התברר כי המכשיר בו בוצעה הבדיקה שימש קודם לבדיקת מטופל נשא איידס, וכי אותו מכשיר לא עבר חיטוי נאות בהתאם להוראות משרד הבריאות. בדיקות הדם לבחינת ההידבקות בנגיפים התבצעו בשני מועדים - בסמוך לאחר מתן הזימון - על מנת לבחון את מצבו הנוכחי של כל מטופל, וחודשיים לאחר מכן - על מנת לשלול את הסיכון להדבקה בנגיף האיידס. למרבה המזל, בסופו של יום היו הבדיקות של כל 162 המטופלים תקינות, ואף לא אחד מהם נמצא נשא של נגיף האיידס. המבקש טען כי התנהלות המשיבים הסבה לו ולשאר חברי הקבוצה נזק לא ממוני משמעותי, וזאת בשל החרדה בה היה מצוי במהלך התקופה בה המתין לתוצאות בדיקות הדם. כן סבר המבקש כי על ידי שימוש במכשור שלא חוטא כראוי נגמרה לו פגיעה קשה באוטונומיה על גופו. התנהלות התיק ראשיתה של התובענה בכתב תביעה שהוגש ביום 19.6.2012, ובבקשה לאישור התובענה כייצוגית אשר נלוותה לכתב התביעה. במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוגדרה הקבוצה כ"כל אדם אשר ביצע בדיקת אנדוסקופיה בבית החולים בלינסון, ונקרא לבצע בדיקת איידס, הואיל והמכשור בו בוצעה הבדיקה לא עבר חיטוי כנדרש". בהתבסס על פרסומים בעיתון, העריך המבקש את גודל הקבוצה בכ- 150 איש. ביום 8.11.2012 הגיש ב"כ המבקש בקשה לצרף מצהירים נוספים לבקשה, וזו אושרה בהחלטתי מיום 16.1.2013. עוד באותו היום, הגישו הצדדים בקשה משותפת לאישור הסדר דיוני, במסגרתו הודיעו הצדדים כי הם מנהלים ביניהם מגעים לפשרה ועל כן הם מסכימים כי המועד להגשת תשובת המשיבים לבקשת האישור יידחה למועד מאוחר יותר. טרם נדרשתי להכריע בבקשה לאישור התובענה כייצוגית לגופה, וטרם הגשת תשובת המשיבים לאור ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים, הודיעו הצדדים ביום 16.1.2013 כי עלה בידם לגבש הסדר פשרה, וזה הוגש לאישורי באותו מועד (להלן: "הסדר הפשרה הראשוני"). הסדר הפשרה הראשוני הגדיר את הקבוצה בשמה הוגשה התובענה הייצוגית כ"מי שהוזמן, אישית, על ידי בית החולים בלינסון לבצע בדיקת איידס בעקבות הבדיקה במכשיר, ומי שביצע בדיקת איידס בבית החולים בלינסון בעקבות הבדיקה במכשיר (אף אם לא הוזמן, אישית, על ידי בית החולים). סך הכל כ-162 מטופלים, והכול, בהתאם לרשימות שנערכו בעניין זה בבית החולים בלינסון". על פי ההסדר הפשרה הראשוני, התחייבו המשיבים לפצות את חברי הקבוצה אשר לא יגישו הודעות החרגה מהקבוצה פיצוי אישי בסך של 1,000 ש"ח לכל חבר קבוצה (להלן: "הפיצוי על פי הסדר הפשרה הראשוני"). בנוסף, התחייבו המשיבים לממן רכישת מכונות חיטוי וניקוי למכשירי אנדוסקופ, בסך של 1,058,000 ש"ח. הודגש, כי מימון מכונות החיטוי יבוצע ככל הניתן בשנת 2013 וכי הוא מחוץ ושלא על חשבון התקציב השנתי של המשיבים. כן התבקש בית המשפט שלא למנות בודק ולהעניק למבקש גמול כספי בסך 30,000 ש"ח ולב"כ המייצג שכר טרחה בסך 250,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). עוד במסגרת הסדר הפשרה הראשוני התבקש בית המשפט לקבוע כי אופן פרסום הודעות לחברי הקבוצה ייעשה בדרך של פנייה אישית, בכתב, לכל אחד מחברי הקבוצה על פי המנגנון הבא: "משלוח ההודעות לחברי הקבוצה ייעשה על דרך של משלוח מכתב בדואר רשום עם אישור מסירה. ככל שלא יתקבל אישור מסירה בתוך 14 ימים ממועד המשלוח, תומצא הפנייה לחברה הקבוצה באמצעות שליח". הטעמים לפנייה אישית כאמור פורטו בבקשה כלהלן: זהות חברי הקבוצה ידועה למשיבים; בין המשיבים ובין חברי הקבוצה נערך קשר רציף בנוגע לביצוע בדיקות האיידס נשוא התביעה ומסירת תוצאותיהן; מדובר על קבוצה סגורה ומצומצמת יחסית המונה כ- 162 חברים בלבד; מבחינת עלות הפרסום, פנייה אישית לחברי הקבוצה היא הדרך היעילה ביותר. ביום 20.3.2012 קיימתי דיון בהשתתפות הצדדים ובאי כוחם במסגרתו הבהרתי לצדדים כי בנסיבות העניין גובה הפיצוי האישי שישולם לחברי הקבוצה על פי הסדר הפשרה הראשוני, והיחס בינו לבין ההמלצה על הגמול ושכר הטרחה, עלולים להביא לדחיית הסדר פשרה על הסף. במסגרת הדיון הסכימו הצדדים לבחון את האפשרות לתקן את הסדר הפשרה באופן אשר ייתן מענה נאות לשאלת גובה הפיצוי האישי שישולם לכל חבר בקבוצה. ואכן, ביום 30.5.2013 הגישו הצדדים לבית המשפט הודעת תיקון להסדר הפשרה ("הסדר הפשרה"). הסדר הפשרה נבדל מהסדר הפשרה הראשוני בשני עניינים: האחד, על פי הסדר הפשרה יעמוד גובה הפיצוי האישי אשר יינתן לכל חבר בקבוצה על סך של 5,750 ש"ח. השני, נשמטה מהסדר הפשרה התחייבות המשיבים לממן מכונות חיטוי וניקוי למכשירי אנדוסקופ, בסך של 1,058,000 ש"ח. כן נקבע בהסדר הפשרה כי המלצת הצדדים בנוגע לגובה שכר טרחת ב"כ המייצג תופחת לסך של 200,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). שאר תנאי ההסדר נותרו ללא שינוי. בית המשפט התבקש לאשר את הסדר הפשרה, להורות על משלוח הודעות לחברי הקבוצה בדרך של פנייה אישית, ולהורות על משלוח הסדר הפשרה להתייחסות היועץ המשפטי לממשלה. לאחר שעיינתי בבקשה המתוקנת לאישור הסדר הפשרה הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחותה על הסף, ולכן הוריתי ביום 3.6.2013 לפעול לפי האמור בסעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, ולפי תקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. במסגרת החלטה זו הוריתי גם על משלוח הודעות בדבר הסדר הפשרה (בצירוף נוסח מלא של הסדר הפשרה ללא נספחים) לכל אחד ואחת מחברי הקבוצה. ביום 24.7.2013 הוגשה לבית המשפט הודעת עדכון מטעם המשיבים בה צוין כי מתוך 162 חברי הקבוצה נשלחה בדואר רשום הודעה ל-160 מתוכם (למעט שני תושבי עזה, ביחס אליהם ננקטה שיטת דיוור שונה). בהודעת העדכון אף צוין כי מבין חברי הקבוצה אליהם נשלחה הודעה: נתקבלו אישורי מסירה בכתב מ- 125 חברי קבוצה; 2 חברי קבוצה נוספים אישור קבלת ההודעה בעל פה; 22 חברי קבוצה נוספים קיבלו את ההודעה באמצעות שליח ו-3 חברי קבוצה אספו את ההודעה באופן עצמאי מבית החולים. ביחס לשמונה חברי הקבוצה הנותרים, כך נמסר בהודעת העדכון, לא נתקבל אישור מסירה ולא צלחו ניסיונות נוספים לאתרם. בעקבות משלוח ההודעות כאמור התקבלו שתי בקשות מחברות הקבוצה, אשר הודיעו בהתאם לסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות כי הן אינן מעוניינות שהסדר הפשרה יחול עליהן - ביום 9.7.2013 התקבלה בקשת יציאה מהקבוצה שהוגשה על ידי הוריה של קטינה, חברת הקבוצה, ובהחלטתי מיום 14.7.2013 הורתי כי הקטינה תוצא מהקבוצה והסדר הפשרה לא יחול עליה. ביום 27.8.2013 התקבלה בקשה נוספת מצד הגברת רחל קדוש, אשר כללה גם הסתייגויות לתוכן הסדר הפשרה, והודעה כי ככל שיישאר על כנו היא מודיעה על פרישה מהקבוצה. ביום 27.8.2013 הוריתי על הוצאתה של גב' קדוש מהקבוצה, ועל כך שההסתייגויות המפורטות בהודעתה יידונו בדיון הקבוע בתיק. ביום 1.9.2013 הגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שושי נרי, את עמדתה, לפיה היא אינה מוצאת מקום להתנגד לאישור הסדר הפשרה, ומותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת המליצה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי מאחר שמדובר בקבוצה סגורה ומצומצמת, אשר שמונה מחבריה לא אותרו, ונוכח היעדר פרסום הפשרה באמצעי התקשורת, אזי על מעשה בית הדין לחול רק על חברי הקבוצה שאותרו וקיבלו בפועל את הפיצוי. לחילופין, הציעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי סכום הפיצוי עבור חברי הקבוצה שלא אותרו יישמר בחשבון נאמנות שיקימו המשיבים, למשך פרק זמן סביר נוסף שייקבע על ידי בית המשפט. ביום 11.9.2013 קיימתי דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה, אליו התייצבו באי כוח הצדדים, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, וב"כ של הגברת קדוש (עו"ד שמואל יקירביץ ועו"ד יאיר פיארברג. להלן: "ב"כ קדוש"). בדיון הודיעו ב"כ המשיבים כי החלופה השנייה אשר הוצעה על ידי ב"כ היועץ המשפטי מקובלת עליהם, קרי, ביחס לשמונת חברי הקבוצה אשר לא הגיבו לניסיונות האיתור יופקדו הכספים בנאמנות אצל ב"כ המשיבים וישולמו להם במועד עתידי. כן הודיעו ב"כ המשיבים, במענה להערות ב"כ היועץ המשפטי, כי הסדר הפשרה ישונה כך שהפיצוי האישי ישלח בשיק לחברי הקבוצה, ורק אותם חברי קבוצה אשר לא יפדו את השיק יידרשו לפנות לב"כ המשיבים אשר יחזיקו בשיקים בנאמנות כל עוד לא תתקבל הוראה אחרת מבית המשפט. ב"כ קדוש פירט בדיון את הסתייגויותיו להסדר הפשרה. בין היתר, סבר ב"כ קדוש כי סכום הפיצוי האישי אשר נקבע בהסדר הפשרה המתוקן נמוך מן הראוי, וכי יש למנות בודק אשר יעריך את גובה הפיצוי הראוי. כן סבר ב"כ קדוש כי על המשיבים לפרסם את ההסדר באמצעי התקשורת וכי שומה על המשיבים להודות במסגרת הסדר הפשרה בעובדות ובאחריותם המשפטית לאירוע. לנוכח הסכמת הצדדים, ולאחר שמיעת הסתייגויות ב"כ קדוש, הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה שנכחה בדיון, כי אין לה התנגדות להסדר הפשרה המתוקן. עיקרי הסדר הפשרה להלן עיקרי הסדר הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט: חברי הקבוצה - הקבוצה בשמה הוגשה התובענה הייצוגית הוגדרה הן בהסדר הפשרה הראשוני והן בהסדר הפשרה כ"מי שהוזמן, אישית, על ידי בית החולים בלינסון לבצע בדיקת איידס בעקבות הבדיקה במכשיר, ומי שביצע בדיקת איידס בבית החולים בלינסון בעקבות הבדיקה במכשיר (אף אם לא הוזמן, אישית, על ידי בית החולים). סך הכל כ-162 מטופלים, והכול, בהתאם לרשימות שנערכו בעניין זה בבית החולים בלינסון". עילת התביעה - עילת התביעה תומצתה במבוא להסדר הפשרה כלהלן: "... מטופלים בבית החולים בלינסון נבדקו באמצעות מכשיר אנדוסקופ - המשמש לבדיקת ריריות האף - שלא עבר חיטוי כהלכה בהתאם להוראות משרד הבריאות, ושבאמצעותו נבדק נשא איידס. ... המטופלים נשוא בקשת האישור [נקראו] לבצע בדיקת איידס, וכתוצאה מכך נגרם להם, לטענת התובע המייצג המוכחשת, נזק לא ממוני". התחייבויות המשיבים - התחייבות המשיבים על פי סעיף 13 להסדר הפשרה המתוקן נוסחה כלהלן: "כל אחד מחברי הקבוצה המאושרת, יקבל פיצוי בסך של 5,750 ש"ח (להלן: הפיצוי), וזאת בגין כל הנזקים הלא ממונים שנטענו בבקשת האישור ובהם: עוגמת נפש, חרדה, פגיעה באוטונומיה וכיו"ב". כמו כן הודיעו הצדדים, במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה, כי מאז האירוע נשוא בקשת האישור מקפידים המשיבים לחטא כהלכה את המכשירים שבאמצעותם מבוצעות בדיקות אנדוסקופיה, בהתאם להוראות משרד הבריאות. מעשה בית דין - לבקשת בית המשפט הגישו הצדדים ביום 3.10.2013 הודעה משותפת לפיה מעשה בית הדין שיתגבש עם אישור הסדר הפשרה ינוסח באופן הבא: "עם מתן אישור בית המשפט להסכם הפשרה, יתגבש אוטומטית מעשה בית דין בין חברי הקבוצה לבין הנתבעים ביחס לענייני התביעה ולא תעמוד לחברי הקבוצה הזכות לסעד נוסף בקשר לעניינים אלה". למען הסר ספק יובהר, כי אין באישור הסדר הפשרה כדי ליצור מעשה בית דין ביחס לנזקי גוף, ככל שנגרמו כאלו, למי חברי הקבוצה בעקבות ההליך הרפואי. המלצה לעניין גמול ושכר טרחה - הצדדים המליצו לבית המשפט כי ייפסק למבקש גמול על סך 30,000 ש"ח וביקשו כי שכר טרחת בא הכוח המייצג יעמוד על סך של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ, תחת סכום של 250,000 ש"ח בתוספת מע"מ על פי הסדר הפשרה הראשוני. אישור הסדר הפשרה בבואי לבחון האם מדובר בהסדר "ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה" שמתי לנגד עיני את השיקולים הבאים: סיכויי התביעה - הסדר הפשרה הושג בשלב מוקדם מאד של ההליכים, ועוד בטרם הוגש כתב תשובה לבקשה להכרה בתובענה כייצוגית. במצב דברים זה, גם אם ניתן להניח שסיכויי התביעה טובים, אין לומר שהצלחתה וודאית. ודוק, המשיבים לא כפרו בהתרחשות האירועים נושא הבקשה, אך גם לא הודו בקיומה של אחריות משפטית מצדן. זאת ועוד, הנזק לו טוען המבקש הוא נזק לא ממוני טהור שאין נלווה לו נזק פיזי כלשהו. כידוע, שיטת המשפט הישראלית, כמו גם שיטות משפט אחרות, נוקטת זהירות רבה בפסיקת פיצוי נזיקי בגין נזק זה. שיקולי המדיניות שבבסיס גישה זו ידועים, וניתן למנות עליהם את קשיי ההוכחה של נזק לא ממוני טהור, הרחבת יתר של חוג התובעים והעדר כיסוי ביטוחי בגין נזק כאמור. לדיון והרחבה ראו אריאל פורת נזיקין כרך א' 260 (2013). ודוק, ברבות השנים התפתחו חריגים לכלל המונע מתן פיצוי בגין נזק לא ממוני טהור, ומכאן שלשם הצלחת התביעה היה על המבקש להראות כיצד מקרהו נכנס בגדר אותם חריגים. הגינות ההסדר כלפי חברי הקבוצה - בחינת האינטרסים של חברי הקבוצה בעניינו מעלה כי הסדר הפשרה המתוקן שהוצע הינו מאוזן. דרך ביצוע התשלום פשוטה ביותר ואינה מטילה על חברי הקבוצה נטל של ממש, שעה שכל חברי הקבוצה יקבלו לביתם שיק עבור הפיצוי האישי המגיע להם. מבחינה זו, הסדר הפיצוי שנקבע הינו חריג בנוף התובענות הייצוגיות בהיותו מבטיח פיצוי כספי אישי משמעותי לכל אחד מחברי הקבוצה. באשר לגובה הפיצוי האישי, אשר הועמד במסגרת הסדר הפשרה המתוקן על סך של 5,750 ש"ח, אזי סכום זה נראה בעיני סביר. בין היתר, שמתי לנגד עיני את הלכת בית המשפט העליון לפיה יש לנקוט זהירות בעת פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני טהור. הלכה זו באה לביטוי בע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (ניתן ב- 4.12.2011), בגדרו קיבלו חברי הקבוצה פיצוי בסך 250 ש"ח בלבד. לשם המחשה בלבד, אציין כי פיצוי לנפגעי תאונות דרכים בשל נזק שאינו נזק ממון על פי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976 מוגבל לסך של 10% מהסכום המקסימלי הקבוע בחוק, אשר הינו כיום שווה ערך לכ- 17.5 אלף ש"ח. בענייננו הפיצוי אומנם מהווה כשליש מהסכום המקסימאלי האמור, ואולם, בהתחשב בטיב הנזק הלא ממוני שנגרם לחברי הקבוצה, בסיכויי וסיכוני התביעה, ובכך שמדובר בהסדר פשרה מהיר, המפצה את כל חברי הקבוצה, אין לומר כי יחס זה אינו סביר. חיזוק משמעותי למסקנה כי הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים הוא הסדר הוגן וראוי, מבחינת הפיצוי שניתן לחברי הקבוצה, ניתן למצוא במספר המועט של חברי הקבוצה אשר ביקשו לצאת מהקבוצה או שהעלו השגות כנגד הגינותו של הסדר הפשרה. ודוק, לא לעיתים מזומנות מונחת בפני בית המשפט תובענה ייצוגית במסגרתה 95% מחברי הקבוצה מודעים לתובענה ולהסדר הפשרה אשר הושג בגדרה. בשים לב לשיעור המודעות הגבוה לתנאי הסדר הפשרה, ולכך שלכל חבר בקבוצה יש אינטרס כספי משמעותי בהסדר הפשרה, ניתן ליחס משמעות נכבדה לכך שרוב מוחץ מחברי הקבוצה בחר שלא לצאת מהסדר הפשרה ואף לא להעלות השגות כנגדו (כאמור, רק שתיים מתוך 162 חברי וחברות הקבוצה בחרו לצאת מהקבוצה ולהעלות השגות כנגד הגינות הסדר הפשרה). שיקולי הרתעה - גם מהיבט זה נראה כי הסדר הפשרה מאוזן, ויוצר אפקט הרתעתי ראוי. לעניין זה, יש להביא בחשבון שלושה שיקולים מרכזיים: ראשית, המחדל הנטען כלפי המשיבים אינו מחדל של מה בכך. המשיבים נמנעו ברשלנות מלחטא מכשיר רפואי פולשני, ובכך חשפו את חברי הקבוצה למתח נפשי מיותר, ולהכרח לבצע בדיקות רפואיות מטרידות. מפני התנהלות מסוג זה יש להרתיע, ולא ניתן לפטור אותה בלא כלום; שנית, הסנקציה שנקבעה בהסדר הפשרה בגין התנהלות המשיבים היא משמעותית, וזאת במיוחד בשים לב לכך שמדובר בהתנהלות רשלנית שלא הולידה תועלת של ממש למשיבים (חסכון ההוצאות מאי ניקוי מכשיר האנדסקופ נראה זניח). על פי הסדר הפשרה ישלמו המשיבים לחברי הקבוצה פיצוי של כ- 920 אלף ש"ח, ועל כך יש להוסיף את הגמול ושכר הטרחה, וכן את עלויות ההתגוננות המשפטית ועלויות בדיקות הדם. בסופו של יום, מחיר הרשלנות במקרה זה יעלה לפיכך משמעותית על מיליון ש"ח, ויש להניח ולקוות שהוא יוביל להתנהלות ראויה של המשיבים, וספקי שירותים רפואיים אחרים, מעתה ואילך; שלישית, התנהלות המשיבים מרגע גילוי התקלה הייתה התנהלות הראויה לכל שבח: מיד עם גילוי פרטי האירוע פנו המשיבים למשרד הבריאות וכן פעלו לגיבוש מתווה הטיפול באירוע, תוך גידור קבוצת החשיפה ויידועה אודות המקרה. סבורני, כי יש לתת משקל להתנהלות זו, שעה שברור לכל כי נסיבות המקרה אפשרו למשיבים לפעול בדרכים שאינן לגיטימיות ולהסתיר מהמטופלים את האירוע והחשש בגינו. ב"כ קדוש העלה מספר השגות להסדר הפשרה, שהמרכזיות בהן דרישותיו כי המשיבים ייטלו אחריות משפטית במסגרת הסדר הפשרה ויגדילו את סכום הפיצוי. הדרישה לנטילת אחריות משפטית מצד המשיבים נראית חריגה, בשים לב לכך שמדובר בהסדר פשרה, שמטיבו מהווה הסכמה של הצדדים שלא לברר עד תום את מערך הזכויות הנורמטיבי; לגבי הטענה כי גובה הפיצוי האישי לחברי הקבוצה אינו סביר, הרי שלא ראיתי לו בסיס בטיעוני ב"כ קדוש, במיוחד בשים לב לכך שלא ידע להצביע על תקדימים משפטיים בהם ניתן פיצוי גבוה יותר בנסיבות דומות. סיכומו של דבר, הסדר הפשרה, הנותן מענה להערות בית המשפט וב"כ היועמ"ש, נראה בעיני ככזה העומד בדרישות סעיף חוק תובענות ייצוגיות, ועל כן ראוי לאשרו. מינוי בודק ברירת המחדל בחוק תובענות ייצוגיות היא מינוי בודק בעל מומחיות בתחום בו עוסקת הבקשה. במקרה שלפני לא ראיתי מקום למנות בודק מאחר ששאלת נאותות הסדר הפשרה היא שאלה משפטית הכרוכה בהערכת סיכויי התביעה וגובה הפיצוי הכספי אשר אפשר והיה נפסק על ידי בית משפט מוסמך לטובת חברי הקבוצה. חישוב כאמור אינו מבוסס על פרמטרים כלכליים אלא הערכה שיפוטית גרידא. ברור מאליו, כי לבודק חיצוני אין עדיפות בהערכת סבירות פיצוי כאמור על פני בית המשפט. גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו כאמור, הצדדים המליצו לבית המשפט כי ייפסק למבקש גמול על סך 30,000 ש"ח וביקשו כי שכר טרחת בא הכוח המייצג יעמוד על סך של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה סברתי כי ראוי לקבל את המלצת הצדדים לעניין הגמול למבקש (הכולל גם את הפיצוי המגיע לו כחבר בקבוצה), אולם להפחית במידה מסוימת את שכר הטרחה לבא הכוח המייצג, ולהעמידו על סך של 170,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הטעמים להפחתה זו הינם היקף וטיב העבודה שנדרש מבא הכוח המייצג, בשים לב לשלב הדיוני בו הושג הסדר הפשרה, והבעייתיות שהייתה גלומה בהסדר הפשרה הראשוני לו הסכים בא כוח המייצג. סוף דבר לאור האמור הריני מאשר את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה. המשיבים ישלימו את משלוח הפיצוי הכספי האישי לכל חברי הקבוצה (למעט שני חברי הקבוצה שהודיעו על רצונם לצאת ממנה), בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה. הפיצוי ישלח לחברי הקבוצה, לפי כתובתם המעודכנת הרשומה אצל המשיבים. הפיצוי ישלח ביחד עם הודעה שתנוסח על ידי הצדדים, אשר תהווה פרסום בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות. להודעה יצורף עותק של פסק דין זה. משלוח ההודעה והשיק לכל אחד מחברי הקבוצה ייעשה על דרך של משלוח מכתב בדואר רשום עם אישור מסירה. ככל שלא יתקבל אישור מסירה בתוך 14 ימים ממועד המשלוח, תומצא הפנייה לחבר הקבוצה באמצעות שליח. ב"כ המשיבים ימסרו לבית המשפט הודעה בדבר התקדמות ביצוע תשלום הפיצוי עד ליום 9.2.2014. בהודעה זו יפורטו מספר חברי הקבוצה שטרם אותרו או שטרם פדו את השיק אשר נשלח אליהם. המשיבים יעבירו מיד לאחר מסירת ההודעה הנזכרת בפסקה 26 לעיל את סכומי הפיצוי עבור חברי הקבוצה שלא אותרו או שלא פדו את השיקים אשר נמסרו להם, לחשבון נאמנות שיקימו ב"כ המשיבים. כספי הנאמנות יושקעו בהתאם להוראות החוק בעניין כספים שהופקדו בנאמנות. הצדדים ימסרו לבית המשפט הודעה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה עד ליום 1.10.2014. בהודעה זו יפרטו הצדדים את מספר חברי הקבוצה אשר טרם קיבלו את סכום הפיצוי האישי את הניסיונות שנעשו לאתרם ואת סך הסכום שהצטבר בחשבון הנאמנות. לאור הודעה זו יינתנו הוראות לגבי המשך הטיפול בכספים הללו. הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוח המייצג יהיו כאמור בפסקאות 22 - 23 לעיל. הגמול למבקש ישולם על ידי המשיבים בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה. שכר טרחת בא כוח המייצג ישולם על ידי המשיבים, כאשר 100 אלף ₪ בתוספת מע"מ ממנו ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, ואילו היתרה תשולם לבא כוח המייצג, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, בתוך 14 ימים מהמועד בו יאשר בית המשפט כי הושלם ביצוע הסדר הפשרה. איידסתביעה ייצוגית