במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל. לטענת העותר, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו בשל רדיפתו על-ידי בני משפחת אביו הדורשים ממנו להחליף את אביו שנפטר ולעמוד בראש קבוצה דתית שהוא אינו מאמין בה, משהמיר את דתו לנצרות. 2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים: (א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה. כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני. (ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות. (ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה. (ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'... בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה 3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו. 4. בענייננו, העותר הסתנן לישראל ביום 14.11.08. לאחר כניסתו לישראל הגיש העותר בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל במסגרתה טען כי הוא חושש לחייו מפני בני משפחתו מצד אביו, הדורשים ממנו לרשת את תפקידו של אביו ולעמוד בראש כת של עובדי אלילים, וזאת בניגוד לרצונו לאחר שהמיר את דתו. ביום 5.8.09 נערך לעותר תשאול ביחידת הרישום והזיהוי. ביום 22.10.09 נערך לעותר ריאיון על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט. ביום 15.11.11 נמסרה לעותר החלטת המשיבה הדוחה את בקשתו של העותר לקבלת מקלט מדיני, והעותר התבקש לצאת מישראל תוך 14 יום. ביום 7.3.13 הגיש העותר בקשה להארכת מועד להגשת ערר בצירוף הערר עצמו, ובקשתו נדחתה ביום 17.3.13. 5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, עיון בעתירתו של העותר מעלה כי הוא אינו מצביע על פגם מסוים שנפל בהחלטת המשיבה הדוחה את בקשתו של העותר לקבלת מקלט בישראל, וטענתו הינה כללית לפיה "משרד הפנים לא נתן משקל ראוי למכלול הראיות שהיו בפניו...", כאשר העותר אינו מפנה לראיות כלשהן התומכות בבקשתו. כך גם, בבקשתו של העותר מיום 7.3.13 אין כל נימוק המצביע על פגם שנפל בהחלטת המשיבה ואין טעם משכנע המנמק את האיחור שבהגשת הבקשה לעיון מחדש, והעותר חזר למעשה בבקשתו על טענותיו מבלי שצירף ראיות חדשות או הצביע על שינוי נסיבות כלשהן, ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. שנית ובנוסף לאמור לעיל, העותר לא הוכיח בנסיבות העניין כי הוא עונה להגדרת "פליט" באמנה או שנשקפת לו סכנת חיים בארץ מוצאו, שכן העותר נשאר במדינתו כ-5 חודשים לאחר שאביו נפטר, על-אף שידע שעל-פי המנהג הוא צפוי להחליף את אביו. בנוסף, העותר לא ציין באופן מפורש בראיון כי נשקפת לו סכנת חיים במידה וישוב לארצו, אלא השיב בריאיון שהוא אינו יודע מה יקרה לו. כך גם, לא ניתן להתעלם מהסתירות בגירסאותיו של העותר באשר למעורבות המשטרה המקומית בסכסוך, ומכך שהעותר לא תמך את טענותיו בראיות כלשהן. שלישית, במידה והעותר חושש לחזור למקום מגוריו (למרות שהעותר לא הוכיח כאמור שפחד זה מבוסס) הרי שנראה כי אין מניעה שהעותר ישוב להתגורר במקום אחר בגאנה (לעניין מיצוי חלופות מגורים ראו: עע"ם 8712/12 ifeanyi okorom נ' משרד הפנים (לא פורסם, 31.1.13)). לבסוף, הרי שלא ניתן להתעלם גם מהשיהוי הרב בהגשת העתירה דנן, התוקפת למעשה החלטה שניתנה ביום 15.11.11, לפני כשנה וחצי, כאשר הבקשה לעיון מחדש כנגד החלטה זו הוגשה אף היא באיחור ניכר ובשיהוי, בחלוף קרוב לשנה וחצי לאחר מתן ההחלטה וזאת ללא נימוק משכנע המסביר את השיהוי והאיחור בבקשה לעיון מחדש או הגשת העתירה דנן. 6. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף. משרד הפניםפליטים