אגף המכס החליט המשיב לפסול את ספרי המערערת ולקבוע כי פנקסיה אינם קבילים, לחייבה בקנס של 1% מסך עסקאותיה ב-2008 וכן להטיל עליה כפל מס והכל מכח סעיפים 50(א1), 77ב(ב) ו-95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן "החוק"). בפני ערעורה של המערערת על החלטות אלה של המשיב. המערערת הגישה תצהיר עדות ראשי של בעל השליטה בה, מר מ. אדוג. המשיב הגיש תצהיר עדות ראשית של ממונה בקח"ש במע"מ אשדוד, מר ד. איטח. מצהירי הצדדים נחקרו נגדית על תצהיריהם, הגישו סיכומיהם בכתב - ומכאן פסק דין זה. 2. המערערת הינה חברה שעסקה בהובלות, בעל המניות העיקרי בה הינו המצהיר מטעמה מ. אדוג ומנהלה בשנים הרלבנטיות היה מר אייל לחיאני (להלן "לחיאני"). במסגרת חקירה שהתנהלה בחקירות מע"מ בעניין רשת מסועפת של הפצת חשבוניות פיקטיביות נתעוררו חשדות לגבי טיבן של חשבוניות מס רבות שדווחו ע"י המערערת בדיווחי התשומות שלה ואשר סכומי המס הנקובים בהן קוזזו על ידה ממס עסקאותיה. המדובר בחשבוניות שהוצאו ע"ש המערערת ע"י ארבעת העוסקים דלהלן: נ.ב. שיווק סחר ויזמות בע"מ (להלן "נ.ב."), מ.ח. עד הלום ייזום מסחר ושיווק בע"מ (להלן "מ.ח."), ש.ר. הובלות מסחר וחומרי בניין בע"מ (להלן "ש.ר.") וב.א.ר.י. 52 בע"מ (להלן "ב.א.ר.י."). במסגרת החקירות הנ"ל נגבו הודעות ממנהל המערערת, לחיאני, מבעליה מר מ. אדוג, מהבעלים הרשום של נ.ב., ממנהלת חשבונות בב.א.ר.י. וכן מרוני ברנס - האיש שעמד מאחורי הוצאת החשבוניות שבנדון. העתקי כל אותן ההודעות צורפו לתצהיר מר ד. איטח מטעם המשיב - ולהלן אעמוד על תמצית העולה מאותן ההודעות. 3. חטיבת ההודעות המרכזית הינה בהודעותיו של אייל לחיאני - מי שהיה מנהלה הכללי של המערערת. בהודעתו מיום 8.3.11 אמר לחוקרו כי את כל החשבוניות של אחת החברות שבדנון קיבל מאחד בשם רוני ברנס, כאשר אין לו מושג מי הם בעלי ארבעת החברות שחשבוניותיהן נמסרו לו ע"י ברנס וכי המדובר למעשה בחשבוניות פיקטיביות. כשנשאל לגבי חשבוניות ב.א.ר.י. הוא משיב: "בגין חשבוניות פיקטיבות אלו, אני לא מכיר את הבעלים. אמרתי לך מי שהביא לי (את החשבוניות - י.א.), הינו רוני ברנס". כך השיב לחיאני גם לגבי חשבוניות נ.מ., מ.ח. וש.ר. הוא מוסיף באותה הודעה כי: "רוני ברנס הציע לנו לקנות חשבוניות מס פיקטיביות אלו ללא סחורה, וזאת במסגרת העבודה בצמיגים. היוזמה לא באה מאתנו..." (ר' נספח "ג" לתצהיר איטח, עמ' 3). באותה הודעה מציין לחיאני כי לברנס היה עסק של צמיגים, המערערת היתה רוכשת ממנו צמיגים ואגב כך נוצר בין המערערת לבין אותו רוני ברנס "עסק" מקביל של רכישת חשבוניות פיקטיביות שרכשה המערערת מברנס. לדברי לחיאני (עמ' 2 בהודעה הנ"ל), מתוך סכומי החשבוניות של ארבעת החברות הנ"ל "... בערך 50%-60% פיקטיבי והחלק האחר אמיתי". באותה הודעה, ובהודעות נוספות שנגבו ממנו, מתברר כי בדברו על "פיקטיבי" מתכוון לחיאני לחשבוניות כזב שאין מאחוריהן עסקה כלשהי. לעומת זאת, בדברו על "אמיתי" - כוונתו לעסקאות צמיגים, או עסקי הלוואות, בין רוני ברנס לבין המערערת - ברם גם אותו חלק שלדברי לחיאני היה "אמיתי" - גם הוא לא משקף עסקה כלשהי בין המערערת לבין מי מארבעת החברות ששמן מופיע על גבי החשבוניות (לאמור, נ.ב., מ.ח., ש.ר., ב.א.ר.י.). וכדברי לחיאני: "בגין חשבוניות פיקטיביות אלו, אני לא מכיר את הבעלים (של אותן ארבעת חברות - י.א.). אמרתי לך, מי שהביא לי (את החשבוניות - י.א.), הינו רוני ברנס" (שם, עמ' 3, שורות 55-56). בהודעה מיום 10.3.2011, מוסיף לחיאני בהקשר זה: "אני נפלתי לידיים של רוני ברנס ועשיתי טעות שניפחתי את ההוצאות. רוני (ברנס) רצה כסף ואמר לי שהוא ינפח לי חשבוניות ואני אתן לו כסף לפני, וכן אני אקבל אצלו זיכוי בצמיגים. הוא שיכנע אותי". באותה הודעה מיום 10.3.11 נשאל לחיאני האם בעל המערערת (מ. אדוג) היה מודע לכל הדברים - ולהלן הציטוט משורות 208-209: "ש: מ. מישל אדוג יודע שאתה מקבל חשבוניות מנופחות מרוני ברנס? ת. כן". ובסיום אותה החקירה של לחיאני (שורות 544-545) נרשם מפיו: "אני רוצה לציין שבמהלך החקירה, כשאני דיברתי בגוף ראשון על פעילות החברה - התכוונתי לפעולות שביצעה החברה א.מ.מ. (המערערת - י.א.), שבה אני מנהל". 4. גם בעל המערערת - מר מ. אדוג - נחקר במסגרת אותה החקירה. בהודעתו מיום 15.3.11 (נספח "ה" לתצהיר איטח), הוא מציין בתחילת הדברים כי: "אני הבעלים של חברת א.מ.מ. (המערערת) ואני אחראי על הכל. אייל לחיאני הוא המנכ"ל של החברה א.מ.מ.". בעמוד 2 ו-3 להודעה הנ"ל מספר אדוג על הלוואות רבות שנטל מברנס, על כך שברנס היה מוסר למערערת חשבוניות שנושאות שמות של חברות שונות וכי מעולם לא בדק מי עומד מאחורי אותן החברות ומי הם בעליהן. לשאלת החוקר מדוע לא בדק זאת, השיב אדוג (שורות 64-68): "אני אחראי להכל בא.מ.מ., אבל יש מקרים שאייל לחיאני, המנכ"ל שלי, השתמש בשיקים בלי שאני יודע עבור חברת א.מ.מ.". ש. נראה לך הגיוני שרוני ברנס מוסר לך כל מיני פורמטים שונים של חשבוניות, כל פעם ע"ש חברה אחרת? ת. נראה הגיוני". מ. אדוג, וכן א. לחיאני, נשאלים שוב ושוב האם הם יכולים לקשור חשבונית כלשהי מעשרות החשבוניות הרבות של ארבע החברות הנ"ל עם שרות שסופק ע"י ברנס באמצעות עובד או חברה בשליטתו או בבעלותו - ותשובותיהם הן שוב ושוב בשלילה. 5. ה"ה רוני ברנס נחקר גם הוא על פרשת החשבוניות דנן - וזאת בהודעתו מיום 15.3.11 (נספח "ב" לתצהיר איטח). על עשרות ומאות השאלות שהופנו אליו ע"י החוקרים תשובתו האחת והיחידה היא: "רועי אטיאס אמר לי לא לדבר". זוהי תשובתו היחידה לכל השאלות שהופנו אליו בחקירתו הנ"ל מיום 15.3.11, וכך הוא הדבר, במדוייק, גם בחקירתו הנוספת מיום 20.3.11. 6. מר נאדר מוסטפא הינו הבעלים הרשום של ש.ר. ונ.ב., שתיים מארבע החברות שחשבוניותיהן נמסרו ע"י ברנס למערערת. בחקירתו מיום 16.3.11 (נספח "ז" לתצהיר איטח) הוא מוסר כי מעולם לא הוציא את אותן החשבוניות, מעולם לא ביצע עבודה או שירות למערערת ומעולם לא שמע כלל על המערערת (ר' שם, שורות 9-27 וכן שורות 128-134). 7. הגב' מיכל פסו עבדה בתקופה הרלבנטית בהנהלת החשבונות של ב.א.ר.י. בהנחיית רוני ברנס. בהודעתה מיום 16.3.11 (נספח "ח" לתצהיר איטח) היא נחקרת ממושכות בעניין רשת הפצת החשבוניות המסועפת של רוני ברנס. לעניין המערערת דנן והחשבוניות שהוצאו לה ע"ש ב.א.ר.י. נרשמים מפיה הדברים הבאים (עמ' 4, שורה 125 ואילך): "ש. האם סופק הסחורה והשירותים הרשומים בחשבוניות אלו מב.א.ר.י. לא.מ.מ. הובלות אשדוד (המערערת)? ת. לא ראיתי סחורות שיצאו מחברת ב.א.ר.י. 52 לא.מ.מ. או לכל לקוח אחר. לא היתה לב.א.ר.י. פעילות משרדית שיכלה להעיד על אספקת הסחורה או השירותים. כמו כן גם לפי מערכת הנה"ח ומכל הנתונים האלו, חשבוניות אלו הן פיקטיביות. ש. האם כשאת הוצאת החשבוניות האלו (מב.א.ר.י. - י.א.), לא.מ.מ. הובלות (המערערת) ידעת שאלו חשבוניות פיקטיביות? ת. כן. לפי זה שבחברת ב.א.ר.י. לא היו ספקים אמיתיים, לא היתה ניירת של תעודות משלוח, הזמנות, התכתבויות עם לקוחות כמו שצריך בעסק אמיתי". באותה ההודעה מוסיפה הגב' מ. פסו ומפרטת את פעילות ייצור החשבוניות הפיקטיביות הענפה - בניצוחו של ר. ברנס - במסגרת עבודת הנהלת החשבונות שעסקה בה - וזאת לגבי חברות רבות נוספות מעבר למערערת דנן. 8. מר יעקב מתתיהו פעל בשנים הרלבנטיות כמנהל החשבונות החיצוני של המערערת. בהודעתו מיום 28.6.11 (נספח "ח" לתצהיר איטח), לדבריו עבד מול אורית שעבדה בהנהלת החשבונות הפנימית במערערת. לשאלה מי ניהלו בפועל את המערערת הוא משיב: "אייל ונילי". אייל הלא הוא אייל לחיאני ונילי הינה הגב' נילי אדוג, אשתו של בעל החברה המערערת - מר מ. אדוג. בהמשך דבריו מוסר מתתיהו כי מעולם לא ראה או לא בדק פרטי מי מארבע החברות שהוציאו את החשבוניות דנן למערערת, אין לו מושג מדוע אין רישום תשלומים בכרטסת המערערת ביחס לאיזה מכל אותן חשבוניות - ומוסיף: "... האם אמרו לי במשרד, אייל (לחיאני) אני חושב, שיש התחשבנויות בין הספקים לחברת א.מ.מ. - ולא נכנסתי לזה". 9. מסת הראיות המנהליות המצטברת נוכח הדברים דלעיל מלמדת על פני הדברים כי אכן חשבוניות התשומות של ארבע החברות דנן - הינן חשבוניות פיקטיביות אשר "נרכשו" ע"י המערערת מרוני ברנס, ואין הן משקפות עסקאות אמת. זאת במובן הבסיסי של ההיגד - לאמור, לא היו עסקאות מאחוריהן ובמידה והיתה פעילות עסקית איזושהי בין ברנס לבין המערערת - אין היא מקבלת ביטוי כלשהו בחשבוניות דנן עליהן דיווחה המערערת ושאת סכומי המס הרשומים בהן קיזזה וניכתה בדוחותיה ממס העסקאות. פסילת הספרים התבקשה לכאורה מכח הוראת סעיף 77(ב) לחוק ולפיו: "עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים באותה שנת מס, אלא אם כן הוכיח... להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין". נטל ההוכחה מוטל בענייננו על המערערת - ולא זו בלבד שהיא לא עמדה בו - היא למעשה גם לא ניסתה לעמוד בנטל זה. מסת הפיקציה והמירמה שבעשרות החשבוניות דנן - אושרה בפה מלא, ובפירוט רב, בהודעותיו של מנכ"ל המערערת מר אלי לחיאני - שתמצית קצרה ביותר מהן פורטה לעיל. והנה, מר לחיאני לא הובא כלל להעיד מטעם המערערת בערעור זה. לא הוגש תצהיר עדות ראשית שלו ולא נתבקשה העדתו. כך גם באשר לדברים הנוקבים והקשים של מנהלי החשבונות החיצוני (י. מתתיהו) והפנימי (גב' מ. פסו), של המערערת. איש מהם לא העיד מטעמה. כך גם באשר להודעותיו בחקירה של מר נאדר מוסטפא (בעל החברות ש.ר. ונ.ב.). 10. העדות היחידה שהובאה בערעור זה מטעם המערערת הינה תצהירו של בעל המניות בה, מר מ. אדוג. בתצהיר, אדוג לא מנסה אפילו ליתן הסבר כלשהו, גם לא לאחת מעשרות החשבוניות הנחזות על פני הדברים להיות פיקטיביות. טענתו היחידה למעשה הינה כי מנכ"ל החברה, אייל לחיאני, לא יידע אותו בפעולותיו וכי אין לזקוף לחובת החברה שבבעלותו את כשליו של המנכ"ל, את כשלי הנהלת החשבונות החיצונית והפנימית ואת כל שאר המחדלים שהוא, לטענתו, לא היה מודע להם בעת התרחשותם. וכדבריו, בסעיף 37 לתצהירו: "לפיכך, ניתן לראות במר אייל לחיאני, שהוא האיש בשר ודם אשר הוציא את אותן החשבוניות, כמי שחייב בכפל מס, וזאת הן מתוך לשון החוק שבסעיף 50(א) ו-47 והן מתוך המטרה והתכלית העומדת ביסוד ההוראה שבסעיף 50(א)". 11. לאמור, המערערת אינה חולקת למעשה כי עשרות חשבוניות התשומות שבנדון הינן חשבוניות פיקטיביות שהוצאו שלא כדין, אינה חולקת כי הדברים עולים מהודעתו המפורשת והמפורטת של מנכ"ל המערערת ומתאשרים אישור נוסף מהודעות מנהלי החשבונות והעדים הנוספים שנחקרו בחקירות מע"מ. טענתה היא כאמור כי על אף כל זאת, בעל החברה המערערת לא ידע על כך - ועל כן אין מקום לפסילת הספרים או להטלת כפל הקנס. כך מתבקש, לטענת ב"כ המערערת בסיכומיו, מהוראת סעיף 50(א) לחוק - ולפיו כפל הקנס יוטל על ה"אדם בשר ודם" שניכה את החשבונית הפיקטיבית ולא על החברה שאותה ניהל ואשר הניכוי היה בספריה ובפנקסיה. 12. איני מוצא ממש בטענות המערערת. התנהלות המערערת, נשוא ערעור זה, נעשתה במישרין ע"י מנכ"לה אייל לחיאני בידיעה מלאה וברורה כי המדובר בחשבוניות בדויות ופיקטיביות מיסודן - תוך שיתוף פעולה מלא עם "משווק" החשבוניות, רוני ברנס. מהודעת מנהל החשבונות של המערערת (י. מתתיהו) עולה כי הדברים קיבלו למעשה ביטוי ברור בהנהלת החשבונות של המערערת, מהיעדר רישומים בכרטסת, היעדר קבלות והיעדר נתונים כלשהם בדבר אותם ארבעה "ספקים" - שכאמור היו פיקטיביים מעיקרא. מנהל החשבונות הנ"ל מוסר בהודעתו כי ניהול המערערת בפועל היה ע"י לחיאני במשותף עם הגב' נילי אדוג - הלא היא רעייתו של בעל המניות, והמצהיר היחידי של המערערת. מר אדוג לא ניסה אפילו להעיד את רעייתו נילי אדוג, שלא לאמר את אייל לחיאני או כל מאן דהוא אחר. מ. אדוג, בהודעותיו בחקירתו, מגלה ידיעה רבה ומקיפה על טיב הקשרים שבין רוני ברנס (משווק החשבוניות הפיקטיביות) לחברה ולמנכ"ל אייל לחיאני. 13. "ידיעתה" של המערערת בדבר הפיקטיביות של החשבוניות מתבקשת מיניה וביה מתוך עשייתו הפעילה של מנכ"לה אייל לחיאני - שהוא האורגן המגלם את אישיותה המשפטית של המערערת. ידיעה זו מתבקשת גם מתוך מכלול הנתונים והראיות המנהליות השונות שפורטו לעיל ואשר צורפו לתצהיר מר איטח מטעם מע"מ. המדובר בהתנהלות רבת שנים ואינטנסיבית. גם אם נניח לצורך הטיעון כי בעל המניות בחברה שכזו לא היה מודע למעשי החברה באמצעות מנהליה ובעלי התפקידים שבה - לא היה בכך כדי לשלול במאומה את "ידיעת החברה" - ולענייננו "ידיעת העוסק" - בדבר היות החשבוניות שבנדון חשבוניות שהוצאו שלא כדין. 14. בסיכומיה מפנה המערערת, בעניין כפל הקנס, לסעיף 50(א) לחוק בדבר "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס..." ומנסה להסיק מכך כי כפל המס יוטל על "האדם בשר ודם" (ולטענתה - לחיאני) ולא על העוסק. ברם, פרשנות זו (השגויה כשלעצמה), ביחס לסעיף 50(א) לחוק - אין לה ולא כלום לחיוב כפל הקנס בערעור דנן. שכן, אנו עסקינן בכפל קנס שהוטל על המערערת מכח סעיף 50(א1) לחוק (ולא סעיף 50(א)) - אשר עוסק במפורש ב: "עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית שהוצאה שלא כדין...". לאור זאת - אין צורך להיזקק לטענות המערערת ופרשנויותיה (השגויות כשלעצמן) להוראת החוק שבסעיף 50(א) - שאינה כלל מענייננו. 15. לסיכום, לא זו בלבד שהמערערת לא עמדה בנטל להוכחת טענה מטענותיה שבערעור - היא אפילו לא ניסתה לעמוד בכך. אדרבא, תצהיר המשיב על נספחיו המפורטים מבסס בסס היטב את מסקנותיו הבלתי נמנעות של המשיב ולפיהן - המערערת ניכתה משך השנים הרלוונטיות עשרות חשבוניות מס פיקטיביות, הדבר נעשה ביודעין ובשיטתיות ע"י מנכ"ל המערערת, ומנהלי החשבונות של המערערת העלימו עין, גם זאת בלשון המעטה. בעל המניות לא זו בלבד שלא הוכיח אי ידיעה אלא שעל פני הדברים - ונוכח המפורט בהודעותיו בחקירה - עצם למצער את עיניו לנוכח מתווה הכזב, הפיקציה והמירמה שרחשו במערערת כל אותן השנים. בנסיבות אלא לא מצאתי פגם כלשהו בהחלטות המשיב לפסול את ספרי המערערת לפי סעיף 77ב(ב) לחוק, לחייבה בכפל המס לפי סעיף 50(א1) לחוק ולהטיל עליה הקנס בשיעור 1% מסך עסקאותיה לפי סעיף 95 (א) לחוק. לא רק שאין פגם בהחלטות אלה - אלא שבנסיבות הקשות שנחשפו לעניין התנהלות המערערת - המדובר בהחלטות מתבקשות וראויות. 16. אשר על כן ומהנימוקים שפורטו לעיל - אני דוחה את ערעור המערערת על כל חלקיו. בנוסף, המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה בסכום של 50,000 ₪. מכס