בערעור נטען כי המכשיר "דבורהBEE III IL , מתוצרת חברת MPH, באמצעותו נמדדה המהירות בה נסע המערער ועל סמך ממצאיו הורשע, הוא מכשיר אמין וזאת על סמך פסיקת בתי המשפט בנושא. עיקר טענות המערער הן כי לא ניתן לייחס ל"דבורה" חזקת אמינות משום שעל פי ההלכה, על מנת לייחס חזקת אמינות למכשיר נדרשת מסה קריטית של פסקי דין בהם הוכחה אמינות המכשיר דה פקטו. לטענת המערער בנושא מכשיר ה"דבורה" ניתן פסק דין אחד בו הורשע נאשם על סמך ממצאי בדיקת הדבורה, לאחר שנשמעה עדות מומחה בנוגע לאמינות המכשיר ומכאן כי אין ה"דבורה" נהנית מ"חזקת אמינות". העובדות: 1. ביום 18.9.2011 בשעה 7:50 בבוקר נסע המערער בכביש 57 לכיוון מזרח, ונמדד על ידי מכשיר "הדבורה" כנוסע במהירות של 136 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד. המערער כפר באשמה ובהזמנה לדין וכתב האישום ציין כי הוא כופר באמינות המכשיר, טוען לחוסר כיול במעבדה המוסמכת ומבקש לחקור את נותן תעודת עובד הציבור בנושא תקינות המכשיר (להלן:"תע"צ תקינות"). הדיון בבית משפט קמא: 2. מטעם התביעה העיד רס"ר יניב פיל (להלן:"ע"ת 2") לאחר שהגיש את ההזמנה לדין שנתנה לנאשם, את הזכרון הדברים ממועד האירוע ואת תעודת מפעיל מכשיר הדבורה שברשותו. במהלך החקירה הנגדית הציג בא כוח הנאשם לעד התביעה את חוזר תביעות מס' 11/09 שעניינו "דגשים בהפעלת מכשיר הדבורה" (נ/1) מיום 21/10/2009, ושאל אם הוא מכיר את הנוהל. עד התביעה השיב כך: " לא נתקלתי בחוזר כזה, פעם ראשונה שאני נתקל בזה היום. אחרי שאני קורא את החוזר אני מכיר חלק מהדברים במסגרת הקורס שעברתי" (עמ' 3 בפרוטוקול שורות 20-23). במהלך הדיון בבית משפט קמא ביקשה התביעה לדחות את הדיון על מנת לזמן את עורך תעודת הציבור, בדבר תקינות המכשיר באמצעותו נמדד המערער, לעדות. באותו מעמד ביקשה להגיש את תעודת עובד הציבור לראשונה. בא כוח המערער התנגד לדחיית הדיון בטענה שתעודת הציבור צריכה היתה להיות מוגשת לו מבעוד מועד, שכן התביעה עצמה ביקשה לצרפה אל חומר הראיות זה מכבר, היה עליה להציגה בפניו במועד מקודם יותר ולשמן את עורכה לדיון האמור. לאחר דין ודברים הסכים בא כוח המערער לקבל את תעודת עובד הציבור כשהוא מוותר על חקירת נותנה, "בכפוף לטענת כבילות ומשקל בסיכומים" (ראו עמ' 5 בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, שורות 2-3). פסק הדין בבית משפט קמא: 3. בפסק דינה פירטה השופטת קמא את עובדות המקרה, את הבדיקות שנערכו למכשיר באמצעותו נמדד המערער, על סמך תעודת עובד הציבור, את מיומנות ע"ת 2 בהפעלתו והסיקה כי המכשיר ואופן הפעלתו היו תקינים. עוד קבעה שופטת קמא כי אמינות תוצאות מדידת מכשיר הדבורה הוכחו זה מכבר בתת"ע (שלום ב"ש) 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטרון צבי, (הש' אופיר אלון, ניתן ביום 13.9.2009, להלן:"תת"ע ציטרון"), ולכן לא חלה על התביעה חובה להוכיח את אמינות תוצאות מדידת המכשיר פעם נוספות, רק בשל העובדה שההגנה כפרה במהימנות תוצאות המדידה. משכך נמצא, ומשלא ביקשה ההגנה להביא מומחים מטעמה בנוגע למידת המהימנות שיש לייחס לתוצאות מדידת מהירות באמצעות הדבורה, פסקה השופטת קמא כי שוכנעה מעבר לספק סביר שהנאשם נהג במהירות של 136 קמ"ש, כמיוחס לו בכתב האישום, ועל שום כך הרשיעה אותו כאמור לעיל. דיון והכרעה: מהימנות ותקינות המכשיר: 4. בא כוח המערער הפנה בערעורו אל ע"פ 4682/01, רע"פ 2216/01 גבריאל לוי ומשה עטיה נ' מ"י, כבוד השופט א'א' לוי מיום 10.11.2003, להלן: "רע"פ עטיה". ברע"פ עטיה נקבעה מידת מהימנותו של מכשיר אחר למדידת מהירות נסיעתם של כלי רכב, הממל"ז, תוך דיון מעמיק בתהליך ההכשרה והבדיקות שיש לבצע במכשיר טכנולוגי מסוג זה עד שתיוחס לו חזקת תקינות, הווה אומר, עד שניתן יהיה לראות בתוצאת מדידה מהירות כלי רכב באמצעותו ראייה שדי בה לבדה כדי לבסס את הרשעתו של נהג בפלילים. בית המשפט העליון ציין כי בתי-המשפט נוהגים לקבל ראיות המעובדות ומופקות באמצעות מכשירים מכניים וטכנולוגיים, לאחר שנמצא כי הם אמינים ויכולים לקבוע, ברמת העיקרון, את אשר הם מתיימרים לקבוע. אמינותו של מכשיר כזה היא עניין שבעובדה, והדרך להוכיחה היא בעזרת חוות-דעת של מומחים מאותו תחום. יחד עם זאת נקבע כי אין די בחוות דעת בודדת בעניין מהימנותה של אותו מכשיר טכנולוגי, אלא כי נדרשת "מסה קריטית" של חוות דעת ופסקי דין המתבססים על אותן חוות דעת בהם נקבע כי המכשיר הטכנולוגי אמין ויכול למדוד את אשר הוא מתיימר למדוד. כך קבע כבוד השופט מ' חשין בבש"פ 2343/00 כהנא נ' מדינת ישראל, עמ' 67 (ניתן ביום 2.4.2000 כדלקמן : "דרך העולם היא - דרך העולם ודרך המשפט - שמקום שבו מבקש בעל-דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי-המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל כמהימנים את ביצועיו עד שיוכח להם כי אכן מהימן הוא. כך הוא לאורך זמן מסוים עד היווצרה של מעין 'מסה קריטית'. לאחר היווצרה של 'מסה קריטית' שוב אין מוטל עליו, על בעל-דין, להוכיח הכול מבראשית, ונוצרת חזקה שבעובדה... כי המכשיר החדיש מכשיר מהימן הוא עד אם יוכח אחרת". בפרשת עטיה בחן כבוד השופט לוי את מספר עדויות המומחים עליהם התבססו בתי המשפט עת הרשיעו על פי ממצאי הממל"ז, ומצא כי מדובר בשניים בלבד. על כך קבע: "שני פסקי-הדין שאזכר כבוד השופט זמיר בפרשת רחמני [16], אינם יכולים לענות על הדרישה ל"מסה קריטית" של פסיקה, אך הקושי אינו נובע רק ממספרם הזעום של פסקי-הדין הישראליים שאליהם הפנה בית-המשפט המחוזי, אלא בעיקר מהעובדה שבשני מקרים אלה, כמו בפרשת רחמני [16], לא עמדה בפני בתי-המשפט אשר דנו בהם חוות-דעת של מומחה מטעם ההגנה, והממצאים נקבעו על סמך עדותם של מומחי התביעה בלבד. ספק בעיניי אם במצב כזה יכולה להתקיים בחינה מושכלת וממצה של אמינות מכשיר שלעתים קרובות משמש ראיה יחידה להרשעת נאשם בפלילים". שם בפסקה 11. מדברי כבוד השופט א. לוי עולה כי לא די במסה קריטית מבחינה כמותית (כלומר מספר רב של פסקי דין בהם נמצא כי המכשיר מסוגל למדוד כהלכה את אשר התיימר למדוד), אלא נדרש גם כי אותה מסה תהיה איכותית מבחינת עומק הבדיקה והחקירה בדבר מהימנותו. וכך, בנסיבות רע"פ עטיה מצא כבוד השופט א' לוי כי אין די בשתי עדויות מומחה שניתנו בבתי המשפט לתעבורה בישראל ושלושה פסקי דין בהם הוצגו חוות דעת מומחים בארה"ב (כך בנסיבות רע"פ עטיה), כדי לבסס מסה כאמור, וכלשונו: "הביטוי "מסה קריטית של פסיקה" לצורך ביסוסה של חזקה שבעובדה מרמז בראש ובראשונה על רכיב כמותי, ועל-כן אין די בפסקי-דין ספורים כדי לענות על דרישה זו. עם זאת גם פסקי-דין רבים בעבירה של נהיגה במהירות אסורה אינם ערובה ליצירתה של "מסה קריטית", הואיל ולא מעטים הם המשפטים אשר הוכרעו בהתבסס על אותה השקפה שרווחה עד כה, ואשר להשקפתי, הקדימה את זמנה, בדבר קיומה של חזקה שבעובדה ביחס לאמינות הממל"ז. מכאן, שלצורך יצירתה של אותה מסה ובעקבותיה ה"חזקה שבעובדה", נדרש שבפסקי-הדין שהיא נשענת עליהם יהיה שילוב של כמות ואיכות, והואיל ומדובר בעניינים שבעובדה המצויים בתחום שבדרך-כלל אינו נחלתו של כל שופט, צריכה ההכרעה להתבסס על עדותם של מומחים לדבר". שם בפסקה 18. זו ההלכה המחייבת. 5. מהדברים המפורטים לעיל עולה כי השופטת קמא נפלה לכלל טעות עת פסקה כי לא חלה על התביעה החובה להוכיח מחדש את אמינותו של מכשיר הדבורה באמצעות עדים מומחים, בכל תיק בו מושמעת כפירה באמינות המכשיר, מן הטעם שהמכשיר נבדק ונמסרה לגביו חוות דעת מומחה בתת"ע (ב"ש) 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטרון צבי (הש' אופיר אלון, ניתן ביום 13.9.2009, להלן:"תת"ע ציטרון"). כאמור לעיל, מכשיר טכנולוגי אינו מחוזק בגדר אמין עד להיווצרות מסה קריטית, איכותית וכמותית, של פסקי דין בהם נקבעה אמינותו, לאחר מתן חוות דעת מומחים הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה. בפסק דין ציטרון, אליו הפנתה השופטת קמא, נבחנה מהימנות המכשיר לאחר שהתביעה העידה מטעמה מהנדס מומחה בתחום, שהגיש לבית המשפט חוות דעת בנושא אמינות תוצאות המכשיר. ואולם, פסק דין צטרון הוא פסק הדין היחיד בו נשמעה עדות מומחה בנוגע למהימנות בדיקת הדבורה, ולא ניתן אחריו פסק דין נוסף במסגרתו נבחן המכשיר בשנית. ואף יוער; בתת"ע ציטרון זוכה הנאשם מחמת הספק, בין היתר לאחר שהצליח לעורר ספק סביר ביחס לתקינותו ודיוקו של מכשיר הדבורה. על אף הדיון המעמיק שערך השופט אופיר אלון בעניין ציטרון, ומבלי להידרש לשאלת "איכות" הדיון שם, על שום שלא הובאה חוות דעת נגדית מטעם הנאשם, מדובר, כאמור, בפסק דין אחד ויחיד. בפסק הדין קמא, ועל מנת לבסס את קביעתה כי מהימנות מכשיר הדבורה נבחנה על ידי בתי המשפט בעבר, הפנתה השופטת אל מספר פסקי דין (ת' 9514/09, מ.י. נ' דנדיס אברהים, ת' 6731/09, מ.י. נ' הלל חרס, עפ"ת 21884-10-11, פסטרנק יצחק נ' מ.י., ת' 2128-12-11, מ.י. נ' שי משכית, ת' 3713-09-11, מ.י. נ' פרג'י רפאל סרוסי, עפ"ת 36764-03-12, מחמד אבו גוידר נ' מ.י., ע"פ 5059/09, שטובר הדס נ' מ.י.). ואולם, אין בפסקי דין אלה כולם גם יחד כדי לבסס מסה קריטית משום שכל אחד מאותם פסקי דין מבססים קביעתם בדבר מהימנות הדבורה על אותו פסק דין, פסק דין ציטרון, מבלי שהובאו עדויות מומחה נוספות בשאלת מהימנות המכשיר ומבלי שעוררה שאלת המהימנות שנית. במצב עובדתי זה, לפיו שאלת מהימנות מדידת המכשיר נבדקה פעם אחת בודדת, ודאי שאיננו ניצבים בפני "מסה קריטית", כמותית ואיכותית של פסקי דין אשר מצאו פעם אחר פעם, לאחר בדיקות חוזרות ונשנות כי מדובר במכשיר מהימן, ואשר יחד מקימים חזקה כי מדובר במכשיר שתוצאות מדידתו מהימנות באופן שניתן לבסס עליהן הרשעה בפלילים. נכונה שבעתיים קביעה זו לאחר שההחלטה בדבר אמינותו ( או למעשה הספק באמינותו כפי שעלה בפסק דין ציטרון) ניתנה בערכאת בית משפט שלום והיא אינה מחייבת, משפטית, ערכאות נוספות או מותב מקביל אחר. על שום כך אין אלא לקבוע כי לא מתקיימת חזקה עובדתית בדבר מהימנות תוצאות המדידה של מכשיר הדבורה, ולא ניתן להתבסס על ממצאי חוות הדעת שניתנה בפסק דין ציטרון בפסקי דין נוספים. 6. משהגעתי לכלל מסקנה כי מכשיר הדבורה אינו נהנה מחזקת אמינות, אני קובעת כי צריכה היתה התביעה להוכיח את אמינות ממצאיו באמצעות חוות דעת מטעמה. משלא עשתה כן, לא הוכיחה כי ניתן להסתמך על ממצאיו. זאת ועוד; נכון למצב המשפטי במועד זה, בו טרם גובשה "מסה קריטית" וטרם ניתן פסק דין בערכאות הגבוהות במסגרתו נמצא, על סמך עדות מומחים, כי ממצאי הדבורה מהימנים, על התביעה להמשיך ולהוכיח בכל עת בה כופרת ההגנה באמינות המכשיר, את מהימנות ממצאיו, באמצעות חוות דעת מומחים. ודוק; כל עוד לא נהנה המכשיר מחזקת תקינות ומהימנות לא על הנאשם מוטלת החובה לסתור את טענת התביעה כי המכשיר מהימן באמצעות חוות דעת נגדית או בכל דרך אחרת, אלא על התביעה החובה להוכיח כי המכשיר מהימן ותקין בעצמה. תעודת עובד ציבור 7. הקביעה בדבר העדר חזקה עובדתית בדבר אמינות ותקינות המכשיר, בעלת השפעה גם לצורך הדיון בשאלת הגשת תעודת עובד הציבור מבלי שעורכה העיד על תוכנה. כאמור במקרה כאן, הגישה התביעה את תע"צ התקינות מבלי שנמסר עותק ממנה להגנה מראש, ומבלי שהעידה את עורכה. אמנם הסכים בא כוח הנאשם שלא לחקור את עורך התע"צ, אלא שנתן הסכמתו לכך "בכפוף למשקל וכבילות בפסק הדין". ואכן, מקום בו המכשיר אינו נהנה מחזקה עובדתית בדבר תקינותו, ומקום בו הנאשם כפר מפורשות בתקינות ואמינות המכשיר, היה על התביעה לבקש לתקן את כתב האישום כך שיתווספו בו תעודת עובד הציבור והוספת העד שערך את אותה תעודה (כפי שעשתה), ובסופו של יום להעביר להגנה את אותה תע"צ ולהעיד את עורכה. משלא עשתה כן, ומשהתנה בא כוח הנאשם את אי העדת עורך התע"צ ב"משקל וכבילות" הראיה, היה על בית משפט קמא להביא בחשבון כי לא ניתנה לבא כוח הנאשם ההזדמנות לחקור את עורך המסמך ביחס לתקינות המכשיר, כיולו והבדיקות שנערכו בו, וזאת כאשר תקינותו ומהימנותו מוטלים בספק מלכתחילה. העדר עדות כאמור משפיעה השפעה משמעותית על הכבילות והמשקל שיש לייחס לתעודת הציבור, מקום בו היא באה להעיד על הבדיקות שנערכו במכשיר ועל תקינותו. חוזר תביעות מס' 11/09 8. חוזר תביעות זה שהציג בא כוח הנאשם לעד התביעה, נושא הכותרת "דגשים בהפעלת מכשיר הדבורה" הוא נוהל פנימי של המשטרה, אשר נוסח בעקבות תת"ע ציטרון. פסק דין ציטרון ניתן, כאמור לעיל, לאחר שנשמעה עדות מומחה מטעם התביעה בנוגע ליכולות מכשיר הדבורה, ולאורה קבע השופט, אופיר אלון, שדן בתיק, שורה של תנאים אשר בהתקיימותם ניתן לראות בתוצאות מדידת המכשיר תוצאות מהימנות, ובהעדרם - עלול להיווצר ספק סביר באשר לשיוך המדידה לנאשם הספציפי. בהפנות בא כוח הנאשם את עד התביעה אל הנוהל ציין האחרון כי לא נתקל בנוהל עד כה וכי הוא מכיר חלק מהדברים. לעניות דעתי הודאה בהיכרות חלקית עם האמור בנוהל ועם המצוין בו (ודאי שעה שמדובר בדגשים בעקבות פסק דין ציטרון) צריכה היתה לערער את הצהרת התביעה לפיה העד הוא עד מיומן בהפעלת מכשיר הדבורה, והיה על בית משפט קמא להתייחס לכך עת קבע כי מדובר בעד מיומן. סוף דבר: מכל האמור לעיל בכלל, ובפרט משלא עמדה התביעה בחובתה להוכיח את אמינות תוצאות מדידת מכשיר הדבורה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ויש לזכות את המערער מכל אשמה. משפט תעבורהמדדמהירות מופרזת / דו"ח מהירות