בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב הענין; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד". לעניין גדרי השימוש בתקנה 462 הנ"ל נפסק כי הסמכות בסיפא של התקנה הנ"ל לכאורה רחבה ואינה מסויגת. יחד עם זאת נפסק כי נוכח הסטיה מן הכלל לפיו אין בית המשפט פוסק סעד לטובת צד שלא ביקש אותו, המגולמת בתקנה, הרי השימוש בסמכות זו צריך ויהיה מוגבל. נפסק כי זוהי סמכות שבשיקול דעת ועל בית המשפט להפעילה בצורה זהירה. בהתאם רק במקרים נדירים יושיט בית משפט סעד לצד שלא ערער. תנאי הכרחי אך לא מספק להפעלת תקנה 462 סיפא הנ"ל הוא שאלמלא תוחל ההחלטה בערעור גם כלפי צדדים להליך, שלא ערערו, ייגרם חוסר צדק משווע. ראה רע"א 7116/11 חנה בורשטיין נ' איתן שריקי (24.06.12). בענייננו נוכחתי כי הותרת החיוב האישי כלפי יעקובי יגרום לעיוות דין. כמו כן, מוצדק מהותית לקבוע בעניינו תוצאה זהה, שעה שעסקינן במי שמיוחסת לו ערבות מטעמים זהים לאחרים (כשהנ"ל אף כלל לא חתום על המסמכים שבדיון), מבלי שיש צורך בבירורים או נתונים עובדתיים שונים, או אחרים לרבות המצדיקים דיון או תגובה מטעם הצד שכנגד. 18. להבהרת התמונה, נקדים ונציין כי הערבות האישית של מי מהמעורבים מטעם פלקובי נלמדה מכוח החתימות על מסמך העקרונות אשר הוכח כי נחתם טרם שנחתם הסכם העבודות ועל הסכם העבודות עצמו. מסמך העקרונות (נכתב בכתב יד) כותרתו "עקרונות הסכם לביצוע עבודות...". בתחתיתו של המסמך הנ"ל נמתחו קווים המציינים שמות של מי שאמורים לחתום עליו. מעבר למקום המיועד לחתימת רוקסי (משום מה פעמיים ובאותה חתימה וללא חותמת החברה), מופיעה בתחתית המסמך חתימה וחותמת של פלקובי וחתימה של טולדנו, מכלוף ויוסי חן (המערערים דנן). במסמך גם מקום המיועד לחתימת יעקובי, ללא חתימה. לענייננו נפנה גם לס' 8+9 למסמך העקרונות, הקובעים ערבות אישית של ה"ה מוסא ואיסא אבו שקרא - מנהלי רוקסי, וערבות אישית של מנהלי פלקובי ה"ה טולדנו וחן יוסף. הסכם העבודות (מיום 15.12.98) שנחתם לאחר מכן, נושא את חותמות החברות לכל אורכו כשבעמוד האחרון לו, נקבע (בתחתית) כי "מר אבו שקרא מוסא ואבו שקרא איסא אחראים אישית לביצוע התחייבות הקבלן ע"פ הסכם זה" מתחת להתחייבות זו מקום המיועד לחתימת שני הנ"ל, ברם תחת זה מופיעות חתימה וחותמת חב' רוקסי בלבד (במקום המיועד לחתימת מוסא). בהמשך למוזכר נקבע (בתחתית אותו עמוד): "מר שלום טולדנו ומר חן יוסף ערבים להתחייבות המזמין עפ"י הסכם זה". מתחת להתחייבות זו, מקום המיועד לחתימת הנ"ל, כאשר רק טולדנו חתם. הכרעות בימ"ש קמא לעניין הערבויות האישיות 19. באשר לערבויות האישיות קבע בימ"ש קמא בפסק דינו כי אין מחלוקת על עצם עריכת המסמכים (מסמך העקרונות וההסכם) והחתימה עליהם. 20. עוד נקבע כי אין בחתימה על הסכם העבודות כדי להביא לבטלותו של מסמך העקרונות, וכפועל יוצא מזה ביטול הערבויות האישיות של החתומים עליו. בימ"ש קמא קבע כי עסקינן במארג חוזי (מסמך העקרונות וההסכם), אשר מכלול ההסכמות המפורטות בהם מחייב את הצדדים. מסמך העקרונות כולל את ההסכמות המהותיות והעקרוניות ביותר, כאשר העובדה שהצדדים הקדישו שני סעיפים במסמך לערבות האישית של מנהלי הצדדים מלמדת, כי מדובר בתנאי מהותי לביצוע ההסכם. בהמשך וברוח הוראות מסמך העקרונות אכן נערך ונחתם ההסכם הפורמאלי והמפורט. בימ"ש קמא הדגיש שבהסכם אין סעיף המלמד כי תוקפו של מסמך העקרונות נשלל. זאת ועוד, עפ"י בימ"ש קמא, בנסיבות שנוצרו ולאור המשמעות הכבדה שמייחסים צדדים לערבות אישית, הרי רק בקביעה מפורשת בהסכם, כי הערבויות עפ"י מסמך העקרונות בוטלו, שלא כבענייננו, היה ניתן לשלול את תוקף הערבויות, עפ"י מסמך העקרונות. בימ"ש קמא היה ער לחוסר ההתאמה בין זהות החותמים מצד פלקובי על מסמך העקרונות או מול המוצג בהסכם, כמו גם להעדר החתימה של חן על ההסכם, ברם מאחר והצדדים בתצהירים לא עמדו על נסיבות החתימות, אין לו לבימ"ש קמא אלא מה שכתוב בשני המסמכים הנ"ל בלבד. עוד הוסיף בימ"ש קמא כי העדר החתימה על מסמך העקרונות מצד ה"ה אבו שקרא (ויעקובי), אינה פוטרת את החותמים מהחבות. באשר לקושי העולה מעדות אבו שקרא (מנהל רוקסי) על כי לא ראה את מסמך העקרונות כמסמך מחייב, עונה בימ"ש קמא כי גירסה זו הוצגה על ידי אבו שקרא, עת התביעה שכנגד, של פלקובי, עמדה תלויה כנגדו ועל כן הוא פעל להרחיק עצמו מערבות אישית עפ"י מסמך העקרונות. לכן לא די בגרסה זו כדי לפגום בתוקף הערבויות ויש לראות הן את אבו שקרא והן את יעקובי (למרות שלא חתמו על המסמך) כערבים על פי מסמך העקרונות, זאת בהעדר עדות אחרת המלמדת כי לא התכוונו לערוב או כי הם ניסו לבטל את המסמך. לחובת יעקובי נזקפה גם העובדה שהוא לא טרח להגיש תצהיר. 21. בימ"ש קמא גם ראה לאבחן את הפסיקה אשר הוצגה בפניו באשר לפטור מערבות, במקרה של חוסר בחתימות, כרלבנטית רק במצב דברים בו אחרים היו אמורים לערוב עימם ובסופו של דבר לא עשו כן, כשהדבר משליך מהותית על רמת הסיכון ועוד. מאידך בענייננו, כך עפ"י בימ"ש קמא, הדברים שונים מהיסוד. החסר בערבות אבו שקרא, כצד השני להסכם, אין כדי לפגום בערבות יחידי פלקובי שהתחייבו לערוב לחיוב פלקובי. מנגד אין במסמכים שבפניו עדות כלשהי לכך שמדובר בערבויות (מצד יחידי פלקובי) אשר תנאי לקיומן היה תלוי בערבותו של הצד שכנגד. בהתאם אין בהימנעות אבו שקרא מלחתום על מסמך העקרונות, כדי לשנות את היקף הסיכון אותו היו מוכנים יחידי פלקובי ליטול על עצמם. טענות המערערים 22. המערערים (ה"ה מכלוף, טולדנו וחן) עותרים לביטול החיובים האישיים שנפסקו נגדם. לטענתם למסמך העקרונות אין כלל תוקף, אם משום שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב ובר תוקף (בהעדר חתימות נציגי רוקסי, כמו גם רוקסי עצמה, בהעדר חותמת) ואם משום שבוטל עם החתימה על ההסכם (שנוסח ע"י רוקסי) וכולל בד' אמותיו את כל ההסכמות המלאות והמפורטות לעניין העבודה וההתקשרות שבין הצדדים. לחילופין טוענים המערערים כי גם אם יקבע שלמסמך העקרונות יש תוקף, אין לבסס מכוחו ערבות אישית של החותמים עליו: ראשית אין במסמך על פי תוכנו חיוב לערוב, במובחן מהצהרת כוונות לעתיד. שנית, החוסר בחתימות של כל מי שהיה צריך לחתום עליו, פוטר את אלו שחתמו עליו, גם אם חתימה זו כללה ערבות. המפורט יפה בהתאמה גם לעניין החוסר בחתימות על ההסכם, שעה שמצד פלקובי חסרה חתימתו של חן ומצד רוקסי חסרה חתימת שני המנהלים - אבו שקרא, שהיו צריכים לחתום עליו. רוקסי בטיעוניה מבקשת לתמוך במסקנות בימ"ש קמא באשר לערבויות האישיות, אשר לטענתה נקבעו לאחר ניתוח ראיות, קביעת ממצאי עובדה והתרשמות מהעדים. רוקסי מטעימה כי עסקינן בנסיון התחמקות של נציגי פלקובי, לאחר שזו האחרונה קרסה כלכלית, וכי התנהלות זו יש לזקוף לחובתם. בהשלמת טיעון בעל-פה בפנינו אף נטען ע"י ב"כ רוקסי כי המערערים או חלקם הם בגדר שותפים לחב' פלקובי ועל כן גם מכח דיני השותפות יש לחייבם בחיובי פלקובי. דיון והכרעה בסוגיית הערבויות האישיות 23. לאחר בחינה, נוכחתי כאמור, כי לא היה מקום להטיל חיובים אישיים על מי מיחידי פלקובי, המערערים שבפנינו (כמו גם מר יעקובי כמפורט). 24. בימ"ש קמא ביסס קביעותיו לתוקף הערבות על יסוד המסמכים שבדיון, לכל הפחות על צד העיקר, כפי שקבע בימ"ש קמא עצמו בפסק הדין (ראה עמ' 24 שורה 3). בהתאם טענות רוקסי לפיהן אל לה לערכאת הערעור להתערב בממצאי בימ"ש קמא לעניין הערבות, כאשר אלו נקבעו לכאורה, על בסיס ממצאי עובדה ומהימנות, אין להן בסיס. 25. מכל מקום מכלול טענות המערערים כנגד תוקף ערבותם על פי מסמך העקרונות וההסכם, הועלו בהרחבה ולאורך כל חזית ההתדיינות ולא נסתרו. הדברים יפים גם לטענות לעניין תוקף ומעמד מסמך העקרונות עצמו (ראה לדוגמא תצהיר מר טולדנו וחן מיום 1.9.08 כמו גם תצהיר מכלוף מיום 18.9.08). לעניין תוקף מסמך העקרונות מפנה לעדותו של מר מכלוף (פרוטוקול יום 11.2.10 עמ' 47-46) וכן עדותו באותה ישיבה לשאלת תוקף הערבות (עמ' 50-51). כך גם העיד מר חן בחקירתו (עמ' 53 לאותה ישיבה). העד הנ"ל הדגיש כי חתימותיו ניתנו מתוך הנחה שכולם יחתמו על המסמכים, תוך הסברים עובדתיים להשתלשלות האירועים, שלא נסתרו. מאידך דווקא מצד אבו שקרא הוצגו ניסיונות התחמקות, אליהם התייחס בימ"ש קמא בפסק דינו ולרבות לעניין העיתוי בו נחתם מסמך העקרונות ושאלת תוקפו, ובפרט השאלה האם ערב על פי המסמכים שעליה השיב אבו שקרא בשלילה מוחלטת (לא רק בהליך הראשון (פרוטוקול ישיבת 19.6.06 עמ' 30-32), אלא גם בשני (ראה עדותו בישיבת 14.10.09 עמ' 3)). 26. בחינת מסמך העקרונות, על היקף החתימות המתנוססות עליו, וכנ"ל לגבי החתימות על ההסכם, די בה לגיבוש המסקנה כי החתומים עליו פטורים מערבותם: לגבי מסמך העקרונות - מצד פלקובי, חתימתו של יעקובי, על המסמך חסרה. לגבי ההסכם- מצד פלקובי, חתימת חן חסרה. המסמכים הנ"ל כאמור "מייחדים" מקום לחתימות הנ"ל אולם החתימות הנ"ל חסרות. על פי ההלכה הפסוקה, אדם החותם על מסמך חוזי המטיל עליו יחד עם אחר/ים חבות מאוחדת ונפרדת כלפי הנושה, ולאחר מכן מסתבר כי האחר/ים או מי מהם לא חתמו, כי אז יהיה אותו אדם פטור מהחבות. טעמיה של הלכה זו מעוגנים הן בדיני החוזים הכלליים והן בדיני הערבויות בפרט, בבחינת התחקות אחר אומד דעתו של החותם (גבולות הסיכון וכו'), לכל הפחות. ודוק עפ"י המפורט הרי בהעדר ראיה אחרת, המלמדת כי החותם התכוון להתחייב, גם אם האחר/ים לא יחתמו, יש להניח כי החותם מופטר. ראה ההלכה בע"א 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית, עמותה רשומה בע"מ ואח' כג(1) 410. על אף שלדברים אין השלכה לענייננו, ולשלמות התמונה, אפנה גם לדיון באשר לגדריה של הלכת הראסטל הנ"ל, מבלי שזו שונתה, לרע"א 2075/05 יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (מיום 05.06.05) וכן רע"א 1818/05 ניהול גן העיר בע"מ נ' פיק נכסים בע"מ (04.08.05). אדגיש כי בענייננו לא הציגו המשיבים כל ראיה שיש בה ללמד כי ביחידי המערערים נתקיים חריג עובדתי כזה או אחר, המצדיק שלא להחיל את הכלל שנקבע בהלכת הראסטל כאמור. לאור המפורט הרי בענייננו לא היה מקום לקבוע את חיוב החותמים למרות החסר בחתימות, ולו מצד יחידי פלקובי. 27. הדברים יפים על אחת כמה וכמה בענייננו, שעה שעל המסמכים שבדיון חסרות גם חתימות הערבים הנוספים מטעם רוקסי. מסמך העקרונות מלמד אותנו כי על מנהלי כל אחת מהחברות יחתמו ערבות אישית לחיובי חברתו. טענת יחידי פלקובי כי התכוונו לחתום, רק כנגד ערבות נגדית, מקבילה של יחידי רוקסי, הינה טענה כבדת משקל במישור החוזי, כאשר בהעדר ראיה אחרת ובנסיבות המשלימות שיפורטו לעניין שאלת תוקפו של מסמך העקרונות, היה צריך לקבל גם אותה ולפטור את החותמים מערבותם. בהקשר זה נכון להפנות גם לנוסחי סעיפים 8+9 למסמך העקרונות, המלמדים כשלעצמם כי אומד דעת הצדדים היה שכל צד ידאג לחתימת המנהלים בערבות אישית. 28. העדר החתימות של הערבים מטעם רוקסי, גם בהסכם ועל פי המקום שיוחד לכך, יכול היה להוביל לכאורה גם הוא למסקנה שכזו, ובפרט משלא הוצגו כל ראיות המלמדות כי תוקף הערבויות עצמאי אם כי לעניין ההסכם יש לזקוף לחובת החותם, על שלא פעל לבטל ערבותו או לטעון בעניין. 29. למותר להוסיף כי לא מצאתי בסיס לקביעה כי יש לראות גם את מי שאינו חתום על המסמכים כמי שחתם עליהם, כפי שקבע לכאורה בימ"ש קמא לגבי ה"ה אבו שקרא מחד ויעקובי מאידך. 30. כטיעון מרכזי העומד בפני עצמו לביטול החיוב שנקבע אפנה לתוכן תנאי מסמך העקרונות המלמד כי לכל הפחות לסוגיית הערבות, הוא בבחינת הצהרת כוונות לעתיד של החותמים (כי יערבו אישית במסגרת ההסכם הפורמאלי) ואין לראות בו ערבות בפועל לחיובים כאלו או אחרים. בנסיבות ההתקשרות שבין הצדדים, גירסת אבו שקרא מטעם רוקסי וכן תוכן מסמך ההתקשרות ותנאי ההסכם, המכילים כשלעצמם את מכלול פירוט התנאים המוסכמים, נכון אף היה לקבוע כי מסמך העקרונות על הערבות האישית, אם היתה בו, בוטל עם החתימה על ההסכם המלא. 31. בנסיבות, ובפרט כשאין זהות של יחידי הערבים, שתיקת ההסכם באשר לתוקף הערבויות על פי מסמך העקרונות, צריכה ללמד על ביטול הערבויות הנ"ל, ולא להפך כפי שקבע בימ"ש קמא. מכל מקום לא מצאתי בסיס לקביעה כי יש לקבוע ערבות אישית של כל החותמים על שני המסמכים "במצטבר". 32. על פי המקובץ יש לקבוע כי החתומים בערבות אישית לכאורה, על מסמך העקרונות וההסכם, מופטרים מכל ערבות אישית. 33. לסיכום, אמליץ לחבריי לדחות את ערעור פלקובי (ע"א 12-10-16465) כנגד חיוביה כלפי רוקסי. מאידך אמליץ לקבל את ערעור מכלוף (בערעור הנ"ל) וערעור טולדנו וחן (בע"א 12-10-24120) ולבטל את חיוביהם האישיים. כמפורט הייתי מבטל גם את חיובו האישי של יעקבי, ועל אף שלא הגיש ערעור. 34. לאור התוצאה, הייתי מחייב את פלקובי בשכ"ט עו"ד של רוקסי בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. מנגד, הייתי מחייב את רוקסי לשאת בשכ"ט עו"ד של טולדנו, חן ומכלוף בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחד מהנ"ל. דני צרפתי, שופט כב' סגן הנשיא ד"ר אברהם אברהם: אני מסכים. ד"ר אברהם אברהם, סגן נשיא כב' השופט עאטף עילבוני: אני מסכים. עאטף עיילבוני, שופט הוחלט אפוא פה אחד כאמור בחות דעתו של כב' השופט ד' צרפתי. דיוןערעור