספת לאמיתות עסקת המכר ניתן למצוא בהצהרת המבקשים, כי הדירה מושכרת לצדדים שלישיים, ואף צרפו את חוזה השכירות בתגובתם לסיכומי הבנק. הבנק לא הוכיח את זהות המתגוררים בנכס ואין ברישום הכתובת באתר הכונס הרשמי די בכדי להוכיח טענתם. המצהיר דוביצקי, מכרו של המשיב 4 ומצהיר מטעמו, התבקש לסייע לו בעניין גביית החובות ממשיב 1, הוא יזם נסיעה במוניתו של המשיב 1 ובמהלכה, בדיוק ביום בו הוגשה תובענה זו, נתן לו המשיב 1 "ייעוץ משפטי", בין היתר סיפר על הסתבכות כלכלית וכי נאמר לו שעל מנת להסיר עיקול מהבית "צריך לעשות פסק דין שקובע כי זה נמכר לפני העיקול" וכן, ייעץ לו כי על מנת לפתור את בעיותיו הדומות שלו, כי עליו "למכור את הבית לחבר או קרוב משפחה בלי מעורבות של עורכי דין ובמזומן". בעדותו בבית המשפט, הבהיר דוביצקי כי משיב 1 לא אמר לו כי מדובר בסיפור אישי שלו או שזוהי דרך הפעולה בה הוא מתכנן לפעול, אולם ל"השערתו" הדבר דומה למצב בו "מתקשרים לורדה רזיאל ואומרים לה לשכן יש בעיה ובסוף מתברר שזה שלה" (עמ' 11 לפרוטוקול). אינני סבורה כי בנסיבות העניין, יש בעדות זו להוסיף או לגרוע ממצבת הראיות, שכן המדובר בעדות על אמירות כלליות והיפותטיות שאינן קושרות את המבקשים לפעולה של הברחת הנכסים, אלא לסברתו של המצהיר בלבד. הנה כי כן, נראה כי טענות הבנק מושתתות על תהיות ולא על ראיות בעלות משקל ניכר, כך גם עולה מהאמור ע"י מצהיר מטעם הבנק, ואין בכך די כדי להרים את נטל ההוכחה הכבד הנדרש כדי להוכיח שחוזה מכר הוא למראית עין וכי תכליתו להבריח נכסים מפני נושה עתידי. סוף דבר התביעה לפיכך מתקבלת. המבקשים זכאים להירשם כבעלי הזכויות בדירה הרשומה על שם המשיבים 1-2 ברח' השחל 30 רמת השרון, הידועה כחלקה 385/2 בגוש 6551. הרישום יבוצע בכפוף להמצאת כל האישורים הנדרשים ע"י לשכת רישום מקרקעין. העיקולים שהוטלו על הדירה לטובת משיבים 3-4 בשל חוב של משיבים 1-2 - יבוטלו . המשיבים 3 ו-4 ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות המבקשים ושכר טרחת בא כוחם בסך של 29,500 ₪. רישום זכויותמקרקעיןעיקולזכויות במקרקעין