תביעה לפיצוי מוסכם 10% משווי הדירה לפי זיכרון דברים רקע 1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד. כתב התביעה, שהוגש על ידי התובע, עניינו ביטול הערת אזהרה וביטול הסכם. בהתאם לכתב התביעה, התובע הוא הבעלים הרשום של הדירה ברח' מוהליבר 8/3 חלקה 10444/630 תת חלקה 3 בקרית ים (להלן: "הדירה"). ביום 13/8/12 נחתם בין התובע לנתבע, אשר, זיכרון דברים לפיו הדירה תמכר לו תמורת סך של 280,000 ₪. במעמד החתימה שילם הנתבע סך של 5,000 ₪ והתחייב לשלם את היתרה עד ליום 30/9/12. בנוסף, נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע. נטען כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו ולא שילם את יתרת התמורה, דבר המהווה הפרה בוטה של ההסכם ולפיכך התובע זכאי לביטול ההסכם והערת האזהרה וכן קבלת פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 11 לזיכרון הדברים בסך 10% מערך הדירה. נטען כי לתובע נגרמו נזקים שכן לא מכר את הדירה לקונים פוטנציאליים. 2. כתב התביעה שכנגד, עניינו תביעה חוזית כספית על סך 28,000 ₪. נטען כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים פנה התובע שכנגד לנתבע שכנגד מספר פעמים על מנת לחתום על חוזה מכר אך הוא התחמק מפניותיו. נטען כי בהמשך ניסה הנתבע שכנגד לסחוט את התובע שכנגד והיתנה את החתימה בהעלאת מחיר הנכס לסך של 295,000 ₪ ובנוסף דרש תשלום עבור חודשיים של שכירות. נטען כי הנתבע שכנגד הוא זה אשר הפר את זיכרון הדברים הפרה יסודית ובוטה. 3. ביום 21/3/13 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ההסכם יבוטל. הוחלט שכל צד ימציא חומר עובדתי שימצא לנכון ויוגשו סיכומים קצרים לעניין פיצויים שיש לפסוק לצד אחד או משנהו. עוד הוסכם שהיקף הפיצויים יוגבל לסכום מקסימלי של 28,000 ₪. הוסכם גם כי הערת האזהרה תימחק והמקדמה בסך 5,000 ₪ תוחזר לנתבע, התובע שכנגד. עמדת התובע- הנתבע שכנגד 4. לטענת התובע, זיכרון הדברים נעשה בביתו בנוכחות אשתו. לדבריו, הוא ביקש לבצע את זיכרון הדברים ככתבו וכלשונו ללא כל שינוי עד לחתימת חוזה אצל בא כוח הנתבע. נטען כי הנתבע היה מאושפז מיום 14/8/12 ועד ליום 23/8/12 ונותר לו חודש ושבוע עד למועד התשלום- 30/9/12, על מנת לתאם חתימת חוזה שהמשכה בהתחייבות הנתבע מזיכרון הדברים. נטען כי הנתבע, כשבועיים לפני מועד התשלום הגיע לבית התובע וטען שאין לו כסף לשלם את מלוא יתרת התמורה וביקש מהתובע שיחלק לו את היתרה למספר תשלומים בצ'קים דחויים. נטען שהנתבע ללא הסכמה ובחוסר תום לב רשם הערת אזהרה על סמך זיכרון הדברים וכך יצר לעצמו בטוחה. נטען שהנתבע לא הציג שינוי, הבטחה, אמרה או דחייה בחוזה או בזיכרון הדברים. נטען שכתוצאה מאי חתימת החוזה ומהפרת זיכרון הדברים נגרמו לתובע הפסד ימי עבודה, הוצאות משפט והוא לא מימש את קניית משאית המנוף שרצה לרכוש באמצעות הכסף שהיה מקבל מהנתבע. נטען שהנתבע הפר הפרה בוטה את ההסכם והתובע זכאי לפיצוי. נטען שהתביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב ועל מנת ליצור לנתבע אפשרות לחץ, מיקוח וקיזוז כלפי התובע ומפאת סיבה זו גם רישום הערת האזהרה. עוד נטען שהנתבע לא התריע בפני התובע ולא פנה אליו בשום שלב. נטען שמחלת הנתבע אינה רלוונטית לנסיבות אי החתימה על חוזה וכי גם אדם חולה אמור לקיים הסכם. נטען שתצהיר שותפו של הנתבע מהווה עדות שמועה ויש להתעלם ממנו היות והוא לא נכח במקום. 5. עוד צורף על ידי התובע מכתב מחברת "הובלות משה ושות'" לפיו התובע התעניין בין החודשים יוני עד ספטמבר 2012 בשדרוג משאיתו וברכישת משאית מנוף לצורך עבודתו וכי התכוון למכור דירה בקרית ים על מנת לממן את רכישתה. עוד נטען כי בתחילת חודש אוקטובר 2012 הודיע התובע שלא יוכל לרכוש את המשאית היות ורוכש הדירה אינו עומד בתשלומים והפר את זיכרון הדברים עימו. עמדת הנתבע- התובע שכנגד 6. לטענת הנתבע, אין מחלוקת כי החתימה על זיכרון הדברים היתה מבוא לחתימה על חוזה מכר וכי הצדדים קבעו לפנות לעו"ד לצורך חתימה על חוזה כאמור וזאת לפני המועד שנקבע לתשלום יתרת התמורה ביום 30/9/12. מכאן, תשלום יתרת התמורה היה כפוף לחתימה על חוזה אצל עו"ד. עוד נטען כי אי תשלום יתרת התמורה נגרם עקב התנהגותו של התובע. נטען שהנתבע היה מאושפז החל מיום 14/8/12 ועד ליום 23/8/12 בבית החולים ומיד לאחר מועד שחרורו פנה לתובע על מנת לחתום על חוזה מכר כמוסכם אצל עו"ד ולשלם את יתרת התמורה. נטען שהתובע התחמק וניסה לסחוט את הנתבע, תוך העלאת מחיר הנכס ל-295,000 ₪ ובקשת תשלום נוסף עבור חודשיים שכירות. נטען שהתובע סירב לחתום על חוזה בפני עו"ד ולקיים את העסקה במחיר שהוסכם עליו ואף טען שאין בכוונתו להשיב לנתבע את המקדמה ששילם בטענה שאין לו מאיפה להחזיר. נטען שהתובע הפר את זיכרון הדברים הפרה יסודית ובוטה. עוד נטען כי הנתבע הסכים לפנים משורת הדין לבטל את העסקה ואת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו בכפוף להחזרת המקדמה ופיצוי בגין הוצאותיו, אך התובע סירב ובחר להגיש תביעתו. הוגשו התכתבויות בין באי כוח הצדדים. נטען שהתובע לא הוכיח כל נזק וכי גם לו נגרם לו נזק, אין לתובע אלא להלין על עצמו. נטען שלנתבע נגרמו נזקים כספיים בגין הפסד ימי עבודה, תשלום אגרות ושכ"ט עו"ד ונגרמה לו עוגמת נפש רבה. 7. הנתבע צירף תצהיר מטעמו, שם חזר על טענותיו, כפי שנטענו בסיכומיו. עוד צורפו מסמכים רפואיים והעתק התכתבויות בין באי כוח הצדדים. 8. עוד הוגש תצהיר מטעם מנשה חמל- שותפו העסקי של הנתבע. בתצהירו טען חמל בין היתר שלמרות שהנתבע הכין את כל יתרת התמורה של הדירה והודיע על כך מספר פעמים לתובע במהלך חודש ספטמבר 2012, סירב התובע לחתום על חוזה מכר ורצה להעלות את מחיר הדירה. יוער כי חמל לא פירט בתצהירו את מקור ידיעתו. דיון 9. דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות כיוון שאף אחד מהצדדים לא הצליח להביא ראיות אשר יספיקו להוכחת גירסתו. אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם זיכרון דברים ביום 13/8/12. זאת ועוד, אין מחלוקת כי על הצדדים היה לפנות לעו"ד על מנת לחתום על הסכם מכר וזאת לא יאוחר מיום 30/9/12, המועד בו יתרת התמורה עתידה היתה להיות משולמת במלואה (ראה סעיף 3 לסיכומי התובע). מחד, טוען התובע כי נסיבות ההפרה נעוצות בנתבע שביקש לפרוס את סכום היתרה לתשלומים נוכח מצבו הכלכלי. מאידך, טוען הנתבע כי התובע הוא זה שסירב לחתום עימו על חוזה ואף ניסה לסחוט אותו תוך העלאת מחיר הדירה. המסמכים הרפואיים שהציג הנתבע מלמדים על כך שהיה מאושפז עד ליום 23/8/12 אך היה די והותר זמן לקיים את זיכרון הדברים לו רצו בכך הצדדים. 10. סעיף 11 לזיכרון הדברים אליו מפנים הצדדים לשונו: "מוסכם בין הצדדים כי כל המפר הסכם זה הפרה עיקרית, יפצה את הצד שנגדי בסך של 10% -אחוז מערך הדירה". אין ספק כי אי ביצוע מלוא התשלום מהווה הפרה עיקרית של ההסכם אך יחד עם זאת אין ספק כי העלאת המחיר המוסכם, בניגוד להסכמות בין הצדדים אף מהווה הפרה עיקרית של ההסכם. יוער כי אין זה סביר כי הנתבע ישא במלוא התשלום בגין הדירה בטרם נחתם חוזה בינו לבין התובע. בהעדר הוכחה לא ניתן לקבוע מי מהצדדים הפר את זיכרון הדברים בפועל. על אף שעל פני הדברים ייתכן ויש ממש בגירסת הנתבע, לא הובאו ראיות או אף ראשית ראיה לעניין דרישת התובע לקבל סכום גבוה יותר מהמוסכם - כגון: מכתב מאת הנתבע המוחה על המהלך האמור או ראיה אחרת שהיתה יכולה להצביע על נכונות הטענה. ללא ראיה כאמור, איני מוכן להסתמך על גירסת התובע שהובעה בעל פה בלבד. לעניין המכתב שהציג התובע, אציין כי עולה ממכתב זה שהתובע התקשר לצורך רכישת משאית וביטל את התקשרותו. ראשית, אציין כי מדובר במכתב החתום על ידי חברה, שניתן ביום 5/5/13 וככל הנראה הוכן לצרכי התביעה, להבדיל מתצהיר של אדם כלשהו המעיד מידיעתו האישית. זאת ועוד, יתכן והתובע חזר בו מסיבותיו האישיות מהרצון ברכישת המשאית או לחילופין החליט שמכירת הדירה במחיר שהוסכם אינה כדאית עבורו ואין כל ראיה המעידה אחרת. יוער גם כי התובע לא צירף תצהיר מטעמו או מטעם רעייתו שלטענתו היתה נוכחת במועד החתימה. גם תצהיר הנתבע שניתן על ידי שותפו אינו יכול לסייע לו שעה בה מדובר בתצהיר של אדם שלא היה נוכח במועד האירוע ואף לא פירט את מקור ידיעתו. גם התכתובות של עורכי הדין שצורפו על ידי הצדדים לא סייעו להוכחת טענות מי מהצדדים. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעות מחמת היעדר הוכחה. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים. פיצויים מוסכמיםזכרון דבריםפיצויים