תביעה נגד יו"ר הדירקטוריון בעקבות ערבות אישית לחובות החברה עובדות וטענות הצדדים 1. ביום 17.6.12 הגישו התובעות, חברת יורו אר.אס.סי.ג'י ישראל בע"מ שעסוקה מתן שירותי פרסום, רכש מדיה, ייעוץ אסטרטגי ויחסי ציבור (להלן: "התובעת 1") וחברת איל ויובל ארד תקשורת (1996) בע"מ - חברת בת של התובעת 1 שעיסוקה מתן שירותי ייעוץ תקשורתי ויחסי ציבור (להלן: "התובעת 2") תביעה כספית על סך 3,448,206.88 ₪ נגד מר יורם שכטר (להלן: "שכטר") שכיהן בעת הרלבנטית לאירועים נשוא התביעה כיו"ר הדירקטוריון של חברת היל"ת- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ המחזיקה הבלעדית בזכויות למותג התקשורת "הלו 015" (להלן - "היל"ת") ולדעת התובעים אחראי באופן אישי לתשלום סכום התביעה. בעת הרלבנטית לנטען בתביעה החזיקה חברת מרדכי שכטר בע"מ, חברה בשליטת הוריו של שכטר (להלן: "חברת מרדכי שכטר") ב- 50% ממניות היל"ת ובהמשך (לאחר הפסקת פעילות היל"ת, כך לטענת שכטר) הועברו לחברת מרדכי שכטר 4% נוספים ממניות היל"ת; שכטר כיהן כמנכ"ל חברת מרדכי שכטר במועדים הרלבנטיים לתובענה דנא. 2. לטענת התובעות, בחודש אוקטובר 2011 נוצר קשר בינם לבין היל"ת ביוזמתו של שכטר שהציע שהתובעים ייצגו את היל"ת "כמשרד יחסי ציבור ויועצים אסטרטגיים" (סעיף 4 לתצהיר אייל ארד) והועלתה אפשרות שהתובעת 1 תעניק להיל"ת גם שירותי פרסום ורכש מדיה "תמורת אחוזים ממחיר הרכישה" (סעיף 5 לתצהיר אייל ארד). בהתאם, התנהל משא ומתן עם שכטר עצמו כשיצחקי (רביב יצחקי שימש כסמנכ"ל שיווק בהיל"ת (להלן: "יצחקי")) "מגשר ומוסיף פרטים בפגישות..." (סעיף 5 לתצהיר אייל ארד) וכש"כל השלב המסכם (להוציא נושא האחוזים תמורת הפרסום - אשר גם אליו הוא היה מודע), נוהל מול הנתבע (שכטר- א.נ.ח), והסיכום היה איתו" (סעיף 5 לתצהיר אייל ארד). לאחר שהצדדים סכמו את התנאים, הוכנה טיוטת הסכם. 3. על פי הנטען ובטרם נכרת ההסכם, דרש אייל ארד משכטר בטוחות לקיום התחייבויות היל"ת בהסכם שעתיד היה להחתם, וזאת מאחר שבהתאם להסכם היה על התובעת 1 לרכוש שטחי פרסום עבור היל"ת, ובכך עלולה להיחשף "מבחינה כספית כלפי צדדים שלישיים" וכן בשים לב לכך ששכטר ביקש "לסכם על תנאי תשלום מפליגים של שוטף + 90..." (סעיף 6 לתצהיר אייל ארד). בפגישה שהתקיימה בין אייל ארד לשכטר במשרדי היל"ת התחייב שכטר בפני אייל ארד ש"הוא אישית יהיה ערב לכל חובותיה של היל"ת כלפי התובעת (התובעת 1 -א.נ.ח)" (סעיף 7 לתצהיר אייל ארד). טוען אייל ארד כי שכטר הוסיף שערבותו היא הבטוחה הטובה ביותר לאור הנכסים הרבים של משפחתו ובשים לב לרקורד האישי שלו. 4. ביום 20.11.11 נחתם "הסכם מסגרת" ובו פורטו השירותים שתעניק התובעת 1 להיל"ת, התנאים המסחריים, תנאי התשלום וכיו"ב וכן נקבע בהסכם כי "מכתב ערבות תשלום יועבר על ידי הבעלים לפרסומאי" (להלן: "ההסכם" - צורף כנספח א' לתצהיר אייל ארד). 5. התובעות טוענות שהתובעת 1 חתמה על ההסכם בהסתמך על התחייבותו המפורשת של שכטר שהוא ערב אישית להתחייבויות היל"ת ואף אשרר את ערבותו האישית בעצם חתימתו על ההסכם, וכלשונם: "ואכן הנתבע (שכטר- א.נ.ח) אישר את ההסכם מצד היל"ת ללא הסתייגות מסעיף הערבות" (סעיף 9 לתצהיר אייל ארד). 6. לטענת התובעת 1 לאחר חתימת ההסכם, בתקופה שבין החודשים ינואר לאפריל 2012, הזמינה היל"ת שלטי חוצות, מודעות בעיתונים וזמן פרסום בטלוויזיה וברדיו והתובעת 1 בצעה את ההזמנות בהתאם לבקשת היל"ת בהיקף של 3,448,206.83 ₪, וכן סופקו להיל"ת "שירותי יחסי ציבור וייעוץ אסטרטגי, אשר סופקו בפועל על ידי חברת הבת (התובעת 2 -א.נ.ח)..." באפריל 2012, כך נטען, לאחר שנודע לתובעות כי היל"ת אחרה בתשלום משכורות לעובדיה זומנה ישיבת חירום בנוכחות שכטר בה הודיע שכטר לאייל ארד כי "מצבה של היל"ת איתן, ולכן יש לדון בדרכי הפעולה התקשורתית והאסטרטגיות שיש לנקוט בהן לשם הוצאת היל"ת מהמשבר התדמיתי אשר עלול להיווצר כתוצאה מהפרסומים האמורים" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד). בפגישה נדונו רעיונות שונים שחלקם היו כרוכים בהוצאות כספיות נוספות ושכטר השרה אווירה שאין מניעה כי היל"ת תקח על עצמה התחייבויות נוספות כדי להחלץ מהמשבר התדמיתי; בישיבה זו ביקש אייל ארד לוודא כי החוב של היל"ת ישולם לתובעות במלואו והזכיר לשכטר "כי הוא אישית ערב לחוב זה" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד). על פי הנטען, שב שכטר ואישר בנוכחות אנשים נוספים וביניהם יצחקי ומרדכי שכטר, אביו של שכטר ומבעלי השליטה בחברת מרדכי שכטר בע"מ "כי הוא מכיר בערבותו האישית ואיננו מתכחש לה" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד). לטענת התובעת 1, על בסיס הצהרה זו הסכימה לבצע הזמנת שטחי פרסום גם במהלך חודש אפריל 2012. עודד ציינו התובעות כי באפריל 2012 התקיימה ישיבה נוספת בנוכחות שכטר, אייל ארד ויצחקי, בה הבהיר שכטר כי היל"ת איתנה, כי הוא עומד מאחוריה וכי "הוא מבקש עצה כיצד עליו לפעול לשיקום תדמיתה של היל"ת" (סעיף 13 לתצהיר אייל ארד) והגם שהועלו הצעות שמשמעותן הגדלת היקף ההשקעות בקמפיין פרסומי לא הביע שכטר כל הסתייגות. 7. התובעות טוענות כי למיטב ידיעתן במהלך החודשים ינואר-אפריל 2012 שכטר היה ה"גורם המאשר בתוך היל"ת של כל הוצאה כספית משמעותית בתחום הפרסום" (סעיף 15 לתצהיר אייל ארד), כי הוא אישית חתום על ההסכם עם התובעת 1 וכי "הזמנות הרכש השוטפות נחתמו על ידי מנכ"ל היל"ת וסמנכ"ל השיווק שלה רק לאחר קבלת אישורים פרטניים מהנתבע (שכטר -א.נ.ח) בגין כל הזמנת מדיה" (סעיף 15 לתצהיר שכטר). עוד טוענות התובעות כי שכטר אישר את ההזמנות הגם שידע אותה עת כי היל"ת לא תוכל לשלם את החיובים במועד שנקבע בהסכם והגם שידע כי התובעת 1 נוטלת על עצמה התחייבויות כספיות כלפי צדדי ג' וכי ככל שהיל"ת לא תעמוד בהתחייבויותיה יגרם לתובעת 1 נזק ממשי. 8. התשלומים לא שולמו במועד ומנהלת החשבונות של התובעת 1 פנתה בהוראת יובל ארד אל הנהלת החשבונות של היל"ת לוודא כי היל"ת תשלם את התשלומים שהיא חייבת. הגם שתשובות מנהלת החשבונות, מנכ"ל היל"ת ושכטר היו כי התשלום יוסדר, ו"שיקים אישיים" של שכטר "נמצאים בדרך" (סעיף 20 לתצהיר אייל ארד), לא שולם לתובעות כל תשלום בגין השירותים שהתובעות העניקו בהתאם להסכם. החל מחודש מאי 2012 החל שכטר להתחמק מפניות של התובעות ושל אייל ארד ובמקביל התבקשו על ידי שליחים מטעם שכטר להתאזר בסבלנות תוך הבטחה כי החוב ישולם במלואו, ואולם בסופו של יום לא הועבר לתובעות סכום כלשהו על ידי היל"ת ו/או על ידי שכטר הגם שמלוא השירותים סופקו ע"י התובעות. לטענתן, במהלך חודש מאי התקיימו פגישות ובאחת הפגישות נכחו גם רו"ח חיים חיון שהציג עצמו כחשב החברות הפרטיות של שכטר (להלן: "חיון") ורו"ח יהודה בר לב שהציג עצמו כמי שמונה על ידי שכטר לבחון את התנהלות היל"ת והבהיר כי חוב היל"ת לתובעות לא מוכחש וכי הוא יפעל לתשלום החוב (סעיפים 13- 14 לתצהיר יובל ארד). לטענת יובל ארד, מר חיים חיון הודיע לו כי סכום מחצית החוב יועבר לידיו בשיקים של שכטר אך בפועל לא שולם לתובעות דבר. לא זו בלבד אלא שבמהלך חודש מאי הגיש שכטר באמצעות חברת מרדכי שכטר בע"מ בקשה למתן צו להקפאת הליכים נגד היל"ת וכן למינוי נאמן (פר"ק 35182-05-12) וביום 31.10.12 ניתן צו פירוק נגד היל"ת כאשר לטענת התובעות מעיון בתצהיר שהוגש על ידי שכטר לבית המשפט של פירוק (בפר"ק 35182-05-12) עולה כי היל"ת נוהלה בצורה רשלנית. 9. התובעות טוענות כי שכטר התחייב באופן אישי לקיים את חיובי היל"ת כלפיהן וכי התחייבות זו היא ערבותו האישית לקיום התחייבויות היל"ת כלפיהן והוא אחראי לתשלום חובות היל"ת מכוח ערבותו האישית לחיובי היל"ת. לטענתן, החוב נוצר לאחר שהתובעות הסתמכו על הערבות האישית של שכטר לתשלומו, וכתוצאה מהסתמכות על מצגיו בדבר איתנות היל"ת. שכטר התחייב במפורש לקיים את התחייבויות היל"ת לתובעות וחזר על כך מספר פעמים בנוכחות עדים ו"התחייבות זו באה לידי ביטוי גם באזכור עניין הערבות בהסכם ובהבטחת הנתבע (שכטר -א.נ.ח) לשלם את החוב באמצעות שיקים אישיים שלו כאמור..." (סעיף 32 לתצהיר אייל ארד) ולכן הוא ערב אישית לקיום התחייבויות היל"ת כלפיהן. עוד נטען, כי אחריות שכטר לתשלום חוב היל"ת לתובעות נובעת גם מאחריותו האישית כמי שכיהן כנושא משרה בהיל"ת וידע כי היל"ת עומדת בפני הפרה צפויה של ההסכם עימן. לטענתן הציג להן שכטר מצגים כוזבים תוך ניצול יחסי האמון עימן ובכך הפר באופן בוטה את חובת תום הלב המוטלת עליו הן במשא ומתן לקראת כריתת החוזה והן בקיום החוזה. על פי הנטען, שכטר, שהיה בעמדה בכירה במשק ובהיל"ת, ניהל עימן מו"מ בחוסר תום לב ושכנע את התובעת 1 לספק שירותים להיל"ת שכרוכים בנטילת התחייבויות כלפי צדדים שלישיים והכל תוך הצגת מצגי שווא והטעייה אשר למצבה של היל"ת, כשידע או למצער היה עליו לדעת שלהיל"ת אין יכולת לפרוע בעצמה את חובותיה וכי היא עומדת לפני הפרה צפויה של ההסכם מול התובעות והכל תוך עצימת עיניים להשלכות של מעשיו. 10. אייל ארד ציין בתצהירו כי התנהלות שכטר ביחסיו עמו "התעלתה מעל היותו נושא משרה גרידא, היא הכילה יסודות אישיים מובהקים ונבנתה על אמון אישי" (סעיף 37 לתצהיר אייל ארד) וכי שכטר ניצל לרעה את ההיכרות ואת יחסי האמון שלו עם אייל ארד והטעה את התובעות בהצגת מצגי שווא ולו היו התובעות יודעות מראש כי היל"ת לא תהיה מסוגלת למלא התחייבויותיה וכי שכטר יתחמק מהבטחותיו להיות אחראי אישית לפירעון החוב, לא היו מתקשרות בהסכם במתכונת בה נחתם. 11. לטענת התובעות הן פנו לשכטר מספר פעמים בבקשה לשלם את החוב (שבמועד הגשת התביעה עמד על 3,448,206₪), אך החוב לא נפרע ושכטר התכחש לערבותו, משכך נפנו לתבוע את שכטר באופן אישי. התובעות תמכו טענותיהן גם באמצעות תצהיר יצחקי שלתוכנו ולנטען בו אתייחס בהמשך. 12. מטעם שכטר הוגשו תצהירי חיון, יצחקי ומרדכי שכטר מבעלי חברת מרדכי שכטר בע"מ, בנוסף לתצהירו. שכטר טען כי לא ערב אישית כלפי התובעות או מי מהן לחובות/ התחייבויות היל"ת כלפיהן ואין בסיס לחייבו לשלם לתובעות או למי מהן, את התביעה או חלקה. לטענתו השקיעה משפחתו הון עתק בהקמה ובהפעלת היל"ת, והפכה לחדלת פירעון מחמת מעשי מרמה ונוכלות של בעל המניות העקרי שלה שגנב כספים מהקופה והן משום הפרת הסכם שנחתם בינה לבין 'פלאפון' שהפרה את ההסכם וגרמה להיל"ת נזק והפסדים משמעותיים. שכטר טוען כי מילא את תפקידו כיו"ר דירקטוריון היל"ת בצורה נאותה, כי לא התרשל, לא הטעה ולא ניהל משא ומתן בחוסר תום לב. לדבריו אף נקט בפעולות שונות למניעת קריסת היל"ת ובכלל זה פנייה לרו"ח יהודה בר לב לצורך בדיקת המתרחש בהיל"ת ובכלל זה פנה לחברת פלאפון, למשרד התקשורת ולשר התקשורת כדי לנסות ולהסדיר את המחלוקת עם פלאפון, אך פעולותיו לא צלחו ולא מנעו את קריסת היל"ת. 13. עוד טוען שכטר כי מי שיזם את יצירת הקשר עם התובעות היה יצחקי, סמנכ"ל השיווק של היל"ת שהמליץ על התובעות "יצחקי העלה בפני הנהלת היל"ת כמה אופציות לעניין ספקי שירותי פרסום ויח"צ, אמר כי לדעתו התובעת הן הספק המועדף ..." וכי הוא הסכים להמלצה (סעיף 7 לתצהיר שכטר). לדבריו נפגש עם מר אייל ארד בנוכחות יצחקי ובשיחה נדונו שירותי יחסי הציבור שתצרוך היל"ת, אך הוא לא היה מעורב במו"מ כספי עם התובעות שנוהל על ידי יצחקי, ו"העניין היחיד הקשור למו"מ כספי ואשר עלה בפגישתי עם מר אייל ארד לפני חתימת ההסכם בין היל"ת לתובעות, היה תנאי התשלום", שכן לדבריו, אייל ארד היה מוטרד מתקופת האשראי הארוכה ואמר ששותפיו האירופאיים ידרשו לדעת את מידת חשיפתן לסיכון בעסקה זו ומי עומד מאחורי היל"ת והוא השיב לאייל ארד כי הנהלת היל"ת לא צופה בעיה בתשלומים. שכטר מוסיף כי כלל לא התקיימה שיחה בינו לבין אייל ארד בקשר לבטחונות ו/או ערבות אישית שלו לחובות היל"ת כלפי התובעות, כי לא התחייב לערוב אישית לחובות היל"ת וכי בעת הרלבנטית החזיקה משפחתו רק במחצית מניות היל"ת. לדבריו אמר לאייל ארד "כי בעלי המניות העיקריים של היל"ת הינם בעלי אמצעים ובכוונתם לעמוד מאחורי היל"ת ולהעמיד לרשותה את הכספים שתזדקק להם" (סעיף 12 לתצהיר שכטר). 14. שכטר טוען שבחודש אפריל 2012, לאחר שהיל"ת נקלעה למשבר, התקיימה פגישה בנוכחותו ובנוכחות אייל ארד, יצחקי ומרדכי שכטר, ובה דנו כיצד לטפל במשבר אליו נקלעה היל"ת אך שכטר לא אמר שמצבה הכלכלי של היל"ת איתן (אלא להיפך), גם לא דובר על פרסומים והוצאות כבדות נוספות. שכטר הבהיר כי "באותה פגישה לא הועלתה כל טענה ע"י מר איל ארד כאילו ניתנה על ידי ערבות אישית ולא הועלתה דרישה לאשרור או מימוש ערבות אישית..." (סעיף 13 לתצהיר שכטר). בפגישה נוספת שהתקיימה באותו חודש וגם בה נכח יצחקי נדונה סוגיית פלאפון והבעיות שנגרמו כתוצאה מיחסי פלאפון-היל"ת, וכלל לא עלתה על הפרק הגדלת היקף ההשקעות בקמפיין פרסומי ולא יכול להיות שאייל ארד התרשם שמצבה הכלכלי של היל"ת איתן שעה ששוחח בטלפון עם עו"ד דידי לחמן-מסר במטרה לרתום אותה לסייע בפעילות מול משרד התקשורת, ולא רק זאת אלא שהבהיר לאייל ארד שככל שלא תתבצע פעולה מהירה של משרד התקשורת בעניין המשבר עם חברת פלאפון "מצבה של היל"ת יורע משמעותית" (סעיף 16 לתצהיר שכטר). לטענת שכטר, באותה פגישה העלה אייל ארד לראשונה דרישה לקבל ערבות אישית של שכטר לחובות היל"ת אך שכטר סירב לתת ערבות אישית. בתמיכה לדבריו מפנה שכטר לעדות התובעות עצמן שהעידו שאינן דורשות ואינן מקבלות ערבויות אישיות מלקוחותיהן והטענה כאילו בעניינו חרגו ממנהגן ועמדו על קבלת ערבות אישית אינה סבירה. 15. אשר לאמור בהסכם כי "מכתב ערבות תשלום יועבר על ידי הבעלים לפרסומאי" טוען שכטר כי האמירה שורבבה להסכם בחוסר תום לב על ידי התובעות "מבלי שדובר ו/או הוסכם בין הצדדים בעניין זה" (סעיף 21 לתצהיר שכטר), לדבריו חתם על ההסכם לאחר שיצחקי אישר לו כי ההסכם מגבש את התנאים שהוסכמו, בלי שהבחין במשפט זה וממילא אין במשפט להקים ערבות אישית שלו לחובות היל"ת וגם לא היתה כל כוונה להקים ערבות אישית שלו ולכל היותר מדובר במכתב ערבות שיועבר על ידי הבעלים, אלא שהוא אינו נמנה על הבעלים (בעלי המניות של היל"ת הם חברת מרדכי שכטר בע"מ בה אינו מחזיק במניות, מר מטיס פרנקל, הגב' ברוריה זבולוני ועו"ד משה שקל). 16. עוד טען שכטר כי מאז חתימת ההסכם, ובמהלך החודשים בהם סיפקו התובעות שירותים להיל"ת, לא פנו אליו התובעות לקבל את מכתב הערבות הנזכר וגם לא פנו אליו לחתום על ערבות כלפיהן ולא סביר שהתובעות לא היו עומדות על החתימה לתיעוד ההתחייבות אלא ממשיכות לספק את השירותים "ואם מבחינת התובעות הערבות היתה תנאי לחתימת ההסכם, מדוע לא נמסר לי (שכטר -א.נ.ח) כתב ערבות לחתימתי, יחד עם ההסכם?" (סעיף 25 לתצהיר שכטר). שכטר הבהיר כי מעולם לא אמר לאיל ארד ששלח אליו (או ישלח) המחאות אישיות שלו או של מי מטעמו וציין כי כשהיל"ת נקלעה לקשיים פעל ללא לאות בנסיון למנוע את קריסתה ואף נדונה אפשרות כי חברת מרדכי שכטר תשלם חובות לספקים של היל"ת "ובמסגרת זו נאמר לאיל ארד כי חלק מהחוב של היל"ת ישולם לתובעות בהמחאות מרדכי שכטר בע"מ". עוד נטען כי בעת הרלבנטית לא היה חיון (שמסרונים שהוחלפו בינו לבין יובל ארד צורפו כנספח ד' לתצהיר יובל ארד) רואה החשבון האישי של שכטר אלא שימש כחשב בהיל"ת שהוסמך ביחד עם רואה חשבון יהודה ברלב לנהל מו"מ עם ספקים של היל"ת בנסיון לפרוס חובות היל"ת, ובמסגרת זו קיימו פגישות עם נציגי התובעות, אך חיון לא מסר לתובעות כי החוב ישולם באמצעות המחאות אישיות של שכטר. 17. לטענת שכטר אין כל בסיס לטענות כי הוא אחראי אישית לשלם החובות מכח היותו נושא משרה בהיל"ת שכן לא אישר אישית את הוצאות הפרסום של היל"ת והיו אלה מנהל השיווק והמנכ"ל שפעלו במסגרת הניהול השוטף של היל"ת והוא כלל לא התערב בהזמנת המדיה ובמועד הזמנת השירותים לא ידע כי היל"ת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לשלם עבור השירותים הללו. שכטר הדגיש כי לא הטעה את התובעות אשר למצב היל"ת ולא גרם להן להמשיך לספק שירותים להיל"ת בידיעה כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפיהן -להיפך, אייל ארד היה בסוד העניינים אשר לקשיים של היל"ת ואף ניסה לסייע בעניין זה, וממילא שכטר לא עודד את התובעות לקבל על עצמן התחייבויות נוספות לטובת צדדים שלישיים. שכטר הבהיר כי לא התרשל במילוי תפקידו כיו"ר היל"ת ובמועדים בהם נוצרו התחייבויות היל"ת לא יכול היה לדעת כי לא תוכל לעמוד בהן וגם כשנתגלו קשיים תזרימיים בהיל"ת היה שכטר משוכנע שהמדובר בקשיים זמניים והא-ראייה כי במקביל המשיכה משפחתו להזרים מליוני שקלים להיל"ת לנסות לעזור לה להתאושש מקשייה. שכטר ציין כי לא היתה היכרות קודמת עם אייל ארד עד לתחילת עבודת התובעות עם היל"ת ולא היו ביניהם יחסי אמון מיוחדים אלא "יחסים מקצועיים רגילים שבין ספק ללקוח" (סעיף 36 לתצהיר שכטר), ומכל אלה בקש לדחות את התביעה, הן מאחר שלא ערב אישית לחובות היל"ת לתובעות וגם לא בשל התנהלותו כנושא משרה בהיל"ת. להכרעתי 18. לא בכדי ראיתי לפרט באריכות את טענות הצדדים בהן מגולמות למעשה גרסאות עובדתיות סותרות ביחס לערבות הנטענת כשמחד גיסא טוענות התובעות כי שכטר נתן ערבות אישית להתחייבויות היל"ת כלפיהן ומשכך אחראי באופן אישי לשלם את חובות היל"ת ומאידך גיסא גרסת שכטר היא כי מעולם לא נתן ערבות אישית. הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ובהנתן שתי גרסאות סותרות לחלוטין בחזית המחלוקת, היה על התובעות להציג ראיות נוספות לתמיכה בטענותיהן כדי להרים את הנטל לשכנע כי יש לקבל גרסתן, ומשלא עלה בידן לעשות כך, ומשלא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בגרסתן ממילא לא הרימו את הנטל הרובץ עליהן ולא עלה בידן להוכיח טענותיהן, כפי שיפורט להלן. 19. אין חולק כי ביום 20.11.11 נחתם הסכם בין התובעת 1 מצד אחד לבין "הלו 015" מצד שני, מטעמה חתמה היל"ת על ההסכם (נספח א' לתצהיר איל ארד). אין גם מחלוקת שההסכם אינו כולל תנאי כי שכטר יהיה ערב אישית להתחייבויות "הלו 015" ו/או היל"ת כלפי התובעות. אין חולק שהתובעות לא הציגו כל מסמך התומך בטענה בדבר התחייבות אישית של שכטר לקיום התחייבויות "הלו 015" ו/או היל"ת. בהעדר מסמכים המעידים על הערבות האישית הנטענת - בקשו התובעות ללמוד על הערבות האישית מהנסיבות, מהמצגים ומהתנהלות שכטר. 20. בסעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") נאמר כך: "(א) ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". בסעיף 3 לחוק הערבות נקבע כי: "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות -משנמסר כתב הערבות לרשות". אכן, סעיף 3 לחוק הערבות אינו כולל את דרישת הכתב לגבי יצירת הערבות, ואולם מאחר שהערבות היא למעשה חוזה ("נוצרת בהסכם") הרי שתנאי להווצרותה הוא הסכמת הצדדים (הערב והנושה) וגמירות דעתם (של הערב והנושה) ועליה להיות מסוימת וברורה וחלים עליה הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. וכך נאמר בע"א (ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ (5.11.03): "ומלשונו של הסעיף (סעיף 3 לחוק הערבות -א.נ.ח) אנו למדים כי בבסיסו מהווה הסכם הערבות חוזה, אשר חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 חל על כל הוראותיו, בכללם אלו הנוגעות ליצירת הקשר החוזי וגמירות דעתם של הצדדים (ראה בר קהן, דיני הגנת הערב, 121). אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה שלפנינו, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה". (הדגשה אינה במקור - א.נ.ח) מאחר שיש לערבות "פוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב" הרי שאין די ב"הרהורי ליבו" של נושה ואין ברצונותיו ובתקוותיו להוות תחליף להסכמה (משותפת) ומפורשת וממילא לא לגמירות דעת של שני הצדדים ליצירת הערבות. וכך אומר בית המשפט העליון ברע"א 5404/09 ממ"ג גיאוטק בע"מ נ' החברה לפוטוגרמטריה והנדסה בע"מ (20.1.10), דברים היפים לענייננו: "אכן, לשם הוכחת הסכם ערבות אין להסתפק ב"הרהורי הלב של הנושה" (ע"א 714/87 שר נ' כהן, פ"ד מג (3) 159 (1989), ואף בהבעה סתמית של נכונות לערוב אין די (רע"א 1818/05 ניהול גן העיר בע"מ נ' פיק נכסים בע"מ (לא פורסמה, 4.8.05)), ואולם נפסק כי הערבות יכולה לקום גם בלא כתב, גם אם תידרש לפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב (ע"א 457/89 כהן נ' שפילברג, פ"ד מה (2) 177, 183 (1990))...". התובעות לא הביאו ראיות לתמיכה בטענותיהן בדבר הסכמה מפורשת של שכטר להיות ערב לחובות היל"ת גם לא הציגו ראיות לאותה גמירות דעת הנדרשת להווצרות ערבות שכטר לחובות היל"ת כלפיהן ותביעתם מבוססת למעשה על טענות נסיבתיות שהם טוענים להם ועל טענות בעל פה לפיהן ההסכם נחתם רק לאחר הבטחת שכטר כי הוא יהיה ערב באופן אישי לכיסוי התחייבויות היל"ת בהתאם להסכם; אלא שטענות לחוד וראיות לחוד! לא מצאתי בחומר הראיות כל תימוכין לטענות אלה, וגם התרשמותי מהדברים ששמעתי כלל אינה מתישבת עם הטענות שטענו התובעות. 21. אייל ארד העיד שכתנאי להתקשרות בהסכם עמד על קבלת ביטחונות וכי שכטר אמר לו בפגישה בנוכחות יצחקי ש"הוא ערב אישית לתשלומים כלפיי ומבחינתי ראיתי בזה, הוא גם הדגיש מספר פעמים שמילה שלו טובה יותר מהסכם חתום...." (עמ' 7 לפרוטוקול), ואייל ארד הסתפק באמירה זו שהיתה בנוכחות אדם נוסף - יצחקי, ולדעתו לשון ההסכם כי "מכתב ערבות תשלום יועבר על ידי הבעלים לפרסומאי" תומכת בגרסתו ובלשון ההסכם מצא אשרור להתחייבות שכטר להיות ערב באופן אישי להתחייבות היל"ת. כן העיד אייל ארד כי: "מה שאני מתכוון הוא שאם לא היתה ניתנת הבטחה לערבות אישית לא היינו מתחילים בעבודה ומזמינים שטחי מדיה ויוצרים חשיפה כספית לחברה כלפי צד ג'..." (עמ' 7 לפרוטוקול); אמנם בדיעבד נכון לאייל ארד לומר 'כי לא היה מסכים לחשיפה כספית כלפי צד ג' לולא היה סמוך ובטוח כי התחייבותו תכוסה' ואולם כפי שציינתי נכונה אני לקבל דברים אלה כדברים הגיוניים מפי אייל ארד אבל רק כדברים שבדיעבד, שכן- לא השתכנעתי בדבר הסכמת שכטר למתן ערבות אישית שלו וגם לא הוצג כל חומר ראייתי התומך בכך; לדברים כגון אלה ייחס בית המשפט העליון את דבריו כשאמר "כי לשם הוכחת הסכם ערבות אין להסתפק ב"הרהורי הלב של הנושה" (ע"א 5404/09 הנ"ל); התרשמתי כי אייל ארד סבר כי דבריו הכלליים של שכטר מהווים הבטחה טובה מספיק לתשלום ההתחייבויות, ובכך למעשה הסתפק; אחזור ואומר כי לא ראיתי כל ראייה להסכמת שכטר למתן ערבות אישית שלו ואני מקבלת את עדות שכטר כי מעולם לא הבטיח לערוב אישית להתחייבויות היל"ת לתובעות. לכך יש להוסיף כי אייל ארד לא יכול היה לתמוך את טענתו בעדות אחרת שכן לפי אחיו, יובל ארד לא דיבר עם שכטר "על ההתחייבות שלו להיות ערב" (עמ' 14 לפרוטוקול). 22. כאמור, גרסאות בעלי הדין סותרות בנקודה המהותית שבמחלוקת; כדי לחזק את טענותיהם צרפו שני הצדדים תצהיר לתמיכה בטענותיהם. ולהפתעת הכל - שני הצדדים צרפו תצהיר של אותו אדם - מר יצחקי, אלא שכל אחד צרף תצהיר אחר של יצחקי לתמיכה בטענותיו הוא, ולהבהיר לא מדובר באותו תצהיר... כבר לומר כי לא מצאתי בתצהיר יצחקי ולא בעדותו בפני תוספת ראייתית מהיימנה של צד ג' לתמיכה בנקודת המחלוקת - בשאלת עצם קיומה של הערבות האישית של שכטר. יצחקי שימש סמנכ"ל שיווק בהיל"ת, בעת הרלוונטית לתביעה, ונתן תצהיר לתובעות לתמיכה בטענתן, אלא שחודשים לאחר מכן נתן תצהיר נוסף והפעם לתמיכה בטענות שכטר, כשממילא מובן כי התצהירים סותרים זה את זה. כך למשל בתצהיר יצחקי שניתן בתמיכה לגרסת התובעות הצהיר יצחקי, בין היתר כי: "טרם החתימה על המסמך ביקש ממני אייל (ארד- א.נ.ח) כי היל"ת תיתן ערבויות כלשהן להתחייבויותיה להסכם. יורם (שכטר -א.נ.ח) ואני נפגשנו עם אייל במשרדי היל"ת. אייל העלה הדרישה ויורם אמר לו שהוא אישית יהיה ערב להתחייבויותיה של היל"ת כלפי יורו ישראל. יורם הוסיף ואמר שלאור הרקורד האישי שלו ושל חברת מרדכי שכטר והתפקידים הציבוריים שיורם ממלא, ההתחייבות האישית שלו מספיקה" (סעיף 6 לתצהיר יצחקי שניתן לתובעות ונחתם ביום 20.5.12). לעומת זאת, בתצהיר יצחקי שניתן לשכטר ונחתם ביום 19.11.12, כמחצית השנה מאוחר יותר, הצהיר יצחקי כי: "אייל ארד ביקש ערבויות לתשלומים ומר שכטר אמר לו כי הם לא צריכים ערבות, הם מכירים אותו ואת יכולותיו הכספיות, הוא ומר מאטיס פרנקל עומדים מאחורי היל"ת כבעלי מניות, ויש להם חוסן כלכלי ומוניטין ציבורי" (סעיף 9 לתצהיר יצחקי שניתן לשכטר ונחתם ביום 19.11.12) בסופה של הפגישה מר אייל ארד קיבל את הדברים וויתר על עניין הערבויות (סעיף 10 לתצהיר יצחקי). ועוד ראיתי להביא את דברי יצחקי בתצהיר שניתן בתמיכה לטענות התובעות, בו הצהיר כי: "בתחילת חודש אפריל 2012 היל"ת איחרה בתשלום משכורות לעובדים. בעקבות זאת זומנה, מעין ישיבת חרום במשרדים של יורם בגן העיר, בה נכחו, יורם, אייל, מרדכי שכטר ואני... אייל הזכיר ליורם שהוא אישית ערב לתשלום ויורם אמר לו שהוא לא מכחיש זאת" (סעיף 9 לתצהיר יצחקי לתובעות). מנגד בתצהיר יצחקי שניתן לתמיכה בטענות שכטר הצהיר כי: "בשלב מאוחר יותר התקיימה פגישה במשרדים של חברת מרדכי שכטר בע"מ בגן העיר, בנוכחות מר מרדכי שכטר, יורם שכטר, אני ואייל ארד. הפגישה עסקה במשבר הניהולי של היל"ת ואייל ארד שאל האם עליו להיות מודאג באופן אישי בעניין הכספים שהיל"ת חייבת לו. יורם שכטר ענה שכולנו מודאגים. לא דובר באותה פגישה דבר וחצי דבר לעניין ערבויות אישיות" (סעיף 11 לתצהיר יצחקי לשכטר). נראה כי אין צורך להוסיף מילים להתרשמותי הברורה העולה מתצהירי העד יצחקי שתצהיריו כוללים סתירות עובדתיות לפי הצורך ולפי הגירסה בה התבקש לתמוך. ברור כי כשמחד גיסא הצהיר יצחקי כי שכטר התבטא כמי שנתן ערבות אישית להתחייבויות היל"ת ומאידך גיסא הצהיר כי לא ניתנה הערבות האישית וכי כלל לא דובר בפגישה על ערבויות אישיות - הרי שאין מקום לקבל איזה מבין תצהיריו וודאי שלא יכולתי לבסס כל מסקנה על אמירותיו השונות והסותרות, ממילא לא ניתן להסיק קיומה של ערבות אישית על בסיס דברים אלה. אומר כי לא ראיתי להוסיף על התרשמותי מעדות יצחקי, שממילא לא מצאתי להתבסס עליה בכל דרך שהיא והסתפקתי בדברים שלעיל בהם תיאור התצהירים הסותרים בנקודות מהותיות בתיק זה, רק אומר שנסיונותיו להבהיר כי אין סתירה לא הועילו למי מהצדדים, וסברתי כי נכון היה לוותר על עדותו ועל תצהיריו אלא שהצדדים בכל זאת עמדו על בקשתם להותיר את התצהירים ולשמוע את עדותו בבית המשפט. התצהירים והעדות, ממנה לא התרשמתי עד כדי שאוכל לסמוך את דעתי על דברי העד, לא הוסיפו דבר ומשכך לא ניתן לקבל את דבריו ולבסס מסקנות על דברים כאלה או אחרים של העד יצחקי. 23. לאור קיומן שלך גרסאות סותרות לקיומה של הערבות הנטענת ניסו התובעות לתמוך טענותיהן בלשון ההסכם עצמו - קרי במשפט הרלוונטי בהסכם בו נאמר: "מכתב ערבות תשלום יועבר על ידי הבעלים לפרסומאי" ומכאן טענו כי ההסכם "אישרר את ההתחייבות לתת ערבות" (עמ' 8 לפרוטוקול). תחילה ראיתי לציין כי אין בידי לקבל את טענות שכטר שהמשפט 'שורבב' להסכם בחוסר תום לב על ידי התובעות וכי לא הבחין בו בעת שחתם על ההסכם, טענות שלא רק שלא הוכחו ונותרו כטענות כלליות בעל פה נגד מסמך בכתב הרי גם לא הובאו כל ראיות לגבי נסיבות הוספת המשפט ואני דוחה את הטענה הסתמית הזאת. לענין זה להוסיף כי חזקה על שכטר, אדם בוגר ואיש עסקים מנוסה, שחתם על ההסכם רק לאחר שקרא אותו, הבין את תוכנו והסכים לאמור בו שבעתיים כשמדובר בהסכם פשוט בן 2 עמודים בלבד! עם זאת, כלל לא שוכנעתי כי יש במשפט זה כדי לבסס קביעה כי 'מכתב הערבות' המדובר בהסכם הוא כתב ערבות אישית של שכטר להתחייבויות היל"ת כלפי התובעות. משפט זה מלמד לכל היותר, שנושא מתן ערבות עלה לדיון בין הצדדים אך לא מצא ביטוי מפורש בהסכם, ממילא לא נאמר כי הערבות היא ערבות אישית של מאן דהוא, ומשלא הוצג כל מסמך אחר לא ניתן להסיק ממשפט זה כשלעצמו מסקנה כי הוא יוצר את הערבות האישית של שכטר להתחייבויות היל"ת כלפי התובעות, גם אין בו לאשרר ערבות אישית כזאת. גם התובעות עצמן לא ניסו ליחס למשפט זה את היווצרות הערבות האישית של שכטר, וכדבריהם: "מכתב הערבות המוזכר בהסכם לא נועד להקים את הערבות האישית של הנתבע (שכטר -א.נ.ח) כבעלים, אשר נוצרה במעמד הפגישה המוזכרת לעיל, אלא רק לתעד אותה למען הסדר הטוב" (סעיף 9 לתצהיר אייל ארד), גם בעדותו ציין אייל ארד ש"מבחינתי המכתב נועד רק לתעד את זה אבל ההתחייבות כבר היתה קיימת" (עמ' 7 לפרוטוקול). אלא שכאמור אינני מקבלת את הטענה הזו ולא מצאתי בה כל אשרור של ערבות אישית איזושהי. 24. לכך יש להוסיף כי שכטר כלל איננו הבעלים של היל"ת, כך בהתאם לתצהירו שלא נסתר, וממילא אין להסיק מהסעיף בהסכם כי הכוונה היא אליו, שכן בעת הרלבנטית החזיקה משפחת שכטר ב-50% ממניות היל"ת באמצעות חברת מרדכי שכטר בע"מ (ולא שכטר בעצמו) ושאר המניות הוחזקו על ידי בעלי מניות אחרים (כדוגמת מטיס פרנקל וברוריה זבולוני) ומשכך נוסח המשפט ככתבו, לפיו מכתב הערבות יועבר על ידי "הבעלים" כלל אינו מלמד על כל התחייבות אישית של שכטר לערוב לחובות היל"ת; זאת ועוד, לא מצאתי כי מדובר בערבות אישית של מאן דהוא שכן המשפט מתיישב עם כל ערבות (למשל של חברה או אחרת), ובענין זה להזכיר כי שכטר לא היה הבעלים הישיר ו/או הבלעדי של היל"ת ואין נפקות אם בעת הרלבנטית החזיקה חברת מרדכי שכטר ב- 50% ממניות היל"ת כנטען על ידה או ב- 54% ממניות היל"ת כנטען על ידי התובעות שכן בכל מקרה לא היה שכטר ה"בעלים" של היל"ת. הפסיקה אליה הפנו התובעות הפנו בסיכומיהן (סעיף 72) אינה רלבנטיות לענייננו שכן הנסיבות שם אינן תואמות לנסיבות דנא, הגם שהתובעות טוענות כך, ולא ראיתי כל צורך להרחיב בענין זה. 25. התובעות לא הציגו "מכתב ערבות" או כל מסמך אחר מאוחר יותר לחתימת ההסכם ממנו ניתן ללמוד כי דרשו בכתב משכטר שיקיים את התחייבותו הנטענת ויחתום על הערבות האישית להתחייבויות היל"ת כפי שהתחייב לטענתן והכל כשבמקביל המשיכו התובעות לספק שירותים להיל"ת, ללא כל תנאי. אייל ארד אף אישר בעדותו כי לאחר חתימת ההסכם לא מינה מישהו מטעמו לקחת משכטר ערבות אישית חתומה: "ש. האם מינית מישהו שייקח מהנתבע (שכטר -א.נ.ח) מכתב ערבות? כן או לא? ת. לא" (עמ' 7 לפרוטוקול). התובעות ניסו להסביר התנהלותן זו ולטעון כי "הסיבה שלא עמדנו פיזית על מכתב הערבות, היתה הבטחתו האישית של הנתבע (שכטר -א.נ.ח) כי התחייבות שלו ושל משפחתו שווה יותר מכל מכתב, וכי הוא אישית אחראי לחובות" (סעיף 9 לתצהיר אייל ארד) וכפי ששבתי וציינתי אין ב"נימוקים" אלה אודות התנהלותן העסקית של התובעות אלא מ'הרהורי לבן' שהחיובים כלפיהם ימולאו בין בדרך זו ובין באחרת ומכל מקום אינן יכולות להקים את הערבות האישית הנטענת מקום שלא מצאתי ראיות מפורשות לקיומה ולא שוכנעתי אף מדברי עדי התובעות דבר קיומה של ערבות אישית ולא היה בחומר שהוצג לי ולא בעדויות כדי לשכנעני בדבר קיומה של ערבות אישית של שכטר לכיסוי התחייבויותיה של היל"ת. הערבות שלקיומה טוענות התובעות היא ערבות אישית של שכטר להתחייבויות היל"ת כלפיהן - אין מדובר ב'ערבות נסיבתית' ומשכך, אין די בנסיון לבסס קיומה באמצעות פרשנות (שגם אינה מתיישבת עם העובדות) וגם לא בצירוף נסיבות כפי שניסו התובעות לעשות לאורך התובענה כולה ובפרט בסיכומים שהוגשו מטעמן תוך העלאת הסברים ופרשנויות שונות שאין להן כל אחיזה בחומר הראיות ולא מצאתי טעם לפרט את כולן מאחר שלא מצאתי בהן ממש. כך למשל, טענו כי ניתן ללמוד על העמדת ערבות אישית על ידי שכטר גם מהעובדה שהוא הודה בחקירתו ובתצהיר שמסר לבית משפט של פירוק בתיק הפירוק של היל"ת (פר"ק 35182-05-12) (נספח ז' לתצהיר יובל ארד) שהוא העמיד ערבויות אישיות שלו לספקים שונים של היל"ת חרף העובדה שלא היה הבעלים של כל המניות בהיל"ת; אין בתצהיר כללי זה ולא באמירה הכללית כדי להקים את הערבות האישית הספציפית לתובעות שהרי אין מדובר ב"ערבות נסיבתית" וטענה זו אינה יכולה לבסס מסקנה כי שכטר הסכים והביע את גמירות דעתו להעמיד לתובעות ערבות אישית שלו למילוי ההתחייבויות הספציפיות של היל"ת, אך משום שהעמיד ערבויות אישיות לספקים אחרים, לדבריו. 26. בדומה, אין באמירה של שכטר (במהלך קיום המו"מ לחתימת ההסכם) כי בעלי המניות העיקריים של היל"ת הם בעלי אמצעים וכי בכוונתם לעמוד מאחורי היל"ת כדי להקים "חובת ערבות מצידו של שכטר" (סעיף 104 לסיכומיהן) וממילא אין בה משום מצג שווא רשלני שכן לא סביר בעיני כי התובעות, שאין זו להן ההתקשרות העסקית הראשונה יסתמכו על אמירה של שכטר ויפעלו אך לפיה מבלי שידרשו לשכלל את הערבות ויעמדו על מתן ערבות אישית בכתב. להבהיר, כי הנסיבות נשוא ע"א 666/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מעריב - הוצאת ין בע"מ (ניתן ביום 19.7.11) עליהן בקשו התובעות לבסס טענתן האמורה, שונות בתכלית מהנסיבות כאן, ולו מהסיבה שבנסיבות שם ניתן מכתב התחייבות מפורש (בנוסף למכתבים אחרים) ולא בכדי נקבע שם כי "נעשו מצגים כתובים ומפורשים בדבר נטילת האחריות לפירעון החובות" ואילו בנסיבות דנא לא הוצגה כל התחייבות של שכטר (כתובה או אחרת) העשויה להקים ציפיה של התובעות וממילא אין מקום כי יסתמכו עליה ויפעלו על פיה וממכלול הנסיבות עולה כי שכטר לא גמר בדעתו לתת ערבות אישית למילוי התחייבויות היל"ת לתובעות, לא הביע מסויימות ולא נטל על עצמו התחייבות ספציפית לתשלום חובות היל"ת לתובעות. משכך, אינני מקבלת את טענת התובעות בסיכומיהן כי הנסיבות דנא דומות לנסיבות נשוא פסק הדין הנ"ל וכדי להדגיש ההבדל ראיתי להביא הדברים שנאמרו שם (על ידי כב' השופטת נאור): "יש לציין שבית המשפט נזהר "מלקבוע כי כל אמרת שווא רשלנית מטילה חובת זהירות על אומרה כלפי כל מי שדבר האמירה בא לידיעתו" וזאת "שלא להטיל הגבלות יתירות, שיש [בהן] כדי להפריע את המשא-ומתן בין הבריות" (עניין יערי, 778). ואולם, במקרה שלפנינו נעשו מצגים כתובים ומפורשים בדבר נטילת האחריות לפירעון החובות. השימוש בביטוי "מעריב עומדת מאחורי פיל זהב" מזכיר, על דרך ההיפוך, ביטוי דומה בו השתמש בנק כלפי לקוחותיו - הביטוי "הבנק עומד מאחורי המניה". בהקשר לביטוי זה קבעתי בשעתו, בבית המשפט המחוזי, כי השימוש בביטוי כלפי לקוחות הבנק מעביר מסר והשימוש החוזר בו קבע את ההתייחסות של הציבור אליו. (ת"פ (י-ם) 524/90מדינת ישראל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 8 להכרעת הדין ( 10.4.1994)). ודוק: מכתב ההתחייבות אינו יכול להיחשב כ"אמרות בעלמא". המדובר הוא בדברים שנכתבו על רקע מכתבים קודמים ועל רקע שיחות טלפוניות בין הצדדים. מכתב ההתחייבות הוא מסמך הנושא את חתימתו של מנכ"ל חברת מעריב עצמו". האמור לעיל מקבל משנה תוקף, שעה ששכטר עצמו, שהרשים אותי כמהימן, טען כי לא התחייב לערוב אישית לחובות היל"ת וכי בפגישות הספורות בהן השתתף אייל ארד או מי מטעם התובעות כלל לא הועלתה טענה בדבר הערבות האישית הנטענת וכי הוא כלל לא נדרש להעביר לתובעות מכתב ערבות. גם מרדכי שכטר הצהיר כי נכח בפגישה שהתקיימה בחודש אפריל בנוכחותו, בנוכחות שכטר ובנוכחות יצחקי ואייל ארד וכי לא נאמר על ידי שכטר במפורש או במרומז שהוא ערב אישית לחובותיה של היל"ת לתובעות או למי מהן. שכטר לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית ומשכך דבריו לא נסתרו. 30. להבהיר, כי גם לא מצאתי תימוכין לטענות יובל ארד כי חיון מסר לו שחובות היל"ת לתובעות ישולמו באמצעות המחאות אישיות של שכטר. מעדות יובל ארד עצמו עולה כי לא נאמרו לו הדברים לעיל: "ש. אני שואל ולא מקבל תשובה. מתי חיים חיון חמר (הטעות במקור- א.נ.ח) שהחוב ישולם בשיקים אישיים של הנתבע (שכטר -א.נ.ח)? ת. יומיים או שלושה לאחר הפגישה מה- 8 למאי, חזר אליי חיים חיון ואמר לי: אני רוצה לשלם לך מהחברה של הנתבע בשלושה תשלומים, ביקש את רשותי........ ש. כלומר מה שאמרת לנו, שאמרו לך שיקים אישיים של הנתבע, אתה מתקן את התצהיר ואומר שאמרו לך מהחברה של הנתבע. ת. מהחברה הפרטית, ככל שזה מתייחס להילת זה מבחינתי אותו דבר. היה מדובר שהנתבע לוקח אחריות על העניין ומכסה את החוב שלפינו ממקורות אחרים. ש. את המילים "שיקים אישיים של יורם" לא אמרו לך. נכון? ת. אמרו לי החברה הפרטית של יורם (שכטר -אנ.ח.)(עמ' 16 לפרוטוקול) כמו כן חיון בעצמו הצהיר שאמנם נאמר לנציגי התובעות כי החוב ישולם בתשלומים אך לא נאמר כי התשלום יעשה מחשבונו האישי של שכטר, ובעדותו אישר כי הועלתה האפשרות לשלם לתובעות בשיקים של חברת מרדכי שכטר בע"מ (עמ' 41 לפרוטוקול). הצהרות אלה של חיון מתיישבות עם תכתובת המסרונים שהוחלפו בין יובל ארד לחיון (נספח ד' לתצהיר יובל ארד). כך בהודעה שחיון שלח ליובל ארד ביום 13.5.12 בשעה 12:06:"יובל השקים רשומים אני מוציע (כך במקור- א.נ.ח) לך אותם מהחברה של יורם הם מחר בצהריים יהיו חתומים" - המסרון מדבר בעד עצמו - חיון ציין במפורש כי ההמחאות יהיו מהחשבון של "החברה של יורם" ולא צוין כי המדובר בהמחאות מחשבונו האישי של שכטר. למען הסדר הטוב, אני רואה להוסיף שבעדותו הבהיר חיון כי "החברה של יורם" היא למעשה חברת מרדכי שכטר בע"מ (עמ' 43 לפרוטוקול). גם אייל ארד אישר בעדותו כי שכטר עצמו לא אמר לו שהחוב ישולם בהמחאות אישיות של שכטר (עמ' 12 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, לא ברור כיצד הסיקו התובעות כי עסקינן בתשלום בשיקים אישיים של שכטר ומהם ניתן ללמוד על התחייבותו, ונראה כי בסיכומיהן "ריככו" את המסקנה והפעם טענו כי עצם העובדה שנאמר להן כי החוב ישולם להן באמצעות ההמחאות יש בה כדי ללמד ש"שכטר הודה כי החובות של היל"ת כלפי התובעות 'מיוחדים' ושונים מחובותיה של היל"ת לשאר נושיה, במובן זה ששכטר ביקש לפרוע את החובות בעצמו או באמצעות החברה הפרטית של משפחתו (היינו הך) - דבר המעיד כי בזמן אמת שכטר ראה עצמו ערב לחובות היל"ת כלפי התובעת וביקש לפרוע את החוב" (סעיף 92 לסיכומי התובעות); אין בידי לקבל "מסקנה" זו שכלל אינה מתיישבת עם חומר הראיות והיא לכל היותר פרשנות, וליתר דיוק "הרהורי לב" של התובעות. 31. מהחומר ומהעדויות שהוצגו, התרשמתי כי שכטר ניסה לחלץ את היל"ת מקשייה תוך אמונה שהיל"ת תשוקם, ובמסגרת זו הועלתה אפשרות לסייע להיל"ת בתשלום החוב לספקיה השונים ובכלל זה לתובעות, אך אין בנכונות זו כמו גם בנסיון לנהל מו"מ עם התובעות (גם אם הן היו בין הספקים הבודדים של היל"ת עימם נוהל מו"מ) כדי ללמדנו על קיומה של ערבות אישית של שכטר לתשלום חובות היל"ת לתובעות ולבטח אין בה משום ראיה לכך ש"בזמן אמת" שכטר ראה עצמו ערב אישית לחובות היל"ת לתובעות, ולכל היותר ניסה מוסרית לסייע במידת האפשר. 32. מכל האמור לעיל עולה כי התובעות לא הרימו הנטל להוכיח קיומה של ערבות אישית של שכטר להתחייבויות היל"ת לתובעות. כפי שפורט, התובעות אמנם טענו טענות חלופיות מגוונות בנסיון "לייצר" ערבות אישית של שכטר אלא שהתובעות לא הוכיחו קיומה של גמירות דעת של שכטר לערוב אישית להתחייבויות היל"ת כלפיהן, ואני דוחה את טענות התובעות בדבר קיום ערבות אישית של שכטר להתחייבויות היל"ת כלפיהן. 33. בדומה, לא הוכחו טענות התובעות כי שכטר אחראי כלפי התובעות באופן אישי מכח היותו נושא משרה, כי פעל שלא בתום לב הטעה את התובעות והתרשל כלפיהן. אין ספק כי אורגן בחברה אינו חסין מפני תביעות אישיות ככל שאכן יוכח, או למצער תונח תשתית עובדתית כי ביצע באופן אישי עוולה בנזיקין או כי פעל בחוסר תום לב וניתן להטיל עליו (ככל שיוכח כך) אחריות אישית (בענין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קארסקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661), אלא שבנסיבות דנא לא הונחה תשתית ראייתית לכך כי נתמלאו יסודות העילות הנטענות כלפי שכטר, שיש בהן להקים עילת תביעה אישית נגדו כנושא משרה. נקודת המוצא של עיקר טענות התובעות בעניין זה היא ששכטר אישית אישר את המשך מתן השירותים להיל"ת חרף ידיעתו כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, אולם התובעות לא הוכיחו ששכטר אישר את הסכמי ההתקשרות של היל"ת איתן. בתצהירו טוען אייל ארד "בחודשים ינואר-אפריל 2012 היה הנתבע (שכטר -א.נ.ח), למיטב ידיעתי, הגורם המאשר בתוך היל"ת של כל הוצאה כספית משמעותית בתחום הפרסום" (סעיף 15 לתצהיר אייל ארד). משנשאל אייל ארד על מה ביסס את הטענה, השיב כי המדובר ב"אמת בסיסית, דבר ידוע שלא צריך הוכחה, שהחלטה כספית בחברה מתקבלת ע"י הנתבע (שכטר -א.נ.ח) אישית ולא ע"י סמנכ"ל לענייני שיווק או המנכ"ל..." (עמ' 10 לפרוטוקול). ולשאלה מי מסר לו ששכטר הוא שמאשר פרטנית את הוצאות היל"ת השיב אייל ארד: "אחד. הנתבע (שכטר -א.נ.ח). שתיים, המנכ"ל רוני לישנסקי, שלוש רביב יצחקי" (עמ' 10 לפרוטוקול) וכמו לרבות מטענות התובעות גם לטענה זו אין תימוכין. שכטר הצהיר שמנכ"ל ומנהל השיווק של היל"ת עסקו בעניינים אלו שהם חלק מהניהול השוטף של היל"ת, והתובעות לא הביאו כל עדות מטעם מנכ"ל היל"ת לתמיכה בטענות אייל ארד. אשר לעדות יצחקי, לא ראיתי להוסיף על הדברים שכבר אמרתי לעיל ביחס להתרשמותי מהעדות ולמשקלה. זאת ועוד, גם יובל ארד בחקירתו בבית המשפט אישר כי הוא לא היה בקשר ישיר עם שכטר ולא שמע ממנו אישית שהוא היה הגורם המאשר בתוך היל"ת של הוצאות כספיות משמעותיות בתחום הפרסום (עמ' 14 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי שכטר אישית היה הגורם שאישר את העסקאות האמורות, וכפי שציינתי דברי שכטר מקובלים עלי. 34. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובעות כי שכטר אישר את הסכמי ההתקשרות של היל"ת עימן (ולא כך אני קובעת), לא הונחה תשתית ראייתית כי עשה כן בחוסר תום לב בעת שידע כי היל"ת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. שכטר הצהיר כי אייל ארד היה מודע לקשייה של היל"ת ואף היה שתוף ומודע לנסיונות לסייע לה לפתור את המשבר עם חברת פלאפון, או למצער את המשבר התדמיתי, ותצהיר אייל ארד תומך בטענה זו של שכטר. בתצהיר נאמר כי באפריל 2012 נודע לתובעות שהיל"ת אחרה בתשלום משכורות לעובדיה ואף זומנה ישיבת חירום ונדונו בה בין השאר "דרכי הפעולה התקשורתית והאסטרטגיות שיש לנקוט בהן לשם הוצאת היל"ת מהמשבר התדמיתי אשר עלול להיווצר כתוצאה מהפרסומים האמורים" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד). כך גם בעדותו של אייל ארד: "אחרי שהיה פרסום בעיתון על קשיים כספיים בהיל"ת, עלתה השאלה בחברה שלנו, ביני לבין המנכ"ל, או אולי זה היה מנהל המדיה, האם אפשר להמשיך ולבצע הזמנות מדיה ולייצר בכך התחייבויות כספיות נוספות..." (עמ' 10 לפרוטוקול). מכאן שכשנקלעה היל"ת לקשיים כאלה ואחרים היו התובעות ערות לכך ומצבה של היל"ת לא הוסתר מהן. 35. אמנם בעדותו טען אייל ארד כי אינו מבין בעניינים עסקיים אך אישר שניהל פעילות עבור לקוחות בתקציבים של מליוני דולרים. כמו כן אישר ששימש יו"ר התובעת 1 במשך שנים והיה בעל נסיון עשיר בכל הקשור לתובעת 1 ואישר שהיא ניהלה תקציבים של מיליוני דולרים (עמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן אישר כי טרם ההתקשרות בין התובעות להיל"ת ערך בדיקות אודות היל"ת (עמ' 4- 5 לפרוטוקול): "כלומר אתה מספר לנו שלא התקשרת בהסכם כלאחר יד, אלא בדקת בדיוק עם מי אתה מתקשר. ת. אמת" (עמ' 5 לפרוטוקול). מכאן שהתרשמתי כי לאייל ארד היו הנסיון והכלים לבדיקת מצבה של היל"ת, והוא אכן עשה כך, הן טרם ההסכם והן לאחר חתימת ההסכם ובטרם קבלת התחייבויות נוספות של התובעות על עצמן (כנטען על ידן) ולא שוכנעתי כי החלטות עסקיות כאלה ואחרות של התובעות ביחס להתקשרות ו/או המשך התקשרות ומתן שירותים נוספים להיל"ת (לאחר שלטענתן נודע להן כי היל"ת אחרה בתשלום משכורות לעובדיה) התקבלו אך על בסיס מצגים של שכטר ו/או מי מטעמו אלא לאחר בחינת נתונים עסקיים רלבנטיים על ידן ו/או על ידי מי מטעמן (למשל על ידי אייל ארד שהיה מנוסה ביחס לעסקי התובעות כפי שהוא עצמו אישר בעדותו). התובעות באמצעות אייל ארד הכתיבו את היקף הבדיקות שבוצעו על ידן עובר לאספקת שירותיהן להיל"ת. כך למשל, אישר אייל ארד בעדותו כי הוא בחר לא לבדוק נתונים שונים אודות היל"ת טרם ההתקשרות עימה, ולדוגמא, אפילו לא בדק ברשם החברות מי בעלי מניותיה (עמ' 6 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, לא ניתן לומר וממילא לא שוכנעתי כי התובעות הולכו שולל על ידי שכטר אשר למצב היל"ת. התובעות עצמן היו ערות לקשיי היל"ת ונראה כי אף הן האמינו כי תוכל לעמוד בהתחייבויותיה שאם לא כן לא היו נוטלות על עצמן לספק לה שירותים נוספים (כנטען על ידן) באותה עת (בה נודע להם על קשייה). גם שכטר האמין שהיל"ת תתאושש מקשייה ובמסגרת זו הצהיר והעיד כי חברת שכטר מרדכי בע"מ הזרימה להיל"ת מיליוני שקלים כדי לחלץ אותה מקשייה. כך עולה אף מפרוטוקול הדיון בתיק הפירוק של היל"ת (פר"ק 35182-05-12) שהוגש לתיק בית המשפט (ת/1). מהזרמת מיליוני השקלים אני למדה כי שכטר היה סמוך ובטוח בהתאוששות היל"ת, והזרמת הכסף מבססת את פעולותיו בתום לב. שכטר אף העיד כי שכר של עובדי היל"ת שולם (בעבור חודשיים עבודה) על ידי חברת שכטר מרדכי בע"מ מאחר שקיווה "שהדברים יסתדרו" (עמ' 23 לפרוטוקול). דברי שכטר נתמכים בעדות חיון ששימש כחשב היל"ת בעת הרלבנטית וכחשב חברת מרדכי שכטר בע"מ שהעיד כי חברת מרדכי שכטר בע"מ ניסתה לפתור את הבעיות בהיל"ת ולהחיות אותה (עמ' 43 לפרוטוקול). לציין כי אין בעובדה ששכטר הצהיר במסגרת תיק הפירוק של היל"ת (פר"ק 35182-05-12) שהיל"ת "נמצאת בחדלות פירעון דה-פקטו מזה מספר חודשים..." (נספח ז' לתצהיר אייל ארד) כמו גם בנתונים כספיים שונים עליהם האריכו התובעות בסיכומיהן, כדי לבסס הטענה לפיה במהלך אותם חודשים ידע שכטר כי היל"ת תקרוס ולא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לתובעות ושוכנעתי כי "בזמן אמת" האמין שכטר, כטענתו, כי היל"ת תתאושש ומשכך הוזרמו להיל"ת כספים בסכומים לא מבוטלים באמצעות חברת מרדכי שכטר בע"מ. 36. בנסיבות המתוארות שוכנעתי כי שעה ששכטר או מי מטעמו נשאו ונתנו ו/או נפגשו עם התובעות (עובר לחתימת ההסכם ולאחר החתימה עליו) התנהלו בתום לב ולא ידעו שהיל"ת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, ומשלא הונחה תשתית עובדתית (בוודאי לא כזו העומדת ברף הנדרש) להוכחת העילות האישיות נגד שכטר ראיתי לדחותן. 37. אחריתו של דבר, אני דוחה את התביעה נגד הנתבע. אני מחייבת את התובעות לשלם לנתבע הוצאותיו הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ש"ח. דיני חברותדירקטוריוןערבות אישיתחובות חברהחובדירקטורערבות