1. המשיב בשני הערעורים שלפנינו (להלן – חסן) הינו קבלן לעבודות חשמל. בעת הרלוונטית הוא העסיק את המערער (להלן סעיד). 2.בתביעה שהגיש לבית משפט השלום טען סעיד, כי במועד כלשהו לא היתה לחסן עבודה (בעבודות החשמל הקבלניות שלו), ולכן הוא ביקש ממנו (מסעיד) לבצע עבודות שונות במשק ביתו. בתוך אלה היתה מלאכת החלפתה של מנורה בכניסה לביתו הפרטי (של חסן). סעיד טיפס על סולם שסיפק לו חסן, ובשלב כלשהו איבד את שיווי משקלו, נפל ונפגע בגבו. 3. בגין אירוע זה תבע סעיד את חסן לפצותו על נזקיו בשל התרשלותו, כמו גם את חברת הביטוח שביטחה את חסן כנגד נזקי גוף שייגרמו לבאי ביתו בכלל ולעובדי משק ביתו בפרט (חברת הביטוח היא המערערת בע"א 51946-12-12 והמשיבה בע"א 58782-12-12; להלן נכנה אותה חברת הביטוח). 4. חברת הביטוח טענה לקנוניה שנרקמה בין סעיד לחסן. לשיטתה לא נפגע סעיד בביתו של חסן, כי אם במקום אחר, שמא במקום העבודה, וכיוון שלחסן לא היתה פוליסת ביטוח אחריות מעבידים, טענו השניים (סעיד וחסן) כי הפגיעה בגבו של סעיד ארעה בביתו של חסן. 5. בית המשפט קמא (כב' השופטת ב' סמסון) קיבל את גירסת התביעה וקבע, כי סעיד נפל תוך כדי החלפת מנורה בביתו של חסן, בעת שעבד במשק הבית שלו. השופטת סמסון קבעה עוד, כי חסן התרשל כלפי סעיד. מכאן מסקנתה לקיומו של כיסוי ביטוחי, וחיובם של חסן וחברת הביטוח בנזקי הגוף של סעיד. 7. לאחר שכב' השופטת סמסון קבעה את אחריותם של חסן ושל חברת הביטוח לפיצויו של סעיד, קבע כב' השופט מ' נדל (לאחר פרישתה של כב' השופטת סמסון לגמלה) את שיעור הפיצויים שיקבל סעיד מן השניים. 8. על פסק דין זה, על שני חלקיו, בא ערעורה של חברת הביטוח. וגם סעיד הגיש ערעור על פסק הדין, בחלק שעסק בו כב' השופט נדל, ובו הוא מלין על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו. הדיון בשני הערעורים נתקיים במאוחד. פסק הדין של בית המשפט קמא 9. בכתב תביעתו סמך סעיד את עילת התביעה על שתיים מן החלופות שבפוליסה: ביטוח חבות חוקית כלפי צד שלישי (פרק 7 לחלק ה' של הפוליסה), או ביטוח חבות מעבידים לעובדי משק ביתו של המבוטח (פרק 8 לחלק ה'). את החלופה הראשונה מבין השתיים, זו שקובעת כיסוי ביטוחי לכלל באי ביתו של חסן אם האחרון עיוול כלפיהם לפי פקודת הנזיקין, זנח סעיד במהלך המשפט, בית המשפט קמא לא נתן לכיסוי זה את דעתו, והעניין לא עלה עוד בערעור שלפנינו. על כן אין לנו להידרש לו. 10. אנו נותרים, אפוא, עם הכיסוי לפי פרק 8 לחלק ה' של הפוליסה (ביטוח חבות מעבידים לעובדי משק ביתו של המבוטח). בהקשר זה קיבלה השופטת קמא את גירסתם העובדתית של סעיד וחסן. היא קבעה, כי סעיד עבד כחשמלאי בשירותו של חסן משך כחצי שנה עד ליום התאונה. ביום המדובר לא היתה עבודה אצל חסן, ולכן ביקש מסעיד לבצע עבורו עבודות שונות בביתו, ובתוכן החלפתה של מנורה בכניסה לביתו. חסן סיפק לסעיד סולם מסוג A, האחרון טיפס עליו והתיישב בפסגתו, ותוך כדי החלפת המנורה איבד את שיווי משקלו, נפל ונפגע בגבו. 11. לצד קביעתן של העובדות הללו קבעה השופטת קמא את קיומו של כיסוי ביטוחי לפי פרק 8 הנ"ל, משום שמתקיימים שלושת התנאים הקבועים בפוליסה לשם הכיסוי, משמע: א. בעת שהחליף את המנורה היה סעיד בבחינת "עובד משק ביתו של חסן"; ב. חסן התרשל כלפי סעיד בכל הנוגע לסולם שסיפק לו (שאיננו גבוה דיו, וכד'); ג. לסעיד נגרם נזק גוף כתוצאה מן התאונה. 12. בקצירת האומר אציין, וארחיב בדברים קמעא בהמשך, כי אין אני שותף לקביעותיה של השופטת הנכבדה בבית המשפט קמא ככל הנוגע לממצאים העובדתיים; ככל הנוגע לקיומו של כיסוי ביטוחי בחרתי להותיר בצריך עיון את השאלה האם ניתן לראות את סעיד כ"עובד משק בית" אצל חסן בעת התאונה; אותיר בצריך עיון גם את השאלה, האם חסן התרשל כלפי סעיד. הגירסה העובדתית 13. כאמור, את הממצאים העובדתיים שקבעה כב' השופטת קמא לא יכולתי לקבל. בטרם אבהיר את דעתי אציין, כי פסק הדין ניתן כשנתיים לאחר שנשמעו העדים (סעיד, חסן וחוקר הביטוח). בנסיבות שכאלה הנני מתקשה לקבל, כי קביעת הממצאים העובדתיים נבנתה מתוך התרשמותה הבלתי אמצעית של השופטת קמא מן העדים. דברים ברוח זו נפסקו זה מכבר בבית המשפט העליון. כך, לשם הדוגמה, נפסק בע"א 270/86 רגובי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד מה(1) 620, 628 (1990) לאמור: "...פסק-דינה של הערכאה הראשונה ניתן כשלוש שנים לאחר שהוגשו סיכומי טענותיהם של בעלי הדין וכשש שנים לאחר שנסתיימה הבאת הראיות במשפט. לגבי מצב זה כבר נאמר... ש"כאשר חלף זמן רב בין שמיעת העדויות לבין הסקת המסקנה בדבר מהימנותן, נפגם - לפחות מבחינת מראית פני הדברים - מעמדו המכריע של בית-משפט קמא, ואין עוד הצדקה ליישומו הדווקני של הכלל (שלא להרהר אחר קביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה - מ' ב"י)... אשר נובע בעיקרו מן העובדה, שערכאת הערעור לא ראתה את העדים ולא יכלה להתרשם מהם במישרין." 14. ואכן, עיון בהחלטתה של השופטת קמא מגלה, כי השופטת לא נקטה לשון בה נעשה, דרך כלל, שימוש בקביעתם של ממצאים עובדתיים, כגון מתן אמון בעדות זו או אחרת, דחייתה כחסרת מהימנות ועוד כיו"ב, כי אם לשון כללית: "במישור העובדתי הוכח..." (ס' 12 להחלטה), בלא להסביר מדוע כך "הוכח". ממצאיה של השופטת הנכבדה נשענים, כך ניתן להניח, על עיון בפרוטוקול הדיון, ועל טעמים שבהגיון, אך לא מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים, שהעידו לפניה כשנתיים קודם לכתיבת פסק הדין. כיוון שכך - אין לה, לערכאה המבררת, כל יתרון עלינו כערכאת הערעור. מכאן שיש בידינו להתערב בממצאים, ככל שנמצא הצדקה להתערבות. 15. מכאן לעיצומו של ענין. התאונה הנטענת ארעה ביום 25.9.2002. כחצי שנה קודם לכן סיים סעיד קורס חשמלאים, והחל עובד אצל חסן כחשמלאי. הוא טען, בתביעתו ואחר כך בעדותו בפני בית המשפט, כי ביום התאונה לא היתה עבודה אצל חסן, ולכן ביקש ממנו האחרון לעשות בביתו "עבודות קטנות". זו היתה הפעם הראשונה (והאחרונה) שהוא נתבקש לעבוד במשק ביתו של חסן. אחת מן העבודות הללו שעשה סעיד לחסן בביתו היתה החלפת מנורה בכניסה לבית. לשם כך הוא טיפס על סולם מסוג A, התיישב עליו כשכל אחת מרגליו בצידו האחר של הסולם, והרים את ידיו על מנת להגיע לבית המנורה. תוך כך הוא איבד את שיווי משקלו ונפל ונפגע בגבו, זו גירסת סעיד. 16. כאמור, השופטת קמא קיבלה גירסה זו וקבעה כי כך באמת ארע. מסקנתי שלי שונה היא. את דברי הניתוח אפתח בגירסה המתועדת הראשונה של סעיד, ראשוניות שמעניקה לה כוח ראייתי עודף. הדברים מכוונים לסיכום האישפוז מיום התאונה (נ/1), ובו נאמר: "לדבריו היום בזמן העבודה נפל מגובה...". גירסתו הראשונה של סעיד היא, אפוא, כי הוא נפל בזמן העבודה. אלא שלמעבידו, חסן, לא היתה פוליסת ביטוח אחריות מעבידים. אילו היה דבק בגירסתו, לפיה נפל בזמן העבודה סתם, לא יכול היה סעיד לתבוע כי אם את מעבידו, חסן, משמע באופן אישי, אך לא את חברת הביטוח. אלא שלמעביד-חסן היתה פוליסה אחרת, פוליסת ביטוח המכסה נזקי גוף לבאי ביתו של חסן ולעובדי משק הבית שלו. מכאן באה הגירסה השניה של סעיד, לפיה הוא נפל בעת ששהה בביתו של חסן. אלא שכאן הוא עשוי היה להיתקל בבעיה אחרת, שכן בגירסתו הראשונה הוא אמר, כי נפל בזמן העבודה. יישובה של הסתירה בא בגירסה לפיה ביום התאונה לא היתה עבודה אצל חסן, משמע במסגרת עבודות החשמל הקבלניות, ולכן הוא ביקש מסעיד כי יבצע עבורו עבודות במשק ביתו, ובתוכן החלפת המנורה בכניסה לבית. 17. גירסה זו של סעיד, שכמובן נתמכה בשתי ידיים על ידי חסן, אין בידי לקבל. אין היא מתיישבת עם שורת ההיגיון, ואין לה כל תימוכין, החיצוניים לעדותם על-פה של השניים. אני מתקשה לקבל, כי סעיד עבד במשק הבית של חסן, ובשכר, כפי שביקשו סעיד וחסן לשכנע. סעיד עבד אצל חסן כחשמלאי ולא כאיש משק הבית שלו, ולא בביתו הוא עבד, כי אם בעבודות שהשיג חסן כקבלן לעבודות חשמל. אני מתקשה לקבל את עדותו של חסן, לפיה הוא עצמו לא החליף את המנורה ולא ביקש מילדיו לעשות כן, כי אם ביקש מסעיד להחליף מנורה, כיוון שמלאכה זו הינה מסוכנת, כך עדותו בפני בית המשפט קמא. גירסה שכזו אינה מתיישבת עם ההיגיון. עניין לנו, בסופו של יום, בהחלפת מנורה בגובה שאיננו רב, ואינני מקבל שמי שעיסוקו בעבודות חשמל קבלניות יראה בה עבודה מסוכנת, שהוא עצמו לא יעז לעשותה, ולא ישלח את ילדיו לשדה המערכה על מנת לבצעה, פן ייפגעו. 18. מן הראיות שהונחו לפני בית המשפט קמא מסקנתי הינה, כי ההסתברות להתרחשות כפי שתוארה מפיו של סעיד הינה נמוכה מן ההסתברות כי הוא נפל במקום אחר ובנסיבות אחרות, בזמן שעבד כחשמלאי אצל חסן ולא בביתו הפרטי של האחרון, כפי שעשה סעיד במהלך מחצית השנה שקדמה לתאונה. מסקנה זו מתיישבת עם גירסתו הראשונה של חסן אודות התאונה (בסיכום האישפוז שהובא מעלה) ובה נאמר כי הוא נפל בזמן העבודה, ועם העובדה כי לחסן לא היה ביטוח אחריות מעבידים כי אם ביטוח לבאי ביתו בלבד. "עובד משק בית" 19. משבאתי לכלל דיעה, כי סעיד לא נפל בעת שהחליף מנורה בביתו של חסן, פשיטא שלא מתקיים כיסוי ביטוחי לפי פרק 8 לחלק ה' של הפוליסה, ואת תביעת סעיד נגד חברת הביטוח יש לדחות. למעלה מן הדרוש אעיר הערות אחדות, מתוך הנחה, אותה אניח לשם הדיון, כי גירסתו העובדתית של סעיד הוכחה. 20. סעיף 1 לפרק 8 לחלק ה' של הפוליסה, פרק שכותרתו "ביטוח חבות מעבידים לעובדי משק ביתו של המבוטח", מגדיר כך: עובד - עובד המועסק בשירותם הישיר ולצרכי ביתם של המבוטח וגם או של בני משפחתו של המבוטח ומקבל שכרו מהמבוטח וגם או מבן משפחתו של המבוטח. מקרה הביטוח - אירוע תאונתי בלתי צפוי שארע בתקופת הביטוח, בדירה או מסביב לה, לעובד, בעת היותו מועסק על ידי המבוטח וגם או בן משפחתו של המבוטח, אשר נגרם ברשלנות של המבוטח או בן משפחתו ואשר גרם לעובד נזק גוף. השופטת קמא סברה, כי בעת שהחליף סעיד את המנורה בביתו של חסן הוא היה בבחינת "עובד" לפי הגדרה זו שבפוליסה. ולפי שהטעימה בהחלטתה: התובע עבד אצל הנתבע בשכר יומי. באותו יום עבד בביתו של הנתבע בעבודות שונות. מכאן, שעבד לצרכי משק ביתו של המבוטח וקיבל על כך את שכרו מהמבוטח. בכך נכנס הארוע להגדרה בפרק 8 לפוליסה. גם אם מדובר בעבודה חד פעמית בביתו של המבוטח, אין בכך כדי להוציא את הכיסוי הביטוחי לאותו ארוע. 21. שאלה נכבדה היא האם בנסיבות בהן עסקינן ניתן לראות את סעיד בחינת "עובד" לפי ההגדרה שבפוליסה, ואותה מצאתי להותיר בצריך עיון. השופטת קמא נתנה לה תשובה חיובית, ולכאורה טעמיה ראויים. עם זאת אין מסקנה זו מתמודדת עם שורה של תהיות פרשניות עליהן מצביעה חברת הביטוח, אותן אזכיר בתמצית רבה: האם על מנת להיכנס לגדרה של הגדרת "עובד משק הבית" צריך שהעבודה תיעשה באופן שגרתי (כך טוענת חברת הביטוח), או שמא גם פעולה חד פעמית או אקראית עשויה להיחשב כפעולתו של עובד משק בית, ובלבד שתיעשה לצרכי הבית, בשירותו של המבוטח ובשכר? בצריך עיון אותיר גם את השאלה האם ניתן לראות כעובד משק בית את מי שעובד אצל המבוטח בעבודה נוספת (בדרך של שגרה, כגון שארע בענייננו), אף כי אני נוטה לדיעה, כי אין מניעה שגם עובד שכזה ייראה "עובד משק הבית". אינני משוכנע בעמדתה של חברת הביטוח, שביקשה לתחום את עבודות משק הבית לכאלה שאינן מקצועיות בלבד. לבד מכך שההגדרה אינה נוקטת לשון שכזו, אין זה ברור כלל ועיקר מהי עבודה "מקצועית" ומהי שאינה מקצועית, וספק בעיניי אם החלפתה של מנורה עשויה להיות "מקצועית" במובן שמתכוונת לו חברת הביטוח. על פני הדברים נראה, כי עבודה שכזו עשויה להיכנס לדלת אמות ההגדרה של עבודה לצרכי ביתו של המבוטח ובשירותו, לפי שיבין את הדברים אדם מן הישוב, שהרי מדובר בעבודת תחזוקה רגילה הנעשית בבית. אינני משוכנע גם, כי על מנת שיתקיים כיסוי ביטוחי צריך שיתקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבוטח לבין עובד משק הבית, ודאי לא לפי מובנם בדיני העבודה. דיני הביטוח לחוד ודיני העבודה לחוד, וההגדרות אפשר ותהיינה שונות משום התכליות השונות שמשרתות שתי מערכות הדינים. ולבסוף, אינני משוכנע כי מקרה כגון זה שלפנינו יוצא מגדרו של "מקרה ביטוח" רק מכיוון שאת שכרו קיבל סעיד מחסן כשכר חודשי גלובלי, לאו דווקא על העבודה שעשה ביום בו ארעה התאונה. אפשר, לטעמי, לראות את סעיד כ"עובד" משק ביתו של חסן, גם אם את השכר מקבל סעיד באופן חודשי גלובלי, משמע על עבודתו כחשמלאי, ואם ביום פלוני אין עבודת חשמל, יעשה סעיד עבודות משק בביתו הפרטי של חסן, ויקבל על כך את שכרו החודשי הכללי. גם תהייה זו לא ראיתי ככזו העשויה להכשיל את קיומו של כיסוי ביטוחי. מכל מקום, לאחר שהערתי את כל אלה אשוב ואומר, כי בחרתי להותיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן לראות את סעיד כמי שעשה עת מלאכת החלפת המנורה כעובד משק ביתו של חסן, כמשמעות הדברים בפוליסה. ההתרשלות 22. גם את שאלת התרשלותו של חסן כלפי סעיד, התרשלות שכפי שראינו מהווה תנאי מן התנאים לקיומו של כיסוי ביטוחי (חבות לפי פקודת הנזיקין), בחרתי להותיר בצריך עיון. עם זאת אעיר, כי אין אני משוכנע בקיומה של התרשלות שכזו מצידו של חסן, שסיפק לסעיד (לפי גירסת השניים) סולם תקין לגמרי ובגובה מספק, וכאשר עניין לנו בפעולה פשוטה, שחשמלאי דוגמת סעיד עושה באופן שגרתי במסגרת עבודתו אצל חסן. ערעורו של סעיד 23. סעיד ערער, כאמור, על שיעור הפיצויים שנפסקו לזכותו. ערעור זה איננו רלוונטי עוד, ככל הנוגע לחברת הביטוח, לאחר מסקנתי בדבר הפטרתה מאחריותה כלפי סעיד. הערעור נותר רלוונטי ככל הנוגע לחסן, כיוון שהאחרון לא ערער על חיובו בשל התרשלותו, ולכן ייוותר החיוב על כנו. באשר לשיעור הפיצויים בהם יחוב חסן, בקביעת סכום הפיצויים על ידי כב' השופט נדל לא ראיתי להתערב, בלא שאדרש לכל טענה וטענה מתוך שלל הטענות שהעלה סעיד בערעור, מכיוון שלטעמי עומד שיעור הפיצויים הכולל שנפסק לזכותו על סכום סביר, ההולם את שיעור פגיעתו כתוצאה מן התאונה, ושאר פרמטרים צריכים לשם קביעת שיעור הפיצויים. סוף דבר 24. סיכומם של דברים, לא עלה בידי סעיד להוכיח קיומו של כיסוי ביטוחי לפי הפוליסה מושא תביעתו. הואיל וכך אציע לחבריי לקבל את ערעורה של חברת הביטוח, לדחות את התביעה נגדה ולחייב את סעיד לשלם לה את אגרת הערעור ששילמה, ושכר טרחת עורכי דין בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪ ומע"מ. את ערעורו של סעיד אציע לחבריי לדחות. בנסיבות העניין, ובכלל זה העדר כל עמדה מצדו של חסן בערעור, אין מקום לפסיקת הוצאות לזכותו. ד"ר אברהם אברהם, סגן נשיא כב' השופט יונתן אברהם מבלי להביע דיעה לעניין הממצאים העובדתיים הנוגעים למקום קרות התאונה (הפיזי) של סעיד במועד התאונה, ו/או לאלה הנוגעים לפרטי הרשלנות הנטענים, ואף אם אניח כי מדובר בנפילה תוך החלפת מנורה בביתו הפרטי של חסן, המעביד הנ"ל, סבורני כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, לא נתקיים כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה ובעניין זה מצטרף אני למסקנות חברי הנכבד לעיל. אני מוצא להדגיש כי בית משפט קמא לא ביסס החלטתו בעניין הכיסוי הביטוחי על תחולת הוראות הפוליסה הנוגעות לכיסוי נזקי צד ג (חלק ה', פרק 7 לפוליסה), אלא על העובדות כי במועד הרלוונטי עבד סעיד לצרכי משק בית של חסן, וכי קיבל את שכרו על כך מחסן (המבוטח בפוליסה) ועל הוראות הפוליסה הנוגעות לכיסוי חבות מעבידים (חלק ה' פרק 8 לפוליסה). גם בפנינו , בתשובתו לערעור חברת הביטוח, לא טען בא כוחו של סעיד לנסיבות תאונה המבססות חבות כלפי סעיד כצד ג', אלא אך על נסיבות היותו עובד לצרכי משק ביתו של חסן המבוטח באותה פוליסה כבעל הדירה. כך קבע בית משפט קמא לענין אחריות חברת הביטוח והכיסוי הביטוחי לפי פרק 8 לפוליסה: "הנתבעת טוענת. כי הסעיף האמור אינו חל, הואיל והתובע לא היה עובד משק בית, אלא עובד הנתבע, כקבלן. אין בידי לקבל טענה זו. התובע עבד אצל הנתבע בשכר יומי. באותו יום עבד בביתו של הנתבע בעבודות שונות. מכאן, שעבד לצרכי משק ביתו של המבוטח וקיבל על כך את שכרו מהמבוטח. בכך נכנס הארוע להגדרה בפרק 8 לפוליסה. גם אם מדובר בעבודה חד פעמית בביתו של המבוטח, אין בכך כדי להוציא את הכיסוי הביטוחי לאותו ארוע". חשוב לציין כי בסעיף 2 לפסק דינו קבע בית המשפט קמא: " נתבע מס. 1 (להלן "הנתבע") הינו קבלן לעבודות חשמל, ובמועד הרלוונטי העסיק את התובע, חשמלאי בהכשרתו." מקביעה עובדתית זו של בית המשפט ניכר דווקא כי סעיד שימש בעת הרלוונטית עובדו של חסן כ"קבלן", ולא כ "בעל בית". על אף האמור מצא בימ"ש קמא מצא להכיל את הכיסוי הביטוחי לפי פרק 8 לפוליסה על המקרה נוכח מהות העבודה שבוצעה ע"י סעיד, שלסברת בית משפט קמא "עבד לצרכי משק ביתו של המבוטח" ונוכח תשלום שכרו ע"י חסן, תנאים שלסברת בית המשפט קמא מקיימים את סעיף 1 (ב) לפרק 8 בפוליסה, ולא נוכח קיומם של יחסי "עובד משק בית" ומעסיק בכובעו כ"בעל בית". בכך שגה לטעמי בית המשפט קמא. סעיף סעיף 1 (ב) לפרק 8 בפוליסה קובע כדלקמן: "1. (א)... (ב) עובד-עובד המועסק בשירותם הישיר ולצרכי ביתם של המבוטח וגם או של בני משפחתו של המבוטח ומקבל שכרו מהמבוטח וגם או מבין משפחתו של המבוטח" (ההדגשות בקו אינן במקור - י.א.). ראשית, סבורני כי במקרה דנן לא נתקיים התנאי בהגדרה כי סעיד הועסק במועד הרלוונטי "בשירותו הישיר" של חסן כבעל בית מבוטח, שכן, וכפי שעולה מן העובדות שקבע בית המשפט עצמו בסעיף 2 לפסק דינו, סעיד הועסק באופן עקיף בטיפול צרכי ביתו של חסן, בו זמנית שעה ששימש באופן ישיר כ"עובד" של חסן בכובעו כ"קבלן חשמל". אין כל מניעה שעובד קבוע במקום עסק (עסק קבלני לעבודות חשמל במקרה דנן), יבצע לפי הוראת מעבידו, קבלן החשמל , עבודה כאמור בביתו הפרטי של המעביד או אף בבית אחר של קרובי משפחתו. כך או כך, אין מדובר בעבודה ההופכת את מבצעה ל"עובד המועסק בשירותו הישיר" של בעל בית המבטח את ביתו. שנית, עולה השאלה הפרשנית- מיהו "המבוטח"? האם די בזהות פרסונלית של המבוטח לפי שמו ותעודת זהותו, או שמא יש לבחון גם את זהותו הפנקציונלית? בית המשפט קמא הסתפק בקביעה כללית כי סעיד "קיבל ... את שכרו מהמבוטח" ככל הנראה בשל כך שסבר שדי בכך שהמבוטח בעל הדירה הוא חסן. לטעמי גם בכך שגה בית משפט קמא. דומני שאין להסתפק בזהות האישית ויש גם צורך בבדיקת הזהות הפונקציונלית של "המבוטח". עסקינן בפרשנות מונחים בפוליסה, היינו בחוזה ביטוח. תכליתו של חוזה הביטוח במקרה דנן, הינה כיסוי סיכונים פונקציונליים הנובעים ממכלול נסיבות הקשורות לאובייקט המבוטח, ולא כיסוי סיכונים הנובעים מאישיותו של מאן דהוא כבעל הדירה. הפרשנות המתחייבת היא זו המגשימה את תכליתה הנ"ל של הפוליסה. המבוטח בפוליסה הוא חסן בכובעו כבעל הדירה המבוטחת, על הסיכונים הנובעים מהגדרתו ככזה, ולא חסן כבעל עסק שהסיכונים הביטוחיים הנובעים ממנו (מעסק הקבלנות לעבודות חשמל) שונים לחלוטין ולטעמי, כלל לא בוטחו בפוליסה דנן שתכליתה כיסוי סיכונים הנובעים מהעסקה ישירה של עובד משק בית . שלישית ולעניין תשלום השכר, בית משפט קמא גם לא דן כלל בשאלה אם שכרו של סעיד (שנקבע כי שולם ע"י חסן), בגין העסקתו באותו יום שולם מתוך כספי עסק הקבלנות הנ"ל או שולם ע"י חסן ללא קשר לעסק הנ"ל. לשאלה עובדתית זו השלכה ישירה לשאלה הקודמת היינו, האם מדובר בהעסקה "בשירותם הישיר" של המבוטח כבעל הדירה המבוטחת אם לאו. דומה שאין חולק (מכל מקום לא נקבע אחרת ע"י בימ"ש קמא) כי לא הוכח בפני בית משפט קמא שכר עבודתו של סעיד בגין יום האירוע שולם שלא במסגרת עסק עבודות הקבלנות הנ"ל. נטל זה מוטל היה על סעיד במסגרת הנטל להכחת טענתו כי הועסק באופן ישיר ע"י חסן ולא באופן עקיף דרך מקום עסקו. נוכח כל האמור לעיל סבורני כי לא מתקיים כיסוי ביטוחי. אשר על כן מצטרף אני לתוצאה אליה הגיע חברי סגן הנשיא לעניין אי חלותה של הפוליסה שהפיקה חברת הביטוח לחבות כלפי עובדי משק בית והיעדר חבות של חברת הביטוח. אני מצטרף גם למסקנת חברי כי נוכח גבה הפיצוי הכללי שנפסק, איו מקום להתערבותינו באשר לפיצויים שנפסקו בזיקה לאבות הנזק השונים. יונתן אברהם, שופט כב' השופט ד' צרפתי: מצטרף לתוצאה אליה הגיעו חבריי ומהנימוקים המפורטים בחוו"ד השופט יונתן אברהם. דני צרפתי, שופט הוחלט אפוא לקבל את ערעורה של חברת הביטוח, לדחות את התביעה נגדה ולחייב את סעיד לשלם לה את אגרת הערעור ששילמה, ושכר טרחת עורכי דין בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪ ומע"מ. ערעורו של סעיד נדחה, בלא צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת עבודה