במקרה של הורה יחידני הוא חייב להיות בעל זיקה גנטית ליילוד ובמקרה של בני זוג די בקיומו של קשר גנטי לאחד מבני הזוג המיועדים. הפסיקה אימצה נוהל זה ובשורה של מקרים להם נדרשה קבעה כי בפונדקאות חו"ל קיים הכרח לקיומו של קשר גנטי בין אחד מההורים המיועדים לבין הילוד. (ראה עמ"ש (ת"א)43811-11-12 היועמ"ש נ' פלונים (ניתן ביום 9.5.13)- באותו מקרה סרבו בני זוג לבצע בדיקת רקמות להוכחת קיומו של קשר גנטי בינם לבין זוג תאומים שנולדו בהליך פונדקאות בחו"ל וטענו כי נוכח הסכמת כולם לקיומו של קשר גנטי בין ההורים לבין הילדים, די במסמכים רפואיים אותם הציגו להוכחת קיומו של קשר גנטי. - בית המשפט המחוזי בקבלו הערעור קבע כי מכוח הדין המחייב קיומו של קשר גנטי, ולו של אחד מן ההורים המיועדים, לבין הילוד, יש ליישם עקרון זה, הגם שטרם הוסדר בחקיקה, על דרך של ביצוע בדיקת רקמות. בערעור לבית המשפט העליון בע"מ 4408/13 פלונית נ' היועמ"ש (ניתן ביום 29.12.13) ביטל בית המשפט העליון את הקביעה הקטגורית כי יש לבצע בדיקת רקמות, להוכחת הזיקה הגנטית, נוכח היות השאלה תיאורטית באותו עניין עקב הסכמת בני הזוג לביצוע הבדיקה. בניגוד לעמדת המערערת, כפי שבאה בפנינו במסגרת הודעתה מיום 29.12.13, לא נמצא באותו פסק דין כל קביעה המלמדת על ביטול חובת הוכחת קיומה של זיקה גנטית בין אחד מבני הזוג לילוד. בתמ"ש 21170-07-12 פלוני נ' היועמ"ש - לא היה חולק בדבר קיומו של קשר גנטי ועמדה לדיון השאלה אם יש צורך בהליכי אימוץ כלפי האם המיועדת, על אף שהינה בעלת קשר גנטי לילוד. הריוןפונדקאות