נתבקש להורות לרשם החברות למנוע כל רישום ביחס לחברה המבקשת, אלא אם יקבל לכך את הסכמת המבקש 2 מראש ובכתב, באימות על ידי ב"כ המבקש שפרטיו בכותרת. עוד התבקש צו עשה שיורה לרשם החברות לבטל באופן מיידי את הפעולות והרישומים שנעשו על ידי רשם החברות ביום 8.7.12 ובכל מועד אחר בהסתמך על המסמכים שהוגשו לרשם החברות ביום 3.7.12 על ידי המשיבים 1-2 או מי מטעמם. כמו כן נתבקש היתר לפיצול סעדים, וחיוב המשיבים בהוצאות המשפט. הרקע לבקשה זו היא פעולת העברה שבוצעה לגבי מחצית מניות המבקש בחברה המבקש, שהועברו למשיב 1 לפי מסמכים באימות המשיב 2, אשר עליה הודיע רשם החברות לרואה חשבון החברה, בעקבות מקרה קודם שבו הועברו מניות החברה לאדם אחר, אשר בגינו ניתן פסק דין קודם. אין ספק, שפעולת העברה זו לא היתה אמיתית. המשיב 1 לא רכש את מחצית מניות החברה. כל המשיבים הסכימו למתן צו מניעה, להורות לרשם החברות למנוע כל רישום, וליתן צו עשה נגד המדינה. לפיכך, ניתנים בזאת צווים כמבוקש. המשיבים 1 ו- 3 התנגדו לפיצול סעדים, בטענה שלא נגרם כל נזק. אכן, כפי שעולה מתצהירו של המבקש, וכפי שעולה מעדותו ביום 23.6.13, אין הוא יודע על שום נזק שנגרם למבקשים. אני דוחה את טענת ב"כ המבקשים שהסיבה שאין למצוא בתצהירו ראיות על נזקים היא שהתצהיר נערך סמוך לאירוע ההעברה והרישום. גם היום, כשנה לאחר שנערך התצהיר, לא ידע המצהיר המבקש להצביע על כל נזק שנגרם לו או לחברה המבקשת, מלבד הוצאות איתור ומסירה של התובענה, שהם בכלל הוצאות משפט. ב"כ המבקשים ביקש פיצול סעדים לגבי נזקים או פעולות שבוצעו כתוצאה מאותו מעשה מירמה ושלא ידועים נכון לרגע זה למבקשים. הגעתי למסקנה שיש לצמצם יותר את ההיתר שאני עומד לתת, כך שיחול רק על נזקים או פעולות שלא ניתן היה לדעת עליהם עד היום. על כן, ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים לגבי נזקים כתוצאה מאותו מעשה של העברת הרישום על שם המשיב 1, שאינם ידועים ולא ניתן היה לדעת עליהם עד עתה. מכאן לשאלת הוצאות המשפט. אין מקום לפסוק למבקשים את הוצאות האיתור והמסירה למשיב 1, ואין אף אחד מהמשיבים שראוי להטיל את ההוצאה עליו. היתה זו אחריות המבקשים לגרום למסירה לכתובתו הנכונה של המשיב 1. אין להם להלין אלא על עצמם על כך שהיה צורך לקבוע ישיבות נוספות על מנת לאפשר איתור המשיב 1. הדיון בהוצאות יצטמצם רק להוצאות בשל עצם הגשת התובענה לבית המשפט והצורך בדיון בה. המשיב 1 טען שאין לו יד ורגל במעשה המירמה שלפיו הועברו מניות המבקש על שמו. הוא לא היה שותף למעשה זה, אינו מכיר את עורך הדין המדובר, וגם המשטרה שחקרה אותו לא מצאה עילה להעמידו לדין. המבקשים לא ביקשו לחקור את המשיב 1, ועל כן גירסתו לא נסתרה. המשיב 1 לא היה חייב להגיש כתב תשובה, לפי התקנו שהיו נהוגות בעת הגשת התובענה, וכאשר הומצאה לו התובענה עם ההזמנה לדיון, הגיש כתב תשובה בו הסכים לסעד המבוקש, והתייצב לדיון. אין עילה לחייבו בתשלום הוצאות המשפט. הוא לא ביקש הוצאות משפט לעצמו. המשיב 2 לא הופיע לדיון, אך הגיש כתב תשובה ביום 23.8.12, 15 ימים לאחר הגשת התובענה, בה טען שלא חתם ולא טיפל בהעברת המניות, חתימתו וחותמתו מזויפים, ואין לו התנגדות למתן הצווים כמבוקש. גירסתו לא נסתרה. איני מוצא עילה לחייבו בתשלום הוצאות המבקשים. המשיב 3, רשם החברות, לא הגיש כתב תשובה, אלא הסתפק בהבעת עמדתו בעל פה בעת הדיונים, שלכולם הופיע. צו המניעה שהתבקש בסעד ראשון אינו מכוון אליו כלל. ב"כ המשיב 3 הודיע כבר בעת הדיון בצו המניעה הזמני, שיכבד כל צו שייורה לרשם החברות לבטל שינוי שנעשהבמירמה. המשיב 3 התנגד למתן צו מניעה קבוע, משום שרישום צו מניעה ברשם החברות אינו אפשרי, שכן הרישום ברשם החברות דקלרטיבי בלבד, ולא כמו ברישוי מקרקעין. מה שקובע הוא הרישום בספרי החברה, ורישום שונה במשרדי רשם החברות יכול להביא להטעיית הציבור. ב,כ המבקשים טען שאילו רשם החברות היה מבצע את תפקידו כראוי, לא היו צריכים להיות כאן. היתה זו רשלנות של הפקיד שעסק ברישום. השופט ד"ר עדי זרנקין, שהכריע בנושא צו המניעה הזמני, קבע שלמרות הספק בדבר היות הדבר אפשרי, לאור נסיון העבר, מאחר שמדובר בתופעה חוזרת, הוא מורה לרשם החברות להימנע מביצוע שינוי ברישום ללא מתן הודעה מוקדמת לב"כ המבקשות. נושא זה, של היות הרישום דקלרטיבי בלבד, עלה שוב בדיון בפני. המבקש העיד שלא יכול להיות שהרישום הוא דקלרטיבי אם הרשם מבקש מאזנים. ב"כ המשיב 3 לא יד להשיב על כך, אבל אין קשר בין דרישת מאזנים, במידה שהיא קיימת, לבין היות הרישום דקלרטיבי. רשם החברות מצווה לרשום מה שצווה לרשום על פי החוק והתקנות, ולהמנע מלדרוש דרישות שאינן נחוצות לרישום שהוטל עליו על ידי החוק והתקנות. הוצגה בפני גם החלטתו של כבוד השופט כבוב מבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק 3383-02-12 שם קבע שלמרות שהרישום הוא דקלרטיבי, יש לרשום את עיקול המניות ברשם החברות, למעשה משום שאין מקום אחר לרשום אותו. לא אעמוד על ההבדלים בין הנושא שבו דן השופט כבוב לבין הנושא שבדיון לפני, ולא אעסוק בהבדלי ההשקפות האפשריים בינינו. אני שב וקובע, כי הרישום ברשם החברות הוא קלרטיבי, והרישום המהותי הוא בספרי החברה. בהסכמת הצדדים ניתנה כאן הוראה לפיה רשם החברות ימנע מלרשום העברת מניות אלא באישור המבקש 2 מראש ובכתב, ובאימות עו"ד פינקלשטיין, אבל אם אכן יעביר המבקש 2 את מניותיו, ללא אימות על ידי עו"ד פינקלשטיין דווקא, או שאלה יועברו בירושה או יעוקלו וימכרו בהליכי גביה אף נגד רצונו, העברת המניות תהיה בתוקף, אף שרשם החברות לא ירשום אותה משום שכך הורה לו בית משפט זה בהסכמת הצדדים. במקרה זה הרישום ברשם החברות לא יתאים למציאות, אבל זו התוצאה שהוסכמה על ידי הצדדים, לרבות ב"כ המשיב 3, שהוא נציג הפרקליטות המייצגת גם את האינטרס הציבורי. ב"כ המבקשים טוען שהיה צורך בהגשת התובענה ובדיון בה כדי שהמשיב 3 יסכים לבסוף למתן הצווים המבוקשים. אני דוחה טענה זו. המשיב 3 אינו זה שנקט בהליכי מירמה, ולאחר חקירתו של המצהיר הגעתי למסקנה שלא הוכח שהוא אף היה רשלן. המגע הראשון של המשיב 3 עם פעולת המירמה היתה כאשר הוגשה לו הודעה על העברת המניות. בניגוד לנטען על ידי המבקשים, היא לא היתה פסולה על פניה. היא עוררה חשד, לאור הפעולה הקודמת, ולכן המשיב 3, רשם החברות, הסב את תשומת ליבו של רואה חשבון החברה, אבל לא הוכחה סיבה שבגללה היה על המשיב שלא לבצע את המוטל עליו לפי הדין ולרשום את ההעברה. העובדה שהמשיב 3 הסב את תשומת ליבו של רואה החשבון אינה עומדת לחובתו, אלא לזכותו. בנסיבות אלה, היה צורך בהגשת הבקשה, והמשיב 3 לא יכל להסכים לסעדים המבוקשים ללא החלטה של בית המשפט. פעולת הרישום בוטלה כאשר בית המשפט החליט על כך. המשיב 3 לא גרם להתמשכות הדיון, ואילו הסכים לבקשת הסעד השלישית קודם לכן לא היה הדיון מתייתר ולא היה מתקצר. לפיכך, איני מחייב את המשיב 3 בהוצאות המבקשים. על פי כל האמור לעיל, ניתנו הסעדים המבוקשים, ניתן היתר מוגבל לפיצול סעדים, ואין המשיבים חייבים בהוצאות המבקשים. דיני חברותרשם החברותרשם