הנתבע טען כי מדובר בריבית גבוהה ו"רצחנית" וחובה על בית המשפט להתערב בעניין זה. שני הצדדים סמכו טענותיהם בהקשר לשיעור הריבית על חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"). בסעיף 5 לחוק נקבע "שיעור עלות אשראי מירבי" היינו שיעור ריבית מירבית, הוא פי שניים ורבע מן השיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחודשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים, שנקבעו על ידי בנק ישראל. סעיף 15(א) לחוק קובע, שהוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוקו. סעיף 15(ב)(1) לחוק קובע, שהוראות סעיפים 5 ו-6 לא יחולו על הלוואה שבה התקבל סכום בפועל העולה על 1.175 מיליון ₪ או סכום שנקבע בתקנות. לענייננו, כפי שצוין לעיל התובע אינו עוסק במתן הלוואות, אלא מדובר בשתי הלוואות אקראיות. יתר על כן, ההלוואה הראשונה - "הסכם יהואש" - הייתה בסכום של 3.5 מיליון ₪, דהיינו המגבלה שבחוק אינה חלה על הלוואה זו. לגבי ההלוואה השנייה - "הסכם הירקון" - שסכומה היה מיליון ₪, הרי שהיא כפופה למגבלת הריבית המירבית, כפי שנקבעה בחוק. 19. בא כוח התובע טען, כי יש לראות את שתי ההלוואות כמכלול אחד, ולצורך הוראות החוק לקבוע כי מדובר בהלוואה אחת. לטעמי, אין לקבל את טענתו שכן מדובר באופן מפורש בשתי הלוואות שונות שניתנו ביחס לשני פרויקטים שונים, ולגבי כל אחת מהן נערך הסכם נפרד בו נקבעו תנאי החזר שונים. לפיכך יש לקבוע, כי הריבית המקסימאלית לגבי ההלוואה נשוא "הסכם הירקון" לא תעלה על זו הקבועה בסעיף 5(א) לחוק. 20. לגבי ההלוואה נשוא "הסכם יהואש", מוסיף וטוען בא כוח הנתבע כי חובה על בית המשפט להתערב באשר לשיעור הריבית, זאת בהתאם לסמכותו הנובעת מהקבוע בסעיף 9 לחוק (ראה למשל: פר"ק (ת"א) 31337-11-11 עו"ד אביחי ורדי, נאמן נ' ניו סיטי גרופ בע"מ, וכן ע"א 9348/09 לייבו נכסים והשקעות בע"מ נ' לשם). 21. אין חולק, כי בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, לבית המשפט סמכות להתערב בשיעור הריבית, גם כאשר סעיף 15(ב)(1) אינו חל. עולה השאלה מהם השיקולים שעל בית המשפט להפעיל שעה שהוא בוחן את שיעור הריבית ההסכמית, וזאת לצורך הפחתתה. לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון ברע"א 5777/04 מרנץ נ' רודריגז, פ"ד נט(1) 420 (כב' השופט א' רובינשטיין), מספר עניינים אותם ראוי לבחון, וזאת כדלקמן: א. יש להביא בחשבון את מטרת החוק שנועד להגן על הלווה הקטן בפני מי שרגיל לעסוק בהלוואות בשוק האפור (ראה עמ' 427 מול האותיות ג-ד; וכן ראה בעמ' 428 מול אותיות ד-ה). ב. בית המשפט צריך להיות משוכנע כי אכן מדובר בריבית רצחנית וקשה (ראה עמ' 428 מול האות ג). ג. ניתן להסתמך גם על הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), או על הוראות סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), דהיינו כי מדובר בריבית הנוגדת את תקנת הציבור או מהווה עושק, במקרים נדירים יותר, תוך ניצול מצוקת הלווה. יחד עם זאת, על בית המשפט להיות משוכנע כי המלווה ניצל את מצוקתו של הלווה וקבע ריבית חריגה באופן קיצוני (לדוגמא ריבית בשיעור 84% לשנה ובנוסף ריבית דריבית אותה ראה בית המשפט לנכון להפחית; ראה לעניין זה הפ' (ת"א) 503/93 ענבל מידע לתיירות 1993 בע"מ נ' או.אי.אמ חברה להשקעות בע"מ (לא פורסם)). ד. על בית המשפט לבחון את מכלול נסיבות מתן ההלוואה, עריכת ההסכמים וכן לבחון את השאלה אם הלווים חלקו על שיעור הריבית מייד או בסמוך לחתימת הסכמי ההלוואה (ראה עמ' 429 מול האותיות ד-ה). ה. על בית המשפט לבחון את תום ליבם של הצדדים במסגרת מכלול היחסים שביניהם והתנהלותם בעת עריכת הסכמי ההלוואה ולאחר חתימתם (ראה עמ' 429 מול אותיות ו-ז). 22. הפעלת כללים אלה על עניינו מעלה כי אין מקום כלל להתערב בשיעורי הריבית שנקבעו ב"הסכם יהואש". מדובר בשני אנשים פרטיים שערכו ביניהם הסכם הלוואה, כאשר הלווה הציג עצמו כאיש עסקים המבקש לפתח פרויקט נדל"ן, הציג כי בידו בטוחה בסכום העולה בפי שלושה על סכום ההלוואה, הנתבע הוא זה שהציע את תנאי ההלוואה והריבית. התובע אינו עוסק במתן הלוואות, שני הצדדים היו מיוצגים כל אחד על ידי עורך דין מטעמו ויש להניח כי אלה בחנו היטב את הסכמי ההלוואות. עולה, כי התובע פעל בתום לב מוחלט בעניין זה ואין מקום למצוא פסול כלשהו בהתנהגותו. יתר על כן, מחישוב שיעור הריבית שנקבע בהסכם יהואש עולה כי מדובר בריבית שנתית של כ-24% שעה שהריבית המותרת על פי החוק היא 21%, דהיינו אין מדובר כלל בריבית רצחנית או כזו הנוגדת את תקנת הציבור. הטענה בדבר "ריבית רצחנית" עלתה רק לאחר שהוגשה התביעה, בעת הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן. לאור כל זאת, לא ראיתי מקום להפחית את שיעור הריבית שנקבע ב"הסכם יהואש". 23. באשר ל"הסכם הירקון", יש להעמיד את הריבית על השיעור המקסימאלי שנקבע בחוק, ולפי החישוב מדובר בריבית של 21% לשנה. 24. התובע העלה בפניי טענה כי מעבר לריבית שנקבעה בסעיף 5(א) לחוק, רשאי בית המשפט להוסיף ריבית עונשית. לא מצאתי בחוק סמכות כזו של בית המשפט. בסעיף 6 לחוק נאמר, כי שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה בחישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי כאשר שיעור זה נקבע בסעיף 5(ב) לחוק. ריבית פיגורים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כריבית הנוספת שנדרש לווה לשלם בשל פיגור בתשלום לפי חוזה ההלוואה. עיון בכתב התביעה שהגיש התובע מלמד, כי אין התייחסות במסגרת הסעדים אותם ביקש, לריבית פיגורים. התובע מבקש לחייב את הנתבע בריבית ההסכמית אליה התייחסתי לעיל (ראה סעיף 18 לכתב התביעה), ומכאן שלא ניתן לקבל את טענתו זו של התובע ביחס לריבית עונשית או ריבית פיגורים. 25. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע את סכום ההלוואה על פי "הסכם יהואש", בצירוף הריבית שנקבעה באותו הסכם. כמו כן, אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע את סכום ההלוואה ב"הסכם הירקון", בצירוף סכום הריבית המקסימאלית שנקבעה בסעיף 5(א) לחוק. התובע יגיש פסיקתא לחתימתי אליה יצרף את החישובים כאמור לעיל נכון ליום מתן פסק הדין. 26. כמו כן, אני מחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובתוספת שכ"ט עורך דין בסכום של 350,000 ₪. 27. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ריבית