בקשה למתן היתר לפיצול סעדים מכוח תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וכן לפסיקת הוצאות שכר טרחה. רקע הבקשה בתביעה שהגישו המבקשות כנגד המשיבות לאכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק בוררות ואושר על-ידי בית המשפט, ובו נקבע כי המשיבות ירשמו על שם המבקשת 1 (להלן: "אביב ושות'"), זכויות בעלות בחלקים מהמקרקעין הידועים כגוש 3934 חלקת משנה 222/1, והמהווים חניון תת-קרקעי בן שתי קומות המצוי במרכז מסחרי ברח' ז'בוטינסיקי 16 בעיר ראשון לציון (להלן: "הנכס"). המבקשות ציינו בכתב התביעה כי בין אביב ושות' לבין המבקשות 2-4 (להלן: "הרוכשות") נכרת הסכם למכירת הנכס. לדבריהן מאחר שבעת כריתת ההסכם טרם נרשמו הזכויות על שם אביב ושות', נקבעו בהסכם הוראות שונות שנועדו להגן עליה במקרה שלא ניתן יהיה לרשום הערת אזהרה לטובת הרוכשות או שלא ניתן יהיה לרשום את הזכויות בנכס על שמן. לטענתן להוראות אלה משמעויות חוזיות וכלכליות כבדות שבאו לידי ביטוי בגובה התמורה וכן במתן האפשרות לרוכשות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא עד ליום 31.12.2013. לאחר הגשת התובענה, בדיון שנערך לפני ביום 13.5.2013, הסכימו הצדדים בין היתר, כי יפנו לעירייה בבקשה משותפת להסדיר את אישורי המסים הנדרשים לצורך השלמת הרישום על-שם המבקשות. בעקבות זאת ביום 29.7.2013 הושלם רישום הזכויות בנכס. כעת עותרות המבקשות לקביעת שכר טרחת עורך-דין והוצאות בגין ניהול ההליך שהתקיים במסגרת התובענה, שכן לטענתן רישום הזכויות בנכס התאפשר ובוצע רק לאחר הגשת התובענה. כמו כן עותרות המבקשות לקבלת היתר לפיצול סעדים, כדי "שאם וככל שתבקשנה לעשות כן לאחר שתשקולנה את צעדיהן, יוכלו לתבוע את נזקיהן אשר הלכו והצטברו במהלך השנים..." לטענת המבקשות, בשלב זה לא ברור האם הרוכשות יממשו את זכותן לבטל את החוזה ועל כן לא ניתן לקבוע מהו הנזק שנגרם להן כתוצאה מהעיכוב ברישום הזכויות אם בכלל. מנגד טוענות המשיבות כי המבקשות לא הצביעו על כל אינטרס לגיטימי לפיצול הסעדים, שכן הן יכולות לאמוד את הנזק שנגרם להן כתוצאה מהפרת ההסכם במשך 15 שנים. לטענתן, המבקשות לא הגישו כל בקשה מסודרת בנושא כנדרש על-פי התקנות והסתפקו באמירה שהן שומרות על זכויותיהן הקיימות להן בדין כנגד המשיבות, אך אלה אינן מוקנות להן אלא נדרש לקבלן מבית המשפט. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. תקנה 44 לתקנות סד"א מורה כי "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה..". תקנה 45 ממשיכה וקובעת כי "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו." המשמעות היא, שמקום בו מדובר בעילת תביעה אחת, ככלל, אין לפצל אותה לתביעות אחדות, ועל התובע למצות את מלוא הסעדים הקיימים לו בגין אותה העילה בגדר הליך אחד, אלא אם קיבל את אישורו של בית המשפט לפיצול הסעדים (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 126 (מהדורה עשירית, תשס"ט) (להלן: "גורן") וההפניות המופיעות שם). לבית המשפט מסור שיקול הדעת לערוך איזון בין האינטרס העומד ביסוד תקנות 44-45 להגן על הנתבע ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה, לבין האינטרסים של התובע, העלולים להיפגע בנסיבות המקרה המסוים. ההיתר לפיצול יינתן רק באותם מקרים בהם מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע לפיצול הסעדים בתובענות שונות על פני האינטרס של הנתבע וטובת הכלל (ע"א 512/08 שופרסל נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' (טרם פורסם, ניתן ביום 16.5.2011); ע"א 571/88 בניני איפל נ' איתן סתוי, פ"ד מד(3) 636, 642 (1990); ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813, 819 (1979)). במילים אחרות, הסיפא לתקנה, המעניקה לבית המשפט סמכות לאפשר לתובע לפצל את תביעותיו בשל עילה אחת, מהווה חריג לכלל. על בסיס האמור לעיל בחנתי את הבקשה שלפני. המונח 'עילה' לעניין פיצול סעדים הוא "כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו" (ע"א 447/68 הופמן נ' מיכאלי-לויטל, פ"ד כג(2) 52, 55 (1969); גורן, בעמ' 131). בענייננו אין חולק כי עסקינן בעילת תביעה אחת הנובעת כולה מהפרת החוזה. ר' לעניין זה דבריו של כב' הנשיא (דאז) שמגר בע"א 734/83 חברת החשמל נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 620 (1984): "תביעה לאכיפת חיוב או להצהרה על קיומו של חיוב ותביעה לפיצויים בשל הפרתו של אותו החיוב, כולן תביעות, המבוססות על אותו חוזה ועל אותו החיוב העולה ממנו, ואינני רואה מקום להפריד ביניהן ולראות בכל אחת מהן עילה נפרדת. בשני המקרים מקור התביעות הוא אחד: החוזה שנכרת בין הצדדים והחיובים שקמו בעקבותיו". יצויין כי בכתב התביעה טענו המבקשות כי בכוונתן "להגיש כנגד הנתבעות תביעה כספית בגין נזקיהן שנבעו מהפרת הסכם הפשרה ומסיבות שונות, ואולם מאחר והנזק טרם התגבש סופית ועל מנת לזרז ולייעל ההליך ולהביא לאלתר לרישום הזכויות, מוגשת במקביל לתביעה זו בקשה לפיצול סעדים..." (ההדגשה שלי - י"ש). לא ברור לאילו "סיבות שונות" התכוונו המבקשות, אך ככל שיש בידיהן עילות תביעה נוספות שאינן קשורות עם הפרת ההסכם מושא תביעה זו, הרי שממילא לא נדרש היתר לפיצול סעדים, וניתן יהיה להגיש תביעה נפרדת בגין כל עילה. כאמור, הטענה העיקרית בפי המבקשת היא שבשלב זה לא ברור האם הרוכשות יממשו את זכותן לבטל את החוזה. לפיכך לא ניתן לקבוע מהו הנזק שנגרם להן כתוצאה מהעיכוב ברישום הזכויות אם בכלל ועל כן יש להתיר להן את פיצול הסעדים. איני מקבל טענה זו. זכות הביטול שהוקנתה לרוכשות והמועד שנקבע לתוקפה הם סיכונים שלקחה על עצמה אביב ושות' במסגרת החוזה שנערך בין הצדדים, תוך שהיא מודעת למצב המשפטי ולאפשרות שזכויותיה לא ירשמו עד למועד שנקבע. המשיבות הן לא צד לחוזה זה ואינן צריכות לשאת בעלויות הנובעות מסיכונים אלו. אשר לנזקים אחרים שלכאורה נגרמו לאביב ושות' כתוצאה מהעיכוב ברישום הזכויות, נזקים אלו התהוו במהלך התקופה שבה לא היו הזכויות רשומות, אין מדובר בנזק עתידי שטרם התרחש, והדבר אף לא נטען. בעיקר נכונים הדברים ביחס לטענתה של אביב ושות' בנוגע לגובה התמורה שנקבעה בהסכם בינה לבין המבקשות 2-4 (סעיף 36 לכתב התביעה) - אביב ושות' בוודאי יודעת להעריך מה היה שווי התמורה אילו היו זכויותיה רשומות בנכס ומה גובה ה"הנחה" שנתנה בשל היעדר הרישום ועל כן אין כל בסיס לטענה שלא ניתן לאמוד בשלב זה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהיעדר הרישום. נוכח האמור, לא מצאתי כי עלה ביד המבקשת להראות אינטרס לגיטימי לפיצול ההליך והבקשה נדחית. אשר לבקשת המשיבה לפסיקת הוצאות בגין ההליך כולו, בנסיבות העניין מששיתוף הפעולה בין הצדדים הוא זה שאיפשר את רישום הזכויות, ישא כל צד בהוצאותיו. לעניין זה תוזכר אף נכונותם העקרונית של הצדדים לוותר על פסיקת הוצאות, (התובעת במכתבה מיום 8.8.13 (נספח א' לבקשה), אשר הותנה אמנם בתנאים, והנתבעת בעמ' 4 ש' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 7.11.13 ). סוף דבר, התביעה נמחקת ללא צו להוצאות. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובעים לפיצול סעדים. פיצול סעדיםתקסד"א 1984 (הישנות)