א. הוגשה תביעה לביטול פסק דין אזרחי חלוט בשל טענות לתרמית. ככלל, ביטול כזה הוא מהלך חריג ונדיר ביותר (ראו למשל ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (25.2.10), שם אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לא נענה לתביעה לביטולו של פסק דין חלוט). ב. במקרה דנן לא קמה עילה ואין כל הצדקה למהלך חריג כנ"ל. די לעניין זה בכך שהחשבוניות אשר עליהן מבוססות הטענות שבתובענה הנוכחית היו ידועות למבקש כבר בתחילת שנת 2006, בשלב שבו הוגשה הבקשה לתיקון פסק הבוררות, וממילא גם בהליך שבו אושר פסק הבוררות. במצב דברים כזה אין מאפשרים גלגול נוסף לאחר קיומו של פסק דין חלוט. ג. בפסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון נאמר, בין היתר, לגבי אותו מקרה כי "במצב דברים זה, בו חל שיהוי של לפחות שנתיים מהיום בו התעוררו חשדותיו של המערער בדבר זיופים ועד להגשת תביעה לביטול פסק הדין, דומני כי אין מקום להיעתר לבקשה זו" (סעיף 34 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל, שאליו הצטרפו יתר חברי ההרכב; וראו גם דברי כב' השופט ריבלין בהסכמתו שם). במקרה דנן היו למבקש לא רק חשדות אלא אף ידיעה בפועל על אודות החשבוניות שעליהן הוא מבסס את התובענה הנוכחית כבר בתחילת שנת 2006, בשלב שבו הוגשה הבקשה לתיקון פסק הבוררות. השיהוי שבו מדובר משתרע על פני למעלה משש שנים (!). נמצא שגם מטעם זה דין התובענה דנן להידחות. ד. העובדה שפסק הדין שביטולו מתבקש מתייחס להליך בוררות מצמצמת עוד יותר את הסיכוי שיתאפשר ביטולו. זאת לנוכח העולה מסעיף 27(ג) לחוק הבוררות, הקובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר". אמנם מבחינה טקטית המבקש אינו עותר במישרין לביטול פסק הבוררות, אלא עותר לכך בעקיפין, באמצעות בקשה לביטול פסקו של בית המשפט שאישר את פסק הבוררות, אך לנוכח התוצאה הזהה של שני הליכים כאלה ובכלל, יש בהוראה זו כדי לחזק את תוצאת ההליך דנן (וראו מהעת האחרונה רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי, פס"ד מ-25.7.13, סעיף 12). ה. במקרה דנן מערכת היחסים המשולשת (מבקש-משיב-ליבר), אשר במסגרתה הוציא המשיב חשבוניות לחברה של ליבר בגין עבודות שבוצעו בבית המבקש, מציבה סימני שאלה לגבי כשרות התנהלותם של הצדדים. במצב עניינים זה קיים גם שיקול ציבורי שלא להעניק שירותים משפטיים חריגים על חשבון הציבור בכללותו. עם זאת, גם ללא שיקול זה יש להגיע לאותה תוצאה. ו. לסעד החלופי שעניינו תיקון הסכומים שנקבעו בפסק הבוררות בוודאי שאין מקום ובסיס, ובכלל זה לנוכח העובדה שמתבקש תיקון מהותי (ולא של טעות סופר) ובמועד מאוחר ביותר. 10. כאמור, השורה התחתונה היא כי התובענה נדחית. 11. המבקש ישלם למשיב - עבור כל הקשור בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד גם יחד - סכום כולל של 8,000 ש"ח. פסק דין חלוטביטול פסק דיןתרמית