בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל. לטענת העותר, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו בשל היותו מתרגל בשיטת הפאלון גונג. 2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה. כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני. (ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות. (ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה. (ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'... בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה 3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו. 4. בענייננו, העותר נכנס לישראל לפני למעלה מ-10 שנים ביום 17.10.02 באשרת עבודה מסוג ב/1. ביום 22.7.08 ולאחר שהאשרה של העותר פגה משנטש את מעסיקו, נעצר העותר והוצא כנגדו צו משמורת וצו הרחקה. בדיון בפני בית הדין למשמורת ביום 23.7.08 אישר העותר כי הוא שוהה בישראל בניגוד לדין וכי הוא מבקש מספר ימים להתארגנות טרם יציאתו מישראל. ביום 7.8.08 הגיש העותר עתירה מנהלית (עת"מ 2259/08) בה ביקש לשחררו ממשמורת ל-30 יום לשם הסדרת עניינים משפטיים מול מעסיקו (להלן: "העתירה הקודמת"), טרם יציאתו מישראל, ועתירה זו נמחקה משלא שולמה אגרה. ביום 14.8.08 שוחרר העותר ממשמורת בערבות של 25,000 ₪ לצורך גביית עדות בהליך שיפוטי ובכפוף ליציאתו של העותר עד ליום 2.9.08, וביום 16.9.08 משהעותר לא יצא מישראל חולטה הערבות. ביום 24.8.08 הגיש העותר בקשתו למקלט מדיני בישראל בשל היותו מתרגל בשיטת הפאלון גונג. ביום 18.9.08 נעצר העותר על-ידי יחידת האכיפה, ובדיון בבית הדין למשמורת ביום 21.9.08 טען כי החל לתרגל בשיטת הפאלון גונג בישראל לפני שנתיים, ואף תירגל בשיטה זו בארצו. ביום 7.4.09 הגיש העותר ערעור מנהלי כנגד החלטת בית הדין שלא לשחררו ממשמורת (עמ"נ 164/09) והוחלט לשחרר את העותר בכפוף להפקדת ערבות הן במזומן והן ערבויות צד ג', וזאת עד לקבלת החלטה של משרד הפנים בעניין בקשת העותר למקלט. ביום 5.1.10 נערך לעותר תשאול ביחידת המסתננים בסינית וביום 22.3.12 נערך לעותר ריאיון לבחינה מקדמית של בקשתו וביום 22.3.12 לאחר בחינת בקשתו של העותר, נדחתה בקשתו על הסף, וכנגד החלטה זו מוגשת העתירה דנן. 5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, נסיבותיו של העותר, מלמדות על חוסר ניקיון כפיו בהגשת העתירה דנן, שכן העותר שוהה בישראל למעלה מ-10 שנים, כאשר הוא נכנס לישראל באשרת עבודה ורק בשנת 2008 קרוב ל-6 שנים לאחר כניסתו לישראל הגיש העותר את בקשתו למקלט מדיני, וזאת לאחר תקופות שונות בהן שהה העותר בישראל ללא אשרה ושלא כדין, תוך עשיית דין עצמי, כאשר הוא מודה כי שהייתו אינה כדין וכי בכוונתו לשוב לסין. כך, מיום 31.12.07 ועד למעצרו של העותר ביום 22.7.08 שהה העותר ללא אשרה משעזב את מעסיקו (תקופה של קרוב ל-7 חודשים). בנוסף, ביום 14.8.08 שוחרר העותר ממשמורת בערבות תוך שהתחייב לעזוב את ישראל עד ליום 2.9.08, ובעתירתו הקודמת ציין כי בכוונתו לעזוב את ישראל תוך 30 יום, אך בניגוד להצהרותיו, בחר להגיש את בקשתו למקלט מדיני בישראל. שנית, ולאור האמור לעיל, ההתרשמות מהתנהלותו הנ"ל של העותר וטענתו ל"פליטות במקום", מקימה חשש לכך שהצטרפותו לשיטת הפאלון גונג לא נעשתה ל"שמה" אלא אך ורק לשם קבלת מעמד של פליט, וכי בקשתו הוגשה שלא בתום לב, שכן מדוע הצטרף העותר לתרגול הפאלון גונג אך ורק בשנת 2007, בסמוך לסיום אשרת השהייה שלו בישראל? ומדוע הצטרף למחאות פומביות בשנת 2008 שעה שהוא יודע כי הוא עתיד לחזור לסין? (ראו לעניין זה: עע"ם 4922/12 פלונים (חוף השנהב) נ' משרד הפנים (7.7.13). שלישית, לא ניתן להתעלם מכך, שעל-אף שלטענת העותר הוא מתרגל בשיטת הפאלון גונג עוד משנת 2007, הוא לא ציין זאת הן בדיון בבית הדין למשמורת מיום 22.7.08 והן בעתירתו הקודמת בה הסכים העותר לעזוב את ישראל תוך 30 יום, למרות שעל-פי טענתו הסכנה הנטענת הייתה קיימת כבר אז. רביעית, נראה כי העותר אף לא הוכיח סכנת חיים במולדתו, שכן העותר אישר שבני משפחתו אינם נרדפים בסין, והוא לא הוכיח כי הוא אכן נרדף על-ידי הרשויות בסין בשל היותו מתרגל בשיטת הפאלון גונג. לבסוף, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב שבהגשת עתירה זו, שהוגשה קרוב לשנה לאחר מתן ההחלטה נשוא העתירה, ביום 22.3.12, כאשר העותר היה מיוצג לכל אורך הדרך על-ידי עורכי דין שונים, ואין בתכתובת שהוחלפה בין באת כוחו של העותר דאז לבין המשיבה כדי להצדיק שיהוי זה, מה גם שהמכתב האחרון לפי המצויין בעתירה נשלח ביום 27.9.12 ואילו העתירה הוגשה ביום 14.3.13, לאחר חצי שנה. 6. לאור האמור, בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר, כמפורט לעיל, ומשכנות הצטרפותו לתרגול הפאלון גונג בישראל מוטלת בספק, ומשלא הוכחה סכנת חיים ו/או קיומו של מעמד של פליט, הרי שדין העתירה להידחות על הסף. צו בינייםמשרד הפניםפליטיםצווים