הסמכות לדון בטענת "אזור הנכס" הנטענת בתובענה, מסורה ככלל למנהל הארנונה ולוועדות הערר לענייני ארנונה, ולא לבית משפט זה. כן טוענת המבקשת 3 כי דין התובענה לסילוק על הסף, מחמת ששומות הארנונה שהוצאו לנכס נושא התובענה הן חלוטות, שכן לפי חוק הרשויות המקומיות הנישומים רשאים להשיג על חיובי הארנונה בתוך 90 יום ממועד קבלת הודעת החיוב, ומשלא הוגשה השגה - הופכת שומת הארנונה לחלוטה וסופית. טעם נוסף לסילוק התובענה על הסף הוא, לטענתה, שהמשיבים לא פעלו למיצוי ההליכים העומדים בפניהם, ולא הגישו השגה למנהל הארנונה כנדרש בחוק הרשויות המקומיות. כן טוענת המבקשת 3 לסילוק התובענה על הסף מחמת שהוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון להתחמק מתשלום הארנונה, שכן ככל הנכסים המצויים בעיר כפר-סבא, נהנה גם בית המשיבים משירותיה השונים של המבקשת 3, ודרישת המשיבים להשבת כספי הארנונה, חרף קבלת השירותים המונציפיאליים לאורך השנים - חסרת תום לב ועולה כדי עשיית עושר ולא במשפט. בקשת המבקשים 4-6: המבקשים 4-6 טוענים כי דין התובענה לדחייה על הסף מחמת היעדר עילה. לטענתם, בית המשיבים אינו מצוי בתחום משבצת המושב, ומשלא הצביעו המשיבים על מקור חוקי כלשהו לסעדים המבוקשים בתובענה - הרי שדין תביעתם להידחות על הסף. המבקשים 4-6 טוענים עוד כי דין התובענה להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית, שכן בית משפט זה אינו מוסמך עניינית לדון בשאלות מרחב התכנון, שהסמכות לדון בהן נתונה לרשויות המוסמכות, וכי אף אם ניתן לתקוף החלטות הרשויות בעניינים מסוג זה בפני בית המשפט - הרי שהתובענה דנן מהווה תקיפה מוקדמת שכן טרם התקבלו המלצות ועדת החקירה והחלטת שר הפנים, כאמור לעיל. באשר לסעד ההשבה - טוענים מבקשים 4-6 כי אין לתובע סעדים כספיים בהמרצת פתיחה. תשובת המשיבים: בתשובתם טוענים המשיבים, כי במקרה דנן העובדות ברורות ומוסכמות, ואינן מצריכות ניהול דיון מורכב ומסובך, ועל כן התובענה מתאימה להליך של המרצת פתיחה. לעניין טענות המבקשת 3 טוענים המשיבים כי היא עצמה טענה כי ביתם של העותרים אינו מצוי בתחומה, ולכן עליה להשיב למשיבים את כספי הארנונה שגבתה מהם משך 7 השנים האחרונות. לעניין הסמכות לדון בהשבת כספי הארנונה טוענים המשיבים כי לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בסוגיה זו בגררא. המשיבים טוענים עוד, כי המבקשים מתעלמים מאכרזת שר הפנים הקובעת כי החלקה בה מצוי ביתם אינה שייכת לעיריית כפר-סבא אלא למועצה האזורית דרום השרון, וכי אין להמתין לתוצאות ועדת החקירה, שכאשר יגיעו - יתמודדו איתן המשיבים. המשיבים דוחים את טענת השיהוי שהעלה המושב, ומסכימים בתשובתם להוספת משרד החלקאות כמשיב בתובענה. עוד טוענים המשיבים כי המפות שצירפו המבקשים 4-6 לבקשתם - אינן עדכניות ואינן תואמות את המצב העובדתי והמשפטי הנוכחי. דיון והכרעה דין הבקשה לסילוק על הסף - להתקבל. הסעד העיקרי המבוקש בתובענה הוא להכליל את בית המשיבים בתחום המושב והמועצה, ולהעניק להם את כל הזכויות והחובות הנובעות מכך. כן התבקשו סעדים משניים: השבת כספי הארנונה ששילמו המשיבים לעירייה ב-7 השנים האחרונות, מתן צו לגילוי מסמכים ומתן צו מניעה זמני. על פי חוזה העברה שנחתם ביום 14.4.1960 רכש המשיב 1 מהגב' שרה באום דירת חדר וחצי הנמצאת בבית דו-משפחתי ברח' רינגלבלום 12 בשכון עליה, כפר-סבא, עם שטח המגרש הצמוד לה, והרשומה בתור חלקה 154/2 בגוש 7621. גם בבקשה להעברת זכויות חכירה בנכס מהמשיב 1 למשיבה 2 שנחתמה ב- 28.5.1978, מתואר הנכס כמצוי בכתובת זו בכפר-סבא. לית מאן דפליג כי גם על פי אכרזת שר הפנים מיום 14.10.1964, מצויה חלקה 154/2 שבגוש 7621 בתחום עיריית כפר-סבא, וכך גם לפי תכנית שינוי מתאר כס/1/23 משנת 1986, מצויה חלקה זו שעליה בית המשיבים - בתחום מרחב התכנון המקומי כפר-סבא. למרות זאת, ולשיטת המבקשים - בשל טעות, נכללה החלקה עליה שוכן בית המשיבים בצו מתוקפו הוקמה המועצה בשנת 1980 - צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (דרום השרון, תיקון) תש"ם-1980 - במסגרת המועצה האזורית דרום השרון. כך גם במסגרת אכרזה על עיריית כפר-סבא (תיקון) התשס"ד-2004 נקבע כי אזור תחום השיפוט של כפר-סבא יכלול את כל החלקות המצויות בגוש 7621 פרט למספר חלקות, ביניהן חלקה 154, ובאותו אופן נקבע גם במסגרת אכרזה על עיריית כפר-סבא (תיקון), התשס"ט-2009 כי: "האזור שתושביו יהיו עיריית כפר-סבא כולל גושים וחלקות רישום קרקע כלהלן: (...) גוש 7621 פרט לחלקות 137, 154 (...)". על אי ההתאמה, או לחלופין, ולשיטת המבקשים - על הטעות שבצו הקמת המועצה, ועל הפער האמור בצו הקמת המועצה לבין המצב בפועל, עמד משרד הפנים בדו"ח מס' 26 של אי התאמות במרחב תכנון דרום השרון מיום 24.11.2010 (להלן: "דוח אי ההתאמות"), שבו תוארה אי התאמה 193 (להלן: "אי ההתאמה", "אי התאמה 193") כך: "קיימת אי התאמה בין מרחב תכנון דרום השרון לבין מרחב תכנון כפר סבא ולגבולות שיפוט עיריית כפר סבא ומ.א. דרום השרון בגוש 7621. גבולות שיפוט עיריית כפר סבא ומ.א. דרום השרון תואמים למרחב תכנון דרום השרון, אולם אלו אינם תואמים למרחב תכנון כפר סבא. בשטח הביגמיה ישנו מבנה מגורים שהינו חלק משכונה של כפר סבא. על שטח זה חלה תוכנית מאושרת כס/1/23 משנת 1986. המלצה: להתאים את מרחב תכנון דרום השרון למרחב תכנון כפר סבא, מאחר ומבנה המגורים הינו חלק משכונה בכפר סבא ונבנה על פי תוכנית מאושרת. במקביל מוצע להמליץ למנכ"ל משרד הפנים למנות ועדת חקירה שתתקן את אי ההתאמה בגבולות השיפוט לתוואי השטח הבנוי". אי התאמה זו, נידונה בישיבות ועדת משנה ב' של המשיבה 5, שבישיבתה ביום 22.12.2010 קיבלה החלטה לאמץ את ההמלצה הנ"ל מדוח אי ההתאמות: "מבהיר כי באי התאמה 193 - מרחב תכנון דרום השרון יותאם למרחב תכנון כפר סבא, כך ששטח המבנה יהיה בתחום תכנון כפר סבא". אי ההתאמה נידונה גם בישיבת ועדת המשנה לנושאים תכנונים עקרוניים (להלן: "ולנת"ע") מספר 476 ביום 27.12.2011, בה הוחלט: "בהתייחס לאי התאמה 193 ממליצים לקבל את המלצת המחוז ולהתאים את מרחב התכנון דרום השרון למרחב תכנון כפר סבא, ולהותיר את הבית, שנראה בברור כשייך תכנונית לכפר סבא, במרחב תכנון כפר סבא. כמו כן ממליצים לשר הפנים להקים ועדת חקירה שתבחן תיקון גבולות השיפוט בקטע זה". בהתאם להמלצה הנ"ל, מונתה ביום 17.10.2012 ועדת חקירה "להסדרת גבולות השיפוט של עיריית כפר סבא והמועצה האזורית דרום השרון", שתחקור את תחומי עיריית כפר-סבא והמועצה האזורית דרום השרון בגוש 7621 חלקה 154 והחלקות הסמוכות לה. ועדה זו טרם סיימה פעולתה, ואפשר שאף טרם החלה בה, ותוצאות חקירתה אינן ידועות בשלב זה. עובדת הקמת ועדת החקירה הייתה ידועה למשיבים כבר במעמד הדיון שהתקיים בעת"מ 31298-05-12 ביום 24.10.2012 לפני כבוד השופט שינמן, אז עדכנה ב"כ המשיב 6 כי: "מונתה ועדת חקירה ביום 17.10.2012 לקביעת הגבולות בתחום השיפוט". בתובענה דנן לא הזכירו המשיבים ולו במילה את עובדת קיומה של החקירה במקביל להגשת התובענה. התנהגותם זו לא רק שהיא נעדרת תום לב, אלא שיש בה גם שימוש לרעה בהליכי משפט, כפי שאסביר להלן. המבקשים, כל אחד בנפרד, טענו כי הסעד ההצהרתי המבוקש בתובענה מביא להתערבות בית המשפט בהחלטות רשויות מוסמכות הנוגעות לעניינים הקשורים בגבולות שיפוט ומרחבי תכנון, אשר טרם הבשילו לכדי החלטות שניתן לתקוף אותן, ואף אם ניתן לתקוף החלטות מסוג זה לפני בית המשפט, הרי שהתובענה דנן בגדר תקיפה מוקדמת היא, שכן טרם ניתנו המלצות ועדת החקירה והחלטת שר הפנים הסופית בנושא הליך תיקון אי ההתאמה 193. המשיבים, שבתובענה התעלמו לחלוטין מקיום ועדת החקירה, טענו מנגד בתשובתם כי: "אין כל חוסר תום לב בהגשת העתירה הואיל ווועדת החקירה שהנתבעים כבר חוזים את תוצאותיה טרם התכנסה לישיבתה הראשונה" (סעיף 23 לכתב התשובה). לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה שדין התובענה לסילוק על הסף, ולו מהטעם שהיא מוקדמת מידי, שכן ועדת החקירה להסדרת גבולות השיפוט של בית המשיבים טרם מסרה המלצתה, וממילא המבקש 4 - שר הפנים - טרם נתן החלטתו. העילות למחיקת תובענה על הסף מנויות בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואין אלה כוללות את העילה שהתובענה הוגשה במועד מוקדם מדי. ברם, ידוע שלא רק על יסוד תקנה 100 ושאר התקנות, כי אם גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תובענה, ואפילו לדחות תובענה, והוא יעשה כן כאשר הוברר לו שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליך משפטי (ראה והשווה ליואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, (1995) בעמוד 400, וכן לע"א 615/84 אברהם מרקוביץ' - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1) 541, 545 (1988)). הפסיקה מלמדת כי מקום בו טרם מוצו הליכי התכנון והליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהכרעות תכנוניות או בהשגות עליהן, וכי ככלל, אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון שעה שההליכים התכנוניים תלויים ועומדים. העמדה המקובלת היא, כי זמנה של ביקורת שיפוטית מעין זו יגיע, כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם (ראה והשווה לעע"מ 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, (17.11.2010) בעמוד 10). כך לדוגמה נידונה בבג"צ 478/85 עתירה שעניינה התנגדות לשינוי בתכנית המיתאר המקומית ירושלים-עין-כרם, למטרת פיתוח ובינוי בעין-כרם, מהטעם שהיא עלולה לפגוע באופן מהותי באופיה של עין כרם, בנופה ובמירקם האנושי והסביבתי שבה. ביהמ"ש פסק כי: "בשלב זה נמצא התכנון המפורט בראשית דרכו, ומאחר שבו פתוחה עדיין האפשרות להגשת התנגדויות כמתואר, אין ממילא כל מקום לכך, שבית המשפט יקדים וידון בנושא" (בג"צ 478/85 אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים פ"ד מ(2) 294, 296 (1986)). דוגמה נוספת ניתן למצוא בבג"צ 9032/01, בו נידונה עתירה לביטול החלטת שר התשתיות הלאומיות לאשר את תוכנית הפיתוח שהוגשה לו מטעם חברת החשמל, המתייחסת להקמתה של תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון. באותו עניין פסק ביהמ"ש: "על העותרת למצות תחילה טענותיה בפני מוסדות התכנון; מוסדות אלה הן המוסדות המתאימים לבחון את טענות העותרת (...) אין צריך לאמר כי על כל הנוגעים בדבר לשקול את טענות העותרת כולן בפתיחות ובנפש חפצה. אם לאחר השלמתו של ההליך לא תבוא העותרת על סיפוקה - שערי בתי המשפט פתוחים לפניה, אך לעת הזו אין מקום להתערבותו של בית משפט זה" (דברי השופטת נאור בבג"צ 9032/01 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר התשתיות הלאומיות, (2.2.2004)). משהוגשה התובענה דנן שעה שהרשויות המוסמכות טרם סיימו פעולתן, ומשלא מוצו הליכי ההתנגדות בהם יוכלו המשיבים לפעול, אני סבורה שהמבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי בשלב זה אין מקום להתערבות בית משפט זה, ודין התובענה לסילוק על הסף. זאת ועוד. כדברי כבוד השופטת נאור בעניין 'אדם טבע ודין' לעיל, אף אני סבורה שחזקה על הרשויות המוסמכות שישקלו את טענות המשיבים בפתיחות ובנפש חפצה. אולם, אם לבסוף תתקבל החלטה שלא תניח את דעת המשיבים, טענותיהם שמורות להם ופתוחה בפניהם הדרך לשוב ולפנות לבית המשפט המוסמך, אם תהיה בידיהם עילה לכך, אך זאת רק לאחר שתתקבל החלטה סופית ברשויות המוסמכות. משבאתי למסקנה שדין התובענה לסילוק על הסף מחמת שהיא מוקדמת מידי - איני נדרשת לטענות המבקשים האחרות לסילוק התובענה על הסף, שאף בחלקן יש ממש. לא נעלמה מעיניי התנהגותם נעדרת תום הלב של המשיבים, שלא הזכירו בתובענה את דוח אי-ההתאמות של משרד הפנים ואת עובדת קיומה במקביל של ועדת החקירה לבחינת הסדרת גבול השיפוט בשטח עליו מצוי בית המשיבים. המשיבים הוסיפו ונהגו בחוסר תום לב שעה שצירפו משיבים-נתבעים לתובענה על דעת עצמם, ובניגוד לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי: כך בתגובת המשיבים לבקשה מיום 24.12.2013 הוסיפו המשיבים את משרד החקלאות כמשיב נוסף - מספר 6, וכך בהודעתם מיום 8.5.2013 ובתגובה לבקשה מיום 21.5.2013 בהן צירפו את שר החקלאות למשיב 6 - מנהל מקרקעי ישראל. נוכח התנהגותם נעדרת תום הלב של המשיבים, ונוכח השימוש לרעה בהליכי משפט בהגשת התובענה דנן - בטרם הסתיימה פעולת ועדת החקירה, בטרם התקבלה החלטת שר הפנים ובטרם מיצו המשיבים את התנגדותם להחלטותיה, סבורה אני כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות. סוף דבר אני מורה על מחיקת התובענה על הסף. המשיבים ישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד המבקשים בסך 2,500 ₪ כל אחד מהמבקשים 1-3, וסך 2,500 ₪ למבקשים 4-6. ארנונה