בעלי המקרקעין והדיירים המוגנים לא חתמו על הסכם השיתוף, כך שהקונים לא יכלו לרכוש את הזכויות מבעלי המקרקעין באופן ישיר. בשל כך, וככל הנראה בלית ברירה, הוסכם בין הקונים לבין היזמים כדלקמן: החברה - שבעת חתימת הסכם הקומבינציה הייתה חברה בייסוד - תוקם, והיא תרכוש את הזכויות בקרקע לפי הסכם הקומבינציה; הקונים שרכשו דירות על פי הסכם השיתוף יירשמו כבעלי מניות בחברה, ויוקצו להם מניות שישקפו את החלק היחסי במקרקעין, דהיינו, אותו חלק המייצג את השטח המיועד לבניית הדירה עבור כל אחד מהם; ובהמשך, החברה תפורק, וכל אחד יקבל את הדירה שרכש על פי הסכם השיתוף. החברה נרשמה, ואכן היא נמצאת בהליכי פירוק ואף מונה לה מפרק. תהליך זה נועד להתגבר על סירוב בעלי המקרקעין לחתום על הסכם השיתוף, וכן כדי להתגבר על בעיות מיסוי. על פי הסכם השיתוף, המשיבים 1 - 2 מונו להיות "ועד הקונים", הגם שהם היזמים, כאשר "ועד הקונים" הם מיופי הכוח של כל הצדדים; ובסעיף 3.ז. להסכם השיתוף נקבע כי החלפה או פיטורים של חברי ועד הקונים, או הפסקת פעולתם, לא יהיה מותר "בשום פנים ואופן", כשמנגד, ועד הקונים מסיר מעצמו אחריות כלפי צדדים שלישיים, ומטיל אחריות כבדה על הקונים גם בגין מעשי ועד הקונים. כן נקבע, כי כדי לאפשר לוועד הקונים לבצע את פעולותיו מכל מין וסוג (למעט הבנייה עצמה, שהוטלה בהסכם השיתוף על קבלן בנייה), חויבו הקונים להעביר את כספי התמורה לחשבון בנק שבשליטת ועד הקונים (זכות החתימה בחשבון ניתנה ליזמים ולעו"ד ננר) (להלן: "חשבון הפרויקט"). עקב מחלוקות שהתעוררו בין הצדדים, הם פנו לבוררות. הקונים הגישו תביעה נגד היזמים והחברה, והיזמים והחברה הגישו תביעה שכנגד. האחרונים לא היו מיוצגים בבוררות, בניגוד להמלצת הבוררת. פסק הבוררת קבע כדלקמן: (1) תביעת הקונים: הבוררת דחתה את הסעד המבוקש לחייב את הנתבעים (היזמים והחברה) להמציא לתובעים כל מסמך באשר להתנהלות החברה, לרבות פרוטוקולים, דו"חות כספיים ועוד - משום שלא מצאה כל תועלת לתובעים בקבלת המסמכים אלא משום הכבדה על הנתבעים, וקבעה שהחברה היא רק "פלטפורמה" כדי לאפשר את ביצועו של הסכם השיתוף. הבוררת קיבלה את הבקשה לחייב את היזמים להחזיר לחשבון הבנק כספים שנטלו שלא לצרכי ביצוע הפרויקט, ובכלל זה, כספים שנטלו לעצמם כשכר עבודה על חשבון רווחים עתידיים. זאת, משום שהיזמים אינם זכאים לשכר עבודה, שהרי שכרם יתקבל באמצעות הדירות שיקבלו. לדבריה, הגם שלכאורה, ניהול קופת הפרויקט אינה מעניינם של הקונים, הרי שנוצר מצב בלתי נסבל, בו קופת הפרויקט ריקה, ולא ניתן לשלם כספים עבור היתר הבנייה ועבור פינוי הדייר המוגן. מכאן ניתן להבין את ההצדקה למתן הסעד האמור. באשר לקביעת הסכום שנמשך, מכיוון שהיזמים בחרו שלא להעיד, ורק עו"ד ננר העיד מטעמם, קובעת הבוררת כי לא ברור כמה כסף נטלו היזמים לעצמם על חשבון עבודה ורווחים לעתיד, ברם ברור לה כי סכום זה עולה על מליון ₪. לפיכך, הבוררת חייבה את הנתבעים, יחד ולחוד, "להחזיר תוך 30 יום מיום שקבלו פסק דין זה, לפחות מליון ₪ או כל סכום אחר שנטלו לעצמם, אם כשכר עבודה, אם לחשבון רווחים לעתיד לבוא, או מכל סיבה אחרת. הנתבעים יבקשו מעו"ד ננר להמציא לתובעים אישור שהם אכן החזירו לחשבון את שנטלו לעצמם כאמור." בנוסף דחתה הבוררת את דרישת הקונים לחייב את היזמים להחזיר את הכספים בצירוף הצמדה וריבית, הואיל ולא הוברר מתי נטלו היזמים את הכספים, האם רק בפעם אחת או במספר פעמים וכמה נמשך בכל פעם, וכן קבעה, כי כל עוד היזמים הם אלה שאמורים לעסוק בהקמת הפרויקט - אין משמעות מיוחדת להפרשי ההצמדה וריבית. הבוררת דחתה את הבקשה לפטר את היזמים מתפקידם כ"ועד הקונים" ולמנות גורם ניטרלי שיפקח על ניהול הפרויקט, בנימוק שלא תצמח מכך כל תועלת. כן קבעה, כי ישנם רוכשי דירות נוספים שלא השתתפו בבוררות, ועל כן אין היא יכולה לקבוע כי יש להעביר את היזמים מתפקידם, קביעה אשר תשליך על כל רוכשי הדירות בפרויקט. כמו כן דחתה הבוררת את הבקשה לחייב את היזמים לשלם לקונים דמי שכירות ראויים מחמת האיחור במסירת דירותיהם. הגם כי ב"סיכום דברים" שבין הצדדים מיום 5.11.07 נקבע כי בגין איחור במסירה ישולם לקונים פיצוי בגובה דמי שכירות הנהוג באזור הדירה, התובעים לא הוכיחו מה גובה השכירות באזור, ולכן נדחה חלק זה של תביעתם. (2) תביעה שכנגד של היזמים והחברה: הבוררת דחתה את הדרישה הנוגעת לנספח התשלומים. התובעים שכנגד מבססים את דרישתם על הטענה שביום 5.11.07, לאחר החתימה על הסכם השיתוף, נחתם מסמך הקרוי "סיכום דברים", אשר בין היתר שינה את תנאי התשלום שבנספח התשלומים שבהסכם השיתוף. יצוין כי על פי מסמך מאוחר זה, הנתבעים שכנגד לא אחרו את המועד לתשלום; אלא, שהתובעים שכנגד טוענים שבגלל שהתובעים לא שילמו את שכר טרחת עו"ד ומס רכישה, "סיכום הדברים" בטל, ויש לחזור לנספח התשלומים המקורי, לפיו כבר היו חייבים הקונים לשלם. כאמור הבוררת דחתה דרישה זו, וקבעה כי לא מצאה ש"סיכום הדברים" בוטל אם הנתבעים שכנגד לא קיימו את מלוא התחייבויותיהם, וכן לא נשלחה הודעת ביטול. הבוררת קיבלה את הדרישה לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום שכ"ט, הואיל והוכח כי סכום זה לא שולם, וחייבה כל קונה בתשלום 1.5% משווי דירתו, לפי שער דולר מוסכם של 4.222 ₪. הבוררת דחתה את הדרישה לחייב את הנתבעים שכנגד לשלם מס רכישה, משום שלא הוכח בפועל כמה שילמו התובעים שכנגד בגין סעיף זה. הבוררת דחתה את התביעה לפיצויים שהגישו שני הצדדים, וקבעה כי בשלב זה לא ניתן לברר מהן הפרות ההסכם ומה הנזק שנגרם לכל צד, ועדיף שלא לעסוק בכך עד גמר העסקה. הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררת כאמור, את הבקשה לביטול חלקי של פסק הבורר הגישו חלק מהקונים, המשיבים 4 - 7, בה הם עותרים לביטול סעיף 8 לפסק בלבד, היינו, חיוב הקונים בתשלום שכ"ט עו"ד. לטענתם, סעד זה כלל לא נתבקש בתביעה שכנגד כלפיהם, אלא כלפי הזוג נג'אר בלבד (מבקשי אישור הפסק). לדברי המשיבים 4 - 7, היזמים לא תבעו שכ"ט מהם, כיוון שבנספח התשלומים שלהם נקבע מפורשות כי הוצאות השתתפות והוצאות משפטיות כלולות בתמורה בגין המכר, זאת להבדיל מנספח התשלומים של הזוג נג'אר, בו צוין במפורש כי לסכום התמורה יתווסף שכ"ט עו"ד. למעשה, כל הצדדים מסכימים כי חיוב זה כנגד המשיבים 4 - 7 לא נתבע כלל וכי מדובר בטעות. אי לכך, ובהתאם לעילה לביטול הפסק על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"), "חוסר סמכות הבורר", אני מורה על ביטול סעיף 8 לפסק כנגד המשיבים 4 - 7. הבקשה לביטול פסק הבוררת שהגישו היזמים והחברה היזמים טוענים כי פסק הבוררת לוקה בפגמים מהותיים, וכי יש לבטלו או להחזירו לבוררת לשם הבהרה ותיקון. הפגם המרכזי הנטען בבקשה לביטול הוא העובדה שהתביעה שהגישו הקונים הייתה תביעה למתן חשבונות (בצירוף סעדים אחרים נוספים), שמטרתה לברר מהו היקף המשיכות שבוצעו מחשבון הפרויקט, תוך שמירת הזכות לתיקון כתב התביעה ולהוספת סעד כספי לאחר בירור החשבונות. לטענת היזמים, תביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים - בראשון, על התובע להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה את מתן החשבונות, ובאם הרים את נטל ההוכחה, או אז ניתן לעבור לבירור החשבונות. בשלב השני, ורק לאחר בירור החשבונות, ניתן לדון בשאלה האם יש חיוב כספי. לטענת מבקשי הביטול, אף הקונים במסגרת סיכומיהם בהליך הבוררות טענו כי הסכומים שנמשכו ע"י היזמים אינם ידועים, וניתן יהיה להוכיח משיכות אלו רק לאחר שהבוררת תאשר את דרישת התובעים לחשיפת חשבון הנאמנות. דא עקא, הבוררת דחתה את התביעה למתן חשבונות, וממילא, חשבונות לא הוגשו; ברם בכל זאת, ללא חיוב במתן חשבונות, חייבה הבוררת את היזמים והחברה לשלם לפחות מליון ₪, ובכך העניקה סעד שלא התבקש, בניגוד מוחלט למגבלות שבסמכות שניתנה לה (עילה לפי סעיף 24(3) לחוק: " הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות"; וכן נמנעה מהיזמים והחברה הזכות להציג את החשבונות ולטעון לפיהם (עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(4) לחוק, "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". לטענת היזמים, לוּ היו יודעים שהבוררת מתכוונת להטיל חיוב כספי יחד עם ההכרעה בזכאות למתן חשבונות, היו וודאי מעידים ומציגים את העובדות כהווייתן. לא זו אף זו, כיוון שלא עמדו בפני הבוררת ראיות ועדויות סדורות בעניין הסעד הכספי, היא נאלצה לקבוע את הסעד על בסיס שברי דברים שנאמרו בדיונים ועל השערות, והתוצאה היא חיוב בפסק של "לפחות מליון ₪, או כל סכום אחר שנטלו לעצמם" - נוסח חיוב שאינו ברור ואינו מוכר בהכרעות שיפוטיות. אי לכך, הרי שפסק בורר הלוקה בחוסר בהירות דינו להתבטל, בין לפי סעיף 24(10) לחוק ("קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד"), ובין לפי סעיף 24(5) לחוק ("הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו"). כאמור לעיל, היזמים והחברה מצטרפים לטענת המשיבים 4 - 7 בדבר הפגם שבחיובם בתשלום שכ"ט עו"ד, למרות שלא נתבעו לשלם זאת (ראו סעיף 8 לעיל). עוד הם טוענים, כי תביעתם לחיובו של דידיה אמסלם (המשיב 6) בסך 7,500$ בגין ריבית פיגורים בתשלומים, כלל לא נדונה בפסק, והדבר מקים עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק ("הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו"). מוסיפים מבקשי הביטול ומציינים, כי בפסק הבוררת מתגלה חוסר איזון בהתייחסות לתביעות השונות: שכן, הבוררת דחתה חלק מהסעדים בתביעה שכנגד, מהטעם שסכומיהם המדויקים לא הוכחו, כביכול, והיא נמנעה מלהתאמץ לאתר ראיות לסכומים בחומר שהיה מונח לפניה, למרות שראיות כאלו היו בנמצא; ברם לעומת זאת, בעניין תביעת השבת הכספים לחשבון הפרויקט, הבוררת עשתה מאמץ לפסוק סכום, למרות שגם בסוגיה זו לא הוכחו סכומים מדויקים. בנוסף, פסק הבוררת תגרום ליזמים ולחברה עיוות דין גם עקב היותה מייחסת ליזמים שימוש בכספי הקונים שלא לצרכי הפרויקט, בעוד שבפועל, בפרויקט הושקעו כספים רבים יותר מאלה שהשקיעו הקונים. כן צוין, כי לקונים אין זכות להיחשף לנעשה בחשבון הנאמנות ולקבל פירוט הוצאות, כל עוד ההסכם איתם מקוים. בעניין החיוב במס הרכישה, טוענים היזמים והחברה כי נג'אר לא טענו כי אינם חייבים בתשלום, אלא טענו לחלופות שונות לתשלום מס הרכישה, ולמרות זאת לא חויבו בתשלום. בסיכום הבקשה לביטול הפסק, מבוקש להורות על ביטול הפסק עקב ריבוי הפגמים שבו, כמפורט לעיל, ולחילופין, להורות על החזרתו לבוררת לתיקון והשלמה; ובסיכומים צוין, כי התיקון המבוקש הינו מתן הבהרה באשר ליחס בין הענקת סעד כספי לבין דחיית הבקשה למתן חשבונות, וכן, בכפוף לאותה הבהרה - קיום בירור בנוגע לשימוש שנעשה בפרויקט בכספים שהפקידו המשיבים. התשובה לבקשה לביטול הפסק בתשובה לבקשה לביטול מציינים הקונים, כי הם מסכימים שתבוטל ההוראה בפסק שקבעה כי על המשיבים להשיב לחשבון הנאמנות סך של מליון ₪, ושהתיק יוחזר לבוררת בנקודה זו עם הוראה כי עליה לברר, בין בעצמה ובין בסיוע רו"ח חוקר, מהו סכום הכספים המדויק אותו נטלו המבקשים לכיסם או לכיסם של מי מטעמם מחשבון הנאמנות. יחד עם זאת מציינים הקונים, כי היזמים לא סתרו את עדות העד מטעמם, עו"ד ננר, שהיה גם נאמן ומורשה חתימה בחשבון הפרויקט, אשר העיד כי היזמים משכו למעלה ממליון ₪ מהחשבון. בהקשר זה מציינים הקונים, כי לפי הוראת חוק הבוררות, אין לבטל את פסק הבורר אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו או להחזירו לבורר, ובעניין זה, החזרת הפסק לבוררת תהווה סעד הולם ומידתי. לגבי מס הרכישה, סומכים הקונים את ידיהם על קביעת הבוררת, שהיזמים לא הוכיחו מהו סכום מס הרכישה ששילמו לטענתם, ולא הסבירו את החישובים לכך; וכיוון שהדבר נשאר עלום, לא יכלה הבוררת לקבוע מהו סכום החיוב הנכון. כן הם מציינים כי מס רכישה אינו חוב של הקונים כלפי היזמים, אלא חיוב המוטל על הרוכש שעליו לשלם לאוצר המדינה. באשר לאי-ההתייחסות לסעד שתבעו היזמים לחיובו של המשיב 6 בתשלום ריבית, טוענים הקונים כי הבוררת קיבלה את עמדתם, כי טרם הגיע מועד התשלום (בסעיף 5 בעמוד 10 לפסק); ומשכך, אין מקום לחייב את משיב 6 בתשלום ריבית. אציין כי לבקשת הקונים הוטלו צווי עיקול זמניים על המקרקעין ועל מניות החברה. בתום הדיון שהתקיים בעניין צווי העיקול ביום 13.9.12, הגיעו הצדדים להסדר פשרה זמני, אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו בוטלו צווי העיקול, והיזמים התחייבו כי בכל מקרה של מכירת זכויות של מי מהם בפרויקט, יופקדו מיליון ₪ הראשונים שיתקבלו בגין המכירה בחשבון הבנק עליו הורתה הבוררת, או בנאמנות אצל באי הכוח, וכן ניתנו הוראות נוספות בעניין זה. כמו כן יצוין, כי הצדדים הסכימו ביניהם לוותר על דיון הוכחות, והוגשו סיכומים בכתב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן נפלו פגמים בפסק הבוררת, אלא שלדעתי אין לבטל בגינם את הפסק, אלא, יש להחזיר לבוררת את הפסק לתיקון והבהרה, כפי שיפורט להלן. ראשית אציין, כי בעייתי ביותר החיוב שהוטל על הנתבעים בפסק הבוררת, "להחזיר תוך 30 יום מיום שקבלו פסק דין זה, לפחות מליון ₪ או כל סכום אחר שנטלו לעצמם, אם כשכר עבודה, אם לחשבון רווחים לעתיד לבוא, או מכל סיבה אחרת", וזאת עקב עצם ניסוחו, אשר אינו נוקט בסכום נקוב וברור בר אכיפה, כשהוא פועל יוצא, ככל הנראה, ממסקנת הבוררת כי לא ברור לה כמה כסף בדיוק נטלו היזמים לעצמם, אם כי מדובר בסכום אשר לדעתה עולה בוודאות על מליון ₪. כמו כן, לא ניתן לנתק את החיוב הכספי מדחיית הבקשה לקבלת מסמכי החברה, לרבות דו"חות כספיים ותדפיסי חשבון. כאמור, הבוררת דחתה את הדרישה לקבלת מסמכי החברה, הגם שהקונים הם בעלי המניות בה; וזאת בנימוק שהחברה היא רק "פלטפורמה" שמטרתה לאפשר את ביצוע ההסכם, ומאחר שלדעתה, ממילא לא תצמח כל תועלת לקונים מקבלת הדו"חות המבוקשים, שהרי כל עניינם הינו לקבל את דירותיהם במחיר שנקבע מראש, ויש בקבלת הסעד המבוקש הכבדה על היזמים והחברה. בניגוד לכך, בדיון בבקשה לחיוב הכספי, קבעה הבוררת שבכל זאת יש לקונים עניין בחשבון הפרויקט, לאור העובדה שהקופה ריקה, וכך נגרם עיכוב בהשלמת הפרויקט; ועל כן, קבעה את החיוב הכספי. לדעתי, אין מנוס מן המסקנה כי שתי הקביעות האמורות סותרות אחת את השנייה. לא ניתן להכריע בשאלה כמה כספים (אם בכלל) צריכים היזמים להחזיר לקופת הפרויקט, ללא קבלת נתונים מהחברה אודות חשבון הפרויקט. לעניות דעתי, קביעת חיוב על בסיס עדות עו"ד ננר בלבד, הגם שהעיד מטעם היזמים, לא הייתה מספקת להוכחת סכום המשיכה ומטרותיו, וכתוצאה, לשון החיוב אינה בהירה. כאן גם מתגלה התועלת הברורה של הקונים בדרישתם לקבלת המסמכים (או לפחות את חלקם הרלוונטי לקביעה כמה נמשך מהחשבון ולאיזו מטרה), בניגוד לקביעת הבוררת כי לא מצאה כל תועלת בקבלת המסמכים. למעשה, גם בתביעה שהגישו הקונים נראה שלכך התכוונו: לקבל את המסמכים והנתונים, ולפיהם לתקן את כתב התביעה ולתבוע סכום מדויק לאחר שיתברר היקף הסכומים - אם בכלל - שמשכו היזמים לכיסם; ומכאן מתבקשת גם המסקנה, כי קביעת הסעד הכספי לא הייתה צריכה להינתן בשלב זה, וצודקים היזמים והחברה כי בצורה שהתקבלה החלטה זו נפגעה זכותם להביא ראיות בפני הבוררת באשר לסכומים ולמטרת המשיכות מהחשבון, שהינה עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(4) לחוק. מאחר שליקוי זה ניתן לתיקון, הרי שלפי הוראת סעיף 26(ב) לחוק ("לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר"), עדיפה חלופה זו, של החזרה לבורר לשם תיקון והשלמה, על פני ביטול כליל של הפסק. אי לכך, יוחזר הפסק לבוררת והיא תתקן או תבהיר את הסעד הראשון - בדבר קבלת המסמכים, באופן חלקי או מלא; ולאור תיקון זה, תתקן או תבהיר את הסעד הכספי, באופן שאם ייקבע חיוב כספי כלשהו, ייקבע סכום מדויק בר-אכיפה. סיכומו של דבר, בהתאם לעילות שבסעיפים 24(3) ו- 24(4) לחוק, ומכוח הוראת סעיף 26(ב) לחוק, אני מחזיר לבוררת את הפסק לתיקון והבהרה, קבלת מסמכים, בדיקה חשבונאית ככל שתידרש לה וקיום דיונים נוספים לפי הנדרש, באשר לשני הסעדים הראשונים - המצאת מסמכי החברה וחיוב כספי לנתבעים. מס רכישה היזמים והחברה מבקשים לבטל את הפסק, ולחילופין לתקנו, בנוגע לאי-חיוב המבקשים 1 - 2 (נג'אר) בתשלום מס רכישה, שלגביו קבעה הבוררת, כי הגם שעקרונית, נג'אר חייבים בתשלום מס רכישה, לא ברור מהו הסכום שנדרשו לשלם ועל מה הוא מבוסס, ולכן לא ניתן לחייב את נג'אר בתשלום. בסוגיה זו, מסקנתי היא כי הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה את ביטול קביעת הבוררת או תיקונה. כמפורט לעיל, היזמים והחברה טוענים שהבוררת יצרה הבחנה לא שוויונית בין הצדדים, כיון שלגבי הנתבעים קבעה חיוב כספי, למרות העדר מסמכים וראיות, בעוד שבמקביל דחתה את הדרישה לחיובם של נג'אר במס רכישה מחוסר ראיות, הגם שלטענתם, הונח לפניה חומר אשר יכול היה להוות ביסוס לחיוב המבוקש. איני יכול לקבל טענה זו של חוסר שוויוניות: הבוררת קבעה במפורש שחישובי מס הרכישה לא הוסברו והחיוב לא הוכח, ועל כן דחתה את הדרישה לחיוב, ואין עילה להתערבותו של בית המשפט בקביעה זו, אשר תלויה במהותו של הליך הבוררות; וכידוע, בית המשפט לא יתערב - ואינו מוסמך להתערב - בקביעות מהותיות של בורר, אף אם יוכח לבית המשפט כי בקביעת הבורר נפלה טעות הנוגעת למהות ההליך, אלא רק אם קיימת אחת העילות לביטול שבסעיף 24 לחוק - הנוגעות, ככלל, לניהול ההליך ולא למהותו. חיוב משיב 6 בריבית היזמים והחברה טענו כי תביעתם לחיוב דידיה אמסלם (משיב 6) בסך 7,500$ בגין ריבית פיגורים כלל לא נדונה בפסק; ומנגד טוענים הקונים, כי הבוררת קיבלה את עמדתם כי טרם הגיע מועד התשלום (בסעיף 5 בעמוד 10 לפסק), ומכאן שאין פיגור ואין ריביות. אכן אין התייחסות מפורשת למחלוקת הזאת בפסק הבוררת. יחד עם זאת, יש להעדיף את החזרת הפסק לבוררת לשם השלמת החסר, על פני ביטול הפסק, בהתאם להוראת סעיף 26(ב) לחוק, כמפורט לעיל. לפיכך, אני משיב את הפסק להכרעת הבוררת גם בנוגע לתביעה זו לחיובו של דידיה אמסלם בסך 7,500$ בגין ריבית פיגורים. סיכום הבקשה בהפ"ב 17691-07-12 מתקבלת, באופן זה שסעיף 8 בעמודים 11 - 12 לפסק, המחייב את משיבים 4 - 7 (טוביאנה, שארל ואמסלם) לשלם שכ"ט עו"ד, מבוטל. הפסק מוחזר לבוררת לתיקון והבהרה כאמור בסעיפים 29 ו-35 לעיל. בנסיבות העניין ולאור התוצאה, איני עושה צו להוצאות. חוזהמסמכיםמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)הסכם שיתוף