ערעור על הרשעת הנאשם בנהיגה במהירות מופרזת ביום 24.9.2012 הרשיעה השופטת רות רז (בית משפט שלום לתעבורה בפתח תקוה, תת"ע 3223-07-09) את המערער בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 5(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, ודנה אותו ל-7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שלא ינהג בזמן פסילה או במהירות העולה על 60 קמ"ש מהמהירות המותרת, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 30 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה על תנאי למשך 3 חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך3000 ₪. הנאשם מערער על עצם הרשעתו ואילו התביעה מערערת על קולת העונש. העובדות העולות מפסק הדין בבית משפט קמא: 1. ביום 11.10.2008 בשעה 08:00 נהג המערער באופנוע ב.מ.וו. בעל מספר רישוי 5830116 בכביש 2 מצפון לדרום. בק"מ 41 בכביש, בסמוך למחלף פולג לכיון דרום, נמדד האופנוע, על ידי מכשיר ממל"ז, נוסע במהירות של 228 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש. האופנוע נמדד על ידי שוטר, העד ברוך אדגה (להלן:"אדגה"), אשר נהג בניידת משטרה שעמדה בצד כביש 2 מכיוון צפון לדרום, כשמנועה דולק. אדגה העיד שמדד את האופנוע כשהאחרון נסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה נתיבים וחלף על פניו במהירות. עוד טען כי הבחין באור הבלם של האופנוע לאחר שזה חלף על פניו. אדגה נכנס לניידת, הפעיל את הסירנה והחל נוסע אחרי האופנוע, בעודו שומר על קשר עין עם האופנוע ומשדר בקשר את פרטי המרדף ואת מיקום האופנוע בכביש. לטענת אדגה, בין הניידת לבין האופנוע לא נסעו אופנועים נוספים (ראו עמ' 16 בפרוטוקול שורה 28) והוא ציין כי "האופנוע היה בודד". בהגיעו מכיוון פולג למחלף שפיים, ביצע האופנוע פניית פרסה, עבר מתחת לגשר והמשיך בנסיעה על כביש 2, הפעם מדרום לצפון. נוסף לשוטר אדגה נכח במקום עד נוסף, השוטר תומר גמדני (להלן:"גמדני"), אשר עמד עם הניידת בה נהג על הכביש המקביל לכביש בו נהג האופנוע, כביש 2 בכיוון נסיעה מדרום לצפון. גמדני שמע את השידור ששידר אדגה בקשר אודות האופנוע והמרדף אחריו וכן את בקשת אדגה לסיוע. גמדני שמע גם את הסירנה של הניידת בה נהג אדגה ובאותה עת הבחין באופנוע שנסע מצפון לדרום בכביש המקביל וכן בניידת של אדגה נוסעת אחריו. גמדני העיד כי הבחין באופנוע גם כשהאחרון ביצע פניית פרסה במחלף שפיים (עמ' עמוד 11 בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, שורות' 7-9, וכן ת/1) אז הוא חסם את הנתיב העולה לכביש 2 באמצעות הניידת, עצר את האופנוע ומספר שניות לאחר עצירתו, הגיעה אחריו הניידת בה נהג אדגה. כשנעצר טען המערער כי נסע במהירות 90 קמ"ש, וכי הגיע מקיסריה ליקום על מנת לפגוש חברים. ההליך בבית משפט קמא: 2. בבית משפט קמא טען המערער כי האופנוע שמדד השוטר אדגה לא יכול היה להיות האופנוע בו הוא נהג, שכן הוא לא נסע במהירות של 233 קמ"ש. לטענתו, נסע מכיוון קיסריה לדרום לפגישת מועדון אופנוענים שאמורה היתה להתקיים בסינמה סיטי או ב"קפה בונו" ביקום. בנסיעתו חלף על פני הניידת של אדגה לאחר שהבחין בה, ואז עצר בצד הדרך, בוונגייט, כדי להתקשר אל חבר במטרה לברר היכן מתקיים מפגש אופנוענים באותו הבוקר - בסינמה סיטי או בפארק יקום. לאחר ששיחתו לא נענתה, לטענתו, החליט לשוב על עקבותיו ולנסוע ל"קפה בונו" בפארק יקום, שם סבר שמתקיים מפגש החברים. 3. המערער טען כי ככל הנראה אדגה מדד אופנוע אחר, אופנוע שנסע במהירות, התרחק ונעלם משדה הראיה של אדגה. לגרסתו המערער, במהלך המרדף של אדגה אחרי האופנוע שנסע במהירות האסורה, ולאחר שאיבד עימו קשר עין, חזר הוא, המערער, אל הכביש, לאחר עצירתו בצד הדרך כאמור לעיל, ואז איתרע מזלו והוא נקלע למרדף של אדגה אחרי האופנוע שנסע במהירות ונעלם, כאשר אדגה סבר, בטעות, כי האופנוע של המערער הוא האופנוע אחריו דלק ובעקבות כך המשיך בנסיעה אחריו. לתמיכה בטענותיו הציג המערער חוות דעת שערך אינג' יואב קיץ, ששימש בעבר כבוחן וחוקר תאונות דרכים במשטרת ישראל והיה מפעיל מוסמך של הממל"ז. בחוות דעתו טען אינג' קיץ כי גרסת התביעה אינה עומדת במבחן המציאות וכי קיימת הסתברות גבוהה לכך שהאופנוע שנמדד על ידי אדגה נעלם משדה הראיה של אדגה מספר שניות לאחר המדידה, והאופנוע שנעצר על ידי גמדני הוא אופנוע אחר שלא ביצע את העבירה. עוד טען אינג' קיץ כי לאורך 8 הק"מ בהם נסע אדגה, לכאורה בעקבות המערער, קיימים שלושה מקומות בהם שדה הראיה מוגבל. לפי חישוביו המופרטים בפסק הדין קמא, מהרגע בו מדד אדגה את האופנוע, נכנס לניידת החל בנסיעה והגיע לנסיעה במהירות של 100 קמ"ש, היה האופנוע במרחק של 793 מ' מהניידת, ומכאן הסיק שכבר בשניות הראשונות של המרדף ובהתאם לתוואי השטח, איבד אדגה קשר עין עם האופנוע ולא היה לו סיכוי להשיג את האופנוע. לטענתו, גם אם האט האופנוע את נסיעתו לאחר שחלף על פני הניידת ונמדד באמצעות הממל"ז, הרי שיכול היה לעשות כן בהדרגתיות בלבד, ובהינתן אפשרות זאת, על פי חישובי אינג' קיץ, היה המרחק בין הניידת לאופנוע בשלב זה 556 מטרים וגם לפי אפשרות זו נטען כי אדגה איבד קשר עין עם האופנוע כבר לפני רכס העלייה הראשון. לעניין טענת אדגה כי לאחר שחלף האופנוע על פניו הבחין באור הבלם של האופנוע טען אינג' קיץ כי במרחק העולה על 100 מטרים "ישנה בעיה" להבחין באור בלם האופנוע. בעניין זה הוסיף וטען המערער עצמו כי אילו היה זה הוא שנסע במהירות מופרזת ובלם לאחר שחלף על פני הניידת, הרי שאז, לאחר שהאט, יכול היה אדגה להשיגו ולא היה צורך להמשיך ולנסוע אחריו לאורך 8 קילומטרים. טענה נוספת למערער על כך שאדגה לא ציין בקשר או בדו"ח האירוע שכתב בתם האירוע את הדוגמא הייחודית שעל גבי האופנוע (משבצות בצבעים בולטים) ותחת זאת ציין שהרוכב חבש קסדה לבנה בעוד קסדתו היתה בצבע אפור. 4. במהלך הדיון בבית משפט קמא ביקש המערער לקבל לידיו את נתוני הGPS של הניידת של אדגה. לטענתו, ניידות תנועה מצוידות במערכת ניווט המחוברות למטה הארצי, כך שניתן לעקוב אחריהן ולדעת בכל רגע נתון היכן הן נמצאות. בקשה זו הוגשה, לטענתה המערער, על מנת שניתן יהיה להראות היכן נמצאה הניידת מרגע ביצוע העבירה ועד לרגע בו נעצר המערער. בהחלטתה מיום 6.9.2011 דחתה השופטת קמא בקשה זו הן מן הטעם שאין מדובר בחומר חקירה והן משום שמדובר בראיה שהיא "רחוקה ושולית" ביחס לכתב האישום ואין לאפשר חשיפת מידע לצורך "מסע דיג" בלבד. המערער מערער על החלטה זו במסגרת ערעורו על הכרעת הדין. פסק הדין בבית משפט קמא: 5. לאחר ששמעה את עדי התביעה, את נותן חוות הדעת מטעם המערער ועיינה בראיות, ביכרה שופטת קמא את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה והרשיעה את המערער. השופטת קמא נתנה אמון בגרסת שני עדי התביעה, בתרשומות שערכו בזמן האירוע ועדותם בבית המשפט, אשר תמכה האחת בעדותו של האחר. מעדותם מצאה כי בין הניידת בה נהג אדגה לבין המערער לא היו אופנועים נוספים - כך העידו אדגה וגמדני גם יחד. גם המערער עצמו, כך ציינה השופטת, לא העיד על המצאות אופנועים שנסעו בסמוך אליו. עדות גמדני לפיה מיד לאחר שעצר את האופנוע הגיעה הניידת של אדגה, תומכת במסקנה זו. השופטת קמא דחתה את חוות דעת אינג' קיץ מן הטעם כי חישוביו התבססו על נתונים משוערים להבדיל מנתונים מדויקים, כאשר כל טענותיו, לפיהן לא יכול היה אדגה לשמור על קשר עין עם האופנוע לאורך הדרך, מבוססים על השערות אלה. במדידותיו לא ציין אינג' קיץ באילו מכשירים השתמש לשם המדידה מה מידת דיוקם, ומהי אמינות המכשיר. גם הניסוי שערך אינג' קיץ בנוגע לנראות אור הבלם מרחוק, נעשה באמצעות כלי רכב פרטיים ולא באמצעות אופנוע, ולכן גם מזאת אין להסיק דבר. גם את גרסת המערער דחתה השופטת קמא מן הטעם כי לא הובאה לפניה כל ראיה מצדו בנוגע לטענה לפיה עצר בוינגייט והתקשר לחבריו על מנת לברר היכן מתקיים המפגש, ולא הביא ראיה בנוגע לעצם קיום מפגש כאמור. נמצא כי גרסתו עומדת בסתירה לעדות שני עדי התביעה ואינה מהימנה. כן נדחתה טענת המערער לפיה לא הבחין בניידת הנוסעת בעקבותיו. עוד נפסק כי לא ניתן היה להבחין בעיצוב האופנוע במהירות בה נסע וכי אין בסתירות בעדותם של שני עדי התביעה כדי לאיין את עדותם בכללה. נוכח כל אלה הרשיעה השופטת קמא את המערער וגזרה את עונשו ל-7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שלא ינהג בזמן פסילה או במהירות העולה על 60 קמ"ש מהמהירות המותרת, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 30 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה על תנאי למשך 3 חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך3000 ₪. 6. בגזר הדין ציינה השופטת קמא כי לנאשם 41 הרשעות קודמות, וכי מתחם הענישה הראוי בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת תוך חריגה קיצונית מהמהירות המותרת הינו השתת מאסר בפועל למספר חודשים ופסילה למספר שנים. יחד עם זאת מצאה כי יש נסיבותיו האישיות של הנאשם כדי להקל בעונשו ולהימנע מהשתת עונש מאסר בפועל. טענות המערער בערעור שלפני: 7. המערער חוזר על טענתו בבית משפט קמא לפיה לא היה זה הוא שנמדד נוסע במהירות המיוחסת לו, וכי טעה בית משפט קמא עת דחה בקשתו לקבל לידיו את נתוני ה- GPS של הניידת שדלקה אחריו. לטענתו, אילו היו בידיו נתונים אלה יכול היה להראות את מהירות הנסיעה של הניידת, שדלקה אחריו לאורך 8 ק"מ, והיה בכך לחזק גרסתו לפיה לא יכול היה השוטר אדגה לשמור על קשר עין עם האופנוע. לטענתו, הבקשה לקבל את נתוניו ה- GPS של הניידת הוגשה כבר ביום 7.12.2008, אך בית המשפט מנע נתונים אלה מן המערער, אשר היה בהם להביא לזיכויו. מוסיף המערער וטוען נגד כלל המסקנות שהסיקה השופטת קמא, נגד דחיית המדידות שערך אינג' קיץ ונגד קבלתה את גרסת התביעה לפיה האופנוע שנמדד בלם לאחר שחלף על פני הניידת, טענת אדגה שאינה עולה יחד עם העובדה שנערך אחריו מרדף לאורך 8 ק"מ, שכן אילו האט, שומה כי אדגה היה משיגו בשלב מוקדם יותר. טענות התביעה בערעור: 8. התביעה מערערת על קולת העונש שכן לטענתה מתחם הענישה הראוי בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת תוך חריגה קיצונית מהמהירות המותרת היא השתת מאסר בפועל, לתקופה בת מספר חודשים. במקרה כאן המערער נסע במהירות הגבוהה יותר מפי שניים מהמהירות המותרת, אך משקלה של נסיבה זו לא הובא כראוי במכלול השיקולים במסגרת גזר הדין. מדובר במהירות החורגת באופן קיצוני ממקרים אחרים הבאים לפתחי בית המשפט, ורק בדרך מקרה לא גרמה לאסון ופגיעה בחיי אדם. מדובר בהתנהגות בריונית המהווה סיכון מוחשי לציבור המשתמשים בעורק תחבורה מרכזי זה, ולפגיעה באינטרס הציבורי של הגנה ושמירה על הוראות החוק. התביעה מציינת כי הנאשם ביצע שתי עבירות מהירות נוספות לאחר העבירה דנן, אחת בשנת 2010 והשנייה בשנת 2011, ודי בעובדה זו כדי להחמיר בעונשו. דווקא גילו של המערער, אותו ציין בית המשפט כשיקול לקולת העונש, צריך היה להכביד על עונשו, שכן מצופה מאדם בוגר לגלות זהירות יתרה. עוד נטען כי טעה בית המשפט אשר הביא את בשיקול את חלוף הזמן לטובת המערער שכן הוא זה שאחראי לחלוף הזמן ממועד העבירה ועד להכרעת הדין, ואין לעודד שיקול זה כשיקול לקולת הנאשמים מחשש כי תתפתח טקטיקה של משיכת הליכים כדי להקל בגזר הדין. דיון והכרעה: 9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל המסמכים שלפני ושמעתי את הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. נתוני ה- GPS 10. בערעור כאן חזר המערער על טענותיו בבית משפט קמא לפיהן האופנוע שנמדד נוסע במהירות מפורזת, היה אופנוע אחר ולא הוא. טענותיו אלה נדונו בבית משפט קמא ונדחו כולן עת העדיפה השופטת קמא את גרסת שני עדי התביעה על פני גרסת המערער. כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות העובדתיות ובמסקנות שהסיק בית משפט קמא, אלא במקרים חריגים שאין מקרה זה נופל בגדרם. אוסיף רק כי גרסתו של המערער נטענה בעלמא מבלי שהוצגה לה תמיכה כלשהי. חוות הדעת שהגיש מטעמו לא הסתמכה על נתוני אמת שכן סוג הרכב בו נהג השוטר אדגה, השעה המדויקת בה חלף האופנוע על פני הניידת, מועד יציאת הניידת למרדף אחריו, קצב האצתה (הנגזר מסוג הרכב שאינו ידוע), ומהירות נסיעת האופנוע לאורך המרדף, נותרו בלתי ידועים כמו גם מכשירי המדידה בהם השתמש, אמינותם דיוקם וכיוצא באלה. יוצא כי כלל מסקנותיו של אינג' קיץ התבססו על השערות בלבד ובצדק דחתה השופטת קמא את חוות דעתו. כמו כן, המערער לא הציג ראיות מטעמו בנוגע לעצם התקיימות מפגש אופנוענים באותה שבת אליו התכוון עשה פעמיו, או בנוגע לשיחת הטלפון שעשה כאשר עצר, לכאורה, בצד הדרך (היא הטענה הבסיסית עליה נשענת גרסתו לפיה "השתלב" במסלול המרדף שלא בטובתו), אשר לגביה ניתן להביא ראיות, גם אם שיחתו לא נענתה, אך הוא לא עשה כן ואף לא הזכיר עובדה, לכאורה, זו כאשר נעצר על ידי גמדני ואדגה. עדות עדי התביעה מנגד, תאמה האחת לשנייה, כאשר העד גמדני העיד כי שמע את בקשה אדגה בקשר המשטרתי לסיוע בעצירת האופנוע והיותו במרדף אחרי אופנוע כאמור. גמדני אף טען כי אדגה הגיע לאופנוע באותו הרגע בו עצר אותו גמדני, עובדה שיש בה להצביע על היות הניידת קרובה לאופנוע, וכי אדגה על קשר עין עמו. 11. בנוגע לבקשת ההגנה להציג לפניה את נתוני ה- GPS של הניידת בה נהג אדגה, אין לי אלא להצטרף לדעת השופטת קמא כי מדובר ב"מסע דיג". מעיון בתיק התרשמתי כי לא היה בנתונים אלה כדי להאיר על העובדות במקרה כאן, שכן, כאמור, מועד חלוף האופנוע על פני הניידת, קרי השעה המדויקת נותר בלתי ידוע, כמו גם המהירות המדויקת בה נסע האופנוע לאחר שחלף על פניה, כך שנתוני המהירות בה נסעה הניידת לא יכולה היתה לעזור בניתוח האירוע. זאת ועוד; בפרוטוקול הדיון בפני בית משפט קמא טען המערער כך: "תמהתי איך השוטר שהיה עם המצלמה הגיע לצומת עוד לפני שאני הגעתי לצומת. אז השוטר טען שהוא נסע אחרי לא ראיתי אותו כאשר עצרתי בוינגייט. אני טוען שהשוטר לא נסע אחרי והגיע לצומת בדרכים חלופיות. אם היה נוסע אחרי הוא היה משיג אותי" (עמ' 28, ש' 6-8) (הגדשה שלי, נ.א.). כלומר, טענתו בבית משפט קמא היתה כי הניידת לא נסעה על כביש 2 מצפון לדרום אלא "נסעה בדרכים חלופיות" וכך הצליחה להשיג אותו. כדי להוכיח כי לא נסעה על כביש 2 נדרשו למערער נתוני ה- GPS. ואולם, בערעור שלפני נטען כי "היה בנתונים אלה לחזק את גרסתו שכן נתונים אלה היו מצביעים על מהירות נסיעת הניידת של ע"ת 2 ויכלו לחזק את גרסת המערער כי לא היה ניתן לשמור על קשר עין עם רכב העבריין" (סעיף 2 בהודעת הערעור). כלומר, טענתו בדבר נחיצות הנתונים על מנת לברר מה הדרך בה נסעה הניידת נזנחה לטובת הטענה כי נתוני ה- GPS נדרשים כדי להראות שהניידת נסעה מהר או לאט מידי מכדי לשמור על קשר עין. הדברים מדברים בעד עצמם, דומה כי המערער עצמו מתבלבל בין שתי גרסאות- האחת שהניידת נסעה בדרכים חלופיות והשנייה כי נסעה מהר או לאט מידי (מי מבין האפשרויות האלה נכונה- המערער לא מציין) בכדי לשמור עמו על קשר עין. לא מצאתי כי יש בנתונים בדבר מהירות נסיעת הניידת באותה עת כדי לגלות דבר מה מהותי אשר יטיל אור על עובדות המקרה ו"יביא לזיכוי המערער" כטענתו. מכאן, מאחר שלא מדובר בחומר חקירה לא חלה על התביעה החובה להציגם. יתר טענות המערער: לא מצאתי כי יש ממש בטענת המערער כי גרסת התביעה לפיה הבחין אדגה באור הבלם של האופנוע, לאחר שחלף על פניו, אינה מתיישבת עם המרדף הארוך אחרי המערער ועם עדות גמדני לפיה בהבחינו באופנוע ניכר כי האופנוע נוסע ב"מהירות נורמלית". השופטת קמא קיבלת את גרסת השוטר אדגה בנושא זה, ואף אינג' קיץ טען כי אינו יכול לקבוע שאדגה לא הבחין באור הבלם. עוד קבע אינג' קיץ כי אופנוע אינו יכול לבלום בפתאומיות וכי כל עצירה או האטה נעשית בהדרגתיות. בהינתן המהירות בה נסע המערער, 228 קמ"ש, והדרגתיות ההאטה במהירות הנסיעה, איני מוצאת את גרסת התביעה כבלתי סבירה בנסיבות אלה. קולת העונש 12. בית משפט קמא הזכיר בגזר הדין כי מדיניות הענישה הראויה בנהיגה במהירות מופרזת כגון זו הינה עונש מאסר למשך מספר חודשים. אלא שבמקרה זה בחרה השופטת קמא לחרוג ממתחם הענישה הראוי נוכח נסיבותיו האישיות של המערער שהוזכרו בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא. לא מצאתי להתערב בשיקול דעתה של השופטת קמא, עת בחרה לסטות ממתחם הענישה הראוי במקרה זה, בשל הנסיבות המצוינות בגזר הדין ונוכח מצבו הרפואי של הנאשם. לא מצאתי כי הכללת חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למתן פסק הדין כשיקול לקולת העונש, פסול במקרה זה, כפי שטוענת המשיבה, משום שלא בנאשם בלבד נעוצה הסיבה לכך שגזר הדין ניתן כ- 4 שנים לאחר ביצוע העבירה. סוף דבר: 13. הערעורים נדחים. רישיון הנהיגה של מערער יופקד עד ליום 3.11.2013 בית משפט לתעבורה מרכז, עד לשעה 12:00 לריצוי תקופת הפסילה, בניכוי הפסילה שרוצתה בתיק זה, אם רוצתה. משפט פלילימשפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות