ההליכים בבית-משפט קמא 2. באישום הראשון הואשמו הנאשמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וגניבה בידי עובד, בעניין גניבת חומרי ניקוי שבוצעה ממחסן (להלן - המחסן) של מפעל "אבקו" (להלן - המפעל) באזור התעשייה הצפוני בבית-שמש. על-פי הנטען באישום זה, בסמוך לסוף שנת 2007 קשר מערער 1 קשר עם יורי לבד סוקץ (להלן - יורי) לגנוב חומרי ניקוי ממחסן. בתחילת חודש דצמבר 2007 הגיע מערער 1 עם יורי למחסן; ומערער 2, ששימש כעובד המפעל, הוציא מתוך המחסן, באמצעות מלגזה, שלושה משטחי עץ ועליהם 40 שקים של אבקות כביסה, אותם העמיס על משאית. מערער 1 ויורי נסעו עם הסחורה הגנובה למחסום תרקומיה, שם מכרו אותה לאדם אחד תמורת 50 ₪ לשק, ובסך הכל - תמורת 4,500 ₪. באישום השני הואשמו הנאשמים בעבירת גניבה ממעביד, שבוצעה אף היא מהמפעל. על-פי הנטען, ביום 20.12.07, הגיעו מערער 1 ויורי למחסן, שם מסר להם מערער 2 את מפתחות המלגזה. יורי הוציא מהמחסן באמצעות המלגזה שישה משטחים שעליהם 180 שקים של אבקת כביסה, אותם העמיס על משאיתו. לאחר מכן, עזבו מערער 1 ויורי את המקום עם הסחורה הגנובה. 3. המאשימה הביאה לפני הערכאה הדיונית מארג של ראיות המפלילות את המערערים, ובין-השאר: עדויות של עובדי המפעל על עצם אירועי הגניבות; צילומים מהמחסן שבו על-פי הנטען בוצעה הגניבה; עדויות על תפיסתם של המערערים ביום 20.12.07 במרחק קטן מהמפעל, וכן על תפיסת משאיתו של יורי כשבתוכה הרכוש שנגנב מהמפעל; אמרות הנאשמים בחקירה המשטרתית, שלטענת המשיבה יש בהן כדי לסבך את המערערים; והראיה העיקרית - עדותו של השותף לעבירה, יורי, אשר הפליל את שני המערערים כמי שהיו שותפיו לביצוע העבירה. אסקור בתמצית את התשתית הראייתית. מנהל המפעל העיד בבית-משפט קמא על עצם ביצוע הגניבה ושווי הרכוש שנגנב. מנהל המחסן מסר בהודעתו, כי מערער 2 עבד בצוות שלא הוציא סחורות ממחסנים, וכי ביום 20.12.07 רק הצוות שלו, ולא הצוות שבו עבד מערער 2, היה אמור להוציא סחורה מהמחסן. חוקרת פרטית שנכחה בסמוך למפעל ביום 20.12.07, עובר לביצוע הגניבות, העידה כי ראתה העמסה של סחורה על משאית באמצעות מלגזה, וכי במקום נמצאו שתי משאיות (האחת של חברת דלקול - שבה עבד יורי, והשנייה - עם כיתוב "סם הובלות", השייכת למערער 1). חוקר פרטי נוסף שהיה בקרבתה, העיד כי ראה מלגזה נוסעת מכיוון המחסנים הגדולים של המפעל לכיוון המחסן שממנו בוצעה הגניבה, וראה שתי דמויות מעמיסות סחורה, כאשר אחת מהן נהגה במלגזה. לדבריו, בסמוך לאחר מכן הגיעה למקום משאית נוספת, שעליה רשום "סם הובלות", אשר חנתה מאחורי המשאית הראשונה. שני החוקרים ציינו, כי מזג האוויר היה גשום והמקום היה חשוך, ועל-כן התקשו לזהות את האנשים שעסקו בהעמסת הסחורה הגנובה או את נהגי המשאית. מדו"חות שנערכו על-ידי שוטרים עולה, כי שתי המשאיות שעזבו את שטח המפעל, האחת של דלקול, והשנייה "סם הובלות", נעצרו באזור מרכז "ביג" בכניסה לבית-שמש. במשאית "סם הובלות" נהג מערער 1, ולא היה בה ציוד. כאשר עוכב לחקירה, אמר לשוטרים כי בא לעזור לחברו יורי, שאינו יודע את שם משפחתו, וסייע להעמיס משטחי סחורה למשאית שלו. עוד עולה מהדו"חות, כי במשאיתו של יורי, אשר נעצרה אף היא, נמצא הרכוש שנגנב מהמחסן, וכי כאשר נשאל יורי מה יש במשאית, השיב שיש בה אבקות כביסה ושהוא רק עזר למערער 1 להעמיסו. יורי, ששימש בעבר כעובד במפעל, מסר שתי הודעות במשטרה, האחת בתכוף לביצוע העבירות, והשנייה לאחר כשנה, שבגדרן הפליל את המערערים בביצוע העבירות. בעדותו בבית-משפט קמא חזר בו יורי מעיקר גרסתו המפלילה. הוא העיד נגד המערערים אך ורק בעניין העובדות שלגביהן מעורבותם של השניים לא הייתה שנויה במחלוקת. הוא סיפר רק על חלקו של מערער 1 באישום השני, ונמנע מלהעיד על חלקם של שני המערערים באירוע הראשון ועל חלקו של מערער 2 באירוע השני. בית-משפט קמא מצא מקום להעדיף את הודעותיו של יורי במשטרה על-פני עדותו בבית-המשפט, שבה ביקש למזער את חלקם של המערערים ולמנוע פגיעה בהם. הוא מצא, כי שתי האִמרות במשטרה מפורטות ואמינות, תואמות זו את זו, משלימות האחת את השנייה ומתארות את האירועים כהווייתם. לעדותו של יורי, השותף לעבירה, מצא בית-המשפט ראיות "חיזוק", בין-השאר, בעדויות החוקרים הפרטיים ובתפיסת המשאיות והסחורה. גרסת המערערים לא הייתה אמינה בעיני בית-משפט קמא, הן גרסתו של מערער 1, לפיה הוזעק לסייע ליורי בהעמסת הסחורה ולא ידע שמדובר ברכוש גנוב; והן גרסתו של מערער 2, לפיה לא היה מעורב בהעמסת הסחורה. בית-משפט קמא ציין, כי גרסאות השניים אינן מהימנות, ובין-היתר נוכח סתירות בשאלה מי נכח במפעל בזמן האירוע ובעניין שיחת טלפון שקיימו השניים בסמוך למועד הגניבה. 4. על-יסוד מכלול הראיות האמורות, ותוך מתן אמון בגרסאותיו המפלילות של יורי בחקירה המשטרתית, וההתרשמות מאי-אמינות גרסאות המערערים, קבע בית-משפט קמא כי המערערים ביצעו את המעשים המתוארים בכתב-האישום. באשר לאישום הראשון, הרשיע בית-משפט קמא את שני המערערים בעבירות של קשירת קשר ושל גניבה ממעביד. ואולם, בנוגע לאישום השני, לאור עדותו של יורי, התרשם בית-משפט קמא כי חלקו של מערער 2 הצטמצם למתן גישה למלגזה ולמחסנים, ועל-כן הרשיע באישום זה את מערער 1 בעבירה של גניבה ממעביד ואת מערער 2 בסיוע לעבירה זו. תמצית טיעוני הצדדים 5. מערער 1 גורס בערעורו נגד הכרעת-הדין המרשיעה, כי לא היה בסיס לקביעת ממצאים לחובתו על-יסוד עדותו של השותף לעבירה, יורי; וכי שגה בית-משפט קמא בהחליטו להעדיף את אמרותיו של יורי בחקירה המשטרתית על-פני עדותו בבית-המשפט. בהקשר זה גורס מערער 1, כי לא היה מקום לקבוע ממצאים על סמך אמרותיו של העד המפליל, ובפרט לנוכח סתירות פנימיות שנתגלו בהן. כן טען מערער 1, כי לא נמצאו ראיות חיזוק לגרסתו של יורי, בפרט נוכח העובדה שהסחורה הגנובה לא אותרה במשאיתו, ונמצאה במשאיתו של יורי. לגרסתו, הוא רק סייע ליורי להעמיס את הסחורה, מבלי שהיה מודע לכך שמדובר ברכוש גנוב, ומכלול הראיות הנסיבתיות מצביע על כך שהגניבה בוצעה על-ידי יורי בלבד, ללא כל מעורבות של מי מהמערערים. עוד טוען מערער 1, כי לא היה מקום להרשיע אותו בעבירה של גניבה בידי עובד, כאשר העובד עצמו, מערער 2, הורשע רק בסיוע לאותה עבירה. בנוסף, מלין מערער 1 על חומרת העונש, ומבקש להקל בדינו לנוכח נסיבותיו האישיות וחלוף הזמן מעת האירוע. 6. מערער 2, כמו מערער 1, טוען כי לא ניתן לבסס הרשעה בדין על אמרותיו של יורי בחקירה המשטרתית, זאת לאור אי-אמינות הגרסאות והסתירות ביניהן. הוא מצטרף לטענתו של מערער 1, לפיה אין בחומר הראיות דבר לחיזוק גרסתו המפלילה של השותף לעבירה. לחלופין, מלין מערער 2 על חומרת העונש, וגורס כי לנוכח תִפקודו הנורמטיבי והיעדר עבר פלילי, ועל-רקע רמת הענישה במקרים דומים, עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות, אינו מידתי, ויש לבטל את רכיב המאסר. 7. במהלך הדיון בערעור, התייחסו הצדדים, בין-השאר, לשאלה המשפטית, האם ניתן היה להרשיע את מערער 1 בעבירה של גניבה ממעביד, כאשר עובד המפעל הורשע אך כמסייע לביצוע הגניבה ולא כמבצע בצוותא; ובסוגיה זו נשמעו טיעונים משלימים על-ידי הצדדים בישיבה נפרדת. לאחרונה, מסרו המערערים לבית-המשפט הודעת עדכון, לפיה משפטו של יורי הסתיים בערכאה הדיונית בהרשעתו, על-פי הסדר טיעון, בעבירה של גניבה ממעביד, אגב מחיקת עבירת קשירת הקשר מכתב-האישום (ת"פ 22667-06-11). עוד מסרו המערערים בהודעה, כי במסגרת הסדר הטיעון הסכימו המאשימה ויורי לעתור לעונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן לקנס בסכום שבין 1,000 לבין 3,000 ₪. דינו של יורי טרם נגזר, הואיל ובית-משפט קמא הזמין בעניינו חוות-דעת מאת הממונה על עבודות השירות. המערערים טענו, כי אין להחמיר בדינם מעבר לדינו של המבצע העיקרי, וכי גם מטעם זה יש לקבל את ערעורם החלופי לעניין חומרת גזר-הדין. בתגובה להודעת העדכון האמורה מסרה המדינה, כי אין להקיש מעניינו של יורי, אשר הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון וחסך מזמנו של בית-המשפט, לעניינם של המערערים אשר הכחישו את המיוחס להם והורשעו בתום שמיעת ראיות. דיון 8. לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, לא מצאנו מקום להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא, לפיהן נטלו המערערים חלק בביצוע הגניבות מהמחסן, יחד עם עד התביעה יורי באירועים הנדונים בשני האישומים. כלל הוא, כי בית-משפט שלערעור לא ייטה להתערב, על-פי רוב, בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מהעדים שהופיעו לפניה, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת לכדי מקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונם במסגרת ערעור, כמו למשל כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 646 (2000); ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(4) 408 (2000)). בית-משפט קמא התרשם ממהימנות גרסאותיו של יורי באמרותיו במשטרה, ובהכרעת-דינו המפורטת והמנומקת ביאר את הטעמים להעדפת האמרות בחקירה על-פני העדות, וכן לדחיית גרסתם של המערערים שלא הייתה אמינה עליו. בית-המשפט אף מצא ראיות "חיזוק" לגרסתו של יורי, במכלול הראיות המפלילות הנוספות, ובין-השאר - עדויותיהם של החוקרים הפרטיים ועובדי המפעל ודו"חות השוטרים. לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא, המבוססות, כאמור, על ההתרשמות מהראיות שהובאו לפניו. 9. מכאן למחלוקת המשפטית הנוגעת לאישום השני. כאמור, בכל הנוגע למסקנה המשפטית הנובעת מהעובדות, קבע בית-משפט קמא, כי מערער 2 היה מסייע בלבד בעבירת רבת המשתתפים של גניבה ממעביד; ולא מבצע עיקרי של העבירה. על קביעה משפטית זו, לא ערערה המדינה; למרות שטענה בערכאה הדיונית, כי תרומתו של מערער 2 לביצוע העבירה הייתה של מבצע עיקרי. בהמשך לקביעה האמורה, הרשיע בית-משפט קמא את מערער 1 (שאינו עובד המפעל) בעבירת גניבה ממעביד, ואת מערער 2 (עובד החברה) בעבירת סיוע לגניבה ממעביד. העבירה של גניבה ממעביד, לפי סעיף 391 לחוק, מורה כדלהלן: "עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו - מאסר שבע שנים". במובחן מעבירת הגניבה "הרגילה", לפי סעיף 384 לחוק, אשר העונש המֵרבי הקבוע בצִדה הִנו שלוש שנות מאסר, מצויים בהגדרת העבירה של גניבה ממעביד שני רכיבים נוספים ביסוד העובדתי - ביצוע הגניבה על-ידי עובד, והיות ערכו של הרכוש מעל אלף שקלים. העבירה הנדונה מהווה חלק מקבוצת עבירות של "עושה מיוחד" delicta propria)) המאופיינת ברכיב נסיבתי של עושה ספציפי, אשר הנורמה הפלילית חלה רק על מי שמתקיים בו אִפיון זה (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך ג' 308-306 (1992)). סעיף 34ב לחוק, שכותרתו "נתונים עניינים ואישיים", קובע: "נתון שהוא תנאי להתהוות עבירה, תהיה לו נפקות לגבי כל צד לאותה עבירה, אף אם אינו מתקיים בו; ואולם נתון אישי שנפקותו מכוח חיקוק להחמיר בעונש, להקל בו, לשנותו בדרך אחרת, או למנעו, תהיה הנפקות לגבי אותו צד בלבד שבו הוא מתקיים". סעיף זה מבחין בין "נתון אישי" לבין "נתון ענייני". נתון ענייני הִנו רכיב בהגדרת העבירה הקשור במעשה העבירה עצמו, מבטא "מעמד" (סטטוס) המייחד את עושה העבירה ומהווה תנאי להתהוות העבירה. "נתון אישי", לעומת זאת, הוא נתון הקשור בעושה העבירה, בבחינת מאפיין של הנאשם שיש לו השלכה לעניין העונש ומידת האחריות הפלילית (יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, 403-402 (2005); גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ב', עמ' 856-854 (2001)). הנתון של היות עושה העבירה עובדו של מי שממנו בוצעה הגניבה, הִנו נתון ענייני. 10. השאלה העומדת להכרעה בענייננו הִנה, האם כאשר הנתון הענייני האמור מתקיים במסייע בלבד, יכול הוא "להקרין" אף על המבצע העיקרי? ב"כ מערער 1 גורס, כי לצורך הרשעה בעבירת של גניבה בידי עובד - על המבצע העיקרי להיות בעל הנתון הענייני האמור, ורק הוא יכול "להקרין" את הנתון על יתר הצדדים לעבירה רבת משתתפים, אך לא להפך. לפיכך טוען ב"כ מערער 1, כי בענייננו, שעה שמערער 2 - העובד - הורשע רק כמסייע בביצוע הגניבה, לא ניתן להחיל את הנתון הענייני בדבר היותו "עובד", על מערער 1. ב"כ המשיבה סוברת, כי די בכך שהנתון הענייני האמור מתקיים באחד מהצדדים לעבירה, בין אם מדובר במבצע ובין אם מדובר במסייע, כדי שתהיה לנתון זה נפקות על כל יתר הצדדים לעבירה; ועל-כן אין מניעה להרשיע את מערער 1 בעבירה של גניבה בידי עובד, אף אם הנתון הענייני התקיים במסייע בלבד. בהקשר זה מפנה ב"כ המשיבה לפסק-הדין בת"פ (ת"א) 40217/02 מדינת ישראל נ' מקסימוב (8.2.04), שבו הרשיע בית-המשפט את הנאשם כמבצע בצוותא בעבירה של גניבה בידי עובד, בשעה שה"עובד" בעניין זה הייתה אחותו של הנאשם, עובדת הבנק למסחר שממנו נגנבו הכספים. 11. בפסיקה טרם נדון מקרה כמו זה שלפנינו, שבו הנתון הענייני נמצא רק במסייע. נדונו, לא אחת, מקרים שבהם "הוקרן" הנתון הענייני של העושה המיוחד בין המבצעים העיקריים בצוותא; כך לאחר חקיקת סעיף 34ב לחוק (ראו למשל: ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' אהוד סבירסקי, פ"ד נז(3) 135 (2003); וכן עניין מקסימוב לעיל), וכך גם לפני תיקון 39 לחוק (ע"פ 261/79 משה סורג'ון ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י לד(1), 361 (1979); ות"פ (ב"ש) 790/86 מדינת ישראל נ' אליאס שטרן, פ"מ תשמ"ח(1) 66 (1987)). המלומד קרמינצר סבור, כי אמנם ניתן להסיק מלשון הסעיף שתיתכן "הקרנה" של הנתון הענייני מן הפריפריה של השותפים העקיפים, דהיינו מן המסייע או המשדל, לעבר המרכז - המבצע העיקרי, אולם נראה כי הכוונה המקורית בסעיף 34ב לחוק הִנה לנתון ענייני המתקיים במבצע והמקרין גם על משתתפים אחרים, ולא להיפך (מרדכי קרמניצר, "תיקון 39 לחוק העונשין - חמש שנים לחקיקתו" מגמות בפלילים - עיונים בתורת האחריות הפלילית, 76 (אלי לדרמן עורך, 2001)). אף המלומדים ואקי ורבין מציינים בספרם, כי "נתון ענייני הוא בעל כוח להקרין על המשתתפים האחרים רק אם התקיים במבצע, אולם לשון הסעיף עשויה לסבול אף פרשנות אחרת" (יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, כרך א', 617-616, מהדורה שנייה (2010) (ההדגשה הוספה)). 12. סבורני, כי לא ניתן להחיל את הוראת סעיף 34ב לחוק על המבצע העיקרי, כאשר הנתון הענייני מתקיים בשותף העקיף בלבד, ובענייננו - המסייע, שכן מדובר בנתון ענייני שהוא חלק מהגדרת העבירה, קרי - שפליליות המעשה מותנית בו ואשר משפיע על עוצמת חומרתה. משכך, רק כאשר נתון ענייני זה מתקיים במבצע העיקרי, ובו בלבד, מכוחו "להקרין" אף על השותפים העקיפים, ובכללם המסייע; בבחינת "קרינת" נתונים בכיוון "חד-סטרי" - מן הביצוע העיקרי של העבירה את השידול והסיוע, ולא בכיוון ההפוך מן הצורות העקיפות של השותפות אל צורתה הישירה (ראו והשוו: פלר, לעיל, 304-303). 13. לפיכך, משהנתון הענייני במקרה שלפנינו, רכיב "העובד", התקיים במסייע בלבד, לא ניתן היה להרשיע את מערער 1, המבצע העיקרי, בעבירה של גניבה בידי עובד - לפי סעיף 391 לחוק, אלא רק בעבירה של גניבה "רגילה" - לפי סעיף 384 לחוק; וממילא, בהיעדר ביצוע של עבירה עיקרית של גניבה בידי עובד, לא ניתן היה להרשיע את המסייע - מערער 2 - בעבירת סיוע לגניבה ממעביד, אלא אך בעבירת סיוע לגניבה לפי סעיף 384 בשילוב עם סעיף 31 לחוק. משכך, יש לקבל את הערעור על הכרעת-הדין באופן חלקי, כך שבאישום השני יורשעו המערערים בעבירות האמורות. 14. מכאן לערעור על גזר-הדין. הרשעתם של המערערים באישום הראשון - בעבירות קשירת קשר לפשע וגניבה ממעביד, ובאישום השני - בעבירת גניבה, לגבי מערער 1, ובעבירת סיוע לגניבה, לגבי מערער 2, מחייבת הטלת ענישה מחמירה, זאת נוכח היקף הגניבה בכמות "סיטונאית" ממחסנים של מפעל, והישנות המעשים בשני האירועים. אמנם למערער 2 אין כל הרשעות קודמות, ולמערער 1 אין הרשעות מהשנים האחרונות; ואולם, חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מחייבות הטלת מאסר בפועל, ולוּ לריצוי בעבודות שירות, זאת משיקולים של הוקעת המעשים, הגנה על רכוש הציבור והרתעה אפקטיבית. עם זאת, אין מנוס מהקלת-מה בגזר-הדין, בעניין משך עבודות השירות ושיעור הקנס, זאת לנוכח העובדה שבאישום השני ישונו סעיפי ההרשעה מגניבה ממעביד וסיוע לגניבה ממעביד, לגניבה וסיוע לגניבה, בהתאמה בעניינו של כל מערער. לא מצאתי, כי יש הצדקה להקלה נוספת בעונש לנוכח הסדר-הטיעון שהגיעה אליו לאחרונה המשיבה עם יורי במשפט הנפרד המתנהל נגדו. יורי הודה במשפטו, חסך מזמנו של בית-המשפט, והעונש שהוסכם כי יוטל עליו התגבש במסגרת הסדר טיעון שהביא בחשבון נסיבות רבות; ואילו הנאשמים הורשעו במיוחס להם לאחר ניהול הוכחות. סוף דבר 15. אשר על כל האמור לעיל, דין הערעור על הכרעת-הדין להתקבל באופן חלקי, באופן שבאישום השני יורשע מערער 1 בעבירת גניבה - לפי סעיף 384 לחוק, ומערער 2 בעבירת סיוע לגניבה - לפי סעיפים 384 ו-31 לחוק. יש אף להתערב בגזר-הדין ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות על ארבעה חודשים למערער 1 ועל חודשיים וחצי למערער 2. בנוסף יש להעמיד את שיעורי הקנס על 3,500 ₪ לגבי מערער 1, ועל 2,000 ₪ לגבי מערער 2. המאסר על-תנאי יוותר בעינו. השופט כ' מוסק: אני מסכים. השופט מ' בר-עם: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י' נועם. המערערים יחלו לבצע את עבודות השירות ביום 1.12.13, ובמועד זה יתייצבו בשעה 8:30 במשרדי הממונה על עבודות השירות, לשם קליטה והצבה. הואיל ובשעתו ניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע גזר-הדין, ישלמו המערערים את הקנס בארבעה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.12.13, ובכל ראשון בחודשים שלאחר מכן. אם לא ישולם התשלום במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי. לשלוח עותקים מפסק-הדין באמצעות פקסימיליה לבאי-כוח הצדדים ולממונה על עבודות השירות, ולוודא טלפונית קבלתם. על הסניגורים להמציא עותקים מפסק-הדין למערערים. משפט פליליגניבה ממעבידחוק העונשיןקשירת קשר לביצוע פשע / עוון