בתביעה בבוררות בקשו כי ייקבע שלא ייחויבו לשלם לקבלנים את הסכומים בהם הם מחויבים על פי ההסכם שביניהם עד לאחר השלמת הבנייה, אשר לטענתם מתנהלת באיטיות, ולא ייחויבו לשלם כבר במהלך הבנייה כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים. הצדדים חתמו על שטר בוררות והתקיים בבית הדין הליך בוררות, לרבות קיום שני דיונים, ואף מונה מומחה מטעם בית- הדין. ביום 31.1.12 נתנו הבוררים שני פסקי דין (אחד לכל מבקש), המבוססים על קביעת מומחה באשר לכמות העבודה אשר בוצעה ע"י הקבלנים ומה שוויה. ביה"ד חייב את הקבלנים להחזיר לכל אחד מהמבקשים את הפער בין הסכום ששילם כל מבקש לבין שווי העבודה שנעשתה בפועל לפי הערכת המומחה: למבקש 1 - 12,850₪, ולמבקש 2 - 15,214₪ (להלן: "פסקי הבורר"). לטענת המבקשים, בפסק הדין של המבקש 1, נפלה טעות בחישוב בנוגע לסכום ששילם לקבלנים, ועל כן פנה הוא לבית הדין בבקשה לתיקון הטעות. ביום 20.3.12 ניתן פסק דין מתוקן, המחייב את הקבלנים לשלם לו 30,442₪ (להלן: "פסק הדין המתוקן"). המבקשים עותרים לאישור שני פסקי הבורר והפסק המתוקן. ביום 18.11.12 הגישו הקבלנים, ללא ייצוג, בקשה לקונית לביטול פסק בורר. ביום 20.11.12, ניתנה החלטה בה נקבע כי הבקשה לא תטופל ללא צירוף תצהיר כנדרש בחוק, וכן, כי מן הראוי שבבקשה יפורטו הרקע והנסיבות לבקשה. כתוצאה מכך, ביום 30.12.12 הגישו הקבלנים "בקשה לביטול פסק בורר בתצהיר". לדיון שלפניי של 14.4.13 הגיעו הקבלנים כשהם מיוצגים, ובתחילת הדיון ביקש בא כוחם ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק בורר. בתום הדיון, לאחר שהתגלה כי יש מספר מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, הוריתי לקבלנים להגיש בקשת ביטול מתוקנת, בצירוף תצהירי עדות ראשית, וזו הוגשה ביום 7.5.13. מעתה ואילך אתייחס אל הבקשה המתוקנת כ"בקשה לביטול" פסק בורר. אציין כי התקיימו שני דיונים לפניי בהם גם נחקרו הצדדים, והצדדים הגישו סיכומים בכתב. הבקשה לביטול ראשית נטען בבקשה לביטול, כי למרות הזמן הרב שחלף בין מועדי מתן פסקי הבוררות לבין הגשת בקשת הביטול ביום 18.11.12, עמדו הקבלנים במגבלות הזמן להגשת בקשת ביטול לפי חוק הבוררות (45 יום), מאחר שהפסק המתוקן מיום 20.3.12 הגיע לידי הקבלנים רק לאחר שהוגש בבית המשפט במסגרת הבקשה שהגישו המבקשים לאישור הפסק, ביום 5.11.12, ועל כן, המועד להגשת בקשתם ייחשב רק מתאריך זה (הגם שאת שני פסקי הבורר הקודמים קיבלו הקבלנים מוקדם יותר). לגופו של עניין, בבקשה מפורטות עילות הביטול הנטענות, לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"), כדלקמן: סעיף 24(3) לחוק: הבורר פעל בחוסר סמכות - (1) נטען כי לפי סעיף י' לתוספת הראשונה, אין לקיים ישיבה בהעדר בעל דין אלא אם הבורר הזהיר אותו מראש שידון בישיבה בהעדרו אם לא יתייצב. לטענת הקבלנים, ביום 20.3.12 עת ניתן פסק הדין המתוקן, רק המבקשים היו נוכחים, בעוד שהקבלנים לא ידעו כלל על דיון זה; (2) בכתב התביעה שהגישו המבקשים לבית הדין, הם לא ביקשו את ביטול החוזה עם הקבלנים אלא שינוי בתנאיו, ולכן, החלטת הבורר לבטל את החוזה נעשתה בחריגה מסמכות; (3) בפסקי הבוררות נקבע כי המחלוקת היא "בענין של החזרי בניה, ודרישה להחזרי תשלום", אלא שהמבקשים כלל לא דרשו החזרי תשלום בכתב התביעה שהגישו; (4) הוסכם בדיון למנות מומחה, על מנת שיבדוק מה נעשה בבנייה ומה לא נעשה. ברם, המומחה חרג מתפקידו בזה שפסק הערכה כספית לעבודה שנעשתה, ועל כן, הסתמכות הבוררים על חוות הדעת בנושא זה נעשתה בחוסר סמכות; (5) מזכיר ביה"ד כתב כבר ביום 16.2.11, שהוא יום אחד בלבד לאחר קיום הדיון הראשון, כי "הוחלט כי יוכנס קבלן אחר", בעוד שבאותו שלב בהליך הוחלט רק על מינוי מומחה. לטענת הקבלנים, מהחלטת המזכיר, שאיננה מבוססת בפרוטוקול הדיון, ניתן ללמוד כי התנהלות הבורר והמבקשים נגועה בחוסר תום לב, שהרי יש לשאול, כיצד התקבלה החלטה להפסיק את עבודת הקבלנים, ולמעשה לגרום לביטול החוזה, אך לאחר הדיון הראשון, בו הוסכם רק על מינוי מומחה בלבד. סעיף 24(4) לחוק: לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו - לטענת הקבלנים, בהודעת המזכיר מיום 4.5.11 נמסר, כי לבקשת ביה"ד, הואיל ולשני הצדדים השגות על חוות הדעת, יגישו את השגותיהם בכתב ולאחר מכן יתקיים דיון עם נותן החוו"ד. אלא, שדיון זה לא התקיים, והבוררים נתנו את פסק דינם ללא קיום דיון וללא התייחסות להשגות. לטענת הקבלנים, לא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות; התקיימה תכתובת אישית בין הדיינים לב"כ המבקשים; והקבלנים לא נכחו בדיונים אשר התקיימו בביה"ד במעמד צד אחד. עוד ציינו הקבלנים כי חוו"ד המומחה ניתנה ללא ציון תחום מומחיותו, ללא שמו המלא ובלי פירוט ניסיונו כמקובל, וחוות הדעת בנוגע לעניינו של המבקש 1 כלל לא נחתמה. סעיף 24(5) לחוק: הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו - מאחר שהכריע לביטול ההסכם בין הצדדים, הגם שסעד זה לא התבקש. סעיף 24(10) לחוק: קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי - הקבלנים טוענים כי קבלת הבקשה לביטול תמנע עיוות דין ותעשה צדק לכלל הצדדים המתדיינים בפני בית המשפט. תגובת המבקשים מנגד טוענים המבקשים כי הליך הבוררות נוהל במשך למעלה שנה, באופן הגון וראוי, ונשמעו בו כל טענות הצדדים. לטענת המבקשים, הואיל ופסקי הבורר ניתנו ביום 31.1.12, והפסק המתוקן ניתן ביום 20.3.12, הרי שלפי הוראות סעיף 27 לחוק, בעת הגשת בקשת הקבלנים לביטול - 18.11.12 - כבר חלף המועד להגשת בקשתם לביטול הפסק, ועל כן דין הבקשה להידחות. זאת במיוחד, כאשר הפסק המתוקן מתייחס לבקשת הקבלנים לעיון מחודש בפסה"ד (בקשה שנדחתה), כך שעליהם הייתה מוטלת האחריות לבדוק האם התקבלה החלטה; ואין אפוא לקבל את טענתם כי לא קיבלו לידיהם את הפסק המתוקן עד לאחר שהגישו המבקשים את בקשת האישור ביום 5.11.12. לתגובת המבקשים לבקשה לביטול מיום 11.6.13 אף צרפו תדפיס דוא"ל מתיבת הדואר של מזכיר ביה"ד, המעיד לכאורה על שליחת העתק הפסק המתוקן למשיב 2 בדוא"ל בו ביום שניתן הפסק, היינו, 20.3.12. על כל פנים טוענים הם, שהואיל והקבלנים הודו שקיבלו את פסקי הבורר המקוריים מיום 31.1.12, אם כן לגבי מבקש 2, שפסק הדין בעניינו לא תוקן, חלף המועד זה מכבר. בעניין עילות הביטול, להלן תגובות המבקשים: סעיף 24(3) לחוק: הבורר פעל בחוסר סמכות - (1) קיום דיון בהעדר - ביום מתן פסק הבוררות המתוקן, 20.3.12, לא התקיים כל דיון אלא רק נחתם פסק הדין המתוקן; ועל כן, הוראות סעיף י' לתוספת לחוק, המתייחס רק לקיום דיונים במעמד צד אחד, אינן רלוונטיות. (2) באשר למהות התביעה ולסמכות הבוררים- נטען כי המסמך הקובע הוא שטר הבוררות, ובו נקבע כי בית הדין מוסמך לדון אף בעניין "עבודות שלא בוצעו", וכי הליכי הבוררות אינם כפופים לסדרי הדין. (3) באשר למינוי המומחה ופסיקה על פיו- המבקשים טוענים כי הואיל והבורר אינו כפוף לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט, הוא רשאי להתייעץ עם כל מומחה שימצא לנכון ולקבל את חוות דעתו, בחלקה או במלואה. כמו כן, טוענים המבקשים כי לא נפל כל פגם בעבודת המומחה עקב כך משביקר בנכס שעה שנכחו בו מי מהמבקשים ושלא בנוכחות הקבלנים, שהרי העבודות בוצעו בבתיהם, ולכן רק טבעי ומתבקש כי מי מהם ישהה במקום במהלך ביקור המומחה. הקבלנים לא ביקשו להיות נוכחים בעת ביקורי המומחה בביתם, ולו היו מבקשים זאת, המבקשים היו נענים לכך בשמחה. (4) באשר להפסקת העבודה של הקבלנים כבר בהתחלת הליך הבוררות, טוענים המבקשים כי בפרוטוקול הדיון מיום כג' אדר ב' תשע"א, מופיע במפורש כי הצדדים הסכימו שאין אפשרות להמשיך את העבודה המשותפת לאור היחסים בין הצדדים. (5) המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם לאחר מתן פסקי הבורר, הקבלנים לא טענו דבר בנוגע לחריגה מסמכות הבורר. סעיף 24(4) לחוק: לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו - - המבקשים טוענים כי לצדדים ניתנה הזדמנות מלאה לטעון את טענותיהם, וכי מעולם לא נוהלה כל תכתובת אישית בין מי מהצדדים לבוררים, ומהנספחים שצירפו הקבלנים ניתן להבין שמדובר בתשובות טכניות וענייניות לבירורים של מזכירות בית הדין. סעיף 24(5) לחוק: הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו - המבקשים טוענים כי הקבלנים העלו טענותיהם בכתב ובעל פה מול הדיינים והכריעו בכל הסוגיות שביניהם. דיון והכרעה סעיף 27(א) לחוק מאפשר מתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק בורר מטעמים מיוחדים שיירשמו. כבר נקבע כי יש ליתן ל"טעמים המיוחדים" את אותו פירוש שניתן למונח זה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, היינו: הצדקת האיחור ושכנוע בית המשפט שיש למבקש סיכוי לזכות בהליך. כך, ככל שסיכויי ההליך טובים יותר, ייטה ביהמ"ש לקבל את הבקשה לארכה (ראו: סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית, 2005), עמוד 1137 (להלן: "אוטולנגי")). בענייננו, אין מחלוקת שהקבלנים קיבלו את פסקי הבורר המקוריים בסמוך לאחר שניתנו, אלא שהצדדים חלוקים האם הקבלנים קיבלו את העתק הפסק המתוקן. הראיה היחידה מצד המבקשים לטענתם שהקבלנים קיבלו את הפסק, הינה תדפיס מתיבת דוא"ל של מזכיר ביה"ד, אשר לכאורה שלח את הפסק המתוקן משיב 2, בן-ציון דולניסקי. ברם, דולינסקי טען בחקירתו כי לא קיבל את הדוא"ל המדובר, וכי הוא נשלח לכתובת מייל שגויה; והוא אף הסביר כיצד הגיעה כתובת המייל הזו למזכיר ביה"ד (המזכיר פנה לדולינסקי בעת שזה היה בחתונה, וביקש כתובת דוא"ל לשלוח לו את תשובת המומחה. דולינסקי העדיף שלא למסור את הדוא"ל האישי, ומסר למזכיר כתובת מייל נוספת שלו, ואמר לו מפורשות כי הוא אינו בטוח שהיא תקינה, ולמחרת הגיע לביה"ד ומסר שאכן כתובת המייל אינה תקינה, והגיע לקחת בעצמו את המסמך מהמומחה). גרסתו של דולינסקי מקובלת עליי. אוסיף כי כפי הנראה, התדפיס מהדוא"ל של מזכיר ביה"ד ניתן לפי בקשת המבקשים, ויש להניח שאם הייתה אסמכתא אחרת וחזקה יותר על משלוח הפסק המתוקן לקבלנים, הייתה זו נמסרת למבקשים. מכאן, שאכן נראה כי הקבלנים לא קיבלו מבית הדין את הפסק המתוקן. אומנם, דברים אלו יפים לעניין פסק הדין המתוקן, ולא לגבי פסקי הבורר הראשונים, שעליהם הקבלנים היו צריכים להגיש בקשה לביטול מבלי להמתין לתגובת בית הדין על הערעור שהגישו. למרות זאת, אני סבור כי יש באמור לעיל, יחד עם סיכויי הבקשה לביטול, בכדי להוות הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק בורר, ולעניין זה אני גם מתחשב במידת מה בעובדה שהצדדים לא היו מיוצגים בהליך הבוררות ולאחריו. כפי שיבואר להלן, סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר אכן טובים, ועל כן אני מקבל את הבקשה לארכה להגשת בקשה לביטול פסק בורר. חריגה מסמכות הבורר - סעיף 24(3) לחוק אני דוחה את טענת הקבלנים כי הבוררים קיימו דיון ללא שהזמינו את הקבלנים ביום מתן הפסק המתוקן. אמנם, לפי סעיף י' לתוספת הראשונה, אין לקיים ישיבה בהעדר בעל דין אלא אם הבורר הזהיר אותו מראש שידון בישיבה בהעדרו אם לא יתייצב. ברם, אין כל הוכחה כי התנהל דיון באותו מועד, וכפי הנראה זהו רק מועד מתן הפסק המתוקן; ומתן הפסק שלא בנוכחות בעל דין אינו בגדר "ישיבה בהעדר", שכן, פעולת מסירת הפסק כלל אינה דורשת נוכחות בעלי הדין, ואף ניתן היה להעבירו לצדדים בדואר, בפקס וכדומה, בלי להזמינם כלל. כמו כן, אני דוחה את הטענה כי הבוררים חרגו מסמכותם עת הסתמכו על חוו"ד המומחה גם באשר להערכתו הכספית של העבודה שבוצעה, בעוד שבדיון הבוררות הוסכם למנות מומחה על מנת שיבדוק מה נעשה בבנייה ומה לא נעשה, ללא התייחסות לערך הכספי של עבודות אלו. איני סבור שהבוררים היו מוגבלים אך ורק להגדרה הפשוטה של "מה נעשה בבנייה ומה לא נעשה", כאשר מובן כי הערכה כספית לעבודות שבוצעו היא חלק בלתי נפרד מהערכת מומחה לעבודות. כאמור לעיל, הקבלנים טוענים כי הבוררים לא היו מוסמכים לדון בהפסקת החוזה, לאור נושא התיק בשטר הבוררות - "עבודות שלא בוצעו", ולפי שבכתב התביעה של המבקשים עותרים הם רק לדחיית מועד התשלום לקבלנים עד לאחר סיום מלא של העבודות, ומכאן, שבכוונתם בתביעה שהחוזה יישאר בתוקף. לטענת המבקשים, בפרוטוקול הדיון מיום כג' אדר ב' תשע"א (הדיון השני בבוררות), מצויין במפורש כי לאור היחסים הרעועים שבין הצדדים, הם הסכימו שאין אפשרות להמשיך את העבודה המשותפת. ברם, מעיון בפרוטוקול עולה כי הדברים היחידים הרלוונטיים הם דברי עו"ד גרוניך, ב"כ המבקשים, אשר השיב לטענת דולינסקי כי בתביעה הנגדית תבע פיצוי בגין הפרת חוזה: "א. הוא הפר את החוזה, הם אחרו, ומבחינתי זה הפרת חוזה. ב. בדיון אחרון הוא הסכים שלא להמשיך לעבוד עם יחסים כאלה. ג. אין שום סכום על הפרת חוזה ואין אתה מעגן אותה". איני משוכנע כי ניתן ללמוד מדברים אלו של בא-כוח אחד הצדדים בלבד, על הסכמה לבטל את החוזה, אלא אם כן היו הסכמות בעל פה אשר לא נרשמו בפרוטוקול של הדיון הקודם, ולכאורה, אפוא, אין על כך כל הוכחה. לאור התנגדות הקבלנים להכנסת קבלן אחר, כפי שעולה מבקשתם ימים ספורים לאחר הדיון האמור (ז' בניסן תשע"א, 11.4.11), ניכר כי לא הייתה הסכמה שכזו, ואם כן תמוה הכיצד כותב מזכיר בית הדין בפניותיו למומחים כבר לאחר הדיון הראשון כי "הוחלט להכניס קבלן אחר", ועל איזה בסיס כתב זאת. יחד עם זאת, טענת הקבלנים בעייתית, לאור העובדה שכתב התביעה שכנגד שהם הגישו עוסק בהפרת החוזה, ובין היתר, בקבלת פיצוי בגין ההפרה. מכאן, שהקבלנים עצמם הרחיבו את היריעה, ואין הם יכולים לדרוש מצד אחד, שהבוררים ידונו בהפרת החוזה, אבל מאידך, שלא ידונו בביטול החוזה. על כן, מסקנתי היא כי הבוררים לא חרגו מסמכותם באופן המקים עילה לביטול הפסק, בכך שלמעשה, כפועל יוצא מההליך בוטל החוזה שבין הצדדים והחישוב הכספי נעשה לאור העבודות שנעשו עד להפסקה. לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו - סעיף 24(4) לחוק אני דוחה את טענת הקבלנים כי התקיימה תכתובת אישית בין הדיינים לב"כ המבקשים, כאשר עולה בבירור מהתכתובות שצורפו כי ביה"ד השיב בעניינים פורמאליים-טכניים בלבד. יחד עם זאת, טענה מרכזית של הקבלנים, כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהציג ראיות, מקובלת עלי, והיא מכריעה את הכף לטובתם בהליך שלפניי, כפי שאפרט להלן: בהודעת מזכיר בית הדין מיום 4.5.11 נקבע כי הואיל ולשני הצדדים יש השגות על חוות הדעת של המומחה, לבקשת ביה"ד יגישו הצדדים את השגותיהם בכתב, ולאחר מכן יתקיים דיון עם המומחה. בהתאם להוראות אלו, הקבלנים הגישו את השגותיהם, אולם לא התקיים דיון. בכך נמנע מהקבלנים הזכות וההזדמנות להעלות בפי הבוררים את טענותיהם, מאחר שנמנעה מהם ההזדמנות לחקור את המומחה כבקשתם. הפגם במקרה דנן הינו חמור במיוחד, מאחר שמלשון פסקי הבורר עולה כי הבוררים הכריעו בתיק בעיקר על בסיס חוות דעתו של המומחה, בעוד שלא ניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו וללא שניתנה התייחסות בפסק להסתייגויות הצדדים. בכך הפרו הבוררים את ההוראה המפורשת שבסעיף יב' לתוספת לחוק, לפיו, "היתה הכרעת הסכסוך כרוכה בענין הטעון מומחיות, רשאי הבורר, בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי-הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת הענין לחוות-דעתו של מומחה שימנה; עותק מחוות-הדעת של המומחה יימסר לבעלי-הדין והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר", וקמה בכך עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24(4) לחוק. בהקשר זה אציין גם, שאם היה ניתן לקבלנים לחקור את המומחה, ניתן היה לרפות את הפגם בזכויותיהם בעובדה שהקבלנים השתתפו רק בביקור הראשון שערך המומחה בדירות המבקשים, ברם לאחר מכן הוא ביקר שם פעמים נוספות בהשתתפות המבקשים וללא ידיעת הקבלנים. אמנם, אין חובה על מומחה להזמין את בעלי הדין עת מבקר בנכס לשם גיבוש מסקנותיו, ברם, אם היו נוכחים בביקור ראשון, סביר להניח שציפו לכך שיוזמנו גם לביקורים נוספים, ובפרט לאור העובדה שהמבקשים נוכחים במקום; והקבלנים לא היו צריכים "לבקש" להשתתף בביקורים, כטענת המבקשים, אלא היה צריך להודיע להם מראש על הביקורים המתוכננים ולתאם את הביקורים גם עמם. אילו יכלו הקבלנים לחקור את המומחה כפי שבקשו, או אז ניתן היה למזער את הנזק שבהיעדרותם מהביקורים, מאחר שיכלו אז להעלות כל נקודה בחוות הדעת אשר לדעתם משקפת טעות או אי-הבנה של מה שראה המומחה בביקוריו. ברם, לאחר שנמנעה מהקבלנים האפשרות לחקור את המומחה, מתעצם בהתאם הפגם בזכויותיהם, הוא קיום הביקורים שלא בנוכחותם וללא ידיעתם. למעלה מן הצורך אציין, כי בהליך לפניי הצביעו הקבלנים על מספר פגמים בחוות דעת עצמה: לגבי משפחת הירשלר אין חתימה על החוו"ד; חוות הדעת אינה ערוכה כלל כמקובל וכדין, ואין התייחסות לניסיונו של המומחה; חווה"ד לקונית ולא צורפו לה אסמכתאות. ליקויים אלה מחזקים את הצורך בחקירת המומחה ובדיון על חווה"ד, ועל כן מחזקים הם את הפגם במניעת הדיון. לפי סעיף 26(ב) לחוק, "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". בנסיבות העניין, הפגמים האמורים לעיל אינם מצדיקים, לדעתי, את ביטול פסקי הבוררות, אלא את החזרת התיק לבורר, לדיון מחודש בחוו"ד המומחה, תוך מתן הזדמנות לצדדים לחקור את המומחה, וכן להתייחסות לטענת הקבלנים כי שיטת החישוב בחוות דעת המומחה כלל אינה תואמת את שסוכם בין הצדדים. ויוער, כי במצב דהיום, בו יכול והמומחה יידרש לבחינה מחדש ואולי אף להשלמת פרטים ולבדיקת הקבלנים בשטח, כיוון שכבר נכנס קבלן אחר לביצוע העבודות תוך כדי קיום הבוררות - ייתכן ונגרם נזק דיוני לקבלנים בכל הקשור ליכולתם היום להוכיח את טענותיהם בנוגע ל"מה נעשה" בשטח, עליו התריעו לבוררים בבקשה מיום 11.4.11 (בקשה אשר נדחתה בהחלטה בחתימת מזכיר ביה"ד מיום 13.4.11). אם אכן נגרם נזק לקבלנים כאמור, גם לנושא זה יידרשו הבוררים להתייחס כשיוחזר להם הפסק לתיקון כאמור. הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו - סעיף 24(5) לחוק בפסקי הבורר אין כל התייחסות לתביעה שכנגד שהגישו הקבלנים, בה תבעו: תשלום עבור עבודות שבוצעו ואשר בגינם טרם שולמה התמורה; פיצוי בגין נזק מעסקה שבוטלה עם השכן לאחר שהמבקשים הכפישו את הקבלנים באוזניו; וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. נושא הסכסוך המופיע בפסקי הבורר הוא: "בדו"ד בין... בעניין הפסקת בניה, ודרישה להחזרי תשלום", וההכרעה בפסקי הבורר תואמת את נושא הסכסוך האמור בלבד, הנוגע אך ורק לתביעת המבקשים (וגם בסטייה מהסעד המבוקש בכתב התביעה). כל זאת, הגם ששתי התביעות - תביעת המבקשים ותביעה שכנגד של הקבלנים, אוחדו לדיון יחד בפני הבוררים. גם בגין כך, ראוי כי יוחזר הפסק לבוררים לצורך השלמתו, ויש להעדיף זאת על פני ביטול הפסק. סיכום הבקשה במסגרת הפ"ב 7423-11-12 לאישור פסקי הבורר - נדחית. הבקשה במסגרת הפ"ב 3354-11-12 לביטול פסקי הבורר, מתקבלת באופן שהתיק יוחזר לבוררים - על מנת שיקיימו דיון בחוו"ד המומחה, תוך מתן הזדמנות לצדדים לחקור את המומחה; על מנת שיתייחסו לטענת הקבלנים כי יש לקבוע את החיוב הכספי לפי הסכם הבנייה בין הצדדים, ולא לפי ההערכה בה נקב המומחה; ובאם יתגלה כי נגרמו נזקים לבחינת טענות הצדדים עקב עבודתו של הקבלן האחר, יתייחסו הבוררים גם לזה. בנוסף, יכריעו הבוררים בתביעה שכנגד שהגישו הקבלנים, לאחר קבלת כל המידע הדרוש לכך, ככל שטרם התקבל. המבקשים יישאו בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט של המשיבים 1 - 2, הקבלנים, בסך של 10,000₪. חוזהיישוב סכסוכיםקבלןבוררות