1.2 לקבוע כי שטר המשכנתא המצ"ב ומסומן "א" (להלן: "שטר המשכנתא") שנחתם לכאורה ביום 21.7.04 על נכס מקרקעין בבעלות המבקשים והידוע כגוש 30080, חלקה 216 (להלן: "הנכס") דינו להתבטל. 1.3 לחילופין, לקבוע כי שטר המשכנתא בטל אף מכוח חוק הערבות. 1.4 לקבוע כי המבקשים לא חבים דבר למשיבים, מפאת זאת שהסכום עליו חתמו המבקשים בהסכם ההלוואה כבר שולם למשיבים ומשכך יש להורות, בין היתר, על סגירת תיק הוצל"פ 03-13312-12-4 ולבטל כל פעולה שבוצעה מכוח התביעה שהוגשה ו/או פסק הדין שניתן ובכלל זה כל עיקול שהוטל, ככל שהוטל. 1.5 בנוסף, מבוקש להורות למשטרת ישראל ולכל רשות חוקרת אחרת לבדוק את התנהלות לשכת רישום המקרקעין כמו את התנהלותו של עו"ד בקר ומשרדו בתיק דידן. 1.6 כן התבקש בית המשפט הנכבד ליתן כל סעד אחר שימצא לנכון בנסיבות העניין". 4. אין מחלוקת כי המבקשים והמשיבים 2-1 התוודעו זה לזה בקשר למכירת דירה של בנם של המבקשת ובעלה המנוח (להלן: הבן) למשיבים 2-1. מוסכם גם כי מטעמי מיסוי של המוכר נקבע מתווה של עסקת הלוואה וכי בהסכם הלוואה מ-14.4.04 הוסכם כי המשיבים 2-1 הלוו לבן ולרעייתו הלוואה בסך 30,000 ש"ח, אשר המבקשים ערבו לה וחתמו בקשר אליה על יפוי כח המאפשר ביצוע רישומים מתאימים בלשכת רישום המקרקעין. 5. לגבי מהלך הדברים בלשכת רישום המקרקעין (להלן: הלשכה) נאמרו בתשובתה לתובענה הדברים הבאים: "2. ע"פ המידע המצוי בספרי המקרקעין (פנקס הזכויות) בגוש 30080 חלקה 216, ביום 1/8/2004 נרשמה הערת אזהרה בדבר משכנתא בסך 30,000 ש"ח על בעלות שני המבקשים גם יחד, לטובת המשיבים 1 ו-2. 3. ביום 27/4/2010 נרשם תיקון טעות סופר בסכום ההלוואה כך שהסכום תוקן ל-1,153,365 ש"ח. התיקון בוצע על סמך תוספת להסכם ההלוואה שהיתה חתומה ע"י ב"כ הלווה והמלווה, אך לא על ידי הבעלים (המבקשים)". 6. בקדם המשפט שהתקיים ב-29.11.12 ציין ב"כ הלשכה כי "אכן תיקון טעות הסופר היה צריך להיעשות במסמך שיש עליו חתימה של הבעלים והדבר לא נעשה במקרה שלנו". בעקבות דבריו הוסכם שהצדדים יעיינו בתיק הלשכה ויבחנו המשמעויות לגבי מה שיעלה ממנו. 7. בהמשך לאותם מהלכים הוגשה (ב-8.4.13) הודעה מטעם הלשכה, אשר נאמרו בה הדברים הבאים: "ביום 25.4.2010, נתבקש רשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה על סמך ההסכם והנספח שצורף לו. על טופס הבקשה התנוססה חתימת המבקש בלבד, ואין צורך בחתימת הבעלים על טופס הבקשה (ההדגשה במקור - ר.י.), שכן חתימת הבעלים הופיעה על ההסכם. תחילה נרשם במרשם המקרקעין סכום הלוואה של 30,000 ש"ח, ומיד לאחר הרישום, התבקש רשם המקרקעין לתקן את הסכום ע"פ הנספח שציין סכום של 1,153,365 ש"ח. הרישום בוצע באמצעות טופס תיקון טעות סופר שבוצעה ע"י עובד. על אף נסיון לברר מי ביקש מהרשם לבצע את תיקון הטעות ובאיזה מועד שבין 25/4 לבין 27/4/10 אז בוצע התיקון - לא עלה בידי הרשם לאתר את זהותו של מי שהסב את תשומת לב עובדת לשכת הרשם לכך שלא נרשם הסכום המופיע בנספח (שלא נחתם ע"י הבעלים). אין בתיקי הרשם, גם לא בתרשומות הפנימיות החסויות, כל תיעוד על כך. בדיעבד התברר כי רשם המקרקעין אכן הוטעה, ולא היה צריך לרשום סכום של 1,153,365 ש"ח כסכום ההלוואה, שכן המסמך אשר מתאר סכום זה (הנספח להסכם) אינו נושא את חתימת הבעלים". 8. בקדם משפט שהתקיים בעקבות אותה הודעה הוסיף ב"כ הלשכה את הדברים הבאים: "למדינה אין מה להוסיף על מה שהעלתה עד כה. גם אין בכוונתה מכל מקום להגיש תצהיר במסגרת הליך זה. זאת בשל כך שלטעמנו אין צורך בכך לצורך הכרעה בתובענה כפי שהוגשה. לנו אין מידע שהמשכנתא שנרשמה בשנת 2004 על סך 30,000 ש"ח לא היתה צריכה להירשם". 9. בהמשך למכלול השתלשלות העניינים, הושגה באותו קדם משפט הסכמה דיונית כדלקמן: "מוסכם שההכרעה בתובענה תהיה על יסוד מכלול החומר המצוי בתיק תוך שבשלב ראשון יוכלו המשיבים במקביל להגיש טיעונים נוספים עד 11.7.13 והמבקשת תהיה רשאית להשיב לאותם טיעונים עד 21.7.13. לאחר מכן יינתן פסק דין שיכלול הנמקה". 10. משנשלמה הגשת הסיכומים, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. 11. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי מבין הסעדים המבוקשים יש להעניק למבקשים רק את הסעד שעניינו מחיקת תיקונו של סכום ההלוואה שנרשם בלשכה ב-27.4.10 (וכפועל יוצא מכך, תישאר ברישומי הלשכה הערת אזהרה על סכום של 30,000 ש"ח מכח שטר המשכנתה המקורי) וכי אין מקום למתן סעדים נוספים. 12. משנקבע בהסכמה הדיונית כי פסק הדין "יכלול הנמקה", אוסיף כי תוצאת פסק הדין נגזרת מן השיקולים הבאים: א. די בהודעות מטעם הלשכה שצוטטו לעיל כדי להצדיק את הסעד שניתן, שכן עולה מהן כי נכון היה שלא לתקן את הסכום על יסוד מה שהוגש. למעלה מן הצורך יצוין גם כי המשיבים 2-1 רחוקים מלשכנע כי היה מקום לתיקון הסכום בלשכה על יסוד מה שהוגש. בכלל זה גם האמור בסעיף 3 להסכם לא יוכל להושיעם, שכן אפילו אם הוא מעמיד את המבקשים כערבים בסיכון מסוים, עדיין נדרשו מהלכים מתאימים לצורך שינוי הרישום, שלא בוצעו במקרה זה. במצב עניינים זה ובכלל, כך הוא גם לגבי הוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין והעובדה שהלשכה לא יזמה פנייה מכח סעיף 132 לחוק המקרקעין. ב. אין בסיס לכפירת המבקשים בכך שחלה משכנתה במה שנוגע לסכום המקורי (30,000 ש"ח). די לעניין זה במה שנאמר בסעיף 4 דלעיל. ג. המבקשים לא הניחו תשתית לכך ששילמו למשיבים 2-1 סכום כלשהו ובוודאי לא לכך שפרעו סכום כלשהו כנגד המשכנתה שעל הפרק. לכן אין להורות על סגירת תיק ההוצל"פ (אשר במסגרתו גם יוכלו המבקשים להעלות טענות מסוג "פרעתי", ככל שתהיינה להם ושיהיה בידיהם לבססן). ד. ככלל, בתי המשפט הדנים בתיקים שונים אינם מורים על קיום חקירות פליליות ובמקרה דנן אין כל מקום להורות על חקירות כאלה (מעבר לאלה שכבר נעשו). 13. לנוכח התמונה בכללותה והתוצאה הסופית, לא יהיה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. המרצת פתיחההערת אזהרה