1.המערערת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים ובנהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם כאשר פגעה עם חזית רכבה בחלק האחורי של רכב סובארו שנסע לפניה. מעוצמת הפגיעה נדחף הרכב למעקה הבטיחות מימין הדרך, נהגו נפצע קשה ומת מפצעיו ונוסע ברכבו נפצע. מעוצמת הפגיעה נדחף הרכב למעקה הבטיחות מימין הדרך, נהגו נפצע קשה ומת מפצעיו ונוסע ברכבו נפצע. המערערת נידונה ל- 9 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לעשר שנות פסילה בפועל בניכוי תקופת הפסילה המנהלית, לששה חודשי פסילה על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום קנס בסכום של 10,000 ₪. 2. מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי הרשעת המערערת ועונשי המאסר בפועל שהוטלו עליה, אך לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, בראיות שהיו בפניו, בהכרעת הדין, ושמענו טיעונים מפי ב"כ המערערת, חזרה בה המערערת, בהמלצת ביהמ"ש באמצעות בא כוחה, מהערעור כלפי הרשעתה והיא עותרת לבטל את עונש המאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בשל מצבה הרפואי הקשה כמתואר במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני בימ"ש קמא ובפנינו. 3. לצורך הדיון בערעור קיבלנו חוות דעת רפואית של ד"ר אייל בן בסט משב"ס לפיה: "במתקן הכליאה לנשים בשב"ס נמצאת רופאה בשעות היום 5 ימים בשבוע. בשעות הערב ובסופי השבוע נמצאים חובשים תורנים. כמו כן הרופאה זמינה לייעוץ טלפוני בשעות הערב ובסופי השבוע. בשב"ס קיימת אפשרות לפיזיותרפיה נשימתית כמו גם למתן טיפול אנטיביוטי מניעתי, טיפול במשאפים ואינהלציות להם נזקקת גב' גולי. ניתן להפנותה לקבלת טיפול באימונוגלובולינים בבית החולים כפי שמקבלת כעת. ניתן לשמור על רצף הטיפול שקיבלה עד כה גם במסגרת שב"ס". 4. ב"כ המערערת הציג בפנינו מסמכים רפואיים באשר למחלת הריאות הקשה ממנה סובלת המערערת, שרגישה לקרדית אבק הבית, ומכתב של עו"ס המועצה האזורית דרום השרון, שמטפלת במערערת, שמתאר את תולדות חייה של המערערת. המערערת חלתה בגיל 15 במחלה כרונית חשוכת מרפא, היא מתקשה לנשום, מקבלת פעם בחודש מערכת חיסון מלאכותית בעירוי במסגרת אשפוז ומוכרת כנכה בשיעור של 76% ע"י המל"ל. העו"ס כותבת כי התאונה קטעה תהליך שיקום גופני ונפשי ארוך שעברה המערערת, היא שקעה בדיכאון, התקשתה להתמודד רגשית עם תוצאות התאונה אך חזרה לתפקד למרות הקשיים על מנת להציל את עצמה. לדברי העו"ס שליחתה של המערערת, שמבינה את משמעות המעשה וסובלת מכך, לבית הסוהר, תקטע תהליך שיקום של שנים שנעשה בעמל רב והיא חוששת לבריאותה הגופנית והנפשית בתנאי כלא. 5. ביום 11.7.13 הופיעה בפנינו קצינת המבחן, לבקשתה, וחזרה על נסיבותיה האישיות והרפואיות הקשות של המערערת, ועל שיתוף הפעולה של המערערת עם שירות המבחן בכל הקשור להשתתפותה בקורס לנהגים שהורשעו בעבירות תעבורה. קצינת המבחן חזרה על התרשמותה לפיה שליחתה של המערערת למאסר תגרום לרגרסיה משמעותית במצבה לאור החוויות הקשות שעברה ויש להימנע מכך כדי שתוכל לגייס כוחות להתמודדות נוספת. גזר הדין של בימ"ש קמא דרגת הרשלנות בה נהגה המערערת עובר לתאונה נמצאת ברף הבינוני. הקו המנחה את מדיניות הענישה הראויה בעבירה של גרם מוות ברשלנות הוא הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בגלל הפגיעה בערך העליון של קדושת החיים והצורך במאבק בנגע של תאונות הדרכים. על ביהמ"ש להעדיף את האינטרס הציבורי של שמירה על ערך חיי אדם, עיקרון הגמול והרתעת הציבור והיחיד על פני נסיבות אישיות של המערערת. בשיקלול נסיבותיה האישיות של המערערת, שעברה התעבורתי לא מכביד, שסובלת ממחלת ריאות כרונית, מקבלת טיפולים רפואיים ומוכרת כנכה בשיעור 76% ע"י המל"ל, כמתואר בתסקיר שרות המבחן, לא ניתן לקבל את המלצת שרות המבחן להטיל עליה מאסר בעבודות שרות וצו מבחן, שכן לא מדובר במקרה מיוחד שמצדיק סטייה מנורמת הענישה כך שלא יוטל על המערערת מאסר מאחורי סורג ובריח. רמת רשלנותה של המערערת אינה נמוכה ונסיבותיה האישיות, גם אם אינן קלות, אינן חריגות באופן שמצדיקות סטיה מנורמת הענישה והיא תוכל לקבל את מלוא הטיפול הרפואי לו היא זקוקה במסגרת שב"ס. טיעוני ב"כ המערער לאור רשלנותו התורמת של המנוח, שנהג לאיטו ברכב עמוס אבנים, ושל נהג רכב סוזוקי שנסע אחריו ולפני רכבה של המערערת, שעקף את רכב המנוח בפתאומיות, רשלנותה של המערערת נמוכה. גזר הדין לא הולם את נסיבותיה האישיות של המערערת, שסובלת ממחלת ריאות כרונית, ומאסרה עלול לגרום לה נזק רפואי חמור, בשל תנאי האוורור בבית הסוהר, גם אם תוכל לקבל שם טיפול רפואי. בימ"ש קמא שגה כשלא קיבל את המלצת שרות המבחן לאור קבלת אחריות ע"י המערערת, לאור בעיותיה הרפואיות והסכנה להידרדרות רפואית בשל חשיפתה לחברה עבריינית ולסביבה שמסכנת את בריאותה. בנסיבות העניין, ולאור תיקון 113 לחוק העונשין, אין לשקול את אלמנט ההרתעה, במיוחד בעבירות רשלנות, ובאשר לאלמנט הגמול, המערערת באה על גמולה ושליחתה לכלא תפגע בה מאוד ולא תביא תועלת. תגובת ב"כ המשיבה נהיגתה של המערערת עובר לתאונה אינה ברף הנמוך של הרשלנות שכן היא לא שמה לב לרכב שנסע לפניה ועקף ולרכב המנוח שנסע לפניו, לא האטה ולא בלמה. עפ"י חוות דעת שב"ס, המערערת תקבל טיפול רפואי במהלך מאסרה ואם היא תהיה ברשימת הממתינים להשתלת ריאות ויימצאו הריאות לצורך כך תבוצע ההשתלה במהלך המאסר. מתסקיר שרות המבחן עולה שהמערערת לא לוקחת אחריות על התאונה אלא רואה אותה כתאונה שנכפתה עליה. דיון והכרעה 1. עיון בכתב האישום ובהכרעת הדין מעלה כי צדק בימ"ש קמא כאשר קבע כי נהיגתה של המערערת איננה ברף הנמוך של הרשלנות, כטענת בא כוחה, אלא ברף הבינוני. 2. גם אם המנוח נהג באיטיות ברכבו העמוס וגם אם נהג הרכב שנסע בינו לבין רכבה של המערערת עקף אותו בשל כך, צדק בימ"ש קמא כאשר קבע בהכרעת דינו ובעמ' 60 לגזר הדין כי המערערת לא התחשבה באופן נסיעתם של כלי הרכב הנ"ל ולא התאימה את מהירות נסיעתה למהירות נסיעתם. כך קבע גם בימ"ש קמא, בצדק, שהמערערת לא עשתה דבר כדי למנוע את התאונה לאחר שלא נתנה דעתה לתנועת כלי הרכב שנסעו לפניה ולא הגיבה לה. 3. בימ"ש קמא צדק כאשר התחשב בקביעת מתחם הענישה בכל הקשור לנסיבות ביצוע העבירה במדיניות הענישה של בתי המשפט, ובראשם ביהמ"ש העליון, לפיה יש להטיל על מי שגורם למוות ברשלנות בתאונת דרכים עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח כביטוי להגנה על הערך העליון של שמירה על קדושת החיים ולמאבק בנגע של תאונות הדרכים (ראה הפסיקה שצוטטה בעמ' 61-63 לגזר הדין של בימ"ש קמא). 4. לאור כל האמור לעיל, צדק בימ"ש קמא כאשר קבע את מתחם הענישה הראוי לנהיגתה הרשלנית של המערערת בין 8 ל- 15 חודשי מאסר בפועל. 5. בימ"ש קמא צדק כאשר העדיף את האינטרס הציבורי של שמירה על חיי אדם ומניעת הנגע של תאונות דרכים על נסיבותיה האישיות של המערערת, כפי שהובאו בתסקיר המבחן, ועל מחלתה הקשה, כמתואר במסמכים הרפואיים, שכן עפ"י הפסיקה יש לנהוג כך רק אם קיימות נסיבות חריגות, שנסיבותיה האישיות של המערערת אינן כאלה (ראה סעיף ה' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 8576/11 הילה מזרחי נ' מדינת ישראל ופסה"ד ברע"פ 2955/12 הרמוס נ' מדינת ישראל). 6. אף אנו, כמו בימ"ש קמא, איננו מתעלמים ממחלתה הקשה של המערערת, אך דברי בימ"ש קמא בסיפא גזר דינו לפיהם המערערת תוכל לקבל את מלוא הטיפול הרפואי לו היא זקוקה גם במסגרת בית הכלא נתמכים במכתבו של ד"ר בן בסט משב"ס באשר ליכולות הרפואיות שיש לשב"ס על מנת לטפל במערערת, לרבות סיוע בבתי חולים. דברים אלה מצדיקים את החלטת בימ"ש קמא לא להימנע משליחתה של המערערת למאסר מאחורי סורג ובריח שכן חלה עליה ההלכה שמצב רפואי רעוע של נאשם לא ימנע שליחתו לבית סוהר כשהעבירה שביצע מצדיקה זאת. 7. עם זאת, לאור מצבה הרפואי של המערערת כמתואר במסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו ולאור דברי קצינת המבחן, בתוספת למה שנכתב בתסקיר, אנו מחליטים לקצר במידת מה את תקופת המאסר שהוטל על המערערת אך לא עד כדי מתן אפשרות לרצותו בעבודות שרות. 8. אנו מקבלים את הערעור וקובעים שהמערערת תרצה 7 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין בתיק גמ"ר 7815-10-10 (בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה) יעמדו בתוקפם. 9. הקנס בסך 10,000 ₪ ישולם ב- 5 תשלומים רצופים ושווים החל מיום 1.6.14 ובכל 1 לחודש עד לפרעון המלא. המערערת תתייצב לריצוי מאסרה בבית סוהר הדרים, ביום 8.10.13 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותה תעודת זהות ופסק דין זה. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםערעורמקרי מוות