בית הדין דחה את עתירת המשיבה להטיל על המערער עונש של הוצאה לצמיתות מן הלשכה. מנגד, דחה את טענת המערער, כי יש להקל בעונשו במידה משמעותית, מאחר שמדובר בכספים שהגיעו לו בדין מאת לקוחתו, טענה שלא מצא לה ביסוס ממשי. יחד עם זאת, התחשב במצבו האישי והבריאותי ובמצבו הכלכלי, בגילו ובתוחלת חייו וגזר לו את העונש אשר גזר. 4. שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי. המשיבה טענה כי העונש שהוטל קל מדי בנסיבות העניין ודרשה את הוצאתו לצמיתות של המערער מחברות בלשכת עורכי הדין. המערער, מצדו, טען כי העונש שהוטל עליו חמור, נוכח נסיבותיו האישיות ולנוכח נסיבת המקרה. הוא הצביע על מצבו הבריאותי, הטראומה שעבר בשל מאסרו הממושך, קריסת משרדו ואיבוד רכושו וכן גילו המבוגר ומצבו הבריאותי הקשה שיימנעו ממנו למצוא עיסוק אחר. 5. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את שני הערעורים, תוך שהוא עומד על חומרת העבירות בהן הורשע המערער מחד, אל מול עבור הנקי ונסיבותיו האישיות של המערער, מאידך. בית הדין סקר בהרחבה את הפסיקה בעבירות דומות וקבע, כי החלטתו של בית הדין המשמעתי המחוזי אינה מצדיקה את התערבותו. עיקרי טענות הצדדים 6. בערעור לבית המשפט שב המערער על הטענות שהעלה בפני בית הדין המשמעתי הארצי. לדבריו, בית הדין לא נתן את המשקל הראוי למצבו הרפואי הקשה והמסוכן ולא אבחן את מצבו מהמקרים שנידונו בפסיקה שהוזכרה על ידו בפסק הדין והעוסקת בעורכי דין בריאים שתוחלת חייהם רגילה. הוא ציין כי המסמכים הרפואיים שהגיש מלמדים, כי מחלתו אנושה ותוחלת חייו קצרה אף מתקופת ההשעיה שהוטלה עליו. בנסיבות אלו, מדובר למעשה בהשעיה לצמיתות, עונש שאף בית הדין המחוזי סבר שלא נכון להשית עליו בנסיבות אלו. המערער הוסיף כי העונש שהושת עליו בבית משפט השלום מוכיח אף הוא, כי בית המשפט ראה לנכון להקל עמו בצורה ניכרת מתוך הכרה במצבו הקשה. עוד נטען כי העונש שהטיל בית הדין אינו מידתי גם ביחס לתרומתו הרבה בעבר, הן בשירות לקוחותיו כעורך דין והן בתרומתו הרבה בשירות צבאי במשך שנים רבות בהתנדבות, חרף מצבו הבריאותי. הוא ביקש אפוא, לקצר את תקופת ההשעיה באופן משמעותי. 7. מנגד, המשיבה טענה בעיקרי הטיעון שהגישה, כי אין מקום להתערבות בית המשפט בפסק הדין. לדבריה, העונש הראוי היה הוצאה לצמיתות של המערער מחברותו בלשכת עורכי הדין, ובית הדין הקל עם המערער אך בשל הנסיבות האישיות המיוחדות. לכן, אין מקום לטענה כי נסיבות אלו לא נשקלו. בכל מקרה, התערבותו של בית משפט זה בעונשים שמטיל בית הדין למשמעת תעשה רק מקום בו הענישה חורגת ממדיניות הענישה הראויה, שלא כבמקרה זה. 8. בדיון שהתקיים ביום 30.07.13 שבו הצדדים על טיעוניהם. המערער הוסיף כי בית הדין לא שקל גם את נסיבות ביצוע העבירות על ידו ובכללן את העובדה שהלקוחה ממנה גנב את הכספים, לא הייתה אדם פרטי אלא חברת בת של כור תעשיות בע"מ, שלא שילמה לו שכר טרחה במשך 18 שנים. לדבריו, בית הדין גם לא נתן לטענתו דעתו על עבודתו הרבה במשך השנים כמתנדב עבור שבויי צה"ל, והמערער אף ביקש לצרף מכתבי הערכה בעניין. 9. ב"כ המשיבה טען בתגובה כי אין מקום לטענות בדבר נסיבות הגניבה, מאחר ומדובר בפסק דין חלוט, וגם אין מקום לצרף מסמכים בעניין זה, מקום שאלו לא צורפו במסגרת הטיעונים לעונש בתיק הפלילי. הוא הוסיף כי עיון בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית משפט השלום מלמד דווקא על הנסיבות המחמירות של המעשים, שכן בית המשפט השלום ציין כי מדובר בשרשרת של מעשי מרמה וכי המערער לא הביע חרטה על מעשיו ולא פעל להשבת הכספים שגזל. דיון והכרעה 10. הלכה היא, כי ערכאה זו, בשבתה כערכאת ערעור "בגלגול שלישי", ממעטת להתערב בפסיקתן של ערכאות המשמעת, בודאי בכל הנוגע לעונשים המשמעתיים הנגזרים על עורכי דין במסגרת אותם הליכים. זאת, גם במקרים בהם בית הדין המשמעתי הטיל עונש שונה מזה שהיה מוטל על ידי ערכאת הערעור. התערבות בית משפט זה תהיה רק באותם מקרים בהם מדובר בקביעות החורגות ממדיניות הענישה הראויה שהן בלתי סבירות בעליל (ראו על"ע 6251/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' דוידויביץ, 8.07.10; על"ע 6868/06 עו"ד גדעון חיים נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, 8.07.07; על"ע 9/89 עו"ד רמי יובל נ' לשכת הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר-שבע, פ"ד מד(1) 705). לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל. 11. לא יכולה להיות מחלוקת לגבי חומרת מעשיו של המערער אשר נטל בגניבה כספים של לקוחתו בסכומים גבוהים מאוד לאורך זמן. גם לא יכולה להיות מחלוקת כי מעשים מעין אלו אינם הולמים את מקצוע עריכת הדין ומהווים פגיעה חמורה בכבודו ובתדמיתו בעיני הציבור. מעשה של שליחת יד בפיקדון לקוח הוא מהעבירות החמורות הרובצות לפתחו של עורך הדין, בהיותו נוגע באמון הלקוח בפרט והציבור בכלל ביושרתו וביושרו של עורך הדין. בכך הוא נוגעת בלב ליבו של המקצוע והוא מוגדר בפסיקה המשמעתית כ"נשיכת היד המאכילה" (על"ע 6868/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' עו"ד גדעון חיים, 8.07.07). 12. אכן, גם בהליכים משמעתיים יש מקום להתחשבות בנסיבותיו האישיות של עורך הדין, בודאי מקום בו מדובר בנסיבות אישיות קשות (ראו על"ע 8719/06 מילשטיין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, 13.01.09; על"ע 1/88 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד מב(4) 477, 479 (1989)). אמנם, בית הדין המשמעתי המחוזי כמו גם בית הדין המשמעתי הארצי נתנו דעתם לנסיבותיו האישיות של המערער ואף ציינו כי הקלו בעונשו מחמת נסיבות אלו. 13. אכן, יש בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להביא להקלת מה בעונשו, אך אין בהן כדי להקהות בצורה משמעותית מחומרת העבירות שביצע ומנסיבותיהן. בכלל זה גובה הסכום שנגנב, העדר חרטה מצידו, העדר ניסיון לפצות את הלקוח וכן עברו המשמעתי של המערער, שאף כי שבית הדין ציין שאינו מכביד ביותר, איננו נקי. טענות המערער אודות נסיבות הגניבה, היינו אי תשלום שכר טרחה על ידי הלקוחה שהובילה אותו לעשיית דין עצמית, גם בהן אין כדי להקהות מחומרת מעשיו. מצופה מעורך דין שיש לו טענות בעניין אי תשלום שכר טרחה מצד לקוחו, לפעול לגבייתו רק באמצעים חוקיים - משפטיים, ולא בדרכי מרמה וגניבה. בעניין זה עליו להוות מופת ודוגמה לציבור הרחוב, שכן "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר". לפיכך, לא זו בלבד שאין אפוא מקום להתערב בפסק הדין, אלא שלא ניתן לשלול את טענת המשיבה כי גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות והרפואיות של המערער, המדובר בעונש מידתי ואף מקל. 14. הערעור נדחה, איפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. לשכת עורכי הדין (משמעת)