על פי האמור בכתב האישום הקימו המשיבים שלא כדין במקרקעין הסמוכים לקיבוץ גבולות, בין היתר מבנה העשוי פח ברזל ובטון , ועשו בו שלא כדין שימוש חורג כבית אריזה של תוצרת חקלאית . הסדר הטיעון כלל הסכמות בכל רכיבי העונש, למעט ביחס לרכיב הרשעתם של המשיבים. לאחר הצגת הסדר הטיעון ביקשו המשיבים שלא להרשיעם. תסקירי שירות המבחן שהוגשו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, בעניינם של המשיבים, היו חיוביים והמליצו להימנע מהרשעתם של המשיבים תוך הטלת חובת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות על המשיבים. בגזר הדין, בהתאם להסדר הטיעון שהציגו הצדדים בפני בית המשפט קמא, הושת על המשיבים קנס כספי וביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות. ביחס לשאלת הרשעתם של המשיבים, הוחלט כי יש לבטל הרשעתם בדין, לאור המלצת שירות המבחן, תוך השתת צו שירות לתועלת הציבור, כאמור. ביחס לצו הפסקת השימוש צויין בגזר הדין כי הצדדים הסכימו על צו הריסה וצו הפסקת שימוש דחויים על מנת לאפשר לנאשמים להכשיר את הבנייה הרלוונטית. טענות הצדדים: המערערת ביקשה לבטל את החלטת בית משפט קמא, בכל הנוגע לאי הרשעת המשיבים, ולהורות על הרשעת המשיבים. המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לבטל את הרשעתם של המשיבים, וכי הימנעות מהרשעה של נאשם הינו דבר חריג ונדיר. לטענת המערערת, מדובר בעבירות חמורות ורחבות היקף, בהן הודו המשיבים, על כן יש להרשיעם. עוד טענה המערערת, כי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות הקיימות בפסיקה ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק הפלילי, לפיה אדם שהוכחה אשמתו יורשע בדין. המערערת טענה כי שגה בית המשפט קמא בהפחתת עונשם של המשיבים עד כדי ביטול הרשעתם, הואיל ונתפסו בעיני בית המשפט, כאנשים נורמטיביים. לטענתה, בתחום דיני התכנון והבנייה הכלל שנקבע בפסיקה הינו שיש לצמצם ההימנעות מהרשעה, דווקא בגלל העובדה שמדובר בעבריינות המבוצעת על ידי אנשים המוגדרים כ"נורמטיביים". בהודעת הערעור ציין ב"כ המערערת כי בסמוך להגשת כתב האישום, הגישה המערערת בקשה לאישור צו הפסקה שיפוטי שאושר על ידי בית המשפט במסגרת תיק בע"א 13526-03-10. עוד ציין ב"כ המערערת כי גם ניסיון המשיבים בבקשה לביטול הצו לא צלח ובית המשפט הותיר את הצו על כנו. במקביל לכתב האישום, ניתנו ארכות לביצוע הצו. המערערת טענה כי עבירות התכנון והבנייה עולות כדי "מכת מדינה" וכי הניסיון מלמד שעבירות אלו מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים, ולפיכך מתחייבת תוצאה של הרשעה, על מנת להגשים את מטרת הענישה, לרבות גמול והרתעה. בדיון שהתקיים ביום 12/09/12, טען ב"כ המשיבים, כי המשיבים הפנימו את חומרת המעשה. בנוסף טען ב"כ המשיבים, כי בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון עם התביעה, ובכך חסכו המשיבים זמן שיפוטי יקר. עוד הוסיף כי הקנס שהושת על המשיבים, הנו קנס בסך כולל של 1.6 מ' ₪. ב"כ המשיבים טען כי עניין אי ההרשעה הינו עניין משמעותי עבור המשיבים, מן הטעם שבעתיד שוקלים המשיבים להתמנות לתפקידים ציבוריים. עוד טען כי מדובר במעידה חד פעמית ובמשיבים שלא הפרו את הצו השיפוטי. המשיב 5 - מר שבתאי זמיר, העיד בדיון שבפני, כי במידה ויורשע לא יוכל לקבל אשראי בבנק, וכי בתאגיד "אי.די.בי" בו הוא עובד, אדם שמורשע אינו רשאי לחתום על שיקים. (עמ' 4 ש' 11-13 פרוט' 12/09/12). בדיון שהתקיים ביום 12/09/12, הסכימו ב"כ הצדדים לאפשר למשיבים להציג ראיות לפגיעה אפשרית בהם, באם יורשעו. לאחר דיון זה הוגשה ראיה נוספת מאת המשיב 5 בדמות הודעה מאת יו"ר חברת "מהדרין", שהסביר במכתבו כי חברת "מהדרין" הינה חברה ציבורית, ולפיכך להרשעה פלילית של מנכ"ל החברה - המשיב 5, עלולה להיות משמעות מרחיקת לכת. בדיון נוסף שהתקיים, ביום 23/05/13, טען ב"כ המשיבים כי מלבד המשיב 5, לגביו הוגשה ראייה, אין בידו להציג ראיות ספציפיות הנוגעות לפגיעה אפשרית ביתר המשיבים. יחד עם זאת, טען כי הרשעה בפלילים ללא ספק עלולה לפגוע במשיבים. (עמ' 2 ש' 12). ב"כ המשיבים טען לגביי המשיב 7, כי הוא משמש כמרכז ענף גידולי שדה בקיבוץ "משאבי שדה", ולאחר קדנציה או שתיים בתפקיד, הוא עתיד לעבור לפעילות ציבורית אזורית, ולפיכך הרשעה עלולה למנוע ממנו להיות בעל תפקיד במועצה האזורית. ב"כ המשיבים הוסיף כי אינו יכול להביא ראייה ספציפית לאמור, אולם זה המסלול שבו עוברים מרבית המנהלים מבין חברי הקיבוצים. ב"כ המערערת טען כי טענת המשיבים לפגיעה, ללא שהביאו תימוכין וראיות, הינה אמירה ריקה מתוכן. כמו כן, טען לעניין הראייה שהוגשה ביחס למשיב 5, כי גם ראייה זו לא מפרטת כיצד הרשעה תפגע בו . דיון והכרעה בפסק הדין בעניין ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ.י. [פד"י נ"ב (3) 337] חזר ביהמ"ש העליון על הכלל לפיו משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם. יחד עם זאת נקבע באותו פסק דין כי כתנאי לביטול הרשעה בהתאם לס' 71 א' (ב) יהיה על ביהמ"ש לבחון אם ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והאם מדובר בסוג עבירה שמאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. שני התנאים המצטברים, כפי שנקבעו בהלכת "כתב", אינם מתקיימים במקרה דנן. המשיבים, למעט טענה בעלמא כי הרשעתם עלולה לפגוע בהם, לא הביאו כל ראיה ולא הוכיחו כיצד תפגע בהם הלכה למעשה. לעניין זה יצויין כי גם המכתב שהציג המשיב 5, לא פירט באופן ספציפי פגיעה שעלול המשיב להיפגע, אם יורשע. בנוסף לאמור לעיל, נראה גם, כי במקרה שבפנינו, וויתור על הרשעה יפגע באופן מהותי ביתר שיקולי הענישה, במיוחד נוכח מהותן של עבירות התכנון והבנייה שקורבנן הינו הציבור כולו, ונוכח היקפן האדיר של העבירות שבהן הודו המשיבים. הלכה פסוקה הינה כי שיקול הרתעתי הינו הכרחי בענישה בגין עבירות על חוק התכנון והבנייה. בפסק הדין בעניין עפ"א (נצ') 211/08 נקבע כדלקמן: "בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך באכיפה יעילה של עבירות הבנייה, אשר הפכו הן לרעה חולה במחוזותינו, בציינו: "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט" (ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31) (ראו גם, רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הצורך להילחם בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ובאי-קיום צווי בתי-המשפט מחייבים את מיצוי הדין עם עברייני בנייה". (רע"פ 7978/06 - אוסמה עדוי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי .." עפ"א (נצ') 211/08 ועדה מקומית לתכנון ובניה מחוז הצפון נ' שמקה אליהו, עמ' 8 לפסק הדין, (26.02.2009). בהחלטת בימ"ש קמא שקבע את דינם של המשיבים, נקבע כי מדובר במשיבים שהינם אנשים נורמטיביים, וכי ממילא עבירות התכנון והבנייה מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים. בפסקה 8 בפסק הדין צויין כי: "המדובר בנאשמים נורמטיביים אשר אינם זקוקים לטיפול או שיקום כלשהו, אף לא בהתייחס לעבירות המיוחסות להם. בנסיבות אלה, כל שיקולי השיקום אינם נכנסים לסל השיקולים אשר עומדים בפניי. שנית, עבירות התכנון והבנייה הן עבירות שממילא מבוצעות בדרך כלל על ידי מי שנחשבים אנשים נורמטיביים ולא על ידי מי שהציבור תופס כ"פורע חוק" באופן מסורתי." בענייננו, אכן מדובר במשיבים שהינם אנשים נורמטיביים, חסרי הרשעות קודמות, אך יחד עם זאת יש לזכור ולהביא בחשבון כי מדובר בעבירות חמורות בתחום התכנון והבנייה. במקרה דנן, מדובר על מבנה עצום מימדים, עובדה המעידה על חומרת העבירה. בהקשר זה נקבע לא אחת כי בתי המשפט מצווים ליתן יד למאבק בעבירות מסוג זה. בפסק הדין בעניין רע"פ 2809/05 טסה נ' מ.י. נקבע כדלקמן: " שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך." רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל, פסקה ה לפסק הדין (22.05.2005). זאת ועוד, בעניין זה נקבע על ידי כבוד השופט רובינשטיין בעע"מ 8759/06 עודה רג'א נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - גבעת אלוני - כדלקמן: "המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים... ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה". (רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)." עע"מ 8759/06 עודה רג'א נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - גבעת אלוני (13.11.2006). בענייננו, נמנע בנוסף בית משפט קמא מליתן משקל לטענת המערערת כי המשיבים ביצעו את העבירות ביודעין, לאחר שבקשתם להיתר סורבה, וזאת בנימוק שממילא בדרך כלל בית המשפט הדן בנושאים פליליים, דן בעניינם של מי שיודע כי בוצעה על ידו עבירה מראש ולא רק בדיעבד (פסקה 9 עמוד 20 לגזה"ד). קביעתו האמורה של בימ"ש קמא אינה מבחינה בין עבירות שאינן מתוכננות או עבירות שתכנונן נעשה זמן לא רב לפני ביצוען, וביצוען נעשה בפרק זמן קצר, לבין העבירות נשוא דיוננו. בעבירות נשוא דיוננו מדובר בעבירות שביצוען השתרע על פני חודשים רבים, שבהם ידעו המשיבים כי הם פועלים שלא כדין ומבצעים עבירות בהיקף ניכר, אך על אף זאת איש מביניהם לא נמלך בדעתו להחליט להפסיק בבצוע העבירה. לאור כל זאת, לא מצאתי לנכון בענייננו לקבוע כי לא היה מקום לבטל הרשעת המשיבים. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. אני מורה כי המשיבים 5-7 יורשעו בעבירות בהן הודו בכתב האישום משפט פליליחקלאותשימוש חורג