תיארה את המוצרים כמוצרי "שוקולד", בעוד שעל-פי תקן ישראלי 36, שעניינו מוצרי שוקולד, ותקן ישראלי 1145, שעניינו סימון מזון ארוז מראש, לא היתה היא רשאית לעשות כן. 3. המוצרים נשוא בקשת האישור הם למעשה מוצרים "בטעם שוקולד", ולא מוצרי "שוקולד", ולפיכך, כך לטענת התובע, בתיאורם של המוצרים הללו כמוצרי "שוקולד" יש משום הטעיה של הצרכן. 4. עוד נטען בבקשת האישור, כי כיתוב "שם המזון" על גבי אריזת המוצרים נשוא בקשת האישור - הוא קטן במידה מסוימת ביחס לנדרש על-פי תקן ישראלי 1145, דבר שיש בו, לטענת התובע, משום הטעיה של הצרכן להעדיף מוצרים אלה על-פני מוצרים דומים אחרים. 5. התובע טען, כי נגרמה לו ולחברי הקבוצה בשל מעשיה הנטענים של הנתבעת עוגמת נפש רבה, והוא תובע את מלוא עלות המוצרים שהוא רכש, וכן רכשו חברי הקבוצה בשנים 2005 עד 2012, כשהוא מעריך את סכום התביעה ב-228 מיליון ₪. ד. ביום 20.1.2013 הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשת האישור. בתמצית, נטען בתגובת הנתבעת: 1. המילה "שוקולד" בשמות המוצרים נשוא בקשת האישור מופיעה מתחת לשם המקובל ובאותיות קטנות ממנו, ונועדה לשמש כאינדיקציה לטעם המוצר, והיא אינה חלק מן השם המקובל של המוצר. כמו כן, על אריזת המוצרים מצוין במקום אחר "מעדן חלב בטעם שוקולד". 2. בחלק נכבד מן התקופה שלגביה הגיש התובע את בקשת האישור, הופיע הכיתוב "בטעם שוקולד" מתחת לשם המקובל על גבי אריזות המוצרים נשוא בקשת האישור. 3. הקבוצה התובעת, כפי שהגדיר אותה התובע, אינה הומוגנית, וחבריה אינם ניתנים לאישור. לא ניתן להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשיה הנטענים של הנתבעת לבין נזקו של כל חבר קבוצה, ככל שנגרם כזה. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כלל קיומו של נזק לחברי הקבוצה. 4. נזקו של כל חבר קבוצה הוא מינורי ביותר, אינו ראוי לפיצוי, והוא בבחינת "מעשה של מה בכך". 5. תקן ישראלי 36, שעניינו שוקולד, אינו חל על המוצרים נשוא בקשת האישור, שהם מעדני חלב, שכן הוא חל על שוקולד בלבד. זאת ועוד, סעיף 104 של תקן 36, אינו רשמי, ולפיכך האיסור המתואר בסעיף זה (לפיו, אין לכנות מוצרים שהתקן אינו חל עליהם בשם "שוקולד") אינו מחייב. משכך, לא בוצעה כל הטעיה מצד הנתבעת, ולא הופרו אי אילו הוראות של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. 6. לתובע לא עומדת עילת תביעה אישית, ולא התקיימו התנאים המצטברים המנויים בחוק תובענות ייצוגיות, הנדרשים לשם אישורה של תובענה כתובענה ייצוגית. ה. ביום 17.2.2013 הגיש התובע תשובה מפורטת לתגובת הנתבעת. ו. בדיון שנערך בפניי ביום 26.2.2013, ביקשו הצדדים כי תינתן להם שהות לצורך קיום מגעים ביניהם, ומשכך קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 20.3.2013. הואיל ולא הושגה הסכמה בין הצדדים, התיק נקבע ליום 5.6.2013, לצורך שמיעת המצהירים מטעם שני הצדדים. ז. בישיבה שהתקיימה ביום 5.6.2013, לאחר שנחקר התובע על תצהירו, ביקשו הצדדים שהות על מנת לבחון האם באפשרותם להגיע להסדר. לאחר התייעצות, הגיעו הצדדים למִתווה מוסכם, לפיו התובע יסתלק מבקשת האישור, הכיתוב על המוצרים נשוא הבקשה יתוקן, תינתן תרומה לעמותות העוזרות לנזקקים, התובע יזכה לגמול, ובא כוחו לשכ"ט עו"ד. ח. ביום 9.6.2013 הודיעו הצדדים, כי הוסכם ביניהם שתוגש בקשה לאישור הסדר פשרה ולא בקשת הסתלקות. ט. ביום 12.6.2013 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית. במסגרת ההסדר המוצע, הוסכם: 1. הנתבעת, לפנים משורת הדין, תקבל על עצמה, בתוך חמישה חודשים מחתימת הסדר הפשרה, לשנות את הכיתוב על גבי אריזת המוצרים, כך שהמילה "בטעם" תופיע לפני המילה "שוקולד", בכל מקום על גבי האריזה שבו תירשם המילה "שוקולד", וזאת בגופן בעל גודל זהה. שם המוצרים יכלול את המילה "בטעם" כל עוד הנתבעת מייצרת ומוכרת את המוצרים נשוא בקשת האישור, הכוללים את הרכיבים הקיימים במוצרים במועד הגשת בקשת האישור. 2. בתוך 24 חודשים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, תתרום הנתבעת לנזקקים מוצרי חלב שלה בשווי של 150,000 ₪ (לפי מחיר לצרכן, כולל מע"מ, וכולל עלות הובלה) באמצעות עמותת בית התבשיל - טוב וחסד (ע"ר) מס' עמותה 580371987, הפועלת לחלוקת מזון וארוחות יומיות לנזקקים במגדל העמק. המוצרים שייתרמו, יהיו בעלי תוקף, של לכל הפחות, 10 ימים לאחר מועד מסירתם. י. בהסדר הפשרה המוצע, נכתב כי הקבוצה התובעת תכלול את כל מי שרכש את המוצרים בתקופת התביעה, דהיינו, החל מיום 3.7.2005 ועד לתום המועד הנקוב בסעיף 4.3 להסדר הפשרה, שהוא המועד עד אליו ניתן להגיש התנגדות להסדר הפשרה (דהיינו, 45 ימים ממועד פרסומה של ההודעה בדבר הגשת הסדר פשרה). הואיל וההודעה בדבר הסדר פשרה פורסמה ביום 16.6.2013, הרי שתום תקופת התביעה הוא 31.7.2013. יא. הומלץ בהסדר הפשרה, כי הנתבעת תשלם לתובע גמול בסכום של 45,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד לב"כ התובע בסכום של 90,000 ₪ בצירוף מע"מ. יב. טוענים הצדדים, כי אמנם קיימת ביניהם מחלוקת לגבי הנזק הנטען, שנגרם, לפי הנטען, לתובע ולחברי הקבוצה התובעת, כאשר לגישת התובע נגרם נזק ולגישת הנתבעת לא נגרם כלל נזק. אולם, הצדדים סבורים, כי בפיצוי המגולם בתרומה לנזקקים, ובשינוי אריזת המוצרים באופן שיש בו כדי להסיר את העוולות הנטענות על-ידי התובע, יש כדי להביא תועלת משמעותית לציבור, ולפיכך, הסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת לסיומו של ההליך. יג. בהחלטתי מיום 12.6.2013, הוריתי כי הנתבעת תפרסם הודעה בדבר הגשת הסדר הפשרה בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית (לפי הנוסח שצורף כנספח ב' להסדר הפשרה). העתקי ההודעות שפורסמו, הוגשו לתיק בית המשפט ביום 16.7.2013. כמו כן, הוריתי לבאי כוחם של הצדדים להמציא את הבקשה לאישור הסדר פשרה על נספחיה (כולל הסדר הפשרה המוּצע ונוסח ההודעה שפורסמה), העתק התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית, ליועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), לממונה על הגנת הצרכן, וכן למנהל בתי המשפט. יד. עוד נקבע במסגרת ההחלטה הנ"ל מיום 12.6.2013, כי היועץ המשפטי לממשלה (באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)), הממונה על הגנת הצרכן, וכל מי שנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הסדר הפשרה, כמו גם רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת בקשת האישור או התובענה הייצוגית, רשאים להגיש לבית המשפט את עמדתם ביחס לבקשה לאישור הסדר פשרה בתוך 45 ימים ממועד פרסום ההודעה בדבר הגשת הסדר הפשרה. טו. לאחר מספר הארכות, הוגשה ביום 15.9.2013 העמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, לפיה היועץ המשפטי לממשלה אינו מתנגד לאישור הסדר הפשרה, והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתוֹ של בית המשפט. יחד עם זאת, מעיר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מספר הערות בדבר הסדר הפשרה המוּצע: 1. בניגוד לטענת הנתבעת, סעיף 104 של תקן ישראלי 36 מחייב את הנתבעת, בהתאם להוראת סעיף 2(ג) של צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998. לפיכך, אין לכנות מוצרים שתקן 36 אינו חל עליהם (כשאין מחלוקת כי המוצרים נשוא התובענה אינם מוצרי שוקולד) בשם "שוקולד". לפיכך סבור היועץ המשפטי, כי התחייבות הנתבעת לתקן את אריזת מוצריה אינה משום הטבה לחברי הקבוצה, כיוון שמדובר על חובה על-פי דין המוטלת על הנתבעת ללא קשר להסדר הפשרה המוּצע. 2. הנתבעת אינה רשאית לזקוף את התרומה האמורה בהסכם הפשרה המוּצע כתרומה פילנטרופית שלה, ואין התרומה מזכה אותה בזיכוי מס בהתאם לסעיף 46 של פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], שכן המדובר בכספים של חברי הקבוצה (חלף פיצוי) ולא של הנתבעת. 3. הסכומים המומלצים כגמול לתובע וכשכר טרחת עורך דין לבא כוחו גבוהים יתר על המידה. ככל שבית המשפט ימצא לנכון להפחית סכומים אלה, אין מקום לאפשר לנתבעת ליהנות מהפחתה זו, אלא מן הראי להוסיף סכומים אלה לשווי המוצרים שיימסרו לעמותה. טז. ביום 29.9.2013 הגיש ב"כ התובע את תגובתו ביחס לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הוא תומך בתגובת היועץ המשפטי, למעט האמור ביחס לגמול לתובע ושכ"ט עו"ד לבא כוחו. יז. ביום 7.10.2013 הגיש ב"כ הנתבעת את תגובתו ביחס לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. בתגובתו טוען ב"כ הנתבעת, כי טענת היועץ המשפטי, לפיה סעיף 104 לתקן ישראלי 36 הוא רשמי ומחייב את הנתבעת - היא טענה שגויה, שכן ביום 3.11.1998 פִרסם הממונה על התקינה הודעה בדבר פקיעת תוקפו הרשמי של סעיף 104 בתקן ישראלי 36. ממשיך וטוען ב"כ הנתבעת, כי גם אילו היה סעיף 104 של תקן 36 בבחינת סעיף רשמי, הרי שסעיף זה אוסר על כינוי מוצרים שהתקן אינו חל עליהם בשם "שוקולד", ואולם הנתבעת אינה מכנה את מוצריה נשוא התובענה בשם "שוקולד", אלא בשם "מעדן הגולן", או "מעדן שטראוס", והמילה "שוקולד" מופיע מתחת לכינוי רק לצורך ציון הטעם ולא כחלק מן הכינוי. עוד טוען ב"כ הנתבעת, כי סוגיית המיסוי אינה רלוונטית לדיון בתובענה הייצוגית, ומכל מקום, הנתבעת תפעל על-פי הדין. יח. לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, בתצהירים שצורפו לבקשה לאישור הסדר הפשרה, בבקשת האישור ובתובענה, בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ובטיעוניהם של הצדדים ביחס לעמדת היועץ המשפטי, סבורני שיש להורות על אישור הסדר הפשרה. יט. סעיף 19(א) של חוק תובענות ייצוגיות קובע: ”בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.“ עוד קובע סעיף 19(ב)(1) לחוק: ”בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.“ בענייננו סבורים הצדדים, כי אין צורך במינוי בודק, שכן במקרה דנן אין חשש של ממש כי אישור הסדר הפשרה עלול להיות כרוך בפגיעה ממשית בגורם בעל עניין לגיטימי בהליך הייצוגי, ולדעתם מינויו של בודק עשוי לסרבל ולהאריך שלא לצורך את הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה. כ. לעניין סוגיית מינוי בודק, יפים דברים שכתבה כב' השופטת (בדימוס) א. פרוקצ'יה (בדעת הרוב) ברע"א 8479/02 ד"ר תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.2008), אליהם הפנו ב"כ הצדדים במסגרת הבקשה לאישור הסדר פשרה: ”... אינני מוציאה מכלל אפשרות כי הפרשנות המשפטית הראויה להוראות החוק בענין התנאים לאישורו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית אמורה להביא לתוצאה כי הפעלתן כפופה לשיקול דעת שיפוטי, ומכוונת למקרה שבו נדרש כלי-עזר בידי בית המשפט לצורך בדיקת הצעת פשרה כאשר עולה חשש של ממש כי אישורה עלול להיות כרוך בפגיעה ממשית בגורם בעל ענין לגיטימי בהליך הייצוגי.“ כא. בנוסף, אני מפנה לדברים שכתבה כב' השופטת מ. נד"ב בת"צ (מחוזי מרכז) 2764-03-10‏ גמליאל נ' מדינת ישראל, בפיסקה 23 (19.3.2012): ”בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק: "מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי יישמרו האינטרסים של הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות. דהיינו - לודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בהתחשב במטרות החוק.... ... בנסיבות אלה שלפני בית המשפט קיים בסיס רלבנטי לבחינת סבירות הסדר הפשרה, ומאחר והשיקולים לאישור הסדר הפשרה הם משפטיים, לא מצאתי מקום למנות בודק.“ כב. דהיינו, תפקידו של הבודק הוא לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, במקרה בו נדרש לבית המשפט כלי עזר לבדיקת סבירותו והוגנותו של הסדר הפשרה, כדי להסיר את החשש לפגיעה ממשית בחברי הקבוצה התובעת. סבורני, כי חשש זה אינו מתעורר בענייננו, שכן בנסיבות הליך זה, לצורך בחינת פרטי הסדר הפשרה המוּצע לא נדרשת מומחיות מקצועית כלשהי, אלא השיקולים לבחינת אישורו של הסדר הפשרה בענייננו הינם משפטיים גרידא. כג. זאת ועוד, מינוי בודק בשלב זה, עשוי לסרבל ולהאריך את הדיון בהליך, וזאת כפי שכתבה כב' השופטת ע. ברון בת"א (מחוזי ת"א) 2624/06 אפשטיין נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, בפיסקה 19 (23.2.2009): ”בימים אלה, שבהם אנו עדים להתגברות המודעות למכשיר התובענה הייצוגית ולריבוי הבקשות לאישור תובענות ממין זה המוגשות לבתי המשפט - יש חשיבות מיוחדת להבטחת יעילות הדיון בבקשות אלה, ובמסגרת זו אף להבטחת יעילותו של המנגנון לאישור הסדר פשרה בידי בית משפט. המלצה על מינוי בודק או פריסת "רשת ביטחון" כפי שביקש היועץ המשפטי לממשלה לעשות, מקום שברור כי אלה מיותרות כבמקרה דנן - יש בהן, אם בית המשפט ישעה להן, כדי לסרבל ולהאריך שלא לצורך את הדיון בבקשות לאישור הסדרי פשרה ראויים, ולהכביר הוצאות מיותרות על הצדדים.“ (ההדגשה שלי - י.ג.) לפיכך, אינני מוצא לנכון להורות על מינוי בודק בענייננו. כד. באשר לפער בין הסעד שנתבע לבין שווי הסעד במסגרת הסדר הפשרה: הסכומים שננקבו בבקשת האישור היו מבוססים על תחשיב שערך ב"כ התובע, על בסיס הנחות, שלא הוצבה כל תשתית לעניין נכונותן לגבי כלל חברי הקבוצה, אלא התובע הניח כי נזקם של כל חברי הקבוצה זהה. זאת ועוד, התובע עתר להשבת כל הסכומים ששולמו בגין המוצרים נשוא התובענה במהלך השנים 2005 עד 2012, בעודו מניח כי כל חברי הקבוצה לא היו רוכשים את המוצרים, אילו היו יודעים שהם אינם מוצרי "שוקולד", כי אם "בטעם שוקולד" בלבד. הנחה זו אינה מבוססת, ומכל מקום, הדעת נותנת כי לחברי הקבוצה היתה הנאה כלשהי מצריכת המוצרים. זאת ועוד, ייתכן כי חלק לא מבוטל מחברי הקבוצה יהא אדיש להבחנה בין מוצר "שוקולד" לבין מוצר "בטעם שוקולד". משכך, סעד בדמות השבת כל הסכומים ששולמו בגין המוצרים אינו מידתי. כה. משכך, סבורני כי התחייבותה של הנתבעת לשנות את הכיתוב על אריזת המוצרים נשוא התובענה, כך שהמילה "בטעם" תופיע לפני המילה "שוקולד", בכל מקום על גבי האריזה שבו תירשם המילה "שוקולד", וזאת בגופן בעל גודל זהה, וכן תרומת מוצרי חלב לנזקקים, הם בגדר סעד ראוי לחברי הקבוצה, וזאת גם בשים לב לקושי באיתור חברי הקבוצה. כו. לא דוּוח כי התקבלו התנגדויות מצד הציבור להסדר. כז. הנתבעת בתגובתה לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, טוענת כי טענת היועץ המשפטי, לפיה סעיף 104 לתקן ישראלי 36 הוא רשמי ומחייב את הנתבעת - היא טענה שגויה, שכן ביום 3.11.1998 פִרסם הממונה על התקינה הודעה בדבר פקיעת תוקפו הרשמי של סעיף 104 בתקן ישראלי 36. כח. אין בידי לקבל טענתה זו של הנתבעת. אציין, שהיועץ המשפטי לממשלה בעמדתו לא טען כי סעיף 104 של תקן 36 הוא רִשמי, אלא הוא טען כי סעיף זה מחייב את הנתבעת מכוח סעיף 2(ג) של צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998. כט. אוסיף: אכן, כטענת הנתבעת בוטלה, ביום 3.11.1998, בין היתר, הרשמיות של סעיף 104 לתקן ישראלי 36. אולם, בצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998, שפורסם ביום 26.11.1998, דהיינו, לאחר ביטול הרשמיות של סעיף 104 לתקן ישראלי 36, נקבע בסעיף 2(ג): ”מוצר מזון לא יסומן בשם או בכינוי כאמור בטור א' לתוספת או בשם או בכינוי דומים, אלא אם כן מתקיימים בו אלה: (1) הוראות התיאור שבסעיפים או בסעיפי המשנה, הישימים לפי הענין, בטור ד' לתוספת של התקן הישראלי המפורט בטור ב' לצדו; (2) הוראות המשקל לאחר סינון כמפורט בטור ה' לצדו.“ (ההדגשה שלי - י.ג.) בתוספת לצו, נקבע, בין היתר: טור א' טור ב' טור ג' טור ד' טור ה' שוקולד, שוקולד מריר, שוקולד מריר מעולה, שוקולד חלב, שוקולד חלב מעולה, שוקולד חלב עם תכולת חלב גבוהה, שוקולד חלב עתיר חלב, שוקולד לבן, שוקולד לבן מעולה - רגיל, לציפוי, לבישול או לאפייה; שוקולד עם... (בציון התוספת), שוקולד ממולא (בציון המילוי) ת"י 36 - שוקולד - שבט התשנ"ו (ינואר 1996) 105 - מיון וכינוי, 109 - סימון (למעט המילים "לפי אחד הערכים המפורטים בסעיף 202" שבסעיף 109.3); משקל נקי למעשה 103 - הגדרות; 104 - איסור הטעיה; 105 - מיון וכינוי; 106 - חומרי מוצא; 107 - תוספות; 201 - דרישות כלליות; 205 - דרישות הרכב. דהיינו, אין לסמן מוצר מזון, בין היתר, בשם "שוקולד", אלא אם כן הוראות התיאור שבטור ד' של התקן המצוין בטור ב' מתקיימות לגביו. ההוראות שבטור ד', לגבי "שוקולד" כוללות את הוראת סעיף 104 של תקן ישראלי 36. מכאן, שהוראה זו מחייבת מכוח הצו, גם לגבי שימוש בכינוי "שוקולד", הגם שרשמיותה הוסרה (וזאת בשים לב לכך שהצו הוּחק, ביום 26.11.1998, דהיינו, 23 ימים לאחר ביטול רשמיות סעיף 104 של תקן ישראלי 36 ביום 3.11.1998). הוראת סעיף 104 של תקן ישראלי 36 קובעת: ”אין לכנות מוצרים שהתקן אינו חל עליהם, בשם "שוקולד". למרות האמור לעיל, אפשר לכנות בשם "שוקולד" גם מוצר המוגדר בסעיפי המשנה: 103.1 - 103.4, שמרכיב הסוכרוז בו הוחלף בחלקו או במלואו, בסוכרים או בחומרי המתקה או בממתיקים אחרים.“ ל. עם זאת, לא הוכרעה השאלה - האם האופן בו נהגה הנתבעת לגבי המוצרים נשוא התובענה, כך שהיא כתבה את המילה "שוקולד", או "שוקולד מריר" בגופן קטן יותר מתחת לכיתוב "מעדן הגולן", או "מעדן שטראוס", מהווה הפרה של סעיף 104 הנ"ל. טענת הנתבעת היא שהמילה "שוקולד" המופיעה בגופן קטן יותר אינה חלק מכינוי המוצר. יש איפוא תועלת בהתחייבותה של הנתבעת לתקן את הכיתוב, שכן שאלה זו טרם הוכרעה. לא. נוכח המפורט לעיל, נראה לי, כי הסדר הפשרה שאישורו מבוקש הינו הסדר ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין, ושוכנעתי כי סיום ההליך בהסדר פשרה זה הינו הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. לב. באשר לשיעור הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו: לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, את המלצת הצדדים בעניין, ואת הערת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה, סבורני שניתן לומר כי סכומים אלה הינם על הצד הגבוה. אולם, לא ראיתי מקום להתערב בסכומים עליהם הסכימו הצדדים, וזאת היות ובסופו של יום, ההתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת במסגרת הסדר הפשרה, תבאנה לתועלת לא מבוטלת לכלל הציבור. לג. הנתבעת תשלם לתובע גמול בסכום כולל של 45,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד לבא כוחו בסכום של 90,000 בצירוף מע"מ, וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה, בכפוף לתנאים שצוינו בסעיף 11 של הבקשה לאישור הסדר פשרה (פיסקה 4.8 של הסדר הפשרה). לד. בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, על הצדדים לפרסם הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה, וזאת בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית. נוסח ההודעה יתואם בין הצדדים, ויועבר לאישור בית המשפט לא יאוחר מיום 6.11.2013. הודעה זו תפורסם, כאמור, בתוך 10 ימים מעת שתאושר על-ידי בית המשפט. בעלות פרסום ההודעה תישא הנתבעת. המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים: 1. ב"כ התובע, עו"ד גולן משעלי, רמת ישי. 2. ב"כ הנתבעת, עו"ד חיים פרוכטר, חיפה. בנוסף, מתבקשת המזכירות לשלוח את העתק פסק הדין, בצירוף העתק הסדר הפשרה על נספחיו, למנהל בתי המשפט, לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות. מוצרתקן (מכון התקנים)