בקשה לפי סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות לאשר הודעת חדילה התובע הוא תושב הכפר בית ג'ן, מחזיק בדירת מגורים בתחום השטח המוניציפאלי של הנתבעת, ומחויב בתשלום ארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים בגין הנכס שבהחזקתו. ב. בתביעתו של התובע, שהוגשה ביום 7.4.13, שאותה מבקש התובע לאשר כתובענה ייצוגית, נטען, שבמהלך השנתיים שקדמו להגשת תביעתו הוא שילם, מזמן לזמן, תשלומי חובה לנתבעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וזאת לכאורה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). בהתאם לחוק זה מתווספים לחובות שבפיגור הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וכן ריבית בשיעור חודשי של 0.75% לחודש, משמע, 9% לשנה ו - 18% לשנתיים. ואולם, כך טוען התובע, הנתבעת פעלה בניגוד לחוק, והיא נהגה ונוהגת לשערך ולחייב את התובע ואת חברי הקבוצה שהוא מבקש לייצג, לפי שיטת "ריבית דריבית" משמע, הנתבעת מוסיפה מידי חודש ריבית על הקרן בתוספת הריבית שכבר נצברה בתחילת החודש באופן שהריבית השנתית מגיעה לכדי 9.38% לשנה (במקום 9%) ול - 19.64% לשנתיים (במקום 18%). יתר על כן, לפי חוות דעתו של רואה החשבון מחמוד מג'דוב גובה הנתבעת מחברי הקבוצה ריבית שנתית בשיעור של 12%, משמע, בחריגה של 3% לעומת המותר. ג. הקבוצה שאותה מבקש התובע לייצג מורכבת, לטענתו, מן הנישומים בתחום שיפוטה של הנתבעת שחויבו בריבית פיגורים עבור תשלומי חובה שלא שולמו בזמנם ב-24 החודשים עובר להגשת התביעה. לטענת התובע, סכום התביעה האישית שלו מסתכם ב-200 ₪ וסכום התביעה הייצוגית מסתכם ב-300,000 ₪. ד. התובע טוען, שמתקיימות בעניינו העילות של עשיית עושר ולא במשפט, והפרת חובה חקוקה, וכי על הנתבעת להחזיר לו ולחברי הקבוצה, את סכום ריבית הפיגורים שגבתה שלא כדין בשנתיים שקדמו להגשת התביעה. כן עותר התובע לסעד הצהרתי, שיורה לנתבעת לבטל את כלל החיובים שרשומים בפנקסי המועצה וטרם שולמו, וכן לעדכן את חובותיהם של הנישומים לפי ריבית רגילה, ולא ריבית דריבית כנהוג על ידי הנתבעת. התובע מציין, שבשלב זה עדיין אין ברשותו נתונים לגבי היקף החובות וגבייתם בשנת 2011 ובשנת 2012 וניתן להניח שהנתונים המדויקים נמצאים ברשות הנתבעת. ה. ביום 1.8.13 הגיש בא כוחה של הנתבעת הודעה על ייצוג וכן בקשה להארכת מועד בציינו, כי הכנת התשובה נמצאת בשלבים סופיים ותוגש עד 20.8.13 ולכן התבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת תגובתה עד 20.8.13. בהחלטתי מאותו יום אִפשרתי לב"כ התובע למסור את עמדתו ביחס לבקשת הנתבעת. ו. ביום 2.8.13 הגיש בא כוח התובע בקשה בה ציין כי לפי החלטת בית המשפט מיום 9.4.13 היה על הנתבעת למסור את תגובתה לכל המאוחר עד 25.7.13. מציין בא כוח התובע, כי רשויות מקומיות שהוגשו נגדן תביעות דומות, הגישו הודעות חדילה ולכן היה צפוי שהנתבעת תגיש הודעת חדילה בטרם המועד שנקבע. הנתבעת קיבלה את התובענה ביום 22.4.13 (לפי אישור מסירה) ולכן היה עליה להגיש הודעת חדילה עד 22.7.13 בהתאם למועד שבסעיף 9(ב) לחוק. מכאן, עתירת בא כוח התובע, כי בית המשפט יאשר את התובענה כייצוגית, ומאחר וחלף המועד להגשת התגובה לא ניתן לאשר, לדעת בא כוח התובע, את בקשת הנתבעת שהגישה את בקשתה למתן ארכה משהמועד כבר חלף. מכל מקום, בקשה מסוג זה יש להגיש בטרם חלוף המועד ולא לאחריו. ז. בהחלטתי מיום 4.8.13 קבעתי, כי תגובת הנתבעת ביחס לבקשת האישור תוגש לא יאוחר מיום 14.8.13. ואכן, ביום 14.8.13 הגישה הנתבעת מסמך שכותרתו כתב תשובה/כתב הגנה, וכן נאמר בכותרת, כי מדובר בהודעה בהתאם לסעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות. ח. בסעיף 1 של ההודעה נאמר, שבכפוף לכך שמשרד הפנים לא יתנגד להודעה מודיעה הנתבעת, שהיא החליטה לחדול משיטת גביית ריבית דריבית בעניין תשלומי החובה שלגבי כל פיגור בתשלומם חל חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, כך שהנתבעת תעמיד את שיערוך החוב שבפיגור על 9% לשנה, במקום 9.38% כפי שנוהגת לעשות החברה לאוטומציה נכון להיום. נטען בהודעה, כי הנתבעת נקטה בפעולה זו נוכח העובדה שמשרד הפנים ומרכז השלטון המקומי טרם נתנו את דעתם סופית לעניין זה. ט. הנתבעת מציינת, שהיא מסכימה למסור הודעת חדילה בכפוף לאישור משרד הפנים. הנתבעת עותרת למתן פסק דין שיהא מותנה באישור משרד הפנים, אשר יוגש לבית המשפט תוך תקופה שתיקבע על ידי בית המשפט. ככל שמשרד הפנים לא יודיע על התנגדותו להודעת הנתבעת כי אז ייכנס פסק הדין לתוקף. עוד נאמר בהודעה, כי הנתבעת פנתה בימים האחרונים אל החברה לאוטומציה האחראית לעריכת החישובים, לצורך חישוב האמור לעיל, כמפורט בתצהירו של גזבר הנתבעת, מר האדי סעד. שיטת החישוב החדשה תיכנס לתוקף החל מיום 1.9.13. י. הנתבעת מציינת, כי החברה לאוטומציה מתנהלת מול מרכז השלטון המקומי, ביחד עם משרד הפנים, והחישובים שנערכים על ידה מאושרים ממילא על ידי שני הגורמים הנ"ל. הנתבעת טוענת, שלמרות פסיקתם של בתי המשפט, כעמדתו של התובע בתובענה זו, לא מצא משרד הפנים להתערב בעניין ולהוציא הנחייה כוללת ביחס לשיטה בה יש לנקוט בעניין חישוב הריבית. לטעמה של הנתבעת, ראוי היה לצרף לבקשה גם את משרד הפנים ואת מרכז השלטון המקומי משום שגורמים אלה הם האחראים ישירות לדרך חישוב הריבית הנהוגה בחברה לאוטומציה. צירופם יכול היה למעשה להביא לסדר בכל הרשויות המקומיות הנוקטות בשיטת החישוב של "ריבית דריבית" וכך היו נחסכות תובענות ייצוגיות רבות, דבר שהיה, בסופו של יום, מביא לחיסכון הן להוצאות והן לזמן שיפוטי יקר. יא. הנתבעת מוסיפה, כי היא סבורה שבמקרה זה אין התובע זכאי לגמול ושכר טרחת עורך דין, הואיל והוא מעולם לא פנה לנתבעת בעניין, ואילו היה פונה הייתה פנייתו נענית בחיוב נוכח פסקי הדין שכבר ניתנו בעניין. יב. בנוסף, אין לנתבעת, לגרסתה, כל קשר לדרך חישוב הריבית והיא נוהגת בתום לב ומבלי לדעת שהחישוב שנערך על ידי החברה לאוטומציה איננו עונה להוראות החוק. הנתבעת נהגה ונוהגת, מאז ומתמיד, לפי הוראות משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי ואין לנתבעת כל קשר לאותם חישובים. טוענת הנתבעת, שאילו היה התובע מערב את משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי בעניין או אילו היה דואג ששני גורמים אלה יוציאו חוזר מתאים בהתאם לפסקי הדין שכבר ניתנו בסוגיה הרי אין להוציא מכלל אפשרות ששני הגורמים האלה היו מתקנים את המעוות או מוציאים הנחייה מתאימה בעניין אופן החיוב. יג. בנוסף נטען על ידי הנתבעת, שהכנת התובענה והגשתה לא היו כרוכות במאמץ מיוחד נוכח פסקי הדין הרבים שכבר ניתנו בעניין. יתר על כן, התובע לא נהג בתום לב והזדרז להגיש את התביעה מתוך ציפייה לזכות בשכר טרחת עורך דין וגמול מקופת הציבור בשעה שניתן היה לחסוך לנתבעת הוצאה זו, בהתחשב בכך שהנתבעת מצויה ממילא בקשיים כלכליים רבים. הנתבעת סבורה, שאין להטיל עליה הוצאה נוספת בגין מחדלו של משרד הפנים, או של המרכז לשלטון המקומי, שהרי מי שנותן הוראות לחברה לאוטומציה הם שני הגורמים הנ"ל, שגם מפרסמים מידי פעם ופעם חוזרים ולפיהם פועלת הנתבעת. יד. בתצהירו של גזבר הנתבעת נאמר גם כן, שאין לנתבעת קשר לשיטת החישוב לפי "ריבית דריבית", וכי הנתבעת מחייבת את התושבים לפי הנתונים הנמסרים לה על ידי החברה לאוטומציה ו/או חברת מטרופולנט. הגזבר גם מציין, שהנתבעת אינה מצליחה לגבות את כל תשלומי החובה וכי יתרת הגירעון הנצבר אצל הנתבעת עומדת על כ - 46,000,000 ₪. השנה, עד כה, עמד אחוז הגבייה אצל הנתבעת על שיעור של 50%. טו. הגזבר גם מציין בתצהירו, שההפרש בין החישוב הנהוג של ריבית בשיעור של 9.38% לשנה לעומת 9% בשנה הוא הפרש נמוך ביותר ולכן הסכומים שנגבו ביתר, אם בכלל, הם סכומים זעומים ביותר, והנתבעת לא התעשרה בסכומים גבוהים כפי שהתובע העמיד את סכום תביעתו. טז. בתשובתו של התובע, מיום 8.9.13, צויין, כי הודעת החדילה של הנתבעת לא הוגשה במסגרת המועדים שנקבעו בחוק ובתקנות. ההודעה לא הוגשה בתוך 90 יום ממועד הגשת התובענה, או יום מסירת התובענה. התובע הגיש עוד ביום 2.8.13 את תגובתו בעניין בקשת הנתבעת להארכת מועד, ובית המשפט נתן החלטה מיום 4.8.13, אך הנתבעת לא טרחה אף להגיב לאמור בה, ולכן ראוי יהיה לאשר את הבקשה כתובענה ייצוגית, כפי שביקש התובע בבקשתו והודעתו מיום 2.8.13. יז. מוסיף בא כוח התובע, כי בניגוד לנטען על ידי בא כוח הנתבעת שיגר משרד הפנים הנחיות ומכתבים ברורים לגזברי הרשויות המקומיות, שלפיהם העמיד בפניהם את האופציה לבצע שינוי בשיטת החישוב, זאת הואיל ומי שאחראי לשיטת החישוב הינה הרשות המקומית ולא החברה לאוטומציה שתפקידה רק הענקת שירות לנתבעת. לעניין זה מפנה בא כוח התובע להחלטתי בת"מ 28304-03-13 עאמר נ' המועצה המקומית פקיעין (7.8.2013), כך שהאחריות רובצת על כתפי הנתבעת בלבד. יח. עוד טוען בא כוח התובע, שראוי לפסוק לזכות התובע ובא כוחו שכר טרחת עורך דין וגמול הוגן מן הטעמים הבאים: 1. הודעת החדילה לא הוגשה במועד הקבוע בחוק, ומכאן שיש לאשר את התובענה כייצוגית, ועם אישור התובענה מגיע למבקש ולבא כוחו שכר טרחת עורך דין עוד בטרם הדיון בתובענה עצמה. 2. בא כוח הנתבעת אף לא טרח לבקש מבית המשפט אורכה להגשת הודעת החדילה, ואף בהגשת התשובה לא פירט כל טעם המצדיק את הודעת הנתבעת. אין כל תימוכין למתן אורכה מעבר למועדים שנקבעו בחוק ובית המשפט לא ייטה לקבל את התשובה מבלי לציין טעמים מיוחדים שיירשמו. לטענת בא כוח התובע, במקרה של הנתבעת אין ולא צוינו טעמים כאלה או אחרים. 3. בהתייחס לטענת בא כוח הנתבעת, כי לא בוצעה פנייה מוקדמת לנתבעת, מפנה בא כוח התובע לפסיקת בית המשפט העליון לפיה אין חובה משפטית לפנות לרשות בטרם הגשת בקשת האישור (ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.12.2008). יחד עם זאת, מוסיף וטוען בא כוח התובע, שביום 24.12.12 הוא שיגר פנייה מוקדמת לנתבעת (העתק הפנייה עם אישור הפקס צורפו לתשובת התובע), אך הנתבעת כלל לא השיבה על כך. יט. מכאן, כך טוען בא כוח התובע, אין מחלוקת שרק כתוצאה מהגשת הבקשה והתביעה נוצרה התועלת הציבורית. רק בזכות התובע הייצוגי חדלה הנתבעת מלגבות ריבית דריבית, שאם לא כן, הייתה הנתבעת ממשיכה בכך. לטענת התובע, מעיון בדו"חות הכספיים של הנתבעת, כפי שצורפו לחוות דעתו של המומחה מטעם התובע, חיוב הנתבעת בגין החובות שבפיגור עולה על 25,000,000 ₪. על סכום זה כבר נוספה ריבית בשיטת ריבית דריבית, ולכן סכום התביעה הינו פחות מן הסכום שהנתבעת גבתה או חייבה בו את תושביה לפי שיטת ריבית דריבית. כ. לטעמו של בא כוח התובע, תצהיר גזבר הנתבעת, המציין כי יתרת הגירעון הנצבר של הנתבעת עומדת על 46,000,000 ₪ ואחוז הגבייה עמד על כ - 50%, תומך במסקנה שסכום התביעה אמור להיות גבוה יותר מן הסכום שהוגש, ולכן שכר הטרחה והגמול אמורים להיות בהתאם. כא. לדעת בא כוח התובע, הגשת הבקשה והתביעה הייתה כרוכה במאמצים וזאת בניגוד לטענת הנתבעת. בטרם הגשת התביעה נערכו חישובים על ידי רואה החשבון, מר מחמוד מג'דוב, שהוא מומחה שבגין חוות דעתו שילם התובע את הסכום של 3,500 ₪. בא כוח התובע גם השקיע, כך נטען, שעות מרובות בהכנת הבקשה ונספחיה. כב. מוסיף בא כוח התובע שאם בית המשפט, למרות כל טענותיו, ייעתר להודעת החדילה כפי שהוגשה על ידי הנתבעת, יהא זה מן הדין ומן הצדק, לפסוק שכר טרחת עורך דין וגמול ראויים. בא כוח התובע מפנה לשיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכר טרחת עורך דין לבא כוח המייצג, מקום בו נדחתה התביעה, לפי סעיף 9(ב) לחוק, כמפורט בסעיפים 22- 23 של חוק תובענות ייצוגיות. כג. לטעמו של בא כוח התובע שכר הטרחה והגמול לתובע הייצוגי ובא כוחו צריכים לשמש תמריץ להגשת תביעות ייצוגיות נגד הרשויות המנהליות, תוך הימצאות בסיכון לפסיקת הוצאות לחובתם, לרבות השקעת מאמצעים רבים בגיבוש הבקשה והתובענה. אם לא ייפסק גמול ושכר ראוי בגין תובענה, המסתיימת בהודעת חדילה או פשרה, יביא הדבר ליצירת אפקט המרתיע תובעים ייצוגים רבים מפני הגשת תובענה ייצוגית נגד רשויות, מן הטעם שאין בכך כדאיות כלכלית, דבר שיעודד רשויות לעבור על החוק ולגבות כספיים שלא כדין, ביודען שהסכומים שיידרשו לשלם במקרה של הודעת חדילה, הם זניחים לעומת הסכומים שגבו שלא כדין. כד. בא כוח התובע מוסיף ומציין, שנגרמה לתובע הוצאה בסך 3,500 ₪ בגין קבלת ייעוץ מרואה החשבון מג'דוב והכנת חוות דעתו. עקב הגשת התובענה חדלה הנתבעת מגביית יתר מתושביה, דבר שהביא לתועלת ציבורית חשובה. לכן על בית המשפט להתייחס בפסק דינו לתועלת הישירה של הגשת התביעה, ולחסכון העתידי של חברי הקבוצה, שאלמלא הגשת התביעה ובקשת האישור לא הייתה הנתבעת חדלה לגבות את הגבייה הלא חוקית גם בעתיד. כה. בא כוח התובע עותר לפסיקת גמול בסכום של 40,000 ₪ לזכות התובע ושכר טרחת עורך דין בסך 125,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן החזר הוצאות בסך 3,500 ₪ בגין חוות דעתו של רואה החשבון. כו. בהחלטה מיום 8.9.13 ראיתי לנכון לאפשר לבא כוח הנתבעת להשיב על טיעונו של בא כוח התובע, וכן ביקשתי מן הצדדים להודיעני האם עומדים הם על קיומו של הדיון הפרונטלי שהיה קבוע ליום 15.9.13, או שמבקשים הם שיינתן פסק דין על יסוד הטיעונים שבכתב. בהודעה מיום 12.9.13 מסר בא כוח הנתבעת, כי הנתבעת מסכימה למתן פסק דין ללא צורך בקיומו של דיון, וזאת בהסתמך על החומר שהוגש לתיק בית המשפט, וכן גם בהסכמתו של בא כוח התובע. כז. לטענת בא כוח הנתבעת, בהודעתו מיום 12.9.13, נטען, כי בקביעת שיעורו של הגמול יש להביא בחשבון שהתובע הוא סרבן תשלום מיסים ומאז שנת 2006 הוא לא שילם אגורה. לכן, לא ברור מה זכות העמידה שיש לתובע. יתר על כן, לדעת בא כוח הנתבעת, אין זה מתקבל על הדעת שתובע ייצוגי המוביל את הקבוצה הוא סרבן תשלום סדרתי ובא בשמה של הקבוצה לטעון לגמול של 40,000 ₪. להודעה מצורף העתק כרטסת החוב של התובע שצבר יתרת חוב של 64,200 ₪. כח. בנוסף טוען בא כוח הנתבעת, כי בשיקולי בית המשפט לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, יש להביא בחשבון שמדובר במועצה מקומית המצויה בתהליך הבראה, פועלת תחת חשב מלווה ותוכנית הבראה, ועושה כל שביכולתה לצמצם בהוצאות ובשכר כדי להביא לאיזון תקציבי. כל תשלום שייפסק למבקש ובא כוחו עלול להכביד על הקופה הציבורית. מה גם שהסכומים, ככל שייפסקו, לא הובאו ולא תוקצבו במסגרת התקציב של הנתבעת. כט. מוסיף בא כוח הנתבעת, שגם אם הוגשה הודעת החדילה באיחור מה, עקב עיכובים אובייקטיביים הקשורים להפעלת המערכת החישובית וההיערכות התכנונית המתאימה, אין די בכך כדי להעניק לתובע, שכלל לא ניזוק, את הסעד המבוקש, שהרי הוא מעולם לא שילם לנתבעת את שהיה עליו לשלם, וספק אם יש לו זכות עמידה, כשהוא מעלים מעיני בית המשפט שהוא כלל לא שילם מיסים ובאותה נשימה טוען לגביית יתר, והכול בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב. ל. לטעמו של בא כוח הנתבעת, לא תרם התובע דבר לקבוצה בהגשת התובענה, ואין בתביעתו כל חידוש הואיל ותביעות מסוג זה "שטפו" את בית המשפט, ומכאן שלא הושקעה טרחה מיוחדת. בא כוח התובע עצמו הגיש תביעות רבות באותו עניין ולא היה צורך ליטול כל סיכון, נוכח ריבוי התביעות שרובן הסתיימו בהודעת חדילה, כמו גם מקרה זה. עוד מוסיף בא כוח הנתבעת, כי התביעה בענייננו הסתיימה ללא דיון בהליך משפטי תוך הודעת חדילה וחסכון בזמן שיפוטי. לא. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוניהם המפורטים של באי כוח שני הצדדים, מסקנתי היא שיש לאשר את הודעת החדילה שהגישה הנתבעת. לב. ער אני להוראת סעיף 9(ב) של החוק, לפיו ניתנת אפשרות לרשות להודיע כי היא תחדל מן הגבייה בגינה הוגשה בקשת האישור "והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגבייה כאמור, לכל המאוחר במועד הקובע" (הכוונה ל - 90 הימים הנזכרים בסעיף 9(א) של החוק). בצדק העיר בא כוח התובע, כי המועד להגשת התגובה לבקשת האישור, כמו גם המועד להגשת הודעת החדילה, חלף בתאריך 22.7.13, דהיינו, 90 יום לאחר שהומצאה התובענה לנתבעת, לפי אישור המסירה שצורף להודעת בא כוח התובע מיום 4.8.13 (תאריך 22.4.13), או שחלף לכל המאוחר ביום 25.7.13, הוא המועד שקצב בית המשפט לנתבעת להגשת תגובתה לבקשת האישור. לג. בנוסף, מקובלת עליי טענת בא כוח התובע, שאף בקשתה של הנתבעת (מיום 1.8.13) למתן אורכה הוגשה לאחר שכבר חלף המועד להגשת תגובה. ברי שהיה על הנתבעת להגיש את בקשתה להארכת המועד מטעמים מיוחדים, בטרם תחלוף התקופה, ולא לאחריה, אך לא כך נהגה הנתבעת. לד. למרות כל האמור לעיל, בשים לב לקשיים עליהם מצביעה הנתבעת בהודעתה מיום 12.9.13, דהיינו, היותה מועצה מקומית בתהליך הבראה, הפועלת תחת חשב מלווה ועושה כל שביכולתה לצמצם בהוצאות ובשכר כדי להגיע לאיזון תקציבי, ובשים לב, בין היתר, גם לעובדה שהמועד הרלבנטי להגשת התגובה לבקשת האישור, ולחלופין, להגשת הודעת החדילה, חל בתקופת הפגרה, ונוכח העובדה שהאיחור בהגשת הודעת החדילה הוא איחור קצר יחסית, אני מחליט להאריך את המועד להגשת הודעת החדילה מטעמה של הנתבעת, למועד שבו זו הוגשה בפועל (14.8.13). לה. אינני מקבל את טענת הנתבעת שביקשה, כי פסק דינו של בית המשפט יהא "מותנה באישור משרד הפנים אשר יוגש לבית המשפט תוך תקופה שתיקבע על ידי כבודו, וככל שמשרד הפנים לא ישלח הודעה בדבר התנגדותו, להודעת המועצה הנ"ל, כי אז ייכנס פסק הדין לתוקף". אין בחוק התובענות הייצוגיות סעיף כלשהו הקובע, שהודעת חדילה המוגשת על ידי רשות מותנית באישור של משרד הפנים, או באישורו של גורם אחר כלשהו. בעלת הדין בתובענה, לפי פריט 11 של התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, היא הרשות שכנגדה מוגשת התביעה, והיא זו שרשאית לחדול מן הגבייה שבגינה הוגשה בקשת האישור ולהגיש על כך הודעה מתאימה לבית המשפט בתוך פרק הזמן הקצוב לכך בסעיף 9 של החוק. אין הנתבעת רשאית להוסיף תנאים וסייגים מעבר לאלה שצוינו בחוק תובענות ייצוגיות. משהחליטה הנתבעת להגיש הודעת חדילה לפי סעיף 9 של החוק, ומשמגיע בית המשפט למסקנה כי יש לאשר הודעת חדילה זו, הרי זו מקבלת תוקף לכל דבר ועניין, ואין היא מותנית בשום תנאי או סייג. לו. מכאן, עליי לעבור לדון בטיעוניהם של הצדדים בכל הנוגע לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחת עורך דין לבא כוחו. לעניין זה אני מודרך בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיפים 22 + 23 של חוק תובענות ייצוגיות. לז. אקדים ואציין, שיש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא פנה התובע לנתבעת בפנייה מוקדמת. בראש ובראשונה יש להבהיר, שאכן הייתה פנייה מוקדמת, גם אם קצרה מאוד ותמציתית, מצד בא כוח התובע, ששיגר פקס לנתבעת עוד ביום 24.12.12, משמע, כשלושה חודשים ומחצה לפני שהוגשה התובענה לבית המשפט. בהודעתה מיום 12.9.13 אף לא הכחישה הנתבעת שהפקס הנדון הומצא לה. אילו סברה הנתבעת שהפנייה של בא כוח התובע קצרה ותמציתית מידי היה באפשרותה לבקש הבהרות נוספות. אין טענה שדבר זה נעשה. לח. מכל מקום ולמען הספר ספק, אציין, שבצדק מסתמך בא כוח התובע על פסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.12.2008), ולפיה אין חובה לפנייה קודמת: "אשר לתום הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלו, תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה." יש מקרים בהם עולה מן הנסיבות, שפנייה מוקדמת עשויה הייתה להועיל לבירור המחלוקת בין הצדדים וליישובה של המחלוקת ללא היזקקות להליך משפטי, ואולם לא זה המקרה שבפנינו, שהרי פנייה מוקדמת נעשתה, ולכאורה לפחות, לפי הנתונים הקיימים בפניי, כלל לא נענתה על ידי הנתבעת. לט. טענה נוספת של הנתבעת, אותה עליי לדחות, היא הטענה לפיה אין לנתבעת כל קשר לדרך חישוב הריבית, וכי היא פעלה בהתאם להוראות משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי ומבלי שיש לנתבעת כל קשר לחישובי הריבית שנערכו על ידי החברה לאוטומציה. הארנונה וכל תשלום חובה אחר שמטילה רשות מקומית על תושביה, מוטלים על פי דין על ידי הרשות המקומית, שהיא כמובן אחראית על גביית הארנונה ותשלומי חובה אחרים. החברה לאוטומציה אמורה לערוך את החישובים בהתאם להוראות שיינתנו לה על ידי הרשות המקומית. לכן, אם הייתה גביית יתר של ריבית פיגורים, מעבר למה שהנתבעת רשאית הייתה לגבות, האחריות כלפי תושביה של הנתבעת מוטלת עליה, ואין היא רשאית להטיל אחריות זו על החברה לאוטומציה או על משרד הפנים או על מרכז השלטון המקומי. מ. כך גם לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת "אילו היה המבקש מערב את משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי בעניין...". ציפייתה של הנתבעת כי התובע הוא זה ש"יוציא את הערמונים מן האש" ויטרח לפנות למשרד הפנים ומרכז השלטון המקומי אינה ממן העניין. לא ברור על יסוד מה סבורה הנתבעת שהתובע, שהוא אחד מתושביה, אמור ליטול לידיו את התפקיד של חישוב ריבית הפיגורים הנכונה ולהפעיל את משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי על מנת לערוך את החישוב הנכון, תפקיד המוטל על פי חוק על הנתבעת. מא. יתר על כן, הדעת נותנת שהנתבעת כרשות מקומית אמורה הייתה להיות מודעת מזה זמן לבעייתיות שבאופן חישוב שיעורי ריבית הפיגורים, שהרי כדברי הנתבעת עצמה, ננקטו בנושא זה הליכים מרובים בבתי המשפט. סביר, שהסוגיה הייתה גם אמורה להיות בידיעת הנתבעת, שצריכה הייתה בהתאם לכך לערוך בדק בית בחישובי הריבית שנעשים בחשבונות הארנונה של תושביה (ככל שמדובר בחובות שבפיגור). מב. מקובלת עליי טענתה של הנתבעת, לפיה הגשת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית, לא הייתה כרוכה בהשקעת טרחה מרובה, הואיל ואין המדובר בחריש בשדה טרשים שטרם נחרש, שהרי הוגשו בסוגיה זו הליכים משפטיים מרובים בבתי המשפט השונים, ובמרבית המקרים הוגשו ומוגשות הודעות חדילה. מכאן שגם הסיכון שבהגשת התביעה היה נמוך. מג. יחד עם כל זאת, ברי שעצם הגשת ההליך הייתה כרוכה בהכנה מתאימה ועבודה בהתאם, ולרבות הזמנת חוות דעתו של רואה החשבון מר מג'דוב. מד. אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה אין מקום לפסוק גמול כלשהו לזכות התובע לנוכח העובדה שהוא לא שילם לנתבעת את המוטל עליו מאז שנת 2006 וצבר יתרת חוב של 64,200 ₪. יובהר, שאילו היה ההליך נדון לעיצומו ובית המשפט היה סובר שאין התובע ראוי לשמש כתובע ייצוגי (כפי שגורסת הנתבעת), עדיין פתוחה הייתה הדרך להורות על החלפתו של תובע מייצג, כאמור בהוראת סעיף 8(ג) של חוק תובענות ייצוגיות. מה. הגשת התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית הביאה תועלת והניבה פרי, שהרי הליך זה הוא שהביא לידי כך שהנתבעת חדלה מלגבות ריבית פיגורים בשיעור של 9.38% לשנה (19.64% לשנתיים), כששיטת החישוב החדשה אמורה הייתה להיכנס לתוקף החל מיום 1.9.13. אין המדובר רק בהפסקת גביית סכומי ריבית היתר בפועל, אלא גם בביטול חיובי ריבית היתר על חשבונות הפיגורים בפנקסיה של הנתבעת. יתר על כן, אף יש להביא בחשבון שנוכח תיקון חישובי ריבית היתר על פיגורים, תיחסך גבייתה של ריבית זו גם בעתיד. בכל אלה יש לראות משום תועלת שצמחה כתוצאה מנקיטת הליך זה. מו. בצד נימוקים אלה, על בית המשפט להביא בחשבון שההליך הסתיים בתוך פרק זמן קצר בזכות הודעת החדילה ומבלי שהיה צורך בקיום ישיבה כלשהי בבית המשפט, דבר שיש בו ללא ספק חיסכון בהשקעת משאבים, הוצאות, וזמן שיפוטי. מז. לא זו אף זו: על בית המשפט להביא בחשבון שהגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו משולמים מתוך הקופה הציבורית. על בית המשפט מוטלת החובה לנהוג בזהירות הראויה בבואו לחייב את הקופה הממומנת בסופו של דבר מכספי הציבור. לענין זה אני מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון, בעניין עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (27.12.2010): "מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה." ובהמשך, שם: "יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה." מח. נראה לי, איפוא, שנכון יהיה, בשים לב למכלול הנתונים, השיקולים והנימוקים כפי שפורטו לעיל, לפסוק לזכות התובע גמול בסכום כולל של 1,000 ₪, ושכר טרחת עורך דין לבא כוח התובע, בסכום של 15,000 ₪ (כולל מע"מ). התובע זכאי עקרונית להחזר ההוצאות בגין חוות דעתו של רואה החשבון, מר מג'דוב, בשיעור שאקבע, אך זאת לאחר שימציא לבית המשפט (לא יאוחר מיום 29.9.13) חשבונית כדין המתעדת את תשלום שכר טרחתו של רואה החשבון מג'דוב על ידי התובע (עם העתק ישירות לבא כוח הנתבעת). מט. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. אני מאריך את המועד להגשת הודעת חדילה על ידי הנתבעת עד למועד הגשתה בפועל. 2. אני מאשר את הודעת החדילה ובהתאם לכך אני מורה על דחיית התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית. 3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע גמול בסכום כולל של 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין לבא כוח התובע, בסכום של 15,000 ₪ (כולל מע"מ). הנתבעת תשלם סכומים אלה במשרד בא כוח התובע בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 4. לא יאוחר מתאריך 29.9.13 ימציא בא כוח התובע לבית המשפט חשבונית כדין המתעדת את תשלום שכר טרחתו של רואה החשבון, מר מג'דוב, על ידי התובע (עם העתק ישירות לבא כוח הנתבעת). לאחר שאעיין במסמך אתן החלטה משלימה בדבר סכום ההוצאות שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין חוות דעתו של רואה החשבון מג'דוב. תביעה ייצוגיתהודעת חדילה