לשיטת המערער, התאונה אירעה שעה שהמערער בלם את רכבו על מנת להימנע מתאונה עם רכב אחר אשר נכנס לפתע למסלול נסיעתו ואשר פרטיו אינם ידועים, בעוד הרכב המבוטח אשר נסע מאחוריו לא הספיק לבלום מאחר ולא שמר מרחק סביר ופגע ברכב המערער מאחור. מנגד, לשיטת המשיבה, נסע הרכב המבוטח בנתיב השמאלי בעוד רכב המערער נסע בנתיב הימני. בשלב מסוים סטה רכב המערער שמאלה, ככל הנראה בעקבות רכב נוסף אשר נכנס לנתיבו, חסם את דרך הנסיעה של הרכב המבוטח וגרם לתאונה. 5. המשיבה צירפה לתביעתה חוות דעת של השמאי מוטי בן ארי מיום 5.9.2006 (מוצג נ/1) (להלן: "חוות הדעת") לפיה, נגרם לרכב המבוטח נזק בחזית הקדמית הימנית של רכבו באופן המצריך את יישור דופן צד ימין. סך כל הנזק לרכב המבוטח בהתאם לחוות הדעת הינו בסך של 14,299 ₪. פסק הדין בבית משפט השלום 6. בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה ופסק, כי לנהג ברכב המערער ולנהג ברכב המבוטח אחריות משותפת לגרם התאונה, עמ' 1 לפסק הדין. 7. בית המשפט קבע, כי קיימת סבירות גבוהה כי עם כניסת הרכב הנוסף למסלולו של רכב המערער, האט הנתבע-המערער את רכבו ובכך סטה מעט שמאלה. מאידך, כך בפסק הדין, נמצא טעם גם בגרסת הנתבע כי נפגע מאחור וזאת לאור הנזק אשר נגרם בחלקו האחורי שמאלי של רכב המערער ובחלקו הימני קדמי של הרכב המבוטח ועל כן, אילו היה הנהג ברכב המבוטח מגיב בזמן לתנועתו של הנתבע התאונה הייתה נמנעת או למצער הנזק היה נמוך יותר. בשים-לב לאמור, פסק בית המשפט כי יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים בחלקים שווים, עמ' 2 לפסק הדין. דיון והכרעה 8. לשיטת המערער, טעה בית המשפט קמא בקבעו כממצא עובדתי כי המערער סטה ממסלולו שמאלה לנתיב הנסיעה השמאלי. לטענתו, תמך בית המשפט קמא מסקנה זו בהודיה מטעם המערער לפיה, בזמן המגע בין שני כלי הרכב רכבו של המערער היה חלקו על הנתיב הימני וחלקו על הנתיב השמאלי כאשר, הלכה למעשה, בעדותו ייחס המערער את הדברים הללו לנהג הרכב המבוטח. 9. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית ובקביעות בעניין מהימנות עדים, לגביהם יש לערכאה הדיונית יתרון של שמיעת הראיות והתרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניה. התערבות ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה תיעשה רק במקרים חריגים, מקום בו נפלה טעות של ממש בפסק דינה של הערכאה הדיונית או כאשר מפני הדברים עולה כי הערכאה הדיונית לא יכולה הייתה להחליט כפי שהחליטה: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות נ' עואד מסחר כללי בע"מ, פס' 13 לפסק הדין (21.9.2009); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, פס' 10 לפסק הדין ( 17.3.2013); ע"א עריית רמת השרון נ' שרקי פס' 61 לפסק הדין ( 21.12.2011)). לא כך הם פני הדברים בענייננו. 10. בית המשפט קמא הגיע למסקנותיו לאחר ששמע את עדויות הצדדים, התרשם ממהימנותן ובחן את הראיות שבאו בפניו. איני סבור כי עסקינן במקרה חריג המחייב את התערבות ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה. לא מצאתי בממצאים אשר הונחו בפניי בערעור עילה להתערבות במסקנות השופט המלומד. 11. נראה לי, כי בהתאם לראיות אשר הובאו על ידי הצדדים, ובכלל זאת, ממצאי חוות הדעת, עדויות הצדדים והיעדר המחלוקת ביחס לעובדה שרכב נוסף הוא אשר גרם לשרשרת האירועים וביחס למיקום הנזק בחלקו השמאלי אחורי של רכב המערער ובחלקו הימני קדמי של הרכב המבוטח, הרי שלא ניתן לייחס את האחריות לגרם התאונה באופן חד משמעי למי מן הנהגים ועל כן מקובלת עליי הכרעת בית המשפט קמא הקובעת אחריות משותפת בהקשר זה. 12. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט קמא עת התעלם מן הנזק הראייתי אשר נגרם למערער כתוצאה מהשתהות המשיבה בהגשת התביעה. כך לשיטתו, המשיבה הגישה תביעתה שלוש שנים לאחר קרות התאונה ובכך איבד המערער את האפשרות לגבות עדות מנוסע אשר נכח ברכב המערער ביום התאונה. 13. אין בידי לקבל טענה זו. המשיבה הגישה תביעתה נגד המערער כשנתיים וחצי מיום קרות התאונה, במסגרת תקופת ההתיישנות המותרת על פי דין בהתאם לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. אינני מוצא כי יש בחלוף הזמן מיום קרות התאונה כדי להצדיק קבלת טענת שיהוי ומכל מקום המערער לא נימק טענתו כדבעי. היסוד העובדתי לטענה לא פורט בעדותו של המערער. אם אכן שינה המערער מצבו לרעה בשל העובדה שמספר הטלפון של נוסע ברכב המערער לא נשמר על ידיו אין לו להלין אלא על עצמו. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין 14. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בהשיתו על המערער את כל הוצאות התביעה, שכר העדים ושכר טרחת עו"ד (להלן: "הוצאות המשפט"). לשיטתו, הואיל ונקבעה אחריות משותפת לגרם התאונה הרי שהיה על בית המשפט לחלק את הוצאות המשפט באופן שווה בין הצדדים. 15. ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בשאלות של קביעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של הערכאה הדיונית (ראו רע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פס' 20 לפסק הדין ( 19.1.2012); ע"א 5704/07 אלמו הנע מבוקר בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פס' 40 לפסק הדין ( 27.8.2012)). 16. מקובלת עליי, עם זאת, טענת המערער בנושא הנ"ל. מקום בו נקבע כי לשני הנהגים אחריות משותפת בחלקים שווים, לגרם התאונה, מן הראוי, בדרך כלל, שהוצאות המשפט יחולקו אף הן באופן שווה. אין הנמקה מיוחדת בעניין זה בפסק-הדין של בית- המשפט קמא. בענייננו נראה לי כי ראוי לקחת בחשבון שכל אחד מהצדדים ביקש להטיל את מלוא האחריות לתאונה על הצד שכנגד. אני סבור, איפא, כי על סכומן הכולל של הוצאות המשפט בהליך בבית המשפט קמא להתחלק באופן שווה בין הצדדים. בקשת פסילה מטעם המערער 17. לאחר תום שמיעת טענות המערער בדיון בעל-פה, נתתי ארכה לבא-כוח המערער כדי להתייעץ עם מרשו, שלא נכח בדיון (בשל מחלה), בשים-לב לכך, שלכאורה נראה לי כי הטענות בערעור מתבססות רובן ככולן על תקיפת מסקנות עובדתיות של הערכאה הדיונית. בדיון בעל-פה הועלתה האפשרות, לה הסכים ב"כ המשיבה, כי הערעור יידחה ללא צו בדבר הוצאות. במקום להשיב עניינית להצעה הגיש ב"כ המערער בקשה בכתב, שלא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לפסילתי. הטענה היא, כי הבעתי דעתי באשר לחוסר הסיכוי של הערעור כבר בתחילת הדיון. אינני סבור, שיש ממש בבקשת הפסילה ואני דוחה אותה. פרוטוקול הדיון בערעור משקף נאמנה את מהלך הדיון. העתקו נמסר לצדדים מייד בתום השמיעה. ב"כ המערער לא הביע כל הסתייגות ממהלך הדיון, לא במהלכו ולא בסמוך לאחר שהסתיים. כפי שציין בא-כוח המשיבה בתגובתו לבקשה, ראיתי חובה לעצמי להפנות את שימת-לב ב"כ המערער (לאחר שהתיעוד הכתוב בתיק, כולל עיקרי הטיעון, היה בפניי) לקושי בערעור מבחינתו המתבטא בכך, שהוא עותר למעשה לכך שערכאת הערעור תדון מחדש בנושאים העובדתיים. אין בכך כדי לבסס טענת פסלות. שמעתי בהרחבה את כל טענות ב"כ המערער ולמותר להדגיש, כי לא החלטתי בערעור קודם ששמעתי את טענות המערער בכתב ובעל-פה ובחנתי אותן לגופן. סוף דבר 18. הערעור נדחה ככל שהינו נוגע לשאלת החבות. בהיעדר מחלוקת בשאלת גובה הנזק, הכרעת בית משפט השלום בהקשר זה תעמוד על כנה. הערעור הנוגע לשאלת הוצאות המשפט מתקבל באופן שבחיובים בגין כלל הוצאות המשפט אשר נפסקו על ידי בית המשפט קמא, לרבות שכר טרחת עורך דין, ישאו בעלי-הדין בחלקים שווים, ביניהם. 19. אין צו בדבר הוצאות בערעור. העירבון בערעור יוחזר למערער באמצעות בא-כוחו, לא לפני יום 3 באוקטובר 2013. רכבתאונת דרכים