ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים מיום 13.2.13. בהחלטה זו, נדחה ערר שהגישה המערערת בעניין חיובי ארנונה שהושתו עליה והמתייחסים לנכס הנמצא באזור התעשייה עטרות שבירושלים. ההשגה לאחר שהושת על המערערת חיוב הארנונה, היא הגישה השגה למנהל הארנונה. טענתה היתה שהיא זכאית לתעריף מופחת של "תעשייה או מלאכה". מנהל הארנונה דחה את ההשגה וקבע שיש לסווג את הנכס בתעריף של "משרדים שירותים ומסחר" (מש"מ). כך, היות ולפי האישורים שהוצגו וכן ביקורת שנערכה בנכס, נמצא שהשימוש בנכס הוא של בית אריזה. ועדת הערר המערערת הגישה ערר על החלטה זו לוועדת הערר. בערר היא טענה, שהיא מנהלת עסק לייצור אריזות ואריזת מוצרים למיניהם. היא ציינה, שהיא מפעילה מכונות המייצרות אריזות שונות לצורך אריזת מוצרים והכנתם לשיווק. לערר צורף תצהיר של מנכ"ל החברה וכן אישור מיום 1.12.11 של מנכ"ל פארק עטרות, שלפיו מהות העסק היא "ייצור אריזות"; ומספר העובדים במפעל הוא חמישה. עוד צורף מכתב ששלחה המערערת למשרד התעשייה והמסחר ובו היא טענה שהיא "משווקת מוצרים לאחר שעברו תהליך אריזה תעשייתי"; וטענה גם שמדובר במוצרים שלא ניתן לשווק אותם בצורתם המקורית וניתן למכור אותם רק לאחר "מעורבות תעשייתית". בהחלטת ועדת הערר נדחה הערר. צוין בהחלטה שטענת המערערת היא שיש לסווגה כמפעל היות והיא מקיימת פעולת ייצור של מוצרי אריזה. אולם נקבע בהחלטה בערר, שהעוררת (המערערת) לא הצליחה להוכיח כל פעילות ייצור. התמונות שהציגה לא הצביעו על פעילות שכזו אלא על פעילות אריזה בלבד. נקבע עוד בהחלטה, שלא הוכחה הטענה שמייצרים במקום מוצרי פלסטיק; ובביקורת שערך המשיב בנכס, נמצא שמתקיימות בו רק פעולות אריזה. הערעור בערעור שהוגש לבית משפט זה נטען ששגתה ועדת הערר ושגה המשיב בסיווג הנכס. צוין בערעור שעיסוקה של המערערת הוא "בתחום ייצור אריזות למוצרים אשר היא משווקת, ייצור אריזות לחברות אחרות בהתאם לדרישתן. ייצור מוצרי ניקיון מחומרי גלם וכן אריזתם ושיווקם של מוצרים אשר מגיעים אל המערערת בתפזורת ובמשטחים תוך בדיקת איכות ומיונם וסינונם של המוצרים שאינם עומדים בתקני האיכות של המערערת" (סעיף 2 לערעור). המערערת טוענת, שהיא אינה עונה על הגדרת התעריף של "משרדים שירותים ומסחר" שבצו הארנונה לשנת 2013. המשותף לכל המפורט בסיווג זה בצו הארנונה הוא מתן שירות לציבור אולם בנכס לא ניתן כל שירות לציבור. עוד נטען, שהנכס הוא מפעל תעשייה. מתקיימות בנכס פעולות ייצור. לעניין זה, הפנתה המערערת לביקורת של מנהל מנהלת עטרות שצוינה לעיל ולפיה במקום מיוצרות אריזות. עוד הפנתה המערערת לחשבוניות של מוצרי גלם שהוצגו גם בוועדת הערר; וכן לתמונות המראות על הימצאות ארבע מכונות האריזה - המייצרות אריזות לפי הטענה - במקום. לחילופין נטען, שיש לראות בנכס כ"בית מלאכה". במקום נעשית מלאכה, לפי הטענה, באמצעות מכונות ובעבודת יד. מדובר הן בהרכבת חומרי גלם והן בתהליכי ייצור של האריזות. לחילופי חילופין נטען שהיה מקום לכל הפחות להפריד בין השימושים השונים של הנכס. מדובר בנכס רחב שטח כאשר לכל הפחות היה צריך להפריד את הנכס לחלק אחד המשמש כמפעל לייצור אריזות; ולחלק שני המשמש כבית אריזה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפני ושמעתי בהרחבה את טענות באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מסקנתי היא שדין הערעור להידחות. כעולה מהפירוט שלעיל, עיקר המחלוקת שבין הצדדים הוא עובדתי. גם ועדת הערר דחתה את הערר על בסיס העובדות שהוכחו - ולא הוכחו - לפניה. לב הטענה של המערערת הוא שיש במקום פעולת ייצור. בדיון שהתקיים לפני חודדה נקודה זו במובן זה שנטען לפני שהמכונות שמצויות במקום הן מכונות תעשייתיות שמייצרות אריזות. על יסוד זה, הטענה היא שהמקום אינו משמש כבית אריזה אלא שמבוצעת בו פעילות תעשייה או לחילופין פעילות מלאכה. ב"כ המערערת אף הבהיר לבית המשפט, ש"אם היה מדובר רק בבית אריזה אז העירייה צודקת. הדגש הוא על המכונות" (עמוד 4, שורות 12 - 13 לפרוטוקול). אלא שצודק בא כוח המשיב בטיעונו לפניי, שהמערערת לא הוכיחה ולא הראתה כנדרש שאכן מבוצעת בנכס הפעילות שלה היא טוענת. בעניין זה אציין תחילה, שבביקורת שנערכה בנכס ביום 29.12.11, צוין שהמקום משמש "בית אריזה". צוין שקיימות במקום ארבע מכונות שבאמצעותן "אורזים את הסבונים ואת חומרי הבשמים לתוך חבילות". תדפיס מידע אודות פרטי החברה המערערת, אינו כולל פעולה של ייצור. לא הוצג גם רישיון עסק לייצור במקום. בדיון שהתקיים לפניי הוצגו לי התמונות שהוצגו גם למנהל הארנונה ולוועדת הערר. ניתן לראות בהן מכונות ומיכלים. אולם לשאלה מה נעשה על ידי המכונות; ואם מדובר במכונות אריזה או מכונות לייצור אריזות, לא הובאה כל ראיה שהיא. לא צורפה חוות דעת מקצועית או תיאור מספיק של המכונות ושל פעולתן. עצם העובדה שהמערערת פנתה בעניין זה למשרד התמ"ת וביקשה אישור זה או אחר, אינה מהווה ראיה מספקת לפעילות המבוצעת בנכס. אציין עוד, שגם במכתב זה לא ברור מהי פעילות הייצור הנעשית במקום וכל שנרשם במכתב בלא פירוט נוסף הוא שקיימת "מעורבות תעשייתית". נכון הדבר שהמערערת הציגה מכתב מטעם מנהלת עטרות שלפיו מהות העסק היא ייצור אריזות; אולם לא נמצא במסמך זה כשהוא עומד כשלעצמו ובלא פירוט והסבר נוסף, כדי עמידה של המערערת בנטל ההוכחה של טענותיה. תצהיר לאקוני שצרפה המערערת, מטעם מנכ"ל החברה, מציין שהמערערת "מייבאת ומשווקת מוצרים בישראל". צוין גם בתצהיר שנשלחה לחברה מכונת אריזה מסוימת וצוין לגביה שהיא נשלחה על ידי חברה "המייצרת מכונות אריזה". (ויש לדייק, שגם לפי דברים אלה מדובר במכונת אריזה אחת, ולא מעבר לכך ולא במכונה המייצרת אריזות). בתצהיר עצמו גם נרשם מפי מנכ"ל החברה, ש"מוצרי איכות קנדיים מפעילה את בית האריזה החל מיום 23.7.08 ועד היום" (סעיף 9) [ההדגשה שלי י.מ.]. אשר למסמכים הנוספים שצרפה המערערת, הרי שצורפו שני מסמכים באנגלית שהם תעודות משלוח. מסמכים אלה אינם מבססים את הטענות העובדתיות של המערערת. אציין תחילה שהמסמכים מתייחסים לפרק זמן שאינו פרק הזמן השנוי במחלוקת בין הצדדים (התעודה הראשונה היא מיום 2.3.09 והתעודה השנייה היא מיום 28.7.10). ניתן לראות מהתעודות עצמן שמדובר באספקה של חומרים כימיים; חלקם במשקל גבוה יחסית (טון עד טון וחצי). אולם לא הובא כל פירוט או הסבר מקצועי באלו חומרים מדובר; והאם מדובר בחומרים המשמשים אכן לייצור אריזות כפי הטענה - ובאיזה אופן. עולה גם לכאורה מתעודות משלוח אלה, שחלק מן החומרים הם חומרים לייצור תכשירים קוסמטיים (כגון בושם), ולא לייצור אריזות. אשר לחשבוניות שצורפו (מספר 944; 946; 948 - 949), הרי שהמוצר שמצוין בהם הוא "סבון כלים ירוק"; מרקח כביסה [כך במקור, י.מ.]; שמפו רצפות וספריי חלונות. גם חשבונית נוספת שצורפה מיום 9.12.11 עניינה תרכיזים לייצור מרכך. למותר לומר, שגם בראיות חלקיות אלה, שחלקן גם הוא מתייחס לתאריכים רחוקים בזמן (מ- 2009), אין כדי עמידה בנטל ההוכחה הראשוני של המערערת את טענותיה שלפיהן שהיא אכן מקיימת במקום פעילות ייצורית - פעילות תעשייתית - ואפילו פעילות העולה כדי מלאכה. על כך יש להוסיף, שהמערערת טענה שהיא מייצרת אריזות לחברות אחרות בהתאם לדרישתן. אולם לא הובאה כל ראיה לעניין זה על ידי המערערת בשום שלב של הדיון. משנשאל בא כוח המערער על עניין זה, הוא טען בהתחלה לחיסיון של צדדים שלישיים ולאחר מכן השיב ש"צרפנו מה שצרפנו" (עמוד 2 שורה 3 לפרוטוקול). אלא שאם אכן מבוצעת במקום פעילות תעשייתית של ייצור אריזות, עבור צדדים שלישיים בהתאם לדרישתם, היה מקום להוכיח עניין זה וכזאת לא נעשה. העדר ההוכחה חותר גם תחת טענות המערערת עצמה לעניין ייצור אריזות עבורה היא. אכן, על יסוד קשיים ראייתיים משמעותיים אלה, דחתה ועדת הערר את הערר שהגישה המערערת ולא מצאתי שקיימת עילה להתערב בהחלטה זו בנסיבות המקרה שלפניי. משמעות הכשלים בהוכחת הנטען על ידי המערערת היא, לא רק שהמערערת לא הראתה שמבוצעת פעילות העולה כדי תעשייה בנכס; היא גם לא הראתה באופן מספק שנעשית במקום פעילות העולה כדי "מלאכה" (ומבלי צורך בנסיבות המקרה שלפניי לקבוע אם מדובר בתעשייה או במלאכה - וראו לעניין זה עמ"נ 726/09 עופר ל. אלומיניום בע"מ נ' עיריית ירושלים (11.2.10). ההפרדה בין חלקי הנכס בפי העותרת היתה גם טענה חלופית שעניינה ההפרדה שיש כביכול לעשות בין החלק של הנכס המשמש כבית מלאכה (או כמפעל תעשייה) - הוא החלק שבו נמצאות המכונות; לבין החלק שבו מאוחסנות האריזות. אלא שגם טענה זו לא מצאתי לקבל. הבחנה מעין זו שמבקשת המערערת לעשות תלויה גם היא בשאלות שבעובדה (ראו למשל עמ"נ (י-ם) 6570-06-11 רון טכניקה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (19.2.12). עיון בערר שהגישה המערערת לוועדת הערר מראה שלא בא כל פירוט בעניין זה. גם בדיון שהתקיים לפניי לא באה כל הוכחה לנדון; לא כל שכן הבהרה בעניין הזיקה בין החלקים השונים של הנכס. עד לעת הזו, ולמרות שעניינה של המערערת נדון כבר במספר הזדמנויות על ידי המשיב ואף לאחר דיון שהתקיים בבית משפט זה, קיימת אי בהירות שלא הוסרה על ידי המערערת, ביחס לשאלה מהי בדיוק הפעילות המבוצעת בנכס וכיצד הוא בנוי. לבד מטענה כללית שלא הוכחה ולפיה "40%" מהנכס משמש לייצור אריזות, לא הובאה ראיה לנדון. ולו מטעם זה, יש לדחות גם את הטענה החלופית לעניין פיצול הנכס לפי שימושים שונים. התוצאה בשל מכלול טעמים אלה, שעיקרם כאמור אי עמידת המערערת בנטל להוכיח את הנטען על ידה, ונוכח עמדת המערערת כאמור שאם מדובר ב"בית אריזה" להבדיל מפעילות ייצור תעשייתית או מלאכה שמבוצעת במקום, עמדת העירייה היא מוצדקת - דין הערעור להידחות וכך אני מורה. המערערת תשא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. העירבון שהופקד, ככל שהופקד, יועבר למשיב על חשבון חיוב זה וכפי שיעורו. ארנונהתעשיה (ארנונה)אזור תעשיהערעורעררועדת עררתעשיה