קיים הסייג המוציא מתחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד) הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו מרכב עומד או חונה תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו. בהסתמך על ע"א 3024/94 אלי יונאי נ' אררט, פ"ד נא(5) 208 (1997) נקבע כי ההלכה החלה בעניין זה היא ש"הסייג חל רק על מי שעוסק באופן מקצועי בתיקון ובטיפול דרך כמכונאי רכב..." בית המשפט הזכיר בהקשר זה גם את פסק הדין בע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח נ' פטקין שניתן ביום 29.6.2010. בפסיקה מאוחרת לא קיבלה אבחנה זו תוקף וביהמ"ש העליון חזר והסתמך על קביעות הלכת יונאי. בית המשפט קמא מפנה לפסה"ד ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, (מיום 4.2.09, לא פורסם) וכן לאמירה מפורשת בעניין בע"א 3392/09 הנ"ל (עניין אליסן דהן - י.ש.) מפי כב' השופט י' עמית. ##להלן פסק דין בנושא "שימוש למטרות תחבורה" בחוק הפלת"ד:## תמצית טענות הצדדים טענות המערערת המערערת טוענת כי פעולותיו של המשיב אינן נכנסות בגדר המושג "שימוש למטרות תחבורה" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. לטענת המערערת אין חולק על כך שפגיעת המשיב אירעה כתוצאה מהינתקות של חלק מהטרקטור, כי הטרקטור עמד או חנה במועד התאונה וכי הינתקות הגלגל או נפילתו התרחשו תוך כדי טיפולו של המשיב בטרקטור. עם זאת, לטענתה, הדבר קרה "במסגרת עבודתו" של המשיב, ובניגוד לקביעת בית המשפט קמא יש לפרש את הדיבור "במסגרת עבודתו" כפי שנקבע בעניין פטקין, פשוטו כמשמעו ואין המדובר דווקא באותם אנשי מקצוע שאמנותם בתיקוני רכב. לטענת המערערת טעה בית המשפט קמא בקביעתו כי ההבחנה שנעשתה בעניין פטקין לא קיבלה ביטוי בפסיקה מאוחרת, מאחר שפסק הדין בעניין חסן נביל שאליו התייחס בית המשפט ניתן כשנה וארבעה חודשים קודם למתן פסק הדין בעניין פטקין. עוד הוסיפה וטענה המערערת כי על בית המשפט קמא לאמץ את הלך הרוח שנקבע בעניין פטקין ולהשתמש בנימוקיו ובמסקנותיו של בית המשפט העליון כפסיקה מנחה אף אם אינה מחייבת. בנוסף טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי בענייננו מדובר ב"טיפול דרך", מפני שלטענתה, הטיפול שעשה המשיב בטרקטור נעשה בחצרים של מקום העבודה ולא בדרך והוא נועד לאפשר את השימוש בטרקטור לייעודו הלא תעבורתי (חריש הערוגות). כמו כן לטענת המערערת, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, כדי שטיפול יחשב "טיפול דרך" קיים הכרח שהטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי, ותנאי זה לא מתקיים בענייננו. לבסוף טוענת המערערת כי יש לפרש את חוק הפלת"ד באופן מצמצמם ו"להחזיר במידת האפשר את המושג 'תאונת דרכים' למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור" כפי שנקבע בעניין חסן נביל. טענות המשיב המשיב טוען כי הפעולות שביצע בטרקטור בעת התרחשות התאונה מהוות שימוש למטרות תחבורה מסוג "טיפול דרך". לדברי המשיב הוא נסע עם הטרקטור לצרכי עבודת החריש ועצר אותו לשם מעבר מחריש "כבד" לחריש "קל" (באמצעות פירוק הגלגלים) והמשך פעולת החריש. לטענתו, המדובר בטיפול דרך, שכן הוא עצר את הטרקטור בסככה שבאזור השדות והתכוון להמשיך בנסיעה מבלי לשנות את ייעודו התעבורתי. לשיטת המשיב שימושו ברכב היה למטרות תחבורה, שכן די בשימוש ברכב גם לצרכי תחבורה כדי להביא את התאונה לגדרו של חוק הפלת"ד. עוד מוסיף וטוען המשיב כי החזקה הממעטת שעניינה פריקה וטעינה אינה חלה בענייננו. טענות המשיבות 2-3 המשיבות טוענות כי הפעולות שביצע המשיב בטרקטור בעת התרחשות התאונה באות בגדר המושג "שימוש" על-פי חוק הפלת"ד מכוח נסיעתו של המשיב בטרקטור. לטענת המשיבות, טרקטור נכלל במפורש בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד, כדי למנוע מצב שבו יועלו טענות שלפיהן שימוש לעבודות חקלאיות מחריג את כלי הרכב מהחוק. מכאן, לשיטתן, שימוש בטרקטור לעבודת חריש הוא "שימוש למטרות תחבורה" שכן ממילא הוא כרוך בנסיעה בטרקטור. המשיבות טוענות כי אין עוד מחלוקת בענייננו, שכן כפי שקבע בית המשפט קמא, הירידה של המשיב מן הטרקטור הייתה למספר דקות בלבד, כשהמנוע עדיין פועל, לשם החלפת הגלגל והמשך נסיעה מיידי ועל כן מדובר בשרשרת פעולות שתחילתן למטרות תחבורה והמשכן היה אמור להיות למטרות תחבורה. בכל מקרה, טוענות המשיבות, הפעולה שביצע המשיב היא פעולה הכרחית לצורך המשך הנסיעה, דהיינו לשימוש ברכב למטרות תחבורה ולכן התרחשות תאונה במהלך פעולה זו היא חלק מהסיכון התעבורתי הקשור בפעולת הנסיעה שהחלה עובר לתאונה ולא הסתיימה, או בפעולת ההכנה להמשך הנסיעה. לחלופין טוענות המשיבות, מדובר בענייננו ב"שימוש" מכוח טיפול/תיקון דרך. לטענתן, הוכח כי פעולת החלפת הגלגל שביצע המשיב נדרשה במהלך ביצוע עבודות החריש בשדה וכדי לאפשר המשך ביצוע עבודות החריש בערוגות בהן נדרש חריש "קל". החלפת הגלגל הייתה צפויה להימשך כ-10 דקות ולכן גם נעשתה בסככה הצמודה לשטח החקלאי וללא כיבוי מנוע הטרקטור ועל-כן לשיטת המשיבות מדובר בטיפול אגב נסיעה ולצורך המשכה המיידי. עוד טוענות המשיבות כי בדין קבע בית המשפט קמא שמדובר בתאונת דרכים אף מכוח החלופה בהגדרת המושג "שימוש" שעניינה "הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו", שכן במקרה דנן אין מחלוקת שגלגל הרכב הינו חלק מהרכב והמשיב נפגע מהינתקותו ונפילתו. לטענת המשיבות הסייג המצוי בסיפא הגדרה זו "שלא תוך כדי טיפול של אדם במסגרת עבודתו" אינו חל בענייננו, שכן הלכה פסוקה היא שסייג זה חל רק על מי שמקצועו הוא תיקון רכבים כמשלח יד כגון מכונאים (עניין יונאי). המשיבות מתייחסות לפסק הדין בעניין פטקין ומציינות כי פסק-הדין בעניין אליסן דהן שאוזכר על-ידי בית המשפט קמא, ניתן אחרי פסק הדין בעניין פטקין, ועל-כן הוא משקף את פסיקת בית המשפט העליון שלפיה הלכת יונאי שרירה וקיימת. לסיכום, לטענת המשיבות פעולת המשיב היא חוליה אחת בשרשרת הפעולות שתחילתן שימוש בטרקטור למטרות תחבורה וסיומה הצפוי היה המשך השימוש בטרקטור למטרות תחבורה ולכן גם פעולת הביניים שביצע - החלפת הגלגל - היא למטרות תחבורה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין החלקי ובתיק בית המשפט קמא, וכן לאחר שהשלימו הצדדים טיעוניהם לפני בע"פ, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המחלוקת העיקרית במקרה שלפנינו נסבה על השאלה האם באים פרטי המקרה הנדון בגדרי השימוש ברכב מנועי, כמשמעותו בחוק הפלת"ד. המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק הפלת"ד בזו הלשון: "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;" (ההדגשות אינן במקור- י.ש.) אבחן תחילה את חלופת השימוש ברכב המחילה את החוק ולפיכך רואה כסיכון הראוי להגנתו על מקרה של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו. מאחר וכאמור אין מחלוקת בין הצדדים באשר ליסודות החיוביים המקימים חזקה מרבה זו, דהיינו, אין חולק כי פגיעת המשיב ארעה כתוצאה מהינתקות הגלגל ונפילתו על גופו של המשיב וכי בעת שארעו ההינתקות והנפילה היה הטרקטור עומד בעת ש"טיפל" המשיב בטרקטור, מתמקדת אפוא המחלוקת ברכיב השלילי שבהגדרה, אשר בהתקיימו מוציא הוא את אירוע ההינתקות או הנפילה כגון זה שארע בענייננו מתחולת החוק, ועניינו במקרה בו התרחשה התאונה "תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו". המערערת מציגה אפוא תהייה בשאלת ההגדרה מהי "מסגרת עבודתו" שעליה נסב החריג לזכאות, על אף ההלכה שנקבעה בפרשת יונאי, וזאת בהתבסס על העמדה שהובעה ע"י המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) כב' השופט א' ריבלין בפרשת פטקין. יוזכר, כי בפרשת יונאי המדובר היה בחקלאי שנפגע מנפילת בסיס פלדה שהיה מחובר לקדמת טרקטור. הבסיס נפל בעת פירוקו על ידי החקלאי, שהתכוון לחבר שם מלגזה. בית המשפט העליון בדונו במשמעות של הסייג הנדון, ערך ניתוח מקיף של הסייג המקביל המצוי בריבוי של "טיפול או תיקון דרך". מסקנתו לגבי הסייג ההוא הייתה כי הוא חל רק על מבצעים פעולות אלה במסגרת מקצועם המיועד לכך. בית המשפט העליון גרס כי יש לפרש את החריג בהוראה הנדונה של הינתקות או נפילה באופן דומה "בהיעדר כל רמז לכך שיש שונות בין התכליות העומדות ביסוד כל אחד מן החריגים" (עניין יונאי בעמ' 220). מסקנתו לגבי אותו מקרה הייתה כי הנפגע "אינו אדם אשר מקצועו בתיקונים או בטיפולים בכלי רכב. אלה הם רק חלק אינצידנטלי לעיסוקו" לכן לא קיים סייג לזכאותו של הנפגע (שם בעמ' 220-221). בניתוח מקיף כאמור, הכולל בחינת ההלכה הפסוקה טרם תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד והשינוי שנקבע במסגרתו של התיקון ואשר לו השלכה ישירה על ענייננו, כפי שיובהר בהמשך הדברים, הגיע בית המשפט העליון למסקנה ברורה כי הסייג האמור "נועד לחול על העוסקים בתיקון או בטיפול בכלי רכב כעיסוק, מכונאים ובעלי מקצוע דומים, בפעולותיהם במסגרת מקצועם או משלח ידם האמור". בית המשפט מסביר כי הניסיון להתחקות אחר ההיסטוריה החקיקתית של חלופת ההתנתקות או נפילה לא הוביל להנחיה ברורה באשר למובנה של תחולתה, אלא כי המדובר בחלופה שהתקבלה כהסתייגותו של ח"כ חיים אורון לנוסח שהובא לקריאה השניה. מלבד העובדה כי לשני החריגים (זה המצוי בחלופת תיקון או טיפול דרך וזה המצוי בהתנתקות או נפילה) בסיס משותף והוא שלילת הזכאות בשל פעולות מסוימות הנעשות במסגרת העבודה, אין כל רמז בחוק או בהיסטוריה החקיקתית, מקורו של תיקון מס' 8, כי היתה כוונה להבחין בין השניים מבחינת היקף תחולתם, ואף אין כל רמז לכך, שיש טעם או היגיון בהבחנה כזו. בית המשפט מדגיש כי תכלית החקיקה שביסוד שני החריגים בהגדרת "שימוש" דומה, ביסוד שניהם עומדים שיקולי מדיניות, לפיהם יש להוציא מגדר תחולת חוק הפלת"ד תאונות עבודה מסויימות. על רקע זה, סבר בית המשפט כי יש לחתור לפירוש חריג אחד באופן התואם את מובנו של החריג השני. בית המשפט הצביע על הסכמה גורפת שהתקיימה ולפיה אין לפרש חריג זה כפשוטו, כאילו הוא מתייחס לכל מקרה שבו ארעה תאונה במהלך עבודתו של אדם. על מנת להגיע אל המסקנה הנכונה, המתבקשת מכלל השיקולים, אשר אף באו לידי ביטוי בתיקון מס' 8, הפנה בית המשפט בעניין יונאי לתהליך החקיקתי והטרום חקיקתי. בית המשפט מפנה לפסיקה טרם התיקון במסגרתה התעוררה השאלה אם תיקון במוסך עשוי להיות שימוש ברכב מנועי, ובשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים ניתנה לשאלה זו תשובה שלילית. אולם, גישה זו נדחתה בפסק דין עקרוני שניתן ע"י בית המשפט העליון, אף הוא טרם התיקון, בע"א 358/83 שולמן ואח' נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, שם נקבע כי על בסיס הסברה כי כל הפעולות האינצידנטליות לשימוש ברכב, הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה בשימוש העיקרי, דהיינו שימושי לוואי חיוניים, באות בגדר הגדרת "שימוש" ולפיכך חוסות תחת תחולת החוק, הרי נגזרה המסקנה כי גם תיקון במוסך בא בגדר שימוש ברכב מנועי. בנקודה זו ראויים לעיון הדברים הברורים שנאמרו בעניין זה בפסה"ד בעניין יונאי: "ההוראה שאנו עוסקים בה מהווה התמודדות ישירה עם פסקי-דין אלה. בפני ועדת חוק חוקה ומשפט הוצגה עמדת הפסיקה, ולפיה "תאונת דרכים כללה גם תיקונים במוסך, בהם מדובר ברוב המקרים בתאונת עבודה..." (פרוטוקול ועדת חוק חוקה ומשפט, 6.3.1990, בעמ' 4). הוועדה נדרשה לשאלה ספציפית זו בכמה מישיבותיה (ראו ישיבת הוועדה מיום 7.5.1990). במהלך הישיבות, נתגבשה גישה שלפיה אין מקום להכיר בתיקונים אשר נעשו על-ידי בעל מקצוע כתאונת דרכים. גישה זו סוכמה על-ידי חבר-כנסת לין, יושב-ראש הוועדה, במילים אלה: "בענין תיקוני רכב. תיקונים במוסך - מקובל על כולנו שהם לא מכוסים. אדם יצא מתל אביב לחיפה, הרכב התקלקל בדרך, עמד בצד הדרך וניסה לתקן את הרכב, בא אזרח טוב ועזר לו בתיקון, אם נפגעו - שניהם מכוסים על פי החוק, שכן זה נעשה אגב שימוש ברכב למטרות תחבורה. אם הזמין צוות של מומחים לתיקוני רכב בדרך והם נפגעים בשעת העבודה, החוק לא מכסה" (ישיבת הוועדה מיום 7.5.1990, בעמ' 15; ראו גם את דבריו באותה ישיבה, בעמ' 4, 11; ראו גם דבריו של ח"כ לוי באותה ישיבה, בעמ' 7; עוד ראו דברי ח"כ לין בישיבת הוועדה מיום 16.5.1990, בעמ' 5). סוף נקודה זו: במסגרת תיקון מס' 8 ביקש המחוקק לחולל שינוי בדין, ולהוציא טיפולים על-ידי מי שמקצועו בתיקון או בטיפול בכלי רכב, ממסגרת הזכאות על-פי חוק הפיצויים." אף כי דומה שהדברים ברורים די הצורך, מוסיף בית המשפט בפסק הדין הנ"ל ומתייחס גם לתזה פרשנית מוצעת ולפיה יש לפרש את הביטוי "במסגרת עבודתו" בהתאם למבחני חוק הביטוח הלאומי, בדחותו גישה זו תוך שימת דגש על ההכרח כי פרשנותה של הוראת חוק תיעשה לאור המטרה המונחת ביסודה, שכן מהחוק לא עולה כל כוונה וכל רמז לכוונה לשלול באופן גורף את הזכאות לפיצויים על פי החוק של מי שנפגע בתאונה אשר ניתן לראותה גם כתאונת עבודה. ור' המשך הדברים בעניין יונאי: "תיאור זה מלמד, כי גם לאחר תיקון מס' 8 יפים דבריו של השופט ברק בפרשת שולמן [2], בעמ' 861, ולפיהם: "'השימוש' בכלי רכב אינו חדל מלהיות שימוש, רק משום שהוא נופל למסגרתה של מערכת פיצויים מיוחדת אחרת. הסיכון שרכב מנועי יוצר אינו חדל להיות סיכון שחוק הפיצויים בא להסדירו, רק משום שתוצאותיו של אותו סיכון נופלות גם למסגרתו של סיכון אחר, שחוק אחר מסדירו". על רקע זה, קשה למצוא היגיון בעמדה שלפיה דווקא ביחס לשתי חלופות בהגדרת "שימוש" - החלופה הנוגעת לטיפול ולתיקון והחלופה הנוגעת להינתקות-ביקש המחוקק למנוע כליל אפשרות של זכאות על-פי חוק הפיצויים בכל מקרה שקיימת זכאות על-פי חוק הביטוח הלאומי. על-כן, עלינו לפרש את הסייג לעניין ביצוע טיפולים ותיקונים "במסגרת העבודה" על-פי תכלית החקיקה, ולא על-פי הנחה כללית כי המחוקק ביקש בסייג זה לבטל כליל את האפשרות שיהיו שטחי חפיפה בין הזכאות לפי חוק הפיצויים לבין הזכאות לתגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי בגין תאונת עבודה. כאמור, תכלית החקיקה בענייננו מוליכה למסקנה, כי הסייג לעניין ביצוע טיפולים ותיקונים "במסגרת העבודה" חל על מבצעי טיפולים או תיקונים הפועלים במסגרת מקצועם, כמוסבר לעיל." בהמשך להלכה שנפסקה בעניין יונאי, כמפורט בהרחבה לעיל, מצאתי להוסיף ולציין כי לשון החוק והכוונה הנלמדת ממנו, כמו גם המדיניות הרצויה, מחייבים את המסקנה כי המוחרגים מהוראות החוק אינם אלא אותם אנשי מקצוע, אשר מקצועם הוא בתיקון כלי רכב. אין מחלוקת כי בגדרו של תיקון מס' 8 נכלל כחלק מהסיכון התעבורתי עליו פורשות הוראות החוק את כנפיהן, גם הסיכון שבהתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו, כשהרכב עומד. מקרה כזה ראוי לו אפוא שיחסה תחת הוראות החוק, כל עוד לא התרחש במסגרת עבודתו של ה"מטפל" ברכב בעת אירוע התאונה. מדיניות רצויה היא אפוא שלא לערוך אבחנה בין "הנוסע התמים", ה"מטפל" ברכבו לצורך זה או אחר ובתוך כך נפגע, לבין אותו חקלאי, שאף כי מצוי הוא אותה העת במסגרתו של יום עבודה ומבצע עבודתו כברגיל, נפגע בנסיבות דומות. נראה כי בשני המקרים המדובר בסיכון שהחוק נועד לפצות בגינם ולא מצאתי כל היגיון ביצירת חיץ בין המקרים. אף לא מצאתי כי יש בהחלת החוק על המקרה הנדון כדי לחרוג ממשמעותו הפשוטה והיומיומית של המונח "תאונת דרכים", משבחר המחוקק בעצמו להחיל מונח זה גם במקרה של הינתקות או נפילה כאמור, ומכאן כי סבר שאף זו באה בגדר משמעותו הפשוטה והנכונה של המונח, וכאשר ההבדל בין המקרים אינו במהות הפעולה (ההינתקות או הנפילה) אלא בשאלה האם עסק באותה עת הנפגע בעבודתו אם לאו. הלכת יונאי שזורה בפסיקת בתי המשפט מיום שניתנה ובית המשפט העליון אף חזר עליה, בין היתר בפסק הדין בעניין דואני (ע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח נ' דואני, פ"ד נו(3) 495) שניתן על-ידי כב' השופט א' ריבלין. בית המשפט העליון אף העלה בעניין דואני נימוק נוסף לשלילת הסייג, ולפיו ממילא אין לנפגע שטיפל ברכב כיסוי ביטוחי חלופי מכוח טיפול מקצועי שאינו במסגרת עבודתו הרגילה. אמנם, בעניין פטקין הביע המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) כב' השופט א' ריבלין שינוי מהעמדה שהובהרה בפירוט לעיל, בבחינת קושי הנלמד לדידו במתן פירוש זהה לחריג שבשני השימושים - תיקון או טיפול דרך והינתקות או נפילה. אולם, מלבד העובדה כי השאלה לא נדונה לעומקה בעניין פטקין, ואפילו לא הוכרעה ("אלא שאפילו לא נכריע בכך היום לא תשתנה התוצאה..." - עמ' 12-13 לפסק הדין), לא הובא בפני כל נימוק משכנע בגינו יהא ראוי לסטות מהקביעה בהלכת יונאי, אשר ניתנה בפסק דין מנומק, בהיר - וככזה מחייב. לא זו בלבד, אלא שבית המשפט העליון, בפסק דין בעניין אליסן דהן, מפי כב' הש' י' עמית, המאוחר לעניין פטקין, שב והזכיר את ההלכה שנקבעה בעניין יונאי בדבר צמצום תחולת החריג למי "שהוא איש מקצוע שתורתו-אומנותו בתיקוני רכב (כמו מכונאי רכב), במסגרת עבודתו ובתמורה לשכר". בית המשפט העליון לא מצא אפוא לחרוג מהלכת יונאי, ואף לא מצא לדון מחדש בהלכה, לרבות לא בתזה שעניינה בהבדל בין החריגים בשני השימושים, ולפיכך שרירה ההלכה וקיימת. באשר לשאלה האם המדובר היה בשימוש שהוא למטרות תחבורה, קבע בית המשפט קמא בצדק כי מששימש הטרקטור לנסיעה ולהסעת המשיב, ומשהתעתד המשיב לשוב ולנסוע על הטרקטור, היתה פעולה החלפת הגלגל הכנה להמשך הנסיעה כמו גם להמשך החריש. אין מחלוקת כי לכלי רכב מהסוג הנדון תכלית נוספת על זו התעבורתית, ואולם, אף על פי כן לא הוחרג השימוש בכלי רכב מסוג זה מתחולת החוק. חלק אינטגרלי מהמשך השימוש בטרקטור ע"י המשיב היה המשך הנסיעה בו, ולפיכך יש לראות בהחלפת הגלגל בנסיבות העניין חוליה בשרשרת פעולות שסופה שימוש בטרקטור בייעודו התחבורתי, אף כי נוסף עליו גם שימוש שהוא חקלאי, וזאת כדרך של שגרה. לא מצאתי מכל מקום כי נתאיין השימוש למטרות תחבורה שעשה המשיב בטרקטור. לאור כל האמור, הנני קובע כי בעניין הנדון לא חל הסייג המוציא את אירוע ההינתקות או הנפילה מתחולת החוק, ועל כן אכן מדובר בתאונת דרכים כפי שקבע בית המשפט קמא. נוכח המסקנה המתקבלת, מתייתר למעשה הדיון בחלופות הנוספות עליהן מתבססת הקביעה כי המדובר בתאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד. הערעור נדחה אפוא. המערערת תשלם הוצאות המשיב 1 וכן הוצאות המשיבים 2 ו-3 (ביחד), בסך 7,500 ₪ כל אחד. תאונת דרכיםנפילה