פסיקת הוצאות משפט בתביעה שהוכרעה בבדיקת פוליגרף 1. בהתאם לפסק הדין מיום 08.01.14 הגישו הצדדים סיכומיהם, כפי שנקבע, כאשר הנתבע מבקש לפסוק לטובתו הוצאות בסך של 84,890 ₪, כמפורט בסיכומיו, ואילו התובעים מבקשים שכל צד ישא בהוצאותיו. אלו עיקרי טענותיהם 2. לטענת הנתבע, התובעים נקטו בתיק זה בדרכי מרמה ותחבולה עת בדו תביעה שקרית וגררו אותו להליכים ממושכים ויקרים בחוסר תום לב. משכך, זכאי הוא לשיפוי מלא בגין כל הוצאותיו, לשכר הטרחה ששילם וכן הוצאות לדוגמא. 3. הנתבע מפנה לפסיקה לפיה הלכה היא, כי בעל דין שזכה בתביעתו זכאי להשבת מלוא ההוצאות שהוצאו על-ידו לשם ניהול ההליך המשפטי, על מנת שלא יצא, בחסרון כיס. יחד עם זאת, על בעל הדין להראות, כי מדובר בהוצאות סבירות ומידתיות ביחס להליך, ולהוכיח את שיעורן ותשלומן בפועל באמצעות הבאת אסמכתאות. 4. הנתבע ציין, כי ההליך כלל ניהול מלא של התיק בבית המשפט המחוזי (ישיבת קד"מ, הגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת ראיות). כן ציין הנתבע את מחדלי התובעים בתיק הכוללים, בין היתר, הכבדה וסרבול הדיון על ידי הגשת 3 חוו"ד מומחים שאינן רלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת והזמנת עד (פסח רוזנבלום) ללא שום צורך, הגשת ראיות באיחור, הגשת התביעה בתחילה לבית משפט השלום הנעדר סמכות עניינית וסירוב לסיים את התיק בהסדר. 5. בהתאם לאמור עותר הנתבע לקבלת החזר הוצאות כמפורט להלן: סך של 45,000 ₪ +מע"מ - עלות הייצוג המשפטי כמפורט בהסכם שכר טרחת העו"ד שצורף כנספח ד' לתצהיר הנתבע. 1,640 ₪ - מחצית עלות בדיקת הפוליגרף ששולמה למומחה הפוליגרף. 2,250 ₪ - עלות 3 תשריטים כפול 3 העתקים מכל תשריט. 6,000 ₪ - אובדן ימי עבודה של הנתבע ושל העד מר צ'רבו. 30,000 ₪ - הוצאות לדוגמא. 6. מאידך גיסא, טוענים התובעים, כי הם מכבדים ומקבלים את ההסדר הדיוני בין הצדדים תוך העיקרון "שהסכמים יש לקיים" אולם, בין קבלת תוצאות ההסדר לבין מסקנות הנתבע ולפיהן, התובעים "נקטו בדרכי מרמה ותחבולה עת בדו בכתב תביעה שקרית" המרחק רב ובפועל סבורים התובעים שמדובר במקרה קלאסי של "הפוסל במומו פוסל". לדידם, יש לזכור שההסדר הדיוני לא קבע את "האמת" אלא רק סיפק כלי דיוני מוסכם להכריע בסכסוך ולסיים את המשפט, שכן ללא הסכמת הצדדים יתכן שהתוצאה הסופית הייתה שונה לחלוטין. 7. לטענת התובעים, הנתבע לא הציג אף ראייה אחת בעניין הוצאותיו בפועל והגם שהוצג הסכם שכ"ט הרי שלא הובאו ראיות, כגון חשבוניות מס, המוכיחות שאכן ההוצאה הנטענת שולמה. למעט בעניין מומחה הפוליגרף שאין צורך בהוכחת הוצאותיו. 8. עוד הוסיפו התובעים, כי לא הכבידו וסרבלו את התיק. נהפוך הוא, הסכמתם להצעת בית המשפט בדבר ההסדר הדיוני חסכה העדת עדים נוספים, סיכומים וכתיבת פסק דין לגופו של עניין. דיון 9. השיקולים המנחים לעניין פסיקת שכר הטרחה וההוצאות נקבעו בפסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (16.6.2005) וכדלקמן: "בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת, אם בעל הדין האמור זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512(ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) וכן ראו, ע"א 6431/96 בר זאב נ' מחמד, פ"ד נב(3) 557, 576-575; ע"א 136/92 הנ"ל; ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר (לא פורסם)). עוד נזכיר, כי תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שבדרך כלל לא יפחת שכר הטרחה מן התעריף המינימאלי, כאמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי), תשל"ז-1977. כמובן, שמדובר ברף תחתון ודומה שמזה שנים הוא חסר משמעות בחיי המעשה (ראו, ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה מכנית נ' אימקו הנדסה, פ"ד לז(1) 211)). כלל נוסף נקוט בידינו והוא, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא ייצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 270/60 ויינשטין נ' פקיד שומה, פ"ד טו 558; ע"א 208/66 בנק הפועלים נ' עזבון בהאי, פ"ד כ(4) 169; ע"א 27/81 הנ"ל)". על רקע זה אבחן את טענות הצדדים שבפניי. 10. ראשית אומר, כי אכן כטענת התובעים הסכמתם להסדר הדיוני לפיו תוכרע השאלה שבמחלוקת בבדיקת פוליגרף, אינה יכולה להיות להם לרועץ לעניין תשלום ההוצאות ושכר הטרחה, שכן אכן המדובר בכלי דיוני אשר הביא לסיום התיק ללא צורך בהמשך שמיעת הראיות, בהגשת סיכומים וכתיבת פסק דין לגופו של עניין. זאת ועוד, יש הגיון בטענת התובעים, כי אכן אין לדעת מה היו התוצאות לו היה מתנהל ההליך עד תומו, שכן מדובר ב"כלי דיוני מוסכם" ואין לזקוף לחובתם, דווקא, הסכמה זו. 11. עיינתי בנספח ד' לתצהיר הנתבע בדבר שכר הטרחה אותו נדרש לשאת בגין הגשת התביעה שהוגשה נגדו על ידי התובעים. ברם, מלבד מסמך זה, אשר אינו יכול לשמש אסמכתא לכך שאכן הסכום שולם, לא השכיל הנתבע לצרף ולו קבלה אחת בעבור ההוצאות בהן נשא. למעט, תשלום סך של 1,640 ₪ בגין מחצית שכרו של מומחה הפוליגרף, אשר אין מחלוקת בין הצדדים שאכן הנתבע נשא בתשלום זה. ודוק! המדובר בתשלומים אשר הוצאו אך לאחרונה ובנקל יכול היה הנתבע להציגם. 12. לאחר שנתתי את דעתי לטענות ב"כ הצדדים ועיינתי בפירוט הסכומים שציין הנתבע בסיכומיו, ובשים לב למכלול השיקולים שנמנו לעיל, הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪. בנוסף יישאו התובעים בשכר טרחת עו"ד של הנתבע, בסך כולל של 15,000 ₪. הוצאות משפטפסיקת הוצאותפוליגרף (מכונת אמת)