אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה ציבורית. על-פי הנטען בתובענה ובבקשת האישור, המשיבות אינן מאפשרות לאזרחים ותיקים לקבל את ההנחה הקבועה בחוק באמצעות רכישת כרטיסים מהמכונות האוטומטיות לממכר כרטיסים הפזורות בתחנות הרכבת הקלה, ומתנות את מתן ההנחה ברכישת כרטיס רב פעמי נטען (להלן - רב-קו). רכישת כרטיס זה, כך טען המבקש, כרוכה בהתייצבות במשרדי משיבה 1 ובבזבוז זמן ואף אינה מתאימה לנוסעים מזדמנים ברכבת הקלה. בתשובתה לבקשת האישור הפנתה משיבה 1 לסעיף 6 לתוספת הראשונה לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס"ג-2003 (להלן - צו הפיקוח), המתנה את מתן ההנחה לאזרחים ותיקים בהצגת תעודה מזהה. משיבה 1 הסבירה, כי בכניסה לרכבת הקלה אין אמצעי בקרה או נהג שיכול לבדוק את תעודת הזהות של הנוסע על מנת לוודא שהוא אכן זכאי להנחת אזרח ותיק. כיוון שכך, הורה משרד התחבורה למשיבה 1 להעניק את ההנחה באמצעות כרטיס הרב-קו, שבו מוגדר הפרופיל האישי של הנוסע בעת הנפקתו. אילו ניתן היה לרכוש מהמכונות האוטומטיות כרטיס נסיעה בודד עם הנחת אזרח ותיק, כך הוסבר, יכול היה כל נוסע לרכוש כרטיס מוזל, ללא כל יכולת בקרה ומעקב. בהקשר זה הוסיפה משיבה 1, כי על פי הסכם הזיכיון להפעלת הרכבת הקלה, משפה המדינה את משיבה 1 בגין 95% מן ההנחה הניתנת לאזרח ותיק, ועל כן המדינה היא בעלת האינטרס הכלכלי בכל הנוגע לכך שההנחה תוענק רק לאזרחים הזכאים כך. הואיל ומשיבה 1 פועלת על-פי הוראות משרד התחבורה, וכיוון שהמדינה היא בעלת האינטרס הכלכלי ביצירת מנגנון המאפשר מתן הנחה רק על-פי זיהוי אישי, טענה משיבה 1 כי היא אינה הצד הנכון לתובענה הייצוגית וכי יש להפנותה כלפי המדינה. משיבה 2 טענה אף היא כי אין היא צד נכון לתובענה, כיוון שהיא חברת אחזקות גרידא, שאינה אחראית על מערך מכירת כרטיסי הנסיעה לרכבת הקלה ולא מכרה כרטיסי נסיעה בשום שלב. לכן, כך נטען, לא זו בלבד שלא מתקיימת יריבות משפטית בינה לבין המבקש, אלא גם שלא מתקיימים ביניהם יחסי עוסק-לקוח, אשר מכוחם ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית. אחר הדיון מיום 12.6.13, שבגדרו שמע ב"כ המבקש את הערות בית המשפט, בגין אפשרות לפרשנות שונה מזו המוצעת בידו להוראות חוק האזרחים הותיקים וצו הפיקוח ונוכח מערכת היחסים מול המדינה שנסקרה בידי משיבה 1, הגיש בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשת האישור, תוך דחיית תביעתו האישית, ומבלי שיהא בבקשת הסתלקות זו כדי ליצור מעשה בית-דין. בבקשה דווח על הסכמה כי המשיבות ישלמו למבקש גמול והחזר הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪, כך שמשיבה 1 תישא בתשלום 6,667 ₪ ומשיבה 2 תישא בתשלום 3,333 ₪. באי כח המבקש הסכימו לוותר על שכר טרחתם. כפי שהובהר בבקשה, פרט לסכומים אלה, המבקש ובאי כוחו אינם מקבלים מן המשיבות טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בקשר להסתלקותם מן הבקשה, ואף תצהירים מתאימים צורפו. עוד הוסכם בין הצדדים, שיבוקש פטור מפרסום הודעה בדבר ההסתלקות מן התובענה. דיון לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות, בבקשת האישור ובתובענה וכן בתשובות המשיבות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות, בהתאם לסעיף 16 לחוק, כיוון שהמוסכם בה סביר והולם את נסיבות העניין. זאת בהתחשב בכך, שקיים ספק בנוגע לשאלה האם פרשנות הוראות חוק אזרחים ותיקים וצו הפיקוח מובילה בהכרח לתוצאה המשפטית המוצעת בידי המבקש ביחס לרכבת הקלה, ועניין זה, כמו גם מערכת היחסים שבין משיבה 1 למדינה, פוגע בסיכוייה של בקשת האישור. ההסכמה בין הצדדים בדבר תשלום גמול והוצאות למבקש, סבירה אף היא בנסיבות העניין, בשים לב להיקף הסכום המדובר. לנוכח השלב המוקדם של ההסתלקות - אחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד - ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין, החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בעתיד בהליך דומה, איני רואה מקום להורות על פרסום הודעה בדבר בקשת ההסתלקות (ראו הניתוח בת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10)). אשר על כן, אני מאשרת את הסתלקותו של המבקש ובאי כוחו מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומן התובענה הייצוגית דנן, ומורה על מחיקת בקשת האישור, בהתאם להוראות סעיף 16(ד)(5) לחוק. כמו כן, על פי המוסכם, נדחית תביעתו האישית של המבקש נגד המשיבות. המשיבות יישאו כמוסכם בתשלום גמול והחזר הוצאות למבקש בסכום כולל של 10,000 ₪, שמתוכו ישולם סך של 6,667 ₪ על-ידי משיבה 1 לחוד, וסך של 3,333 ₪ על-ידי משיבה 2 לחוד, וזאת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. ב"כ המבקש ימסור למנהל בתי המשפט הודעה מתאימה בדבר מחיקת בקשת האישור ודחיית תביעתו האישית, לצורך רישום בפנקס תובענות ייצוגיות. פנסיהאזרחים ותיקיםתחבורה ציבוריתתחבורה