המבקשים עתרו שבית המשפט יכריז כי הסעיף בתקנון האוניברסיטה של חיפה, המסמיך את נשיא האוניברסיטה להפסיק או למנוע פעילות ציבורית למשך זמן מוגבל, בטל , בשל היותו בלתי מדתי ופוגע באופן גורף בחופש הביטוי. 2. הבקשה הוגשה ביחד עם בקשה לצו מניעה זמני בגין החלטת נשיא האוניברסיטה מיום 18.11.12, (להלן "ההחלטה"), בדבר השעיית הפעילות הציבורית בקמפוס לתקופה של שבועיים. ההחלטה ניתנה על רקע של מבצע "עמוד ענן", בשל הפגנות מחאה בקמפוס ולצורך שמירה על בטחון הסטודנטים. הבקשה לצו מניעה הובאה בפני רק לאחר שכבר פג תוקפה של ההחלטה, ולפיכך כבר אז ניתנה החלטה המייתרת התייחסות כלשהיא לאירוע. המבקשים מבקשים בעתירתם העיקרית כי בית המשפט יתייחס באופן כללי לסעיף בתקנון ,בשל כך שנעשה בו שימוש חוזר מדי אירועים מסויימים. 3. כלל נקוט בבית המשפט כי אינו נוהג להזקק לעתירות בעלות אופי תיאורטי. ראו דברי בית המשפט העליון בבגץ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ. בית הדין הארצי לעבודה (28.4.11) - "עתירה תיאורטית מוגדרת כעתירה אשר אינה נדרשת לפתרון סכסוך בר-קיימא בעת העיסוק בה. היא אינה מתבססת על מערכת עובדות ספציפית, ואינה כרוכה בבקשת סעד קונקרטי, אלא מעלה שאלה משפטית, בעלת אופי כללי, ללא קשר הדוק לנסיבות מקרה מסוים (בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון פ"ד נג(5) 241, 249 (1999) (להלן: ענין צמח)). דרך-כלל, הכרעה בעתירה תיאורטית אינה עולה בקנה אחד עם התפקיד השיפוטי המובהק שנועד להכריע במחלוקות ממשיות ולמצוא להן פתרון; היא עלולה להסיג בכך את גבולן של רשויות שלטון אחרות; נעדר בה תיחום קונקרטי של ענין שיש להכריע בו; וקיים חשש, הטבוע בשיטה האדוורסרית, כי טיעון תיאורטי לא ימצה את כל רבדיו של הענין; מתלווה לכך גם חשש מהכבדה לא ראויה על בית המשפט בעניינים שאינם מחייבים הכרעה, לאור הנטל הכבד הרובץ על שכמו המחייבו לפסוק בעניינים בעלי נפקות מעשית. " החריגים לכלל השולל דיון בעתירה תיאורטית מתפרשים על דרך הצמצום. אין די בכך שמדובר בענין משפטי חשוב. (בג"צ 2406/05 עיריית באר-שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה (27.7.2005); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי: עילות הסף 241 (כרך שני, 2008)). אחד החריגים הוא כאשר בשל שיקולי זמן לא ניתן בדרך כלל להכריע בענין בטרם הפך לתיאורטי. ספק אם ניתן לאמר כי במקרה של החלטה על השעיית פעילות ציבורית, לא ניתן לדון בה בסמוך לאירועה. החלטות רבות שניתנו בבית משפט זה במקרים ספציפיים באותו ענין ממש יכולות להעיד על כך, והמסקנה הנובעת מכך שאין הכרח בדיון תיאורטי. בשל הטיעון הנוסף כי הליך חקיקת הסעיף לא התנהל כדין, וכדי להפיס דעתם של המבקשים, אדון בבקשתם בקצרה. 4. תקנון הפעילות הציבורית באוניברסיטת חיפה ס' 6.2 לתקנון קובע- "הנשיא, לאחר שהתייעץ עם הרקטור, סגן הנשיא למינהל ודיקן הסטודנטים, מוסמך להורות על הפסקה או מניעה של כל פעילות ציבורית למשך זמן מוגבל, וכן על נקיטת אמצעים שיראו לו מתאימים לשם כך" - פעילות ציבורית מוגדרת בתקנון - " פעילות פוליטית, חברתית, תרבותית, בידורית, או אקדמית (למעט הוראה)כלשהי, לרבות עצרות, הפגנות, הרצאות, הפצת כרוזים, הצבת דוכנים, הקרנת סרטים וכל פעילות ציבורית אחרת (לרבות במתחם סגור), למעט פעילות המתקיימת מטעם יחידות האוניברסיטה בלבד". אך אלו אינם הסעיפים היחידים בתקנון המוקדש להסדרת הפעילות הציבורית. סעיף 1 לתקנון קובע : "הפעילות הציבורית של חברי קהיליית האוניברסיטה בין כתליה מהווה חלק משלים של פעילותה האקדמית של האוניברסיטה. האוניברסיטה רואה כחובתה לאפשר לחברי קהילתה להביע באופן מלא דעות, השקפות ואמונות ולקיים ביניהם שיח. האוניברסיטה רואה בעיקרון חופש הביטוי תנאי יסודי לקיומה, ואת החינוך לתרבות של חופש הביטוי כאחת ממטרותיה. אחד מיסודות חופש הביטוי הוא ההבנה כי היתר לביטוי אין משמעו הסכמה עם תוכנו. אשר על כן, באשרה את הפעילות הציבורית, אין האוניברסיטה כמוסד מאמצת את תכניהן של הפעילויות , אלא מאפשרת את חופש הביטוי של חברים בקהילתה". כך גם סעיף 1.5 לתקנון הקובע את התנאים לקיומה של פעילות ציבורית, וסעיף 1.6 לתקנון הקובע כי - "פעילות ציבורית לא תאושר אם קיימת וודאות קרובה לכך שעקב פעילות תיגרם הפרה של הסדר הציבורי בקמפוס, לרבות הפרה של תנאי מבין התנאים המפורטים בסעיף 1.5 לתקנון. ואלם, האוניברסיטה תפעיל כל מאמץ סביר לשמור בו זמנית על הסדר הציבורי ועל חופש הביטוי של חברים בקהילתה". (הדגשה שלי, ר.ל.) כמו כן קובע התקנון כי כל פעילות ציבורית דרושה אישור מראש ואף מקנה סמכות ערעורים על החלטה שלא לקיים פעילות. 5. טענות הצדדים 5.1 לטענת המבקשים יש להורות על פסילתו של סעיף 6.2 בשל היותו סעיף גורף באופן המונע את חופש הביטוי והמחאה של הסטודנטים, המנוגד לחוק זכויות הסטודנטים. לטענת המבקשים, הסעיף מהווה פגיעה חמורה ומהותית בחופש הביטוי, הן מבחינת היקף הביטויים שהוא מאפשר להגביל והן מבחינת עיתוי ההגבלה. עוד טוענים המבקשים כי הסעיף לא קבל את אישור הסנאט ולכן איננו תקף. לא התייחסתי לטענות הסיכומים שיש בהם משום הרחבת חזית שהמשיבה התנגדה לה. 5.2 המשיבה טוענת לאי מיצוי הליכים פנימיים לתקיפת תקנון הפעילות של האוניברסיטה. נטען כי המבקשים 7-9 משמשים כמרצים בכירים באוניברסיטה, ולקחו חלק פעיל באישורו של התקנון הנוכחי מכוח היותם חברים בסנאט האוניברסיטה - ולכן אין באפשרותם לתקוף אותו כעת. עוד צוין כי המבקש 7 אף זומן לישיבת אישור התקנון אולם לא הופיע לישיבה. המשיבים 7-9 לא העלו טענות כנגד הפרוטוקול ולא ביקשו לפעול לשינויו במשך כשלוש וחצי שנים. המשיבה טוענת כי התקנון אושר לאחר שהתנהלו במסגרת הסנאט מספר ישיבות, מיוני 08 עד יוני 09. הסנאט העביר את הדיון ל"וועדה המתמדת" בהתאם לסמכותו ומכח היותה זרוע של הסנאט. עוד נטען לשיהוי שכן התקנון נכנס לתוקף בראשית שנת הלימודים תש"ע (נובמבר 2009) והפניה לבית משפט בענין זה היא יותר מ-3 שנים לאחר פרסומו וכניסתו לתוקף. המשיבה מכירה בחשיבות חופש הביטוי אך במקביל היא מופקדת על בטחון הסטודנטים ,ניהול תקין של לימודים ותחזוק המרקם החברתי בקמפוס. נטען כי אין כל בסיס לגישת המבקשים התוקפת את עצם הענקת הסמכות לנשיא האוניברסיטה, שכן לא צריכה להיות כל מחלוקת כי על הנשיא לעשות שימוש ראוי בסמכות זו שניתנה בידיו . 6. דיון 6.1 כפי שכבר ציינתי לעיל, הדיון האמיתי והנכון בסוגיה צריך להעשות לאורו של מקרה ספציפי. אז צפות ועולות אמות המידה שנעשה בהן שימוש. 6.2 אקדים ואציין כי לא מצאתי כי נפל פסול כלשהו בסעיף 6.2 לתקנון, וזאת מבלי להכנס לשאלות המניעות הנכבדות שמעלה המשיבה, שיש בהן לכאורה לחסום את זכות התביעה מחלק מהמבקשים. 6.3 אין מחלוקת בדבר חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי והיותה זכות יסוד בסיסית. המחלוקת הינה ביחס ליישומו של עקרון זה. המבקשים טוענים כי סעיף 6.2 לתקנון פוגע בחופש הביטוי באופן גורף , נעדר מידתיות ודרקוני. המשיבה טוענת כי מדובר בסעיף מידתי שיש בו לאפשר עריכת איזון של חופש הביטוי אל מול הדאגה לשלומם וביטחונם של באי האוניברסיטה והלומדים בה ולהשלכות של אירועים קשים על מרקם היחסים בו. ראו לעניין זה ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עלית (21.9.93): "חופש הביטוי הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. מקורו הוא הלכתי. הוא אחת מאותן "זכויות יסוד 'שאינן כתובות על ספר', אלא הן נובעות במישרין מאפיה של מדינה כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש" (השופט לנדוי בבג"צ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי ואח' [10], בעמ' 2415). מאז בג"צ 73/53, 87חברת "קול העם" ואח' נ' שר הפנים (להלן - פרשת "קול העם" [11]), חופש הביטוי הוא חלק בלתי נפרד מהאתוס המשפטי שלנו. דומה כי ניתן לדבר על "מסורת חופש הביטוי" במשפט הישראלי". יחד עם זאת, הזכות לחופש הביטוי איננה זכות מוחלטת, והיא כפופה לאיזון אל מול זכויות אחרות. הזכות לסדר ציבורי היא זכות נוגדת, ויש לאזן בין זכויות אלו. ראו בג"ץ 14/86 יצחק לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות (5.2.87) - "..... חופש הביטוי וסדר ציבורי הם עקרונות יסוד בשיטתנו. מהותנו כמדינה דמוקרטית נקבעת בקיומו של איזון עדין ביניהם, ולא בניצחונו של אחד מהם על פני חברו. "בחייה המאורגנים של החברה אין הכל או לא כלום'. יש ,תן וקח', ואיזון בין האינטרסים השונים" (בג"צ 148/79 [25], בעמ' 178), איזון זה צריך לשקף את חשיבותם החברתית היחסית של שני עקרונות אלה. נראה לי, כי נוסחת האיזון הראויה היא, כי חופש הביטוי נסוג רק מקום שהפגיעה בסדר הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה. כאשר הפגיעה בסדר הציבורי אינה קשה, רצינית וחמורה, יש ליתן ביטוי לחופש הביטוי". 6.4 על מנת להורות על השהיית הפעילות הציבורית, לזמן מוגבל, נדרש מכח ס' 6.2 לתקנון מנגנון התייעצות והפעלת שיקול דעת הן של נשיא האוניברסיטה , הרקטור, סגן הנשיא למינהל וכן דיקן הסטודנטים. כך על פי הוראות הסעיף הנשיא יפעיל את הסמכות הנתונה לו - (1) לאחר שהתייעץ עם הרקטור, (2) לאחר שהתייעץ עם סגן הנשיא למינהל (3) לאחר שהתייעץ עם דיקן הסטודנטים ובכל מקרה ההפסקה תהא למשך זמן מוגבל. יש בסעיף מנגנונים מרסנים, שאמורים לשמור על המידתיות בהפעלתו. ואכן, המשיבה מבהירה כי הסמכות הופעלה בשנים האחרונות במשורה, רק בעיתות משבר, בהן גאה המתח בין האוכלוסיה הערבית והיהודית, על רקע אירועים חריגים : מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009, אירועי משט המרמרה בשנת 2010, אירועי יום הנכסה בשנת 2011, ואירוע מבצע עמוד ענן בשנת 2012. ניתן לאמר שסעיף 6.2 לתקנון מנוסח כסעיף מידתי אשר יש בו כדי לאפשר את האיזון הנדרש, ובאופן סביר וכפי שעולה לכאורה, נעשה בו שימוש במהלך אירועים חריגים. 6.5 נוסח ס' 6.2 גם איננו סותר את חוק זכויות הסטודנטים תשס"ז 2007 (להלן "חוק זכויות הסטודנטים"). סעיפים 5-6 לחוק זכויות הסטודנטים מותירים, בצורה מפורשת , את מרווח שיקול הדעת למוסד האקדמאי. החופש להתארגן ולהפגין כפוף לתקנון המוסד. חופש הביטוי נשמר, אך אין בו כדי להגביל את סמכות המוסד להסדיר את אופן הבעת הדעה לצורך שמירה על מהלך לימודים תקין. וזהו נוסח סעיפים 5 ו- 6 לחוק זכויות הסטודנטים- 5. בלי לגרוע מכל זכות המוקנית לפי כל דין, לכל סטודנט החופש להביע את דעותיו, עמדותיו והשקפותיו לגבי תוכנו של חומר הלימוד והערכים המובעים בו; אין בהוראת סעיף זה כדי להגביל את סמכותו של מוסד להסדיר את אופן הבעת הדעות, העמדות או ההשקפות לצורך שמירה על מהלך הלימודים התקין. 6. לכל סטודנט החופש להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא, לרבות בנושאים הנוגעים לסטודנטים ולזכויותיהם, לפי הכללים הקבועים בענין זה בתקנון המוסד. רוח דברים זו באה לידי ביטוי גם במסגרת סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה התשי"ח- 1958, הקובע : 15. מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה, "ענינים אקדמיים ומינהליים" — לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת. מן המקובץ עולה כי סעיף 6.2 לתקנון איננו נוגד חוק קיים, הוא מנוסח באופן מידתי, ואין לראות בו הוראה המעניקה סמכות גורפת לפגיעה בחופש הביטוי. 6.6 בעקרון, למשיבה שיקול דעת לכלכל ענייניה. מרחב שיקול הדעת, שלא יתערב בו בית המשפט נגזר , בין ביתר, ממהותו של הגוף המוסדי. קיימת נטייה בפסיקה לראות מוסד אוניברסיטאי כגוף דו מהותי. ראו לענין זה ראו לעניין זה גם ע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' לירן בן הרוש (30.12.12) - "מוסד להשכלה גבוהה, כדוגמת אוניברסיטה, אינו ממלא תפקיד ציבורי על פי דין" (עע"מ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 442 - הנשיא ברק(. עוד יש להזכיר, לכאורה, כי בית משפט זה "טרם הכריע בסוגיית סיווג מעמדם של מוסדות להשכלה גבוהה כגופים דו-מהותיים" (בג"ץ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב (לא פורסם) (להלן עניין אלישע), פסקה 21 לפסק דינה של השופטת ארבל; ראו גם בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז (לא פורסם) פסקה 17 לחוות דעתה של השופטת חיות; א' הראל, גופים דו-מהותיים: גופים פרטיים במשפט המינהלי (תשס"ח), 80-79), אם כי ישנה פסיקה של בתי משפט המחוזיים, לפיה בהקשרים מסוימים מוסדות להשכלה גבוהה הם "גופים דו מהותיים" (ראו לדוגמה ה"פ (חיפה) 9232-06-11 ח'טיב נ' אוניברסיטת חיפה (לא פורסם); עניין נעאמנה; ה"פ (תל אביב) 1686/09 קפלאוי נ' אוניברסיטת תל אביב (לא פורסם)). לא אמנע מאמור, כי לטעמי מוסד להשכלה גבוהה ניתן לראותו כדו-מהותי, וגם אם ההבחנה אינה קלה, כך למצער במוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים על-ידי הציבור." (ההדגשה שלי, ר.ל.) יש לגזור מכך איפוק מסויים בהתערבות בענייניו של המוסד, כל עוד אינם סותרים זכויות יסוד שלא לצורך. ראו דברי כב' השופט י. כהן בה.פ (חי) חטיב נ. אוניברסיטת חיפה (8.5.11) - "אך גם אם אניח שהאוניברסיטה היא גוף "דו מהותי" וחלים עליה כללי המשפט הציבורי, עדין הסמכות להבטיח את סדר היום התקין בחצריה מוטלת עליה, וכאשר קיימת וודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור, מוסמכת האוניברסיטה לקבל את ההחלטה שקבלה. לצד דברים אלה אוסיף, שעל האוניברסיטה חלים אף דיני הנזיקין, והיא רשאית לנקוט באמצעים למניעת הסיכונים, העלולים לחשוף אותה לתביעות נזיקין מצד מי שעלולים להפגע בחצירה. קשה להשלום שהאוניברסיטה תחוייב להחיל את כללי המשפט הציבורי, מבלי שתחויב לשקול לצד זאת, את החיוביחם העלולים לחול עליה מכח המשפט הפרטי". וראו דברי כב' השופט זמיר בעא 3414/93 און נ. מפעלי בורסת היהלומים בע"מ (29.11.95) ,אשר מזהיר מהטלת כבלים של המשפט הציבורי על גוף שהוא דו מהותי שיכבידו עליו לפעול באופן יעיל למילוי תפקידיו - "בית המשפט הבהיר כי הכללים של המשפט הציבורי החלים על גוף דו-מהותי אינם זהים בהכרח לאותם כללים כשהם חלים על רשות מינהלית. המעבר של הכללים מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המיגזר הפרטי עשוי לחולל בהם שינויים....... בכל מקרה צריך להישמר שלא יוטלו על גוף דו-מהותי, שהוא ביסודו גוף פרטי, כבלים של המשפט הציבורי שיכבידו עליו ללא הצדקה לפעול באופן יעיל למילוי תפקידיו ולהשגת מטרותיו. התוויית הדרך לתחולת המשפט הציבורי על גופים דו-מהותיים היא מלאכה עדינה וקשה, אפשר לומר אפילו מסוכנת, שכן היא מאיימת על האוטונומיה של הפרט. מן הראוי להתקדם בדרך זאת בזהירות, ממקרה למקרה, וכך להגיע בהדרגה מן הפרט אל הכלל". ניתן לסכם חלק זה של הדיון בכך שסעיף 6.2 לתקנון הינו סעיף מאוזן ומידתי אשר מעניק לנשיא האוניברסיטה את הסמכות להפסיק פעילות ציבורית לאחר שהתייעץ, לזמן מוגבל, והכל בהתאם לנסיבות הספציפיות המובאות בפניו. ההחלטה מצויה בשיקול דעת הגורמים המוסמכים באוניברסיטה ולא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטות . כפי שכבר ציינתי בפתיח לפסק דין זה, הדיון האמיתי צריך להעשות על בסיס החלטה ספציפית. אין בפסק הדין כדי למנוע מהמבקשים, ככל שיחפצו וככל שיידרש, לטעון כנגד אופן הפעלת שיקול הדעת של הנשיא ביישום הסעיף, בהתאם לנסיבות העניין מעת לעת. 6.7 באשר לטענת המבקשים כי הסעיף לא נחקק כדין - המבקשים טוענים כי הסעיף לא אושר ע"י הסנאט ומשכך הוא חסר תוקף. לטענתם, האצלת הסמכות לוועדה המתמדת ואישורו על ידה נעשו בחוסר סמכות. לטענתם, הפרשנות שמבקשת האוניברסיטה לאמץ לסעיף בתקנון הקובע כי "לוועדה המתמדת יהיו הסמכויות והתפקידים שהסנאט יאציל לה מעת לעת", איננו סביר וחורג מסמכות. המבקשים טוענים כי האצלת סמכות לוועדה המתמדת להכריע בקביעת ס' 6.2 ,המקפל בתוכו התייחסות לחופש הביטוי , איננו חלק מניהול "העניינים השוטפים" שבתחום אחריות הסנאט ואף נוגד את עקרון הענקת הסמכות לסנאט כ"רשות אקדמית עליונה". במסגרת סיכומיהם הוסיפו המבקשים וטענו כי סעיף 6.2 לתקנון היווה את "סלע המחלוקת" בישיבות הסנאט. על כן, לטענת המבקשים, יש לפרש את העברת הדיון לוועדה המתמדת משום רצונם להימנע מהכרעה בעניין. טענה זו ,על אף שמופיעה בכתב התביעה איננה מוזכרת כלל בתצהיר שתמך בכתב התביעה ולכן מחוסרת כל בסיס עובדתי. מנגד, טוענת האוניברסיטה כי הדיונים לאישורו של תקנון הפעילות הציבורית התנהלו במסגרת הסנאט במשך מספר ישיבות, (כך אישר גם המבקש מס' 7 בתצהירו שצורף לבקשה) . בישיבה מיום 18.6.09, הוחלט להעביר את הדיון בסעיף 6 לישיבת הוועדה המתמדת בישיבת הקיץ שלה , זאת מאחר שהסנאט אינו מקיים ישיבות במהלך הקיץ. ההעברה היתה בהתאם להוראות סעיף 6.4.9 לתקנון הכללי של האוניברסיטה ולסעיף 11.1 לתקנון האקדמאי של האוניברסיטה הקובע : "הועדה המתמדת מופקדת על ניהול העניינים האקדמיים השוטפים אשר בתחום הסמכויות של הסנאט, לפי המדיניות וההחלטות שנתקבלו על ידו. לוועדה המתמדת יהיו הסמכויות והתפקידים שהסנאט יאציל לה מעת לעת, אם בדרך כלל ואם למטרה מסוימת. הוועדה המתמדת פועלת בשם הסנאט ומדווחת עליו באמצעות משלוח שוטף של הפרוטוקולים שלה". בהתאם לתקנון האקדמאי (נספח מס' 3 לתגובת האוניברסיטה) הוועדה המתמדת מורכבת מן הרקטור, הנשיא, דיקני הפקולטות, הדיקן ללימודים מתקדמים, דיקן למחקר , דיקן הסטודנטים וכן 8 חברי סנאט, לרבות נציג אגודת הסטודנטים. הועדה המתמדת מהווה למעשה זרוע ביצועית של הסנאט, ולפי הנוסח ניתן להאציל לה סמכויות ותפקידים מעת לעת, מבלי לתחום זאת רק ל"עניינים אקדמיים שוטפים". לא עולה כל פגם שהוא בהאצלת הסמכות מהסנאט לועדה המתמדת, והמבקשים לא הראו שההחלטה לא התקבלה כדין. המבקשים 7-9 הינם מרצים באוניברסיטה, חברי הסנאט ,אשר נכחו בדיונים על אישורו של תקנון הפעילות הציבורית . תחולת התקנון היא משנת הלימודים 2009, ומאז פועלים על פיו. בהתאם לסעיף 9.4 לתקנון האקדמי של האוניברסיטה ניתן לעלות טענות כנגד התקנון , דבר שלא נעשה על ידי המבקשים במהלך יותר משלוש השנים מאז אישורו. גם בעובדת השיהוי הרב יש ללמד על אופי טענתם המבקשים. המסקנה - יש לדחות את טענת המבקשים כי הליך קבלת ההחלטה של סעיף 6.2 נעשה שלא כדין. 7. לפיכך, התביעה נדחית. 8. המבקשים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 7,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום. השכלה גבוההמסמכיםאוניברסיטה