טענו כי הגשת התביעה כנגד מנהלי החברה בזמנים הרלוונטיים הינו ניסיון חסר תום לב להפעיל עליהם לחץ, לגרום לנתבעות למחול לתובע על מחדליו לממש את האופציות ולהיכנע לתביעתו. נטען, כי התביעה אינה מגלה עילה כנגד מי מהנתבעים 3 ו- 4 וכי הם אף לא יוכלו לספק לתובע את הסעד המבוקש, אף אם כל האמור בתביעתו היה אמת. לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי האופציות שניתנו לעופר ניתנו לו כנגד מתן שירותי ייעוץ לחברה ולא מתוקף היותו משקיע כפי שטוען התובע. משכך, מכחישים הנתבעים את טענתו של התובע כי האופציות ניתנו לעופר כנגד השקעתו בלבד, או כי יש להחריגן מההסדר שנעשה בחלוקת אופציות עובדים. כתב האופציות, כאמור, קובע כי עופר מונה כיועץ לאינספייר ישראל, האופציות שהוענקו הינן בתמורה לשירותי הייעוץ, האופציות תבשלנה על פני שנתיים באופן שווה ותהיינה כפופות לתכנית אופציות שתאמץ החברה בעתיד. הנתבעים מתנגדים לטענת התובע כי תכנית האופציות חלה על עובדי החברה בלבד וטוענים כי אינספייר ישראל העניקה את אותן אופציות גם ליועצים, קבלני ונותני שירות שונים. הנתבעים טוענים כי העברת האופציות מעופר לתובע מעמידה לזכותו את אותן זכויות , התחייבויות ומגבלות שניתנו לעופר, ואותן בלבד. הנתבעים טוענים כי אינספייר ישראל מעולם לא שינתה את תנאי האופציה וכי התובע מעולם לא פנה לאינספייר ישראל בבקשה לשנותם. הנתבעים מפנים לסעיפים 25-22 לתכנית האופציות הקובעות כי במקרה של הפסקת מתן שירותים לחברה - על בעל האופציות או מחליפו לממש את האופציות שהבשילו עד לאותו מועד, אחרת תפקענה האופציות ולא תזכינה אותו בזכות כלשהי. לפי הסדר זה, נוכח העובדה שעופר הפסיק לספק שירותי ייעוץ לאינספייר ישראל בחודש אוקטובר 2008 או בסמוך לכך, היה על התובע לממש את האופציות בתוך 30 או לכל היותר 60 יום מתום מתן שירותיו של עופר לחברה. משלא מימש התובע את האופציות בפרק זמן זה, הן פקעו. משנודע לתובע כי האופציות שלו אינן תקפות יותר, התובע קיבל את הידיעה "בסערת רגשות" (כפי שתואר על ידי הנתבעים) ומשום כך, לפנים משורת הדין, התירה אינספייר ישראל לתובע לממש את האופציות שלו תוך 60 יום. משלא מימש התובע את יתר האופציות שברשותו אף לאחר שניתנה לו הזדמנות נוספת לעשות כן, פקעו והתבטלו כל האופציות שהיו ברשותו. הנתבעים טוענים כי התובע התרשל בכך שלא מימש האופציות במועדן. עוד נטען כי נתבעים 3 ו- 4 מעולם לא התחייבו בפני התובע כי האופציות יהיו ניתנות למימוש למשך 10 שנים ללא קשר להמשך מתן שירותי ייעוץ על ידי עופר. הנתבעים מפנים לסעיף 15 לתוכנית האופציות ומבהירים כי כוונת ההסכם היא כי אף אופציה לא תהיה ניתנת למימוש לאחר תום תקופה של 10 שנים מיום הענקתה. בנוסף, הכחישו נתבעים 3 ו- 4 את הטענה לפיה התחייבו בפני התובע כי האופציות, אשר פקעו - לכל המאוחר - בשנת 2009, יוחלפו באופציות לרכישת מניות בנתבעת 2. הנתבעים טוענים כי טענתיו של התובע בנוגע להמרת אופציות אינספייר ישראל לאינספייר ארה"ב אינן רלוונטיות משום שהאופציות פקעו והתבטלו זמן רב לפני ביצועו של המיזוג ההפוך וכי התובע לא יכול היה ליהנות מהמרת אותן אופציות. בכל מקרה, נטען, הסמכות היחידה להקצות ניירות ערך, מסורה לדירקטוריון החברה ולא למנהליה. משכך, אף אם התביעה תתקבל במלואה, לא יוכלו נתבעים 4-3 לספק לתובע את הסעד הנתבע. 3. בקשה לסילוק על הסף: לצד הגשת כתב ההגנה בתיק העיקרי, הגישו הנתבעים 3 ו- 4 (להלן גם: "המבקשים") בקשה נפרדת לסילוק התביעה כנגדם על הסף - היא הבקשה שלפניי. א. טענות המבקשים בבקשה לסילוק על הסף המבקשים טוענים כי גם אם כל טענותיו של התובע (להלן גם: "המשיב") יתבררו כנכונות ופסק הדין יעניק לתובע את הסעדים המבוקשים, לא יהיה ביכולתם לקיים את פסק הדין; לפיכך, נטען, כל מטרת הוספתם של הנתבעים 4-3 היא ניסיון להפעיל לחץ פסול על הנתבעות 2-1 לקבל את תביעתו. המבקשים מפנים לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע כי האורגן המוסמך להקצות ניירות ערך של חברה הינו הדירקטוריון או ועדת השכר, אותה ממנה הדירקטוריון. הרשאה זו אינה ניתנת לאדם פרטי ומשכך אין המבקשים מוסמכים כלל להקצות ניירות ערך לתובע. יתרה מזאת, במועד המיזוג ההפוך, הסמכות היחידה להקצאת ניירות ערך הייתה נתונה לדירקטוריון אינספייר ארה"ב, כפי שניתן ללמוד מנספח 8, אותו צירף התובע. בנוסף, אינספייר ארה"ב פרסמה ביום 06.04.2011 באתר רשות לניירות ערך את דו"ח ה- 8K ובנוסף שני תשקיפים ובהם צוין במפורש כי הדירקטוריון הינו האורגן היחיד המוסמך להקצות, לקבוע את התנאים ולקבוע למי יוקצו האופציות. המבקשים אף טוענים כי כיום אינם עובדים לא באינספייר ארה"ב ולא באינספייר ישראל וכי אין בסמכותם או בכוחם, גם אם יינתן פסק דין נגדם, להשפיע על דירקטוריון אינספייר ארה"ב. כאמור, רק הדירקטוריון או ועדת השכר של אינספייר ארה"ב הם אלה שיוכלו לתת תשובה אופרטיבית ולבצע את פסק הדין, ולא המבקשים. משכך, נטען, הצו אותו מבקש התובע יהא צו הצהרתי ותיאורטי בלבד. המבקשים הפנו לפסיקה אשר קובעת כי אין לתת צווים תיאורטיים בלבד אשר אינם יכולים להפיק תועלת של ממש לתובע. המבקשים טענו לשתי עילות סילוק: היעדר עילה והיעדר יריבות. העדר עילה - המבקשים טוענים כי לא עולה מכתב התביעה כי מתקיימת עילה נגדם. לטענתם, טענות התובע הינן טענות כוללניות ואינן מכילות עובדות אשר מצדיקות הטלת אחריות אישית על המבקשים. עוד טוענים המבקשים, כי גם בהנחה ויינתן פסק דין נגדם - לא יוכלו, מתוקף תפקידם, לפעול על פי הסעדים שהתבקשו בתביעה. המבקשים טוענים כי בכתב התביעה מופיעה טענה עובדתית אחת הנוגעת למבקשים והיא מעורבותם ותפקידם בחברה. מתוקף תפקיד זה היו הם אלה שהציגו לתובע, כמו גם לשאר בעלי המניות, את החלפת מניות ואופציות חברת הבת לחברת האם כחלק מעסקת המיזוג ההפוך. התובע טוען כי באותו מעמד הבטיחו המבקשים כי האופציות ניתנות למימוש עד ליוני 2016. טענה זו הוכחשה על ידי המבקשים, ונטען עוד, כי לא ניתן למצוא לכך זכר בנספחי התביעה. עוד טוענים המבקשים כי תביעת המשיב אותם באופן אישי, מנוגדת לאבני יסוד בדיני התאגידים לפיהם החברה נהנית מאישיות משפטית נפרדת מאורגניה ואין לייחס להם פעולות שבוצעו על ידי החברה עצמה. המבקשים מפנים להלכה הפסוקה הקובעת כי על מנת להוכיח את החבות האישית של נושא משרה, יש להוכיח קיומן של פעולות אישיות ולא פעולות בשם החברה. העדר יריבות - לטענת המבקשים, בין המשיב ובינם לא קיימים יחסי יריבות. בראש ובראשונה, משום שאין בסמכותם של המבקשים להקצות את האופציות אותן הוא תובע. ההסכמים עליהם מסתמך התובע הינם הסכמים אשר המבקשים אינם צד להם כמו ההסכם עם עופר (נספח 2 לכתב התביעה), מכתב הסבת האופציות לתובע (נספח 4 לכתב התביעה) והסכם ההשקעה בין המשיב לחברת הבת (נספח 5 לכתב התביעה). משכך, טוענים המבקשים, גם בעצם העדר היריבות יש בכדי לדחות התביעה על הסף. ב. תגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף המשיב דוחה את הטענה כי על התביעה להיות מופנית רק כלפי החברות. לטענתו, בכתב התביעה מפורטות טענות המצביעות על פעולות המבקשים, אשר מטילות עליהם אחריות אישית ובהן חוסר תום לב בניהול מו"מ והתקשרות בחוזה. המבקשים הינם, לטענת המשיב, "הרוח החיה" שמנהלת את החברות ומי שהציגו בפניו את תוכנית האופציות. הם אלה שהקנו לו את האופציות ובהמשך החליטו להפסיק את ההתקשרות ולשלול מהמשיב את זכויותיו. כל אלה נעשו, לטענת המשיב, ללא החלטת דירקטוריון החברה. לטענת המשיב, הבקשה אינה מבססת טענה לחוסר עילה, שכן זו קמה רק במצב בו גם אם יתברר כי כל טענות כתב התביעה תתבררנה כנכונות, עדיין לא תתקיים עילת תביעה נגד מגיש בקשת הסילוק. המבקשים לא ביססו את טענתם לפיה גם אם כתב התביעה יתברר כנכון, לא קיימת עילה לתביעה נגדם. עוד טוען המשיב כי הטענות שהועלו על ידי המבקשים מצריכות בירור עובדתי בין כתלי בית המשפט. לא בכדי פנו המבקשים למסמכים חיצוניים לכתב התביעה - מה שמחזק את הטענה כי אין בידם אחיזה לסילוקה של התביעה על הסף. בנוסף טוען המשיב כי בניגוד להוראות תקנה 241(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), לא צורף לבקשה תצהיר. לטענתו, היעדר תצהיר התומך בטענות העובדתיות שנטענו, כמו גם בנספחים החיצוניים שהוגשו, מכרסם ביצירת התשתית הראייתית המתבקשת לקביעת ממצאים עובדתיים על ידי בית המשפט. ג. תשובת המבקשים לתגובת המשיב בתשובתם של המבקשים לתגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף נטען כי קיים, כפי שהוגדר על ידם, "כשל לוגי מהותי" בטענות המשיב. המשיב התעלם מטענתם המרכזית, לפיה גם אם וכאשר תתקבלנה טענותיו והוא אכן יזכה לסעד אותו הוא מבקש מבית המשפט - אין בסמכותם ויכולתם של המבקשים לקיים את הנדרש באותו סעד, מה שלמעשה יהפוך את פסק הדין להצהרתי ולתיאורטי, כפי שטענו בבקשה עצמה. המבקשים ביקרו את תגובת המשיב לבקשה. לטענתם, מדובר בתגובה השוטחת ניתוח אקדמי של הנושא, אך כלל לא מעלה טענות-תגובה לטענות אותן העלו בבקשה. המבקשים חולקים על טענתו של המשיב לפיה סילוקם מהתביעה יהווה שלילה של זכותו לערכאות או גריעה מ"יומו בבית המשפט". המבקשים סוברים כי די בהשארת החברות (הנתבעות 2-1) כבעלות דין בכתב התביעה, כדי להבטיח את בירור העובדות ואת האפשרות לקבלת הסעד הנדרש, ככל שכך יוחלט על ידי בית המשפט. בנוסף, ממשיכים וטוענים המבקשים כי אם וכאשר יינתן הסעד אותו מבקש המשיב - מי שיוכל לבצע את ההוראה המבוקשת בסעד יהיו החברות (הנתבעות 2-1) ולא המבקשים. המבקשים דחו את טענת המשיב כי היה עליהם לצרף תצהיר. על אף זאת, צורף לתשובה תצהירו של המבקש 2. בתצהיר זה הצביעו המבקשים, לראשונה, על שינוי נסיבות מהותי שחל לאחר מועד הגשת התביעה ואף לאחר מועד הגשת הבקשה לסילוק: לפי תצהיר זה, החל מיום 1.1.2014 חדלו המבקשים מלכהן כדירקטורים בנתבעות 2-1 וניתק הקשר בינם לבינה. 4. דיון והחלטה סמכותו של בית המשפט לסלק תובענה על הסף מוסדרת בסעיפים 100 ו- 101 לתקנות. ההלכה הפסוקה הברורה היא, כי על בית המשפט לנהוג בזהירות יתרה בבקשות לסלק תביעה על הסף וכי עליו להעדיף, ככל שהנסיבות מאפשרות, לתת לתובע את יומו בבית המשפט. כך למשל עולה מדברי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז): "סילוק תובענה על הסף- בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ע"א 2452/01‏ אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נח(1) 577). הבקשה שלפני נוגעת, כאמור, לשתי עילות סילוק: העדר עילה והעדר יריבות. אדון בהן כסדרן. א. טענת העדר עילה טענות התובע כלפי הנתבעים 4-3 נעוצות, אמנם, במצגים שלטענתו הציגו לו. אולם, הסעד המבוקש על ידיו במסגרת המרצת הפתיחה אינו מבחין בין הנתבעות 2-1 לבין הנתבעים 4-3: התביעה היא ל"סעד של אכיפה", לצו עשה ולסעד הצהרתי לפיו האופציות שברשות התובע תקפות, וזכותו לממשן. כאמור, המבקשים (הנתבעים 4-3) טוענים כי גם אם יוכח האמור בכתב התביעה בבית המשפט, אין ביכולתם לפעול על מנת לקיים הוראה המעניקה את הסעד המבוקש. לטענתם, אין הם מוסמכים להחליט בעניין האופציות או באשר לתקפן, והחלטה זו שמורה לאינספייר ארה"ב בלבד - לדירקטוריון החברה ולוועדת השכר מטעמו. הפסיקה קובעת כי "מחיקת תובענה על הסף מחמת העדר עילת תביעה תעשה במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש" (רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם, 14.04.2010). עוד נקבע כי "סילוק על הסף של תובענה הינו סעד קיצוני ובית המשפט יעשה בו שימוש במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, בהם ברור כי גם אם התובע יוכיח את מלוא טענותיו לא יוכל הוא לזכות בסעד המבוקש" (רע"א 3068/12 ש.א.מ מרכז הגז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (לא פורסם 20.06.2012) על אף הזהירות שיש לנקוט, על פי ההלכה הפסוקה, בסילוק תובענה על הסף -בנסיבות המקרה שבפניי, יש מקום לקבל את טענת המבקשים להיעדר עילה: גם אם יינתן לתובע מלוא הסעד הנתבע על ידיו ובית המשפט יורה כי האופציות שנותרו בידי התובע יומרו לאופציות לרכישת מניות בנתבעת 2 וכי ימשיכו לעמוד בתוקפן עד יום 19.6.2016 - אין דרך לאכוף הוראה זו על הנתבעים 4-3. מתצהיר הנתבע 4, שצורף לתשובה לתגובה לבקשה לסילוק על הסף, אכן עולה, כי אינספייר ארה"ב היא המוסמכת הבלעדית לקבל כל החלטה הנוגעת לאופציות שבידי התובע ולהמשך ההתקשרות עמו. יתרה מזאת, מן התצהיר האמור עולה עוד כי מאז 1.1.2014 חדלו הנתבעים 4-3 לכהן כדירקטורים בנתבעת 1 או בנתבעת 2, ואין להם כל קשר עמן או יכולת להשפיע - אף לא באמצעות הצבעה בדירקטוריון - על החלטותיהן בעניין האופציות או בכל עניין אחר. התובע לא ביקש לחקור את הנתבע 4 על האמור בתצהירו, אף לא לאחר שבית המשפט הודיע כי החלטה בבקשה תישלח לצדדים. מכאן, שאין התובע חולק על העובדות המפורטות בתצהיר, לרבות ובפרט על ההצהרה לפיה הנתבעים 4-3 אינם משמשים עוד כדירקטורים בנתבעות 2-1. לאור המסקנה, כי אין ביכולתם של הנתבעים 4-3 להשפיע על קבלת החלטות הנתבעות 2-1 בעניין האופציות, יש מקום לקבל את הבקשה ולסלק את התובענה הנוכחית שהוגשה, כלפי הנתבעים 4-3, מן הטעם של היעדר עילה. עם זאת, נוכח העובדה שבמועד הגשת התביעה, ואף במועד הגשת בקשת הסילוק, כיהנו הנתבעים 4-3 דירקטורים באינספייר ארה"ב, הפניית התביעה גם כלפיהם הייתה סבירה; אין לקבל את טענת הנתבעים 4-3 לפיה שורבבו לתביעה במטרה פסולה של ניסיון להפעלת לחץ. ב. טענת העדר יריבות בסעיף 47 לחוק החברות קבע המחוקק כי "פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה". יחד עם זאת נקבע בסעיף 54(א) לחוק החברות כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס". היריבות הנטענת ביחס לנתבעים 4-3 נובעת, כאמור, מטענות התובע לפיהן הנתבעים 4-3 אחראים למצגים שונים שנעשו כלפיו, לפיהם האופציות עומדות בתקפן עד יוני 2016, וכן אחראים הם לחזרתה של אינספייר ישראל מהתחייבויותיה ולשלילתה את זכותו למימוש האופציות. לחברה אישיות משפטית נפרדת ונושא המשרה שפועל מטעמה של החברה לא יישא באחריות אישית. אולם, עקרון זה אינו חל במקרים של ביצוע עוולה נזיקית או עבירה פלילית על ידי נושא המשרה; במקרים אלו, תקום לנושא המשרה חבות אישית ונפרדת מזו של החברה. ראו, למשל, פסק דינו של כב' השופט אור בע"א 4612/95 מתתיהו ואח' נ' שטיל ואח', פ"ד נא(4) 769): "נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין עוולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין". אחריות אישית של נושא משרה עשויה לצמוח גם בגין עילות הנובעות מדיני החוזים; כך, למשל, עשויה להישמע הטענה כי נושא משרה חב בחבות אישית בגין הטעיה, חוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה או חוסר תום לב בקיום חוזה על ידי החברה. ראו, למשל, עא 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ מיום 20.10.09: "...הפרת חוזה על ידי חברה עלולה לגרור בעקבותיה הטלת אחריות אישית על האורגן הפועל בשמה ואשר אחראי להפרה, כאשר הלה נהג בחוסר תום לב". אין מקום לקביעה פוזיטיבית לפיה לא קמה יריבות בין התובע ובין הנתבעים 4-3. אם ייטענו טענות התובע בדבר מצגים מטעים, התנהלות בחוסר תום לב והפרת התחייבויות (טענות המופיעות בכתב התביעה הנוכחי) בתביעה כספית, תוך כריכתן בטענה לקיומו של נזק - יהיה בהן, לכאורה לפחות, כדי ליצור יריבות ממשית בין התובע ובין הנתבעים 4-3. לעומת זאת, בתובענה לסעד הצהרתי - כתובענה שלפניי - אין ביריבות-לכאורה זו כדי להקים לתובע עילה, שכן אין היא יוצרת תשתית להענקת הסעד המבוקש, שאי אפשר לתיתו באמצעות מתן הוראה לנתבעים 4-3 (כאמור לעיל, במסגרת הדיון בטענה להיעדר עילה). ג. סיכום הבקשה לסילוק התובענה על הסף כלפי המבקשים, מתקבלת, מן הטעם של היעדר עילה. עם זאת, נוכח היות המבקשים דירקטורים בחברות במועד הגשת כתב התביעה, ואף במועד הגשת הבקשה לסילוק על הסף, אין צו להוצאות. תום לב