הכרעה במחלוקת זו מחייבת ניתוח פרשני של הסעיף האמור יחד עם סעיפים קשורים נוספים, אשר כל צד מנסה להיבנות מהם, במטרה להוכיח את תחולתה או אי תחולתה של זכות ערעור בענייננו. 1. הנשיא אהרון ברק, בספרו "פרשנות תכליתית במשפט" (2003), מעיר בין היתר את הדברים הבאים אודות רכיביה של הפרשנות התכליתית (בעמ' 398): "..חוק צריך להתפרש על פי תכליתו (הסובייקטיבית והאובייקטיבית). תכלית זו היא המטרות, היעדים, האינטרסים, הערכים, המדיניות, והפונקציה שהחוק נועד להגשים...תכלית זו היא מושג נורמטיבי. זו קונספציה משפטית.." לדידו, התכלית הסובייקטיבית של החוק הינה התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעה שחוקק את החוק; קרי, מהי אותה אמת מופשטת אשר עמדה הלכה למעשה לנגד עיני המחוקק. תכלית זו תילמד בין היתר מלשון החוק; הרקע והמציאות החברתית והמשפטית בשעה שבו נחקק החוק; ההיסטוריה הטרום חקיקתית; ועוד. זאת, בעוד שתכליתו האובייקטיבית של החוק תילמד מתוך האינטרסים, המטרות, הערכים, היעדים, המדיניות, והפונקציות אשר החוק נועד להגשים בחברה דמוקרטית, ותיקבע על פי אמות מידה אובייקטיביות, קרי מחוץ לרצונו הסובייקטיבי של המחוקק. זו תיעשה באמצעות פרשנות דינמית, בחינת מקורות פנימיים - לשון החוק בכללותו, ומקורות חיצוניים, ובכללם: סעיפי חוק וחוקים נוספים בסביבתו, למען יצירת "הרמוניה חקיקתית"; היסטוריה חקיקתית; רקע חברתי והיסטורי כללי; עקרונות היסוד של השיטה; משפט משווה; וכיוצא באלה (להרחבה ראו, ברק, שם, עמ' 397 - 435). 2. עיון בהוראות חוק הפטנטים מעלה כי דיני הפטנטים משקפים, מבחינה חברתית ומשפטית, את האיזון הראוי בין שני אינטרסים חשובים המתחרים זה בזה. מצד אחד, ניצב האינטרס של המבקש בפיתוח וייצור אמצאות חדשות שיוגנו בפטנט, ויניבו לו, עקב כך, רווחים אישיים וכלכליים, וכן יניב לרווחת הציבור את הפירות הצפויים מקידום מדעי וטכנולוגי; ומן הצד השני ניצב אינטרס הציבור להבטחת פעילות כלכלית ומסחרית חופשית והוגנת (להרחבה ראו: "עמיר פרידמן, פטנטים- דין, פסיקה ומשפט משווה (2001), פרק ראשון; להלן: "פרידמן"). בעניין זה, יפים הם דבריו של בית המשפט העליון בע"א 427/86 ישעיהו בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר "דן" (4.9.89): "בשיטת הפטנטים מתנגשים שני אינטרסים ציבוריים חשובים: מחד האינטרס של פיתוח וייצור אמצאות ומאידך האינטרס של פעילות כלכלית חופשית. כדי לקדם את הראשון חייב המחוקק לתת תמריץ כלכלי לממציאים, כך שישקיעו בפעילות המצאתית. בלי התערבות המחוקק לא היה יכול ממציא לשרוד בשוק לאחר התגלות אמצאתו, מכיוון שמתחריו, שלא היו צריכים לשאת בעלויות הפיתוח, היו מוכרים את המוצר הסופי במחיר נמוך הרבה יותר ממנו (ראה ד' לוינסון-, " המצאות" משפטים יט (תשמ"ט) 143). לפיכך החליט המחוקק בחקיקת שיטת הפטנטים להעניק לממציא מונופולין בלעדיות בשימוש באמצאה, כדי להבטיח לו כיסוי של עלויות הפיתוח והפקת רווח מסוים, דהיינו תמריץ כלכלי להשקיע באמצאה. אך כרוך בפתרון זה גם נזק לאינטרס הציבורי השני הנ"ל, במידה שמונופולין מגביל תחרות חופשית. ולכן, כדי להגן על אינטרס זה בחר המחוקק להגביל את המונופולין הניתן לממציא; במונופולין מוגבל זה נמצא האיזון האופטימאלי - בעיני המחוקק - בין שני האינטרסים המתנגשים." לפיכך, לאור אינטרסים מתחרים אלו, נקבעו הסדרים מאזנים בחוק אשר אך בהתקיימם יאושר הפטנט לרישום. כך, בראשית ההליך, מגיש בעל האמצאה בקשה לרישום הפטנט (פרק ג', סימן א' לחוק). לאחר הגשת הבקשה מועבר הפטנט להליך של בחינה על ידי בוחני הרשות (סימן ב' לחוק). בשלב הבא, מתפרסמת הודעת קיבול ברשומות, על מנת להביא לידיעת הציבור את העובדה כי רישומו של פטנט זה מבוקש, וכי לכל המעוניין קיימת זכות להתנגד לרישומו, תוך פרק זמן של שלושה חודשים בלבד, ללא אפשרות מצד הרשם להאריך את המועד (סימן ג' לחוק). אם בתום פרק הזמן האמור, לא תוגש כל בקשת התנגדות, יאושר הפטנט לרישום (סעיף 35 לחוק), ואולם אם הוגשה בקשת התנגדות, יחל הליך התנגדות בפני הרשם, במסגרתו יובאו ראיות ויתקיימו חקירות, כאשר בסיומו של ההליך ייתן הרשם את הכרעתו השיפוטית. כמו כן, היה והוגשה בקשת התנגדות, והיא בוטלה מכל סיבה שהיא (כפי שארע בענייננו, עת המשיבה וחברת טבע חתמו על הסכם פשרה), רשאי הרשם להפעיל את סמכותו לפי סעיף 34 לחוק, ולא לאשר את בקשת רישום הפטנט, אם אגב ההתנגדות נתגלה לו חומר אשר על פיו לא היה מקום לקבל את הבקשה מלכתחילה. לפי הוראות תקנה 74 לתקנות, אם סבר הרשם כי אכן יש יסוד להפעלת סמכותו לפי סעיף 34 לחוק, ישלח הודעה למבקש וייתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו. כמו כן יש למצוא בחוק מספר החלטות נוספות של הרשם אשר ניתן לערער עליהן (כדוגמת סעיפים 21, 24, ו- 32 לחוק, ועוד). 3. על כן, מששאף המחוקק לאזן בין האינטרסים המתחרים של מבקש הפטנט, מחד, והציבור בכללותו מאידך, ועל מנת לממש את האינטרסים המנוגדים, על הפטנט לעבור את ה"מסננות" של רשם הפטנטים, הבוחנים והציבור, בטרם יאושר לרישום, יש לבחון בראי זאת, מהי הפרשנות הראויה שיש לתת לסעיף 174(א) לחוק. למען הסדר הטוב והבהירות, להלן יובאו סעיפים 34, 159 ו- 174(א), בשנית, כלשונם: 34. הוגשה התנגדות כדין לפי סעיף 30 ובוטלה לאחר מכן, רשאי הרשם שלא לתת את הפטנט המבוקש, אם אגב ההתנגדות נתגלה לו חומר שלפיו לא היה מקום לקבל את הבקשה מלכתחילה. 159. הרשם ישתמש בסמכות שניתנה לו לפי חוק זה ולאחר שנתן הזדמנות לכל אדם העלול, לדעתו של הרשם, להיפגע מהחלטתו, להשמיע את טענותיו בפניו. 174. (א) מי שרואה את עצמו נפגע על ידי החלטה של הרשם אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו לפי חוק זה, לרבות החלטה שלא לשמעו לפי סעיף 159, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט תוך המועד שנקבע. 4. כאמור, סבורה המערערת כי צירוף של הוראות סעיפים 174(א) ו- 159 לחוק, תוך הסתכלות על תפקידו של רשם הפטנטים כ"ממונה על ההגבלים הפטנטיים" האמון על הגנת הציבור ממונופולים החודרים לכיסו ללא ידיעתו, מחייב את הפרשנות כי כל מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשם, יהיה זכאי לערער עליה. לסברתה, כאמור, מכיוון שההחלטה המתקבלת לפי סעיף 34 לחוק, הינה החלטה עצמאית שחייבת לעבור את המנגנון של סעיף 159 בטרם תתקבל, הרי שבטרם הינתנה יש להעניק לכל מי שעלול להיפגע ממנה את הזכות להשמיע את טענותיו בפני הרשם. בהתאם, חובה זו לשמוע את מי שעלול להיפגע, מצמיחה למערערת זכות ערעור מקום בו סבור "הנפגע" כי החלטת הרשם שלא לפעול מכוח סעיף 34 לחוק הינה שגויה. 5. אין בידי לקבל פרשנות זו של המערערת. אכן, המעיין בסעיף 174(א) לחוק, במנותק מהמסגרת החקיקתית בה נחקק, יכול היה, באופן עקרוני, להסיק כי כל גורם, באשר הוא, הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשם, רשאי לערער עליה, בין אם היה צד להליך בפני הרשם ובין אם לאו. ואולם, עיון מעמיק בחוק מגלה כי אין שחר לפרשנות זו. מספר טעמים מובילים אותי למסקנה כי חוק הפטנטים אינו מתיר למי שלא היה צד להליך הקודם ("צד" כמשמעו על פי הפסיקה לעיל) לערער על החלטת הרשם, תהא אשר תהא. אפרט טעמים אלו להלן: 6. ראשית, מקום בו החוק מבקש להגן לא רק על האינטרס הציבורי אלא אף על זכותו של מבקש הפטנט להגן על אמצאתו באמצעות רישומו של הפטנט לאחר ש"צלח" את כלל השלבים הקודמים לכך כמתבקש על פי החוק, יש ללמוד רבות אודות האיזון המתבקש מתוך המגבלות שקבע המחוקק במתן אפשרות לגורמים כלשהם להתערב בהליך אישור הפטנט. אילו ניתן היה להכיר במעמדו של מערער אף בשלב של סיום בדיקת הפטנט לאחר שקילת ודחיית השימוש בסמכות הסירוב שבסעיף 34 לחוק, מה ראה לו המחוקק להגביל את המועד להגשת התנגדויות למשך שלושה חודשים בלבד, ואף להחמיר בשמירת מסגרת מועדים זו בדרך של שלילת כל שיקול דעת מצד הרשם להאריך תקופה זו מעבר לכך, אף לא ניתן לבקש להצטרף כצד להליך התנגדות שכבר החל, עת הגורם המבקש להצטרף לא הגיש התנגדותו בפרק הזמן המוקצב לכך (ראו בעניין זה: ע"ש 112/00 הידרופלן הנדסה בע"מ נ' עמיר כהן (2.7.00)). כן, אין להתעלם מן הטענה שהעלתה המשיבה, שאילו היה בסיס לפרשנות המערערת לסעיף האמור, הרי שלא יהא זה מופרך לומר כי אין כלל טעם להיות צד להליך התנגדות, מקום בו ניתן "לשבת על הגדר", להמתין להחלטת הרשם, ואך אם אישר את הפטנט, להגיש ערעור לבית המשפט על החלטה זו. נדמה כי תרחיש זה מרוקן מתוכן את ההוראות הקבועות בחוק, אשר מטרתן לאזן בין ההגנה על הציבור, מחד, לבין הענקת הפטנט למבקש מאידך, ובין היתר, על ידי קביעת מסגרת זמנים מתקבלת על הדעת אשר אין לחרוג ממנה. 7. שנית, המחוקק מפנה בסעיף 174(א) לסעיף 159 לחוק ("לרבות החלטה שלא לשמעו לפי סעיף 159") שהוא סעיף רחב שלפי תוכנו מחייב כי הרשם יפעיל את הסמכות שניתנה לו על פי החוק, רק לאחר שנתן הזדמנות לכל אדם שהוא סבור כי יפגע מהחלטתו, להשמיע את טענותיו בפניו. בהתאם, ניתנת הזדמנות זאת לכל אדם, באמצעות פרסום ברשומות באשר לקיום הליך ההתנגדות. כאן לסברתי, הפרשנות המתקבלת על הדעת הינה, כי הרשם חייב לתת את ההזדמנות לכל אדם שסבור שהוא עלול להיפגע, להשמיע את טענותיו בפניו, קרי, לכל אדם הפונה לרשם ומבקש בפועל להשמיע את טענותיו בפניו, במסגרת המועד שנקבע לשם כך בחוק. ואם פונה מבקש כזה לרשם ומסיבה כלשהי מסרב הרשם לשמעו, או אז תהא לאותו אדם זכות ערעור על החלטה זו, על אף שהוא, כמובן, אינו צד פורמאלי להליך; והדבר מתבקש, שכן אין ביכולתו של אדם להפוך ל"צד" להליך מקום שהרשם מסרב להכיר בו ככזה ומסרב לשמוע את טענותיו (שהרי אילו אישר לו הרשם להשמיע טענותיו היה הופך לצד, כפי שקורה בכל הליך ההתנגדות). לפיכך, פרשנותה של המשיבה לשילוב ההוראות שבסעיפים 174(א) ו- 159 מקובלת עליי. כך, מי שהיה צד בפועל להתדיינות בפני הרשם רשאי לערער על החלטתו לבית המשפט, לרבות (מונח שכוונתו להוסיף לכלל את מה שעלול להתפרש בשגרה כמחוץ לכלל) מי שביקש להשמיע את התנגדותו, ונענה בשלילה, כך שלא ניתן לו להצטרף כצד, הא ותו לא. כאן המקום לציין כי המערערת טענה בעלמא כי נמנע ממנה להשמיע את טענותיה בפני הרשם, ברם לא הוכיחה כי נעשה כל ניסיון מצידה לפנות אליו, וההיפך הוא הנכון. המערערת לא הגישה את התנגדותה כמתבקש על פי החוק, ובכך פספסה את המועד להשמיע את טענותיה בפני הרשם. כמו כן, המשיבה טענה כי פעילותה הייתה ידועה למערערת ובעניין בקשה אחרת שהגישה המשיבה, הגישה המערערת את התנגדותה (התנגדות אשר נזנחה בהמשך), וטענה זו לא נסתרה על ידי המערערת. די באלה כדי להסיק כי המערערת מנסה כעת "לרפא" את העובדה כי החמיצה את ההזדמנות שניתנה לה על פי דין, להתנגד לבקשת הפטנט, ואין המדובר כלל בפגיעה עקרונית כלשהי בזכויותיה של המערערת. בעניין זה יש להוסיף כי פסק הדין בעניין לילי (בעמ' 2), אליו מפנה המערערת, מחזק דווקא את טענת המשיבה, משום שצוין בו במפורש כי הוספת הסייג של סעיף 159 לסעיף 174(א) באה על מנת להסיר את הספק, ולהדגיש כי אף מי שלא היה בעל דין בהליך לפני הרשם, כשנדחתה בקשתו להשמיע טענותיו לפניו, יוכל לערער על ההחלטה. מדברים אלו נמצאנו למדים, כי על מנת שתצמח לאותו מבקש זכות ערעור על החלטת הרשם, עליו להיות צד להליך, ואולם משעה שלא היה צד, תעמוד לו זכות זו רק אם ביקש להשמיע טענותיו וסורב. 8. שלישית, מאחר וסעיפי החוק אינם נחקקים בחלל ריק, יש לעמוד על פירושם אף בהתייחס לסעיפים האחרים הסובבים אותו, על מנת להביא לידי הרמונייה חקיקתית, באופן שפירושו יעמוד בקנה אחד עם פרשנות סעיפים אחרים ועם המטרה הכללית של החוק. כאמור, לסברת המערערת, בפרק ב' לתקנות נקב מחוקק המשנה באופן מפורש במילים כגון "צד ו"מבקש", בעוד שבתקנה 75, המסדירה את חובת ההודעה לרשם על הגשת הערעור, מופיעה המילה "מערער" ("הוגש ערעור על החלטת הרשם בהליך לפי פרק זה, יודיע המערער על כך לרשם בעת הגשת הודעת הערעור לבית המשפט."), ולסברת המערערת, אין בשינוי זה אלא ללמד כי המחוקק ביקש לתת את זכות הערעור על החלטה לפי סעיף 34, הניתנת במעמד צד אחד, לא רק למבקש הפטנט, שהיה "צד" להליך, אלא לציבור בכללותו, ולכל מי שרואה עצמו נפגע ממנה. מנגד, טענה המשיבה כי מתן אפשרות לכל צד שלישי להגיש ערעור על החלטת הרשם, תרוקן מתוכן את ההסדרים הקבועים בחוק ובתקנות, כדוגמת סעיפים 30 - 34, 73ב - 75 לחוק (בקשה לביטול פטנט על ידי מי שאינו בעל הפטנט), ותקנות 57 - 75 (פרק ב' לתקנות) ו- 103-108 לתקנות (בקשה לביטול פטנט). אשר למסקנה שהמבקשת מנסה להסיק מהשוואת תקנות 64 - 74, בהן משתמשות התקנות במונחים "צד", "מבקש" או "מתנגד", לבין תקנה 75, בה מופיע המונח "מערער", אומַר, כי לדידי, על אף שטענה זו שובה לב במבט ראשון, השוואה זו אין בה כדי להוכיח את אשר מבקשת המערערת להסיק. לאור יתר השיקולים אשר הביאו אותי למסקנה כי יש לדחות את הפרשנות המוצעת על ידי המערערת, ניתן למצוא את ההרמוניזציה המתבקשת אם נאמץ פרשנות האומרת כי לאור השימוש במונחים מגוונים - "צד", "מבקש" ו"מתנגד" - בתקנות הסמוכות לתקנה 75, כשלכולם ניתנת זכות ערעור בתקנה 75, העדיף מחוקק המשנה להשתמש במילה "מערער" כהגדרה אחידה לסוגי המערערים השונים שלהם מעמד כבעלי דין בתקנות הקודמות כצד, מבקש או מתנגד, במקום שיצטרף לפרט את כל סוגי המערערים האמורים אחד לאחד; ולאור סמיכות התקנות האחרות לתקנה 75 האמור, לא היה צורך לציין במפורש בתקנה, כי בעלי דין אלו בלבד הם הרשאים להגיש ערעור על החלטת הרשם. אם כך נפרש את הוראת תקנה 75, אין כל הכרח להסיק כי המונח "מערער" שבתקנה האמורה יוצר יש מאין מעמד חדש לגורם כלשהו אשר עד לאותו שלב בהליך כלל לא היה מעורב בו. 9. קריאה מעמיקה של החוק בכללותו, והתקנות אליהן הפנתה המשיבה, מעלה אפוא, כי על מנת שהוראות החוק לא יסתרו זו את זו, ולמען יצירת הרמוניה חקיקתית, הפרשנות המתקבלת ביותר על הדעת הינה כי אך מי שהיה צד להליך, הוא שיוכל לערער על החלטת הרשם הסופית לאחר שקילת ודחיית השימוש בסמכות הניתנת לו לפי סעיף 34 לחוק. 10. עם זאת, יש לסייג ולומר כי החלטת הרשם הסופית בדבר הענקת פטנט, יכול שתעמוד לתקיפה גם על ידי גורם שלא נמנה עם צדדי ההליך, ואף אם לא הגיש התנגדות במועד, וזאת, באמצעות הגשת בקשה לביטול פטנט בהתאם להוראות סעיף 73ב' לחוק, המעמידה זכות לכל מי שאינו בעל הפטנט, ואף אם לא הגיש את התנגדותו במועד, להגיש בקשת ביטול לרשם הפטנטים, אם באמתחתו כדי להוכיח כי קיימת עילה על פיה ניתן להתנגד למתן הפטנט. ואם ישאל השואל: לאור סעיף 73ב לחוק, המתיר לכל אדם בעל אינטרס לנקוב בהליכים לביטול פטנט (בדיוק כפי שהחוק מתיר לכל אדם להגיש התנגדות לרישום פטנט), אין אלא לתהות, שמא רשאי אותו מתנגד "לישון על זכויותיו" ולהגיש בקשה לביטול פטנט לאחר רישומו כדין, למרות שהיה בידו להגיש התנגדות לרישום פטנט מלכתחילה אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם על כך התשובה, שאם יגיש אותו גורם בקשה לביטול, "ייענש" אותו בעל דין במישור נטל ההוכחה: בעוד שבהודעת התנגדות לרישום פטנט, עובר לרישומו, נטל ההוכחה כי הפטנט כשיר מוטלת על המבקש את רישומו, בבקשה לביטול פטנט לפי סעיף 73ב' לחוק, נטל ההוכחה מוטל על הגורם המבקש את ביטול הפטנט (ראו: פרידמן, בעמודים 470-471). ישנם הבדלים והבחנות נוספים בין שני ההליכים (כגון עצם העובדה כי ערעור כדוגמת זה שמבקש המערערת להגיש עתה, מוגש לבית המשפט המחוזי, על כל המשתמע מכך, בעוד שבקשה לפי סעיף 73ב מוגשת לרשם), ברם אסתפק בהערות אלו על מנת לציין כי עקרונית, גם סעיף 73ב' מעמיד בפני מתנגדים פוטנציאליים דרך אלטרנטיבית לפעול לשמירת זכויותיהם ההופלדיאניות אף אם לא הגישו התנגדות לפטנט עובר לרישומו. 11. רביעית, על פרשנות סעיף 174(א) ניתן אף ללמוד ממקורות חיצוניים, כדוגמת חוקים אחרים. המשיבה הפנתה בתגובתה לסעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל, שנוסחו, כאמור, כך: "הנפגע על ידי צו בפשיטת רגל רשאי לערער עליו לפי סעיף זה." המילה "נפגע" פורשה בהחלטת בית המשפט העליון בפרשת ג'רייס, כך (עמודים 41-42) : השאלה היא אם לשון סעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל המקנה זכות ערעור ל'נפגע על ידי צו בפשיטת רגל', מחייבת סטייה מכלל זה שלפיו אין ערעור אלא של בעל-דין. לדעתי, השימוש במונח 'נפגע' אין משמעו כי נזנח התנאי בדבר היות המערער צד להליך בפני הערכאה קמא, וכי ניתן להסתפק בכך שמדובר באדם שזכותו נפגעה, לכאורה, מההחלטה השיפוטית. כפי שהראיתי לעיל, גם הליכי הערעור הרגילים מותנים בכך שמדובר בבעל-דין בערכאה ראשונה שנפגע על-ידי פסק-הדין. בפקודת פשיטת הרגל מצוין במפורש, כי מדובר במי שנפגע, אך הדבר אינו שולל את הכלל הבסיסי, שלפיו על המערער להיות צד להליך בפני בית-המשפט המחוזי.." מנגד, הפנתה המשיבה לסעיף 38 לפקודת סימני המסחר ("בכפוף להוראות פקודה זו, מי שנפגע על ידי שתרשומת פלונית לא נרשמה בפנקס או נשמטה ממנו, או נרשמה בו בלי סיבה מספקת, או נשארה בו שלא כדין, או חלו בה טעות או פגם, רשאי להגיש לרשם בקשת תיקון, בדרך שנקבעה"), אשר פורש על ידי בית המשפט העליון בפרשת אגודת הכורמים (פסקה 10), כדלקמן: "הביטוי 'מי שנפגע' פורש בפסיקה באופן ליבראלי, הכולל כל מתחרה מסחרי אשר נשלל ממנו יתרון על ידי טובת ההנאה שמפיק יריבו מרישום סימן שהוא אינו זכאי לו. ... ב" 144/85 ' , " (1), 309, בעמ' 316-317 (להלן: "בג"צ קליל") ... התייחס בית המשפט לכך שהמחוקק המנדטורי שינה את הביטוי 'אדם מעוניין' שהופיע בפקודה המקורית ל'צד שנפגע' בפקודה מ- 1938, ועדיין, הפרשנות הייתה מרחיבה.." עינינו הרואות כי הביטוי "מי שנפגע" פורש בפסיקה באופן שונה. אלא, שברי כי אין לנתק את המונח מן הקונטקסט המשפטי שהוא מופיע בו. בהתאם לכך, לא דומה זכותו של נפגע מצו פשיטת רגל לערער על החלטה שניתנה על ידי הערכאה הראשונה, לבין מי שחש עצמו נפגע מתרשומת פלונית שלא נרשמה בפנקס סימני המסחר, משזו נשמטה או נרשמה ללא סיבה. כך, בעוד שבפקודת פשיטת הרגל נראה כי אין זה מן הנמנע כי בעל הדין הוא שיהא בעל זכות הערעור על צו שניתן בעניינו (בין אם סיים את ההליכים, ובין אם הינו עולה כדי "החלטה אחרת"), הרי שהסעיף בפקודת סימני המסחר, אליו מפנה המערערת, נוגע לבקשה לתיקון טעות שנפלה בפנקס, שאז יכול להגיש אותה כל מי שחש עצמו נפגע מאותה טעות, והדבר דומה להליך ההתנגדות בפני הרשם, שבשלב זה יכול כל מאן דבעי להגיש את התנגדותו. נוסף על האמור, הסעיף מצביע על מנגנון אשר לפיו, ראשית תוגש לרשם הבקשה לתיקון, ועל החלטתו תינתן זכות ערעור. או אז, אותה זכות הערעור תינתן, כמתחייב, רק למי שהיה בעל דין בפני הרשם; ברם, באותה בקשה לתיקון טעות שהגיש גורם כלשהו, הפך הוא לבעל דין, וכך גם לבעל זכות ערעור. לפיכך, אין לי אלא להסיק, כי ניסיונה של המערערת להשליך לענייננו מסעיף זה ומן הפרשנות שנעשתה לו בפסק הדין האמור, אינו יכול לעמוד. בהקשר זה, אציין עוד, כי אין בידי לקבל את ההשלכות שביקשה המערערת ללמוד מחוק ההגבלים העסקיים לענייננו. זאת, משום שסעיף 39, עליו היא נשענת, בין היתר, אינו מעניק זכות ערעור כללית, כי אם זכות ערעור אך למי שהיה בעל דין בהליך הקודם, וכלשון הסעיף: "בעל דין שנפגע מהחלטת בית הדין, לרבות החלטה לפי סעיף 30 וצו ביניים, או מהיתר זמני שנתן אב בית הדין לפי סעיף 13, רשאי לערער עליהם לפני בית המשפט העליון..". על כן, אין ללמוד מהשוואה זו דבר. 12. חמישית, כאמור, סבורה המערערת כי בשם זכות הגישה לערכאות, פתוחה בפניה הדרך להגיש ערעור על החלטת הפוסקת, הגם שהמערערת לא הייתה בעלת דין בהליך שהתנהל מולה. עם זאת, כבר נאמר לא אחת בפסיקה, כי זכות הערעור אינה זכות טבעית, וזו מוענקת אך מכוח הוראות החוק (ראו, לדוגמא, ע"א 4843/91 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' עלית תעשיות מזון ישראליות בע"מ (19.3.92) בעמ' 878); ואילו המערערת, כאמור, לא עיגנה את זכות הערעור שלה בהוראת חוק כלשהי. אי לכך, אין לתת יד לניסיונה של המערערת להרחיב את זכות העמידה שניתנה לה על פי דין, באמצעות קונסטרוקציה פרשנית אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, לשונו, תכליתו, ועקרון היסוד של שיטת משפטינו, לפיו זכות הערעור נתונה אך למי שהיה בעל דין פורמאלי בהליך עיקרי או בעל דין בפועל בהליך נלווה. 13. לכך יש להוסיף, כי הפתח שמנסה המערערת ליצור, לפיו היא רשאית לערער על החלטת הפוסקת, אף שלא הייתה צד להליכים, יש בו כדי לפגוע ביעילות ההליכים, לגרום לסרבול יתר, ולייתר את המועדים הקבועים בחוק הפטנטים ואת המנגנונים המובנים בו עד לרישומו של הפטנט. 14. לכלל הדברים האמורים לעיל, מוצא אני חיזוק בדבריו של המלומד פרידמן בספרו, אשר השאלה למי מוקנית הזכות לערער על החלטות רשם הפטנטים, לא נעלמה מעיניו, וכך הוא כותב: "בעל פטנט, מגיש בקשת הפטנט, גורם שמתנגד לרישום הפטנט וכל גורם אחר שהיה צד להליכים שהתבררו בפני רשם הפטנטים, רשאי להגיש ערעור לערכאת הערעור המוסמכת ביחס להחלטות רשם הפטנטים, בתוף תקופה של חודשיים ממועד קבלת החלטת רשם הפטנטים." (עמוד 491) ... "יצוין עוד, כי הזכות להגיש ערעור על החלטת רשם הפטנטים, נתונה רק למי שהיה צד להליך שהתברר בפני רשם הפטנטים. צד החש עצמו נפגע מהחלטת רשם הפטנטים, אך לא היה צד להליך שהתברר בפני רשם הפטנטים, לא יכול להכניס את עצמו בתום ההליך שהתברר בפני רשם הפטנטים לתמונת המאבק המשפטי ולהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ביחס להחלטת רשם הפטנטים. חרף האמור, על פי הוראות סעיף 174(א) לחוק הפטנטים, רשאי צד שנפגע מהחלטת רשם הפטנטים להגיש ערעור על החלטת רשם הפטנטים, אם ביקש להשמיע טענות בפני רשם הפטנטים ורשם הפטנטים סירב להטות אוזן לטענותיו. סעיף 174(א) לחוק הפטנטים מפנה, בהקשר זה, לסעיף 159 לחוק הפטנטים, על פיו רשאי רשם הפטנטים להשתמש בסמכויות המוקנות לו מכוח חוק הפטנטים, רק לאחר שהעניק לכל גורם שעשוי להיפגע מהחלטתו הזדמנות להשמיע את טענותיו, בטרם קבלת החלטה בעניין. סעיף 174 לחוק הפטנטים קובע, אומנם, כי 'כל מי שרואה את עצמו נפגע' מהחלטת רשם הפטנטים זכאי להגיש ערעור על החלטת רשם הפטנטים, אך לדעתנו יש להגביל את הזכות האמורה רק לבעלי הדין שנטלו חלק בהליך שהתברר בפני רשם הפטנטים, על מנת שלא יהיו בנמצא גורמים שישבו בחיבוק ידיים עד להחלטת רשם הפטנטים, ולאחר מכן ירוצו להלין על ההחלטה בפני ערכאת הערעור." (עמודים 494- 495) רשםערעורפטנטים