בקשה להארכת מועדים להגשת ראיות מאת המבקש שהוא הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "קורן"). אין מדובר בהארכת מועד להגשה "ראשונית" של ראיות, אלא למעשה בעתירה לאפשר הגשת ראיות נוספות. המשיב (התובע והנתבע שכנגד, להלן: "גוב"), מתנגד לבקשה. רקע התובענות 2. התובענות נשוא הבקשה נוגעות לשותפות שהתקיימה בעבר בין הצדדים (בתחום היעוץ הפיננסי) ולא צלחה. בין הצדדים נחתם הסכם מיום 5.2.12 בענין סיום הליכי השותפות (בו צוין, בין השאר, כי יחסי השותפות באו לכדי סיום מוחלט ביום 6.12.11). 3. אשר להליכים עצמם - כפי שתאר זאת לא מכבר בית המשפט העליון: "ביום 1.11.2012 הגיש גוב תביעה נגד קורן, בטענה שזה הפסיק לשלם לו עמלות, ובכך הפר את הסכם הפרוד. קורן התגונן, ואף הגיש תביעה שכנגד, בטענה שדווקא גוב הוא שהפר את ההסכם, בין היתר בכך שפנה ללקוחות השותפות והציע להם הצעות שונות" (רע"א 6112/14 קורן נ' גוב (28.10.14)). אין צורך להדרש בשלב זה לפרטי טענות הצדדים במסגרת התובענות. 4. בשים לב למהות הבקשה הנוכחית וכרקע לדיון בה, יובאו להלן חלקים מהשתלשלות העניינים הדיונית בהליך, אף שהתיאור אינו קצר. חלקים מהשתלשלות הארועים הדיונית 5. בפתח ההליך הגיש קורן בקשה לדחייה על הסף של התובענה. זו נדחתה בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) אביגיל כהן מיום 10.12.12. לאחר האמור הוגשו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. 6. בחודש פברואר 2013 שוחרר מיצוג בא כוחו הראשון של קורן (משרד גלוזמן, שם טוב, חוברס, ברויד ושות'). בחודש אפריל 2013 נטל על עצמו עו"ד יעקב נתנאל את ייצוגו של קורן והתבקשה דחייה של קדם המשפט (שהיה קבוע ליום 22.4.13). הדיון נדחה לחודש יוני 2013. 7. לאחר קדם המשפט שהתקיים ביוני 2013, הופנו הצדדים, בהסכמתם, לביצוע גישור, תוך קביעה כי במקביל, יושלמו ההליכים המקדמיים (וניתנו הוראות בענין זה). הצדדים ניהלו הליך גישור מהלך שבועות מספר (ואף עתרו, לנוכח הגישור ו"מגעים מתקדמים" עליהם הוצהר, לארכות בענין מועדים שנקבעו) עד אשר הודע לבית המשפט, ביום 16.12.13, כי לא הצליחו להגיע להסכמות במסגרת הליך הגישור. 8. דיונים נוספים התקיימו ביום 25.2.14 וביום 3.3.14, בנסיון להביא את הצדדים (בכל זאת) לכדי הסכמות וכדי ליתן הוראות להמשך ניהול ההליך. 9. משלא עלה בידי בית המשפט לסייע לצדדים לסיים את המחלוקת בהבנה, ניתנו - במסגרת החלטה מפורטת בדיון מיום 3.3.14 - הוראות להמשך ובעיקר בענין הגשת ראיות. בכלל האמור נקבע כי ראיות גוב יוגשו עד ליום 15.5.14, ראיות קורן (בתביעה ובתביעה שכנגד) יוגשו עד ליום 1.7.14 וראיות משלימות של גוב בכל הנוגע לתביעה שכנגד יוגשו עד ליום 1.9.14. מועדי הגשת הראיות תואמו עם הצדדים. עוד נקבע בהחלטת 3.3.14, בין השאר, כי לא ישמע עד שעדותו לא הוגשה בתצהיר (או בחוות דעת) באורח שפורט בהחלטה וכי לא תותר הגשת מוצג שלא נכלל בתיק המוצגים, אלא אם כן תוגש ותאושר מבעוד מועד בקשה ערוכה כדין, כאשר יש להגיש בקשה כאמור בכתב לא יאוחר מהמועד להגשת הראיות, ובענין עד - עליה לפרט מדוע נבצר לקבל מהעד תצהיר, את תמצית העדות הצפויה, מדוע העדות רלוונטית ודרושה ויצורפו אליה המסמכים שיש כוונה להגישם באמצעות העד. 10. התיק נקבע לישיבת קדם משפט שנועדה להתקיים לאחר הגשת ראיות ולפני שמיעתן לחודש ספטמבר 2014 (תחילה ליום 18.9.14 ולאחר מכן שונה המועד מטעמי בית המשפט ליום 22.9.14). לאותו קד"מ גם היה על הצדדים להביא עימם עותק כרוך ו"מדוגל" של הראיות. 11. גוב הגיש את ראיותיו בהתאם ללוח הזמנים שנקבע (היה עליו להגיש את הראיות עד ליום 15.5.14 ואלה הוגשו ביום 12.5.14). 12. עובר להגשת ראיותיו, הגיש גוב בקשה (מס' 12 בתיק הממוחשב) ולפיה הקלטה ותמלול שנכללו בתצהיר גילוי של קורן, לא ישמשו ראיה בהליך (לפי שמדובר בראיות שאינן קבילות) (להלן: "בקשה מס' 12"). 13. קורן מצדו עתר (ביום 12.6.14) לארכה להגשת ראיותיו שלו, עד ל-30 יום ממתן ההחלטה בבקשה 12. בהחלטה מיום 12.6.14 נקבע כי אין מקום לארכה בהיקף המבוקש אך נקבע במקביל כי ככל שלא תנתן החלטה בבקשה מס' 12 עד ליום 24.6.14, תהיה לקורן ארכה להגשת ראיותיו עד 7 ימים לאחר ההחלטה בבקשה האמורה. 14. בקשה מס' 12 הוכרעה, לאחר שהוגשו תגובה ותשובה ולאחר שעבר החומר לעיונו של בית המשפט, בהחלטה שניתנה ביום 22.6.14 (בהחלטה נקבע כי סרט ההקלטה ותמלול ההקלטה לא יוכלו לשמש ראיות בהליך). על קורן היה אפוא להגיש את ראיותיו בתביעה ובתביעה שכנגד, עד ליום 1.7.14 (לאור העובדה שבקשה מס' 12 הוכרעה עוד קודם ליום 24.6.14, לא חל שינוי במועד שנקבע בהחלטת 3.3.14 להגשת הראיות (נוכח הוראות החלטת 12.6.14)). 15. ברם, ראיותיו של קורן לא הוגשו עד למועד שנקבע לכך או בסמוך לאחר מכן. 16. ביום 6.7.14 עתר אפוא גוב בבקשה בענין אי הגשת ראיותיו של קורן ובה ביקש לקצוב לקורן "פרק זמן אחרון", עד ליום 9.7.14, להגשת ראיותיו, ולקבוע כי ככל שלא יעשה כן, לא יוכל עוד להגיש ראיותיו בתביעת גוב וכי התביעה שכנגד (תביעת קורן) תדחה. בהחלטה מיום 6.7.14 נקבע כי ככל שראיות אינן מוגשות עד למועד שנקבע לכך בהחלטות, זכאי צד שכנגד לסעדים לפי דין. עוד נקבע כי לאור האמור בבקשתו של גוב, אין מניעה מליתן למעשה ארכה מסוימת להגשת ראיותיו של קורן (אף שלא הוגשה בקשת ארכה ע"י קורן) וזאת עד ליום 9.7.14. כמו כן התאפשר לקורן להגיש תגובה לבקשה. 17. קורן הגיש תגובה לבקשה ובה טען, בין השאר, כי הוא עתיד "להגיש ערעור" על ההחלטה מיום 22.6.14 ועתר לכך שראיותיו יוגשו רק לאחר שיוכרע הערעור. לחילופין עתר קורן למתן ארכה להגשת הראיות עד ליום 15.8.14, נוכח פגרת בתי המשפט ולחץ עבודה במשרד בא כוחו. 18. בהחלטה מיום 8.7.14 (בבקשה 15 בתיק הממוחשב) נקבע כדלקמן: "אין באמור בתגובה זו משום טעם שלא להגיש תצהירי עדות ראשית באורח שנקבע, כאשר המועדים להגשה תואמו עם הצדדים עצמם ונקבעו בנוכחותם והם מביאים בחשבון גם את הצורך בהגשת ראיות נוספות בענין התביעה שכנגד ואת הזמן הדרוש בין הגשת הראיות לבין הדיון. יצויין כי לפי שהמועד להגשת הראיות היה עוד קודם לפגרה (וקיומה השנתי של פגרה אינו חדש) אין אף בסוגיה זו (כמו גם בטענה השגרתית של עומס עבודה) כדי להוות עילה לדחיית מועד. אין אפוא באמור בתגובה משום טעם שלא לקבל את הבקשה כפי שהוגשה. בקשה ממשית לארכה לא הוגשה למעשה. לגבי הבקשה המשולבת בתגובה במשתמע (תוך שימוש, מקביל, במינוחים הצהרתיים כמו "יוגשו"), זו תועבר לתגובת המבקש שתוגש עד ליום 9.7.14 בשעה 12:00. בשלב זה ניתנת ארכה (בענין התצהירים) עד ליום 10.7.14." 19. לאחר מסמכים נוספים שהוגשו מאת הצדדים נקבע, בהחלטה מיום 13.7.14 (בבקשה 15), כדלקמן: "לא מצאתי באמור בתשובה הנוכחית משום טעם לשנות מהחלטות קודמות לרבות החלטת 8.7.14 אשר דומה כי בה כבר נדרש בית המשפט לעיקר הנימוקים הנזכרים בתשובה מהיום. יצויין כי כוונה להשיג ערעורית על ההחלטה בענין הראייה אינה משנה את יכולתו של המשיב 'להגיש' (בדרך של המצאה לתיק, באשר מועד לשמיעת הראיות טרם נקבע) את ראיותיו במועד שנקבע לכך ללא הראייה הנזכרת, וככל שהשגתו של המשיב (אם תוגש) תשא את הפירות בהם הוא חפץ, ניתן יהא לבצע הוספה. יובהר כי לפי ההחלטה המקורית, כפי שניתנה בדיון שהתקיים ביום 3.3.14 במעמד הצדדים ובתיאום עימם, היה על המשיב להגיש תצהיריו עד ליום 1.7.14 (כאשר על המבקש היה להגיש ראיותיו עד ליום 15.5.14 והוא עמד בלוח הזמנים). הגם שהמשיב לא הגיש בקשה לארכה מבעוד מועד, ניתנה לו, בדיעבד ובהסכמה למעשה של הצד שכנגד (שלא לומר- ביוזמת הצד שכנגד), ארכה עד ליום 9.7.14 וזו לא נוצלה להסרת המחדל. ארכה קצרה נוספת ניתנה בהחלטת 8.7.14 (עד ליום 10.7.14), ואף זו לא נוצלה. למרבה הצער מעלה התשובה הנוכחית תחושה של נסיון לאכוף על הצד שכנגד ואף על בית המשפט לוח זמנים מחודש. ודוק: לוח הזמנים שנקבע מלכתחילה היה, כפי שכבר נזכר, בתיאום עם הצדדים ותוך נטילה בחשבון של מכלול שיקולים לרבות ענין הפגרה ולרבות שהות שבין הגשת תצהירים לבין מועד דיון (ועמדתו של המשיב מהיום כי מבחינתו ניתן להגיש תצהירים עד למועד הדיון עצמו, אינה עמדת בית המשפט והדברים נקבעו בדיון הנזכר בהתאם). חלף העלאת טענה בדבר נסיון "מחטף בלתי ראוי" (כאשר המועד להגשת תצהירי המשיב חלף וכך גם מועדים נדחים לכך), יתכבד המשיב ויעמוד בהוראות החלטות בית המשפט. לאור האמור ומכלול החומר בתיק אין אלא להורות (ואף זאת תוך מתן הקלה נוספת), כי ככל שלא יואיל המשיב להגיש את ראיותיו עד ליום 16.7.14 יחולו הוראות תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. ככל שיוגשו הראיות, יוכל המבקש להגיש את הראיות המשלימות בעניין התביעה שכנגד, עד ליום 8.9.14 (במקום 1.9.14)." 20. ביום 16.7.14 עתר קורן לקבל ארכה נוספת של יום, וזו ניתנה על אתר (אף ללא בקשת תגובה). 21. ראיותיו של קורן הוגשו ביום 17.7.14. 22. ראיות גוב בתביעה שכנגד הוגשו ביום 7.9.14 (היינו, בתוך המועד שנקבע לכך). 23. ביום 22.9.14 התקיים קדם המשפט שנועד להיות (כאמור בהחלטה מיום 3.3.14) לאחר הגשת הראיות ועובר לשמיעתן. במהלך קדם המשפט אמר בא כוחו של קורן כי יש עדים ש"לא הצלחנו" לגבות מהם תצהיר והוא ביקש לאפשר "להגיש את התצהירים של העדים הנוספים". לאחר שבא כוחו של גוב התנגד לבקשה וטען כי מדובר במקצה שיפורים לאחר שקורן כבר ראה את תצהירי גוב בתביעה שכנגד, טען ב"כ קורן כי אין מדובר במקצה שיפורים שכן "התוכן של התצהירים כבר ניתן" וכי מדובר רק בבקשה לזמן לעדות על דברים שכבר כתובים בתצהירים ("שיאמת את מה שכתוב בתצהיר"). 24. לאחר האמור ולאחר שהצדדים העריכו את היקף החקירות, נקבע (בהחלטה שניתנה בדיון מיום 22.9.14) כדלקמן: "בדיון הקודם שהתקיים ביום 3.3.14 ניתנו הוראות מפורטות לעניין הגשת הראיות לרבות לגבי מועד הגשה לתיק, אופן המצאת המסמכים, והתייחסויות למקרה בו צד מעוניין בשמיעת עד שעדותו אינה מוגשת בתצהיר. לצערו של ביהמ"ש, ההוראות שניתנו בהחלטה המפורשת והמפורטת לא יושמו מצדו של הנתבע והתובע שכנגד וזאת ברבדים שונים. כך בכל הנוגע למועד הגשת הראיות מלכתחילה, כך בכל הנוגע להמצאת עותק במסגרת הדיון כשהוא עונה על הדרישות וכך בכל הנוגע לדרישה שעלתה רק במהלך הדיון לגבי עדים נוספים. אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו של הנתבע מדוע הוא מתנהל בדרך הנוכחית. לטעמו של בית המשפט התנהלות זו איננה משרתת את עניינו ואיננה מקדמת את האינטרס שלו בתיק. בכל הנוגע להגשת הראיות מלכתחילה - אלה הוגשו לבסוף; בכל הנוגע להמצאת עותק העונה על הדרישות שנקבעו - עותק כזה יומצא ללשכה עד מחר; בכל הנוגע לעדים נוספים - פשיטא כי ביהמ"ש אינו יכול או אמור להתייחס לבקשות מסוג זה שאינן כוללות ולו את האלמנטים הבסיסיים שצוינו בהחלטת 3.3.14 ולמעשה הנתבע רק עותר להגשת בקשה כאמור. אין מקום למתן היתר מראש להגשת בקשה. אם וככל שתוגש בקשה, יש להניח כי תוגש בימים הקרובים ואז תועבר לתגובה ותידון. ביהמ"ש רשם לפניו כי התובע צפוי להתנגד לבקשה בין השאר בשים לב לכך שכבר הוגשו ראיותיו בעניין התביעה שכנגד. יחד עם זאת יהיה מקום להידרש לבקשה (ככל שתוגש) לגופם של דברים ולאחר עיון בחומר. מכל מקום, בעת הנוכחית יש מקום לקבוע את התיק לשמיעה על יסוד החומר הקיים. אם וככל שיהיו שינויים, בין לאור בקשה ככל שתוגש, בין לאור הבר"ע התלויה ועומדת בביהמ"ש העליון ובין מכל סיבה אחרת, ניתן יהיה לשקול שינויים בקביעה. נקבע לשמיעה וסיום ליום 3.2.15 שעה 9.30. כל צד אחראי להתייצבות עדיו." 25. חלפו ימים ואף שבועות ולא הוגשה בקשה מאת קורן (ועיין: "יש להניח כי תוגש בימים הקרובים", כמצויין בהחלטת 22.9.14 המצוטטת לעיל). 26. ביום 28.10.14 החליט בית המשפט העליון לאשר את ההחלטה מיום 22.6.14 ולדחות את השגתו הערעורית של קורן על החלטה זו (רע"א 6112/14 קורן נ' גוב (28.10.14) כב' השופט סולברג). 27. בשלב זה הוחלף יצוגו של קורן פעם נוספת. בקשה לשחרורו של עו"ד נתנאל מיצוג הוגשה ביום 28.10.14 ולאחר שניתנו החלטות מיום 1.11.14 (לרבות לגבי המצאת פרטיו של קורן להמצאת מסמכים וכו') ומיום 24.11.14, הוגש יפוי כח של בא כוחו הנוכחי של קורן, ובהחלטה מיום 1.12.14 שוחרר עו"ד נתנאל מיצוג. 28. בד בבד עם הגשת יפוי הכח לתיק, עתר בא כוחו העדכני של קורן בשתי בקשות: האחת - למחיקת סעיפים בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובע, והשנייה - להאריך ב- 30 יום "את המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית של עדים אשר המבקש לא הצליח עד כה לגבות מהם עדות בתצהיר" כמו גם "את המועד להגשת רשימת עדים אשר מבוקש להעיד ללא תצהיר" (ומתן אפשרות לגוב להגיש ראיות משלימות גם מצדו). 29. הבקשה למחיקת סעיפים בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובע (בקשה 22 בתיק הממוחשב) הוכרעה בהחלטה הניתנת במקביל. 30. הבקשה העומדת על הפרק בהחלטה הנוכחית היא הבקשה להארכת מועדים להגשת תצהירים ולהגשת רשימת עדים שמבוקש להעיד ללא תצהיר. 31. לפי שהמבקש כבר הגיש את ראיותיו בחודש יולי האחרון, הבקשה הינה למעשה בקשה להוספת ראיות. 32. הבקשה מנומקת בכך שמשרדו של ב"כ המבקש קיבל את יצוגו של קורן "רק בימים אלה" ונטען כי אין בבקשה כדי לפגוע "חו"ח" בסדרי הדין או בצדדים שכן הדיון הקבוע ליום 3.2.15 יערך במועד המתוכנן ואין בבקשה כדי לדחותו. כן נטען, כי היענות לבקשה הינה חיונית כדי לאפשר למבקש לקבל את יומו בפני בית המשפט ולהוציא לאור משפט, ואף תייעל את הדיון בתיק ותחסוך מזמנם של בית המשפט ושל הצדדים (כך נטען). המשיב, גוב, התנגד בתקיפות לבקשה תוך פירוט ונימוק טעוניו. קורן הגיש תשובה לתגובה. לטעוני הצדדים נדרש להלן, במידת הצורך. דיון 33. הכלל בענין הגשת ראיות על ידי בעל דין, ידוע. על בעל דין להגיש את ראיותיו לבית המשפט ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות. הנושא נדון ובואר בבית המשפט העליון: "...דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר ? "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג) . אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל. " ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738 (5.7.92). עוד ר' למשל: רע"א 2370/12 מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ (31.10.12); רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (30.7.02); ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 (2.3.93). 34. בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת (האם היא 'פשוטה' וטכנית, שאז יטה בית המשפט להתירה), השלב אליו הגיע המשפט והאם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. 35. נסיון לבצע יישום של הדין בנסיבות המקרה הפרטני, נתקל בקשיים. הפוך בבקשה והפוך בה ולא תמצא את פירוט ומהות הראיות אשר הגשתן מתבקשת. אין רשימת עדים, אין תמצית עדויות, אין הסבר פרטני לגבי חשיבות ונחיצות הראיות, אף לא דבר. בהתאם, אין בנמצא גם פירוט קונקרטי לגבי כל ראיה שהגשתה מתבקשת, אלו נסיונות נעשו כדי להשיגה וכד'. 36. על אלה ניתן להוסיף, כי הבקשה לא גובתה בתצהיר והדבר לא הושלם אף בשלב התשובה לתגובה (למרות הערת המשיב בענין זה בתגובתו). צוין אך כי עורך הדין, "כקצין בית המשפט", מצהיר שלא עלה בידו עד עתה לגבות עדויות אלה "לנוכח העובדה שנטל על עצמו את היצוג בתיק אך לאחרונה" (תשובת המשיב מיום 28.12.14). 37. בתשובת המבקש לתגובת המשיב גם לא הושלם ולא הובא פירוט של הראיות שהגשתן מתבקשת. כל שצוין בשלב זה, כמעין "רמזים", הוא כי "אין בדעתו של המבקש להגיש ראיות אשר מטרתן להוסיף על הנתונים אשר נטענו במסגרת הראיות שהוגשו על ידי המבקש זה מכבר וליצור לכאורה "יתרון דיוני" אלא לתמוך ולחזק בדברים [כך במקור - ת.א.] שנטענו והוצהרו על ידו" (סע' 3 לתשובה) וכי "אין בראיות הנוספות כדי לשנות את גרסת המבקש או חו"ח להציג חזית חדשה, אלא לתמוך בדברים שנטענו על ידו לאורך ההליך ובתצהירו" (ר' סע' 10 לתשובה וברוח זו גם סע' 17 לה). זאת, תוך שנטען בד בבד כי מדובר בעדויות שטרם נגבו (סע' 4 לתשובה) וכי יגרם למבקש נזק מהותי, 'לגיטימי' ובלתי הפיך אם לא יתאפשר לו להגיש את הראיות (שלא פורטו וטרם נגבו). 38. בכך לא סגי. כאשר אין בפני בית המשפט מידע לגבי מהות ונחיצות הראיות שצירופן מתבקש למעשה, אלא רק עתירה כללית להוספת "ראיות" ואמירה כללית כי הן נחוצות, אין ביכולתו של בית המשפט לאמוד את הנזק היחסי שיגרם לכל צד, כמו גם לציבור המתדיינים בבית המשפט בכללותו. 39. בהקשר העדר פרטים לגבי הראיות המבוקשות ניתן להזכיר, כי בדיון שהתקיים ביום 22.9.14 לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ולאחר שעלתה אפשרות שתוגש בקשה בענין ראיות נוספות, צוין (כמצוטט לעיל), כי בית המשפט "...אינו יכול או אמור להתייחס לבקשות מסוג זה שאינן כוללות ולו את האלמנטים הבסיסיים שצוינו בהחלטת 3.3.14" (בהחלטת 3.3.14 צוין, בהקשר בקשה לזימון עד שלא הוגש תצהירו, כי על בקשה כאמור לפרט מדוע נבצר לקבל מהעד תצהיר, את תמצית העדות הצפויה ומדוע העדות רלוונטית ודרושה ויש לצרף אליה מסמכים שיש כוונה להגישם באמצעות העד). באמור לא היה כדי להועיל והבקשה הוגשה ללא נתונים כלשהם, אף לא ציון הראיות שהגשתן מתבקשת. 40. אין מדובר אפוא בבקשה להוספת ראיה מסוימת (שנשמטה בשגגה, שהתגלתה לאחר זמן, שנוצרה במאוחר, או כל נימוק אחר כגון דא). מדובר בעתירה כללית, נטולת פירוט וגיבוי ראייתי, שמשמעותה למעשה היא פתיחה מחדש של שלב הגשת הראיות הן בתובענה והן בתובענה שכנגד. הנימוק היחיד הוא כנראה שינוי היצוג של המבקש. [הערה: המבקש (קורן) טוען, גם בתשובתו העדכנית מיום 28.12.14, כי בא כוחו נטל את היצוג "אך לאחרונה". הצגת הדברים באורח זה כבר אינה בעלת העוצמה שהיתה לה (ככל שהיתה לה) בעבר, בין השאר כאשר בתיק בית המשפט (כצרופות לבקשת עורך הדין הקודם של המבקש להשתחרר מיצוג) ניתן למצוא מכתב של בא כוחו הנוכחי של המבקש אל בא כוחו הקודם לגבי העברת חומר התיק עוד מיום 28.10.14 כמו גם אישור כי העברת החומר בוצעה בו ביום.] 41. כנזכר, מסמך התשובה שהוגש מאת המבקש אינו כולל התייחסות מפורטת לראיות שהגשתן מתבקשת. תוכנו של המסמך עוסק במידה רבה בפסיקה בה מתאפשר לבעל דין לתקן את מהלכיו בבית המשפט ולהגיש ראיות נוספות, לרבות בשלב הערעור, ולעמדתו של המבקש כי יש לאפשר לו לעשות כן גם אם שגה בעבר וזאת כדי לאפשר לו לפרוס את עניינו "בצורה הוגנת". 42. ההלכות בענין אפשרות להגיש ראיות נוספות, גם בשלבים מאוחרים יותר, אינן חדשות. אך כדי לבחון האם יש מקום ליישמן במקרה מסוים, יש לאפשר לבית המשפט לבחון את הנתונים המצריכים שיקול ואיזון, ובהעדר פירוט ונתונים לא ניתן לעשות כן. 43. עוד טוען המבקש בכתב התשובה כי לא יגרם למשיב כל נזק חוץ מדחיית הדיון (יצויין כי, בניגוד לשלב הבקשה, המבקש אינו מהין בתשובתו (שהוגשה בשלהי דצמבר) לטעון כי לא יחול שינוי במועד דיון ההוכחות אם תתקבל בקשתו, אך טוען כי הנזק היחיד שיכול להגרם לצד השני הוא "דחיה קצרה" של מועד ההוכחות). המבקש עותר בהדגשה (אותיות בולטות בצירוף קו תחתון) כדלקמן: "בית המשפט הנכבד מתבקש למנוע את המשחק הטכני ולהחזיר את הדיון לפסים הוגנים על סמך הטענות המהותיות ולא על סמך הצלחות טכניות לכאורה כאלו או אחרות". הדגש החוזר, לאורכו של מסמך התשובה, הוא על ערך של גילוי האמת. 44. אין חולק על חשיבות חקר האמת. ההלכות בענין חשיבות חקר האמת ועל דיני הפרוצדורה כ"מיטת סדום" (ענין ששון נ' קדמה בע"מ, ע"א 189/66, פ"ד כ(3) 477 (1966), ואסמכתאות נוספות שהובאו בתשובת המבקש), הן מוכרות וידועות. במקביל ידוע כי טיעון זה אינו יכול להוות מזור לכל חולי. למול ענין 'ששון נ' קדמה' נוהגים להביא את ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320 (1972) אשר מציין כי הפרוצדורה אמנם אינה מיטת סדום, "אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום". ר' למשל גם: "לאמיתם מגשימים סדרי הדין תכליות מהותיות ומביאים לידי עשיית הצדק; יש אפוא להקפיד על שמירתם ואין להקל בהם ראש" (רע"א 2962/14 אור שעיבי (דרור) נ' יואל גואל שמחי עו"ד, 10.9.14); "המערערת פותחת את טיעוניה באמרתו של כבוד הנשיא מ' זמורה..."אמת ויציב - אמת עדיף". אמרה זו נכונה ויפה היא, אך לצידה יש לזכור כל העת כי גם האמת זקוקה לקרקע יציבה שתוכל לעמוד עליה. הכללים הפרוצדוראליים, ובהם כללים בדבר מועדי הגשת כתבי בי דין, חיוניים לקיומו של הליך תקין ולביאור האמת והצדק..." (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (8.4.08)). 45. במקרה דנן, כפי שעולה מהסקירה (החלקית) שהובאה בראשית הדיון, הקפדה על סדרי הדיון לא היתה נר לרגליו של המבקש. אשר לבקשה הקונקרטית, בהינתן לוחות הזמנים - כאשר העתרות לבקשה משמעה לאפשר הגשת ראיות כחצי שנה לאחר המועד בו היה עליהן להיות מוגשות ואז לאפשר הגשת ראיות של הצד שכנגד ודחיית דיון (הקבוע לעוד כחודש ימים) - ברי כי בקבלת הבקשה במתכונתה יהא כדי לעכב ממשית את ההליך. בכך יש פגיעה לא רק בצד שכנגד, אלא בציבור המתדיינים כולו. זכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט אינה אומרת כי הינו זכאי לעשות בזמן השיפוטי כאוות נפשו (ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין (2006)). היעתרות לבקשה עשויה לפגוע לא רק באינטרסים של המשיב אלא אף באלה של כלל המתדיינים, המתדפקים על דלתות בית המשפט וממתינים לשמיעת תיקיהם (רע"א 5281/07 בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' גד ש. מהנדסים (1995) בע"מ (5.7.07)). 46. למרות האמור, משטרם החלה שמיעת הראיות בתיק, שקלתי להעתר לבקשה להבאת ראיות נוספות, אף אם אי הבאתן בעבר נובעת משיקול דעת שונה של מייצג אחר, שגגה או טעם (שאינו רב משקל) אחר, וזאת תוך בחינת האפשרות לאזן בין האינטרסים בדרך של פסיקת הוצאות. דא עקא, המכשול שנזכר לעיל עודו תקף - הבקשה והתשובה אינן כוללות פירוט של הראיות שצרופן מתבקש ושל המידע הדרוש לכך שבית המשפט יוכל לשקול כדבעי את השיקולים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לבקשות להגשת ראיות נוספות. המבקש אינו יכול לאחוז בטענות בענין חשיבות חקר האמת, העדפת המהות על פני סדרי הדין וכיוצא בכך, לפרוק מעצמו את החובה להביא בפני בית המשפט את הפרטים הדרושים לשם קבלת החלטה מושכלת, ולעתור לקבלת "שיק פתוח" (שיסיג את ההליך אחור). 47. בהינתן האמור, הבקשה במתכונתה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪. 48. הערה בשולי הדברים: סקירת השתלשלות הארועים הדיונית בתיק מדברת בעד עצמה בכל הנוגע להתנהלות המבקש. בנסיבות הענין, יש לתמוה על טעונים המועלים על ידו כלפי המשיב, ובהם למשל - "חבל, חבל מאד שבחר המשיב לנסות ולהכשיל את בקשת המבקש להארכת מועדים על ידי "זמירת" טענות חסרות שחר כגון "עיכובים בהתנהלות התיק" או "פגיעה בזכויות" אשר אין להן כל בסיס" (סיפא סע' 3 לתשובה, המרכאות במקור - ת.א.]). המבקש גם 'מחמיא' למשיב, באופן דומה, בטעונים כמו "...נסיונו [של המשיב] למנוע מבית המשפט להתחקות אחר האמת בדרכים עקומות...." (סע' 21 לתשובה) או "יש לקחת בחשבון לחובת המשיב דווקא את התנגדותו חסרת הטעם לבקשה מלכתחילה" (סע' 22 לתשובה), או "התנהגות זו של המשיב אינה ראויה ואומרת דרשני!" (סע' 26 לתשובה). "[במקום להסכים לבקשה] בחר המשיב להידבק לנימוקים פרוצדוראליים ונימוקים נוספים חסרי בסיס" שנועדו להטעות את בית המשפט "ולהכשיל עשיית משפט צדק" (סע' 1 לתשובה). בהינתן התנהלותו של המבקש בהליך זה ובשים לב לבקשה הכללית הנוכחית דומה כי חלף נזיפות מסוג זה בצד שכנגד, ראוי היה לנקוט מידה של צניעות בטעונים. הגשת ראיותהארכת מועדראיות