סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 דן באחריות בעל הרכב "27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו". (ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק... " יודגש כי המערערת לא חלקה על כך שהיה יסוד לאשמה להגשת כתב אישום נגדה, הואיל והרכב צולם תוך ביצוע העבירה במצלמה אלקטרונית, אך טענה כי החל מהדיון הראשון המשיבה התנהגה ברשלנות ובאדישות ולא צירפה לכתב האישום את ג'רייס למרות שנמסרו לידיה פרטיו וכי היה עליה להפסיק את ההליכים המשפטיים נגדה. לעניין זה ראוי לציין כי מכוח סעיף 27ב לפקודת התעבורה, הרי הנטל על המערערת להוכיח מי נהג ברכב ורק אז תחול החזקה על המחזיק בפועל. בנסיבות העניין לא היה מקום להסב את דו"ח העבירה על שם ג'רייס, זאת כי לא היה בידי המערערת תצהיר חתום בידי הנהג שלטענתה הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה. מה גם, הנהג ג'רייס שהוזמן לבימ"ש הכחיש כי עבד אצל המערערת וטען כי באותו יום לא נהג ברכב. מתברר, כי היה צורך בשמיעת הראיות כדי לתת למערערת הזדמנות לעמוד בנטל, להוכיח מי נהג בפועל ברכב ובדרך זו לסתור את החזקה שבדין המוטלת על בעל הרכב וכדי לבחון את שתי הגרסאות הסותרות הן של המערערת והן זו של ג'רייס. אני מצטרף איפוא למסקנה אליה הגיע בימ"ש לתעבורה לפיה המשיבה ניהלה כראוי את ההליך כנגד המערערת. 15. העילה השניה בדבר "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי, מתאפיינת בעמימות שנועדה להקנות לבית המשפט שיקול דעת רחב במקרים מסוימים בהם ראוי להעניק פיצוי לנאשם שזוכה (ראו פרשת שתיאווי, פסקה 18). בפרשת דבש חילק בית משפט זה את העילה לשלושה סוגים של נסיבות: "נסיבות שעניינן הליכי-המשפט בכללם; אופי זיכויו של הנאשם ונסיבותיו האישיות של הנאשם (נסיבות חיצוניות למשפט)" (שם, עמ' 118). ראו גם ע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 481, 498, שם נקבע: "ניתן לציין שיקולים אחדים, שיש בהם כדי לסייע בידי בית-המשפט להחליט בכל מקרה אם התקיימו "נסיבות אחרות", המצדיקות תשלום הוצאות ופיצוי לפי הסעיף. להלן רשימה של שיקולים כאלה: האם החקירה נפתחה והאישום הוגש בתום-לב, או שמא הנאשם נפל קורבן לעלילת שווא או לשיקולים זרים; האם החקירה נוהלה באופן ראוי, כגון: האם טענת אליבי של הנאשם נבדקה כנדרש והאם נערכה חקירה לעדים שנדרש לחקור אותם; האם התביעה נוהלה באופן שהכביד על הנאשם ללא הצדקה, וכתוצאה נגרמו לו הוצאות ..... או מעצרו התמשך מעבר לנדרש; האם המשפט התארך יתר על המידה, ללא הצדקה, בעוד הנאשם נתון במעצר, ובלי שניתן לייחס את התארכות המשפט לנאשם עצמו; האם הנאשם ניסה לשבש את מהלך החקירה או המשפט; האם התברר בדיעבד, ואף שמלכתחילה היה יסוד להאשמה, כי לא היה מקום להגיש את כתב-האישום, בשל שיקולים מיוחדים הנוגעים לנאשם, לענין הציבורי או לנסיבות אחרות; האם בית-המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק, בשל היעדר ראיות מספיקות או בשל פגם דיוני בניהול המשפט, או שבית-המשפט קבע בצורה פסקנית כי הנאשם לא ביצע עבירה". כמובן, רשימת שיקולים זו אינה רשימה סגורה ובכל מקרה בית המשפט נדרש לבחון את הסוגיה הנמצאת בפניו ולערוך את האיזון הראוי. 16. יוער כי בעניין ארויה שאליו הפנתה המערערת, קבעה השופטת בייניש (כתוארה דאז) כי מחדלה של התביעה להביא בפני בית המשפט את יומנו של מפעיל הממל"ז - הביאה לזיכויו, אך אין מדובר בזיכוי המושתת על קביעה פוזיטיבית כי הנאשם לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, וכך נאמר: "בנסיבות אלה, ובמיוחד נוכח העובדה שמדובר בעבירת תעבורה שלא הוכחה, אך לא נקבע פוזיטיבית כי המערער לא ביצע אותה, אין מקום להתערבותנו בהחלטת בית משפט קמא, לפיה אין מתקיימת עילה לשיפוי המערער בגין הוצאות הגנתו." בענייננו, זיכה בימ"ש לתעבורה את המערערת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום וקבע כי הוכח בפניו שהרכב היה ברשות ג'רייס עת ביצוע העבירה. אומנם, בענייננו נקבע פוזיטיבית כי המערערת לא ביצעה את העבירה, יחד עם זאת יש לבחון את מכלול השיקולים שהובאו בפסיקה המצדיקים תשלום הוצאות ופיצוי ולערוך את האיזון הראוי. 17. ראוי לציין כי במסגרת סעיף 80(א) לחוק העונשין, יש לערוך, מחד גיסא, איזון בין הנזק שנגרם לנאשם בעקבות ההליך הפלילי שנכפה עליו (ראו בג"ץ 88/10 שוורץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15-16 לפסק הדין (ניתן ביום 12.7.10) וע"פ 1767/94 חגי יוסף נ' מדינת ישראל, פד"י נג(1) 505, 517-518, שם נאמר: "עצם העמדתו של אדם לדין עלולה לשאת עימה פגיעה בזכויות היסוד של הפרט, ובכלל זה בכבוד האדם, בחופש העיסוק שלו, בפרטיותו, בשמו הטוב וכשהעמדה לדין כרוכה במעצר- גם בחירותו ... הליך פלילי מביא עמו פעמים רבות גם פגיעה בקניינו של הנאשם, באשר הוא כרוך ברגיל בעלויות כספיות ניכרות, בין אם על שום הצורך לממן את הוצאות ההגנה המשפטית, בין אם לאור פגיעה אפשרית ביכולת ההשתכרות של הנאשם, לאורך המשפט ולפעמים גם לאחריו" (פרשת שתיאווי, פסקה 9). מאידך גיסא, יש להביא בכלל חשבון את האינטרס הציבורי המשמעותי באכיפת החוק. לציבור בכללותו יש אינטרס משמעותי כי גורמי אכיפת החוק יעשו את מלאכתם נאמנה ללא חשש, למען שמירתה של מדינת ישראל כמדינת חוק. עמד על כך בית משפט עליון שקבע: "הצד השני במשוואת השיקולים המתגלמת בסעיף 80 לחוק העונשין, עניינו בחשש כי חיוב המדינה בפיצויים עלול להקשות על הגשמתו המיטבית של האינטרס הציבורי באכיפת החוק ובהבאתם של עבריינים למשפט, שהוא נשמת אפה של מדינת חוק. הדין העניק לגורם המוסמך שיקול דעת בהחלטה אם די בראיות הקיימות כדי להקים סיכוי סביר להרשעתו של חשוד ולהעמדתו לדין (סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). במקרים מסוימים עלול שיקול הדעת הראשוני של גורמי התביעה להתברר בדיעבד, לאחר שלב הבירור המשפטי, כשגוי. במקרים אחרים עלולות לחול התפתחויות ראייתיות בשלב המשפט הצובעות את המסכת הראייתית באור שונה מזה שהיה ידוע בטרם פתיחתו. בסוג שלישי של מקרים עשויים השופט או ההרכב היושבים בדין להתבונן בחומר הראיות בדרך שונה מזו שננקטה על ידי התובעים. באלה, באלה וגם באלה, לא יהיה בזיכויו של הנאשם כשלעצמו כדי להצביע על כך שההחלטה להעמידו לדין היתה בלתי סבירה"(פרשת שתיאווי, פסקה 10). בפרשת דבש נקבע כי: "הליך פסיקתם של שיפוי ופיצוי אינו אלא ספיח למשפט הפלילי, הליך טפל להליך הפלילי העיקרי. שומה עלינו אפוא להיזהר שלא נהפוך זנב לראש, שלא ניגרר להליך ארוך ומורכב שנושאו הוא הפיצוי והשיפוי. חייבים אנו להזהיר עצמנו מפני הליך-של-מדרון, מדרון העשוי להפוך מדרון חלקלק. נהיה ערים וקשובים לכך שהליך השיפוי והפיצוי אסור לו שיהפוך לחזרה על משפט פלילי בהיפוך: שזו הפעם הנאשם שזוכה יהיה מאשים והמדינה תהא נאשמת. עוד נזכור, כי לרשות נאשם שזוכה בדינו עומדת, במקרה המתאים, עילה בנזיקין ... ומכאן טעם נוסף לנהוג בהליך שיפוי ופיצוי כהוראת סעיף 80 לחוק העונשין אך כהליך נספח וטפל להליך העונשין". (שם, עמ' 106-107). 18. בענייננו, כפי שקבע בימ"ש לתעבורה, היה יסוד למשיבה, להגיש כתב אישום נגד המערערת, בגין העבירה של חציית אור אדום, שכן המערערת היתה בזמנים הרלוונטיים הבעלים הרשומים של הרכב בו בוצעה העבירה והואיל והעבירה תועדה במצלמה אלקטרונית, היה על המערערת הנטל להוכיח מי נהג ברכב כמצוות סעיף 27 ב לפקודה. 19. המערערת השליכה את מרבית יהבה על העילה השניה, כלומר "נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי". בפרשת שתיאווי דימה בימה"ש העליון את מי שרוצה להוכיח עילה זו כי עליו לחדור דרך הסדק הצר שהותירו אופייה הדווקני של העילה. 20. יישום הכללים, שנקבעו בפסיקתו של בית משפט העליון, על המקרה דנן מוביל למסקנה שאין מקום לתת פיצוי למערערת. אין בטענותיה של המערערת כל נימוק המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה. 21. באיזון בין השיקולים השונים, שפורטו בגדרי סעיף 80 לחוק העונשין, נראה כי הכף נוטה למסקנה שלא לפסוק פיצוי במקרה דנן. מחד, פגיעתה של המערערת מפתיחת ההליך הפלילי כנגדה, בעבירת התעבורה נשוא כתב האישום, נמצאת במדרג הנמוך ביותר של הפגיעות מעצם העמדתו של אדם לדין פלילי, ובענייננו העמדתה של החברה. קשה לומר כי עצם העמדתה של המערערת לדין פוגעת פגיעה קשה בזכויות היסוד שלה, ובכלל זה בחופש העיסוק שלה, בפרטיותה ובשמה הטוב. 22. עבירת התעבורה בה הואשמה המערערת נתפסת כקלת ערך באופן יחסי, ואינה גוררת עמה, בדרך כלל, פגיעה חמורה בזכויותיה. כמו כן, אף הפגיעה בקניינה של המערערת לצורך ניהול הגנתה אינה משמעותית, בשים לב שבעל המניות של המערערת הינו עורך דין במקצועו. מאידך, הטענה כי הטלת פיצוי במקרה דנן עלולה לפגוע באינטרס הציבורי, בשל הפגיעה העקיפה בתפקוד רשויות התביעה ובהתנהלותן של רשויות האכיפה בעתיד, אינה טענה בעלמא, בשים לב לאופיין הייחודי של עבירות התעבורה. בהשאלה ממבחני האיזון בגדרי עקרון המידתיות, ניתן לשאול האם היחס בין התועלת הצומחת מפיצוי המבקש במקרה דנן לבין הנזק האפשרי לאינטרס הציבורי הוא מידתי? התשובה לשאלה זו תבוא בהמשך. 23. לטעמי המקרה דנן אינו מצדיק מתן פיצוי גם בהתאם לעילה השניה, קרי, "נסיבות אחרות המצדיקות", שכן מתן פיצוי על נסיבותיו המיוחדות, ואופי העבירה נשוא כתב האישום, אינו עומד ביחס ראוי לנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי: "חשוב לחזור ולהדגיש כי סעיף 80 נוקט בנוסח כי בית המשפט "רשאי" לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו. המילה רשאי איננה בגדר סרח עודף מילולי מיותר, היא באה לסייג ולהקנות לבית המשפט שיקול דעת בגדרי סעיף 80, בו שיקולים רבים מתחרים על הבכורה, ולמתן הפיצוי יכולות להיות השלכות רוחב שיש להביא בכלל חשבון...." 24. לאור כל המקובץ לעיל, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים והצורך באיזון בין האינטרסים של המערערת מול האינטרס הציבורי, אני מחליט לדחות את הערעור. משפט תעבורהפקודת התעבורה