עתירה לביטול הקמת מגדלי מגורים בקרבת חוף הים בשכונת גבעת אולגה בחדרה. העתירה מכוונת גם כנגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה מיום 3.3.11 והחלטת הוועדה לשמירה על הסביבה החופית מיום 28.12.11, אשר ניתנו במסגרת ההליך לאישור של התכנית בוועדה המחוזית. 2. לעותרים טענות שונות כנגד ההחלטות ועיקרן הטענה כי בהחלטות לא ניתן משקל מספיק לעובדה כי מדובר במגדלי מגורים שיבנו בקרבת חוף הים, שיסתירו את הנוף ויפגעו בכל תושבי שכונת גבעת אולגה והעיר חדרה. רקע 3. העותרים 1 -2 הינם תושבי העיר חדרה ומתגוררים בשכונת גבעת אולגה, בשדרות בוארון 7. דירת העותרים פונה לכיוון מערב, לעבר חוף הים. ממערב לביתם של העותרים מצוי מתחם המורכב ממספר חלקות בגוש 10570 (להלן: "המתחם"). מתחם זה הינו בשטח של כ-66 דונם. המשיבות 7- 9 הינן בעלות הזכויות במתחם (המתחם מסומן בכחול בתרשים המופיע בעמוד 5 לתשובת המשיבות 7 -9). כיום המתחם כולו אינו בנוי והשטח שבין בית העותרים לחוף הים הינו שטח פתוח (למעט בניה על חוף הים אל מול חלקו הצפוני של המתחם). בצדו המערבי של המתחם עובר כביש סלול המוכר כדרך רחבעם זאבי , וממערב לו אזור המשמש לנופש ותיירות של חוף הים. 4. עד לאישורה של תכנית חד/1498, שהיא התכנית נשוא העתירה, היה המתחם כולו מצוי בתחומיה של תכנית המתאר חד/762 א', אשר פורסמה למתן תוקף ביום 13.8.89 (להלן: "התכנית הקודמת"). על פי התכנית הקודמת, היה המתחם מיועד לבניית מגורי נופש במספר מגרשים. בסה"כ ניתן היה לבנות במתחם כ-1,100 יחידות נופש, בשטח כולל של 54,000 מ"ר (לא כולל שטחי שירות). על פי התכנית הקודמת היו אמורים להיבנות מספר מבנים בגובה של 7 קומות בלבד. כבר כאן נזכיר כי טרם אישורה של התכנית הקודמת, חלה על המתחם תכנית חד/762, אשר יעדה את המתחם כולו למגורים. 5. לפני מספר שנים יזמו בעלי הזכויות במתחם, משיבות 7 -9, את תכנית חד/1498 (להלן: "התכנית החדשה"). עיקרה של התכנית החדשה הינו שינוי היעוד במתחם ממגורי נופש למגורים. כמו כן כללה התכנית החדשה שינוי של מספר היחידות והפחתתן מכ-1,100 יחידות לכ-600 יחידות. שטח הבניה הכולל של 54,000 מ"ר לא שונה. עם זאת התכנית כללה שינוי המבנים, כך שיבנו מספר מגדלי מגורים בני 25 קומות. הליכי האישור 6. ביום 3.2.10 הובאה התכנית החדשה לדיון בפני הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה (להלן: "הוועדה המקומית"). הוועדה המקומית החליטה, על פי סמכותה בסעיף 62 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדתה של התכנית, כפוף למספר תנאים (ראו נספח 10 לתשובת המשיבות 7 -9). בין היתר, התבקשה בדיקה סביבתית וקבלת חוות דעת בנוגע להשפעתם של הבניינים הגבוהים על משטר הרוחות ועל ההצללה. 7. בעקבות המלצת הוועדה המקומית, הועברה התכנית החדשה לדיון בפני ועדת משנה לתכניות א' של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: "הוועדה המחוזית"). בוועדת המשנה נערכו מספר ישיבות ובהן נבחנו חלופות שונות, נבחנו חוות דעת סביבתית וסקר תחבורה, נדרשו תיקונים ושינויים, עד שבישיבה מיום 20.7.11 הוחלט על הפקדת התכנית (ראו ההחלטה שצורפה כחלק מנספח 13 לתשובת המשיבות 7 -9). בהחלטת ההפקדה נקבע, כי גובה המבנים לא יעלה על 23 קומות, כי המרחק בין המבנים יהיה לפחות 30 מטר, ועוד תנאים מגוונים. בהתאם להחלטה, הועברה התכנית גם לקבלת עמדתה של הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (להלן: "הוולחו"ף"). הוולחו"ף דנה בתכנית בישיבה מיום 28.12.11 (ראו תמליל הדיון, נספח 12 לתשובת המשיבות 7 - 9). בהחלטתה מאותו יום (נספח "ב" לעתירה) אישרה הוולחו"ף את התכנית וציינה כי התכנית תואמת את תכנית המתאר המופקדת של העיר חדרה, שאושרה על ידי הוולחו"ף (מדובר בתכנית חד/2020). כמו כן ציינה הוולחו"ף כי "התכנית תאפשר את חיזוק העיר חדרה". לבסוף ציינה הוולחו"ף כי היא ממליצה לוועדה המחוזית לשקול הגבהת המבנים עד ל-30 קומות, תוך צמצום התכסית. 8. בשים לב להמלצה האחרונה של הוולחו"ף, דנה הוועדה המחוזית בתכנית פעם נוספת, והחליטה לאשר הגבהת המבנים ל-25 קומות (ראו פרוטוקול ההחלטה מיום 22.2.12, חלק מנספח 13 לתשובות המשיבות 7 - 9). 9. התכנית פורסמה להתנגדויות הציבור, וביום 11.12.12 קיימה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית דיון בהתנגדויות שהוגשו. בין ההתגדויות נמצאו גם ההתנגדויות של העותרים. בפני הוועדה הוגשו גם התנגדויות של ארגונים ציבוריים. בסופו של דבר, ביום 12.12.12 החליטה הוועדה לאשר את התכנית בכפוף לשינויים שונים שנדרשו בעקבות קבלת חלק מההתנגדויות (ראו ההחלטה שצורפה כחלק מנספח 13 לתשובות המשיבות 7 - 9). בין היתר נאמר בהחלטה: "לאחר שנשמעו כל ההתנגדויות כולל התנגדות נציגי "ארגון מגמה ירוקה", התייחסות הוועדה המקומית חדרה והתייחסות נציגי היזמים, השתכנעה הוועדה כי מדובר בתכנית המקיימת את תפיסת תכנית המתאר חד/2020 ומחזקת את מערב חדרה בתכנון עדכני ומגוון ומשנה תכנית מאושרת שאינה תואמת את העידן הנוכחי מבחינת יעוד הקרקע ואופי הבינוי והשתלבותה בשכונת המגורים הצמודה. התכנית נותנת מענה הולם לכל ההיבטים התכנוניים כגון בינוי, תחבורה, מבני ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים והתייחסות לסביבה הבנויה הקיימת ולסביבה החופית הגובלת." 10. בקשת רשות לערור שהגישו המבקשים לממונה על המחוז נדחתה בהחלטתו מיום 20.2.13 (נספח י' לעתירה). בעקבות כל אלו הוגשה העתירה הנוכחית. טענות העותרים 11. העותרים מעלים בעתירתם טענות שונות כנגד ההחלטות שהביאו לאישורה של התכנית. בראש ובראשונה טוענים העותרים, כי הוועדות השונות לא נתנו משקל מספיק לקרבתו של המתחם לחוף הים. לטענתם, התכנית שאושרה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד- 2004 (להלן: "חוק הסביבה החופית") ועם הוראות תכנית המתאר הארצית לחופים, תמ"א/13. עוד טוענים הם, כי אפילו אם התכנית אינה מפרה את הוראות חוק הסביבה החופית ואת תמ"א/13, הרי שהתכנית מנוגדת לתכליות של הוראות אלו, שכן הינה מתעלמת מחשיבות השמירה על הסביבה החופית. העותרים טוענים גם, כי התכנית לא נותנת מענה מספיק לקשיי התנועה שיווצרו עם התחלת הבניה במתחם. לבסוף מעלים הם טענות דיוניות שונות בקשר עם הליכי אישורה של התכנית, כגון פגמים בפרסום, באינטרנט ועוד. 12. אף שהעותרים "מלבישים" טענותיהם בלבוש משפטי ומבקשים להצביע על עילות מוכרות בדין להתערבות, דומה שזעקתם העיקרית מופיעה במבוא לעתירה שם הם מציינים, כי "[...] מדובר במפלצת שתחסום את הים בפני גבעת אולגה והעיר חדרה כולה [...]. מדובר בתכנית אשר מוכרת את חוף הים חדרה, בהיקף של עשרות דונמים, לאנשים פרטיים בנזיד עדשים, ומבלי שהתכנית נשוא עתירה זו מגבילה את אותם בעלי הון הרוכשים אוצר טבע השייך לציבור כולו (בינתיים), באשר לאופי הבניה, צורתה ובמידה מסוימת אפילו היקפה". 13. בטרם אדון בטענות לגופן, אציין כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.6.13, התייצבו כקהל גם בעלי עניין נוספים, כנראה תושבי העיר, וביקשו להביא את טענותיהם בפני בית המשפט. הואיל ובעלי עניין אלו לא הגישו כל בקשה, לא ביקשו להצטרף ולא פרשו טענותיהם באופן שיאפשר למשיבים להגיב עליהם, לא ניתנה להם אפשרות להעלות טענותיהם. עם זאת, דומה שגם הטענות הציבוריות מצאו ביטוין בטיעוני העותרים ובא כוחם, ובמיוחד בעותרת 3 שאף היא עותרת ציבורית, ויש להניח כי כל הטענות הרלוונטיות הובאו בפני בית המשפט. דיון והכרעה 14. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי כי דין העתירה להידחות וכי אין בסיס להתערבות בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון שאישרו את התכנית החדשה. לא שוכנעתי כי ההחלטות מנוגדות באיזשהו אופן להוראות חוק הסביבה החופית, להוראות תמ"א/13 או איזו תכנית מתאר אחרת. לא מצאתי גם כל בסיס לטענה, כי מוסדות התכנון התעלמו מקרבת המתחם לחוף או כי התעלמו מחשיבות השמירה על הסביבה החופית. כפי שיפורט, דומה כי כל הרשויות היו מודעות למשמעות בניית מגדלי מגורים בקרבת חוף הים, היו מודעות למגבלות הדין ולתכליות החוקים ותכנית המתאר, והגיעו למסקנה כי התכנית החדשה אינה מנוגדת לאלו. יתרה מזאת, רשויות התכנון פעלו על מנת לצמצם את הפגיעה בסביבה החופית, טרחו ושקדו על הרחבת שטחי הדירות, צמצום תכסית המבנים, שמירה על מרווחים בין המבנים והתאמת התכנית לתכנית המתאר החדשה לחדרה ולשינויי העיתים. לא מצאתי גם מדוע להתערב בהחלטת הממונה, שלא לאפשר הגשת רשות לערור. 15. בטרם אתייחס באופן מפורט לטענות שעלו, אזכיר מושכלות יסוד. בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירות כנגד החלטות מוסדות תכנון אינו יושב כ"מתכנן על"; הוא אינו מחליף את שיקול דעתם המקצועי של מוסדות התכנון בשיקול דעתו (ראו עע"מ 2148/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פסקה 9 (ניתן ביום 24/11/05); בג"צ 2817/06 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ניתן ביום 15/6/10)). תפקידו של בית המשפט הינו לבחון האם נפל פגם בהחלטת מוסדות התכנון, כגון התעלמות מהוראות דין, חריגה מסמכות או חוסר סבירות (ראו: בג"צ 1125/91 ליטמן נ' הועדה לבניה למגורים, מחוז המרכז (ניתן ביום 1/12/91); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678 (1991); בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441 (1996); בג"צ 389/87 סלומון נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, אזור המרכז, פ"ד מב(4) 30, 36 (1988)). זעקתם של העותרים וזעקת תושבי העיר על אופי הבניה, על צורתה ואפילו זעקתם כנגד "גזילה" של אוצרות טבע, אינה יכולה להועיל, אלא אם יצביעו על עילה מוכרת להתערבות בית המשפט וכזאת לא הוכחה. הוראות תמ"א/13 16. העותרים טענו כי התכנית החדשה אינה תואמת את תכנית המתאר הארצית לחופים, תמ"א/13. תמ"א/13 הינה תכנית שנועדה לקבוע הוראות בדבר ניצול משאבי הטבע של חופי הים (ראו סעיף 4 לתמ"א/13 וכן ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 385, 408-409 (2002); עע"מ 8411/07 מעוז דניאל בע"מ נ' אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה (28/1/10)). התכנית הינה חלק ממארג הדינים שנועדו לשימור חופי הים ולהבטיח את זכות השימוש בהם לציבור הרחב. תמ"א/13 אינה אוסרת כל בניה שהיא וכל שימוש פרטי לאורך חופי הים. התכנית נועדה רק להסדיר את השימושים ולאזן בין הצורך לשמור על החופים ועל נגישות הציבור אליהם מחד, אל מול צרכים ואינטרסים אחרים. בין אלו נכללים אינטרסים ציבוריים מובהקים וכן אינטרסים פרטיים של בעלי זכויות. תמ"א/13 הגדירה שימושים מותרים לפי האזורים השונים לאורך חופי הארץ, ובחלקם אף הגדירה שימושים פרטיים לרבות בניה למגורים. עיון בתמ"א/13 ובמפה שצורפה לה, מגלה כי המתחם נשוא העתירה מצוי בשטח המיועד, על פי התכנית, ל"שטח ישוב" (נספח 4 לתשובת המשיבות 7 - 9). "שטח ישוב" מוגדר בסעיף 8 לתמ"א/13 כ"שטח המיועד להתיישבות עירונית או כפרית לפי תכניות מתאר מקומיות או תכניות מפורטות". 17. הנה כי כן, תמ"א/13 אינה שוללת בניה למגורים בקרבת חוף הים בשטח המתחם, אלא רק מתנה את הבניה בהכנת תכניות מתאר מתאימות. כפי שפורט לעיל, המתחם היה מצוי בשטח התכנית הקודמת שעל פיה יועד המתחם לבניה למגורי נופש, ועוד קודם לכן היה השטח מיועד לבניה למגורים. אלו יעודים התואמים את תמ"א/13 במסגרת "שטח ישוב". שינוי היעוד ממגורי נופש למגורים אינו סותר את תמ"א/13 ואינו חורג מהתנאים שנקבעו בתמ"א/13. 18. כאן ראוי להזכיר, כי לאחרונה אושרו שתי תכניות מתאר רלוונטיות; תמ"מ/6- תכנית המתאר המחוזית (שפורסמה למתן תוקף ביום 13.5.13); וחד/2020- תכנית המתאר המקומית לאזור חדרה (אשר אושרה וטרם פורסמה למתן תוקף). על פי שתי תכניות אלו, שאושרו לאחר תמ"א/13, מצוי המתחם בשטח לפיתוח עירוני הכולל בניה למגורים. משמע, ככל שיש צורך בעיגון התכנית החדשה גם בתכניות מתאר עדכניות, הרי שהתכנית החדשה תואמת גם תכניות אלו. 19. טענה נוספת שהעלו העותרים הינה כי התכנית מנוגדת לאיסור הקבוע בתמ"א/13 לבניה במרחק הנופל מ-100 מטר מהחוף (סעיף 12(2)(א) לתמ"א 13). איסור זה אינו רלוונטי, שהרי הבניה על פי התכנית החדשה אינה בתחום 100 מטר מקו החוף, אלא מרוחקת ממנו מרחק רב. 20. גם הטענה כי על פי תמ"א/13 נדרש תסקיר השפעה על הסביבה אינה יכולה להועיל לעותרים, שכן הדרישה מתייחסת לשטחים במרחק הנופל מ-200 מטר מהחוף. מתברר, כי מרבית המתחם מצוי במרחק העולה על 200 מטר. רק רצועה קטנה, בחלק הדרומי של המתחם, מצויה במרחק קטן יותר (כ-180 מטר). מדובר ברצועה המיועדת לדרך הקיימת - כביש רחבעם זאבי. לגבי רצועה זו אין כל שינוי לעומת התכנית הקודמת, דהיינו התכנית החדשה משמרת את היעוד הקיים. ודוק, דרך רחבעם זאבי כבר סלולה ומשמשת לתנועת רכבים. הואיל ואין בתכנית החדשה כל שינוי ביחס לאותה רצועה, הרי שאין כל צורך בתסקיר השפעה על הסביבה, אלא אם הדבר נדרש על ידי נציג השר במוסד התכנון בגדר הוראות סעיף 12(2) לתמ"א/13. בקשה שכזו לא הוגשה, ועל כן העדרו של תסקיר השפעה על הסביבה אינו פוסל את התכנית החדשה ואינו פוגם בהחלטה. 21. ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי אין בתכנית משום הפרה של הוראות תמ"א/ 13. כפי שיפורט להלן אין בתכנית החדשה גם כל פגיעה ב"רוח" תמ"א/13. ראינו שתמ"א/13 לא נועדה למנוע בניה בקרבת החוף אלא רק להסדיר את הבניה ולאזן בין הצרכים השונים. ההחלטה לאשר את התכנית לא ניתנה כלאחר יד אלא נעשה בגדרה איזון בין הצרכים ולכך עוד אתייחס גם בהמשך. על כן וככל שטענות העותרים מבוססות על הוראות תמ"א/13, דינן להידחות. חוק הסביבה החופית 22. חוק הסביבה החופית נועד להבטיח שמירה על ערכי הטבע בקרבת החוף. בסעיף 1 לחוק מוגדרת "סביבה חופית" כ"מתחם של 300 מטר שימדד מקו החוף של הים התיכון [...]". סעיף 156(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 קובע כי "לא יעשה אדם בתחום הסביבה החופית דבר הטעון היתר לפי פרק זה אלא בהתאם לאמור בתוספת השנייה". 23. רואים אנו כי חוק הסביבה החופית אינו אוסר בניה למגורים או לכל שימוש אחר בתחום הסביבה החופית, אלא רק מתנה את מתן ההיתר במילוי ההוראות המיוחדות הקבועות בתוספת השנייה לחוק התכנון והבניה. בין אלו נקבע, כי "לא תופקד ולא תאושר תכנית החלה בתחום הסביבה החופית או חלק ממנה, אלא לאחר קבלת אישור הוועדה, או אם היא תכנית מפורטת המקיימת את כל ההוראות של תכנית מתאר מקומית שאושרה בידי הוועדה". הוועדה לעניין זה הינה הוולחו"ף. 24. אין חולק כי התכנית החדשה הועברה לאישור הוולחו"ף ואף אושרה על ידה. בכך התמלאה הדרישה בדין. לטענה בסעיף 137 לעתירה, כי "[...] אף רשות לא קמה להגן עליה (הסביבה החופית - ר' ס') ולנצור אותה ולו למען הדורות הבאים" אין כל בסיס, שהרי הוולחו"ף דנה בתכנית בדיוק לצורך מילוי התכליות של השמירה על ערכי הטבע. 25. כאן נדרשת הערה נוספת, שכן העותרים טוענים כי למרות שהוולחו"ף דנה בתכנית, הרי שבדיון כלל לא ניתנה התייחסות מספקת לקרבת המתחם לקו החוף. לטענתם, הוולחו"ף לא מילאה את יעודה ושקלה שיקולים זרים לתכלית לשמה הוקמה. גם לטענה זו אין כל עיגון. ראשית נזכיר כי הפניה לקבלת אישור הוולחו"ף נועדה בדיוק לצורך הבדיקה האם יש בתכנית החדשה פגיעה בסביבה החופית. שנית, עיון בתמליל המלא של דיוני הוולחו"ף (נספח 12 לתשובת המשיבות 7 - 9) מגלה כי הוועדה דנה בהשלכות התכנית על הסביבה החופית. עיון בדברי מר אבישי קומלדורף, מהנדס הוועדה המקומית, מגלה שהלה התייחס מפורשת לסוגיות הנוגעות לקרבת המתחם לחוף הים, לטיילת המתוכננת ולנגישות הציבור לחוף. גם ראש העיר, מר אביטן, התייחס מפורשות לקרבת המתחם לקו החוף. שלישית, הדיון נערך לאחר אישורה של תמ"מ/6 ולאחר שהתקיים דיון בחד/2020, אשר כללו בחובן התייחסות מפורשת לקביעת אזורים לבניה בקרבת חוף הים. הסוגיה של בניה למגורים בקרבת החוף נדונה גם במסגרת דיונים אלו. לבסוף נזכיר, כי הוולחו"ף אינה צריכה לדון רק בשמירה על הסביבה החופית, אלא עליה לדון באיזון שבין הצורך בשמירה על הסביבה החופית לשאר צרכי הפיתוח. העובדה שהוולחו"ף התייחסה לשיקולי תכנון כלליים, התייחסה לצרכי העיר חדרה וכד', אינה מלמדת כי הוולחו"ף שכחה את תפקידה אלא להיפך, הוולחו"ף בחנה את השיקולים התכנוניים וצרכי העיר אל מול הצורך בהגנה על הסביבה החופית, וסברה כי יש לאשר את התכנית. תכנית תנועה 26. העותרים טוענים כי אישורה של התכנית החדשה ללא הסדרה של דרכי כניסה ויציאה חדשות לשכונת גבעת אולגה, תיצור עומסים בלתי סבירים. כן נטען כי על פי התכנית הקודמת, חד/762, הותנו שלבי הביצוע של התכנית בביצוע מעבר "דו מפלסי בין דרך 13 לדרך מס' 10, וכן סלילת דרך מס' 13 ברוחבה המלא". התכנית החדשה, כך לגישתם, מתעלמת מהוראות אלו ומתעלמת מצרכי התחבורה באזור. 27. גם טענה זו דינה להידחות. הוועדה המחוזית לא התעלמה מדרישות התנועה ואף דרשה הכנת סקר היתכנות תחבורתית (בה"ת). סקר שכזה הוגש עוד לפני ההחלטה על ההפקדה. התכנית אף אושרה על ידי משרד התחבורה (ראו עמוד 81 לתשובת המשיבות 7 - 9). יתרה מזו, דרישות תכנית חד/762 התבססו על המצב העובדתי שהיה בעת האישור (בשנת 1985). מאז ועד היום השתנה המצב. מתברר כי במסגרת הליכי תכנון אחרים, אושרה תכנית חד/1061 המסדירה, בין היתר, דרכי כניסה ויציאה חדשות לשכונת גבעת אולגה. 28. לבסוף נזכיר, כי העותרים לא טרחו לצרף חוות דעת כלשהי בעניין נפחי התנועה ועומסי התנועה הצפויים. הניסיון להצביע על כשלים בבה"ת אינו מספיק ואינו יכול להחליף חוות דעת עדכנית ומפורטת שתתייחס לכל הסוגיות התחבורתיות. סקר הצללה ורוחות 29. העותרים צירפו לעתירה עבודות שהכינה הגב' ענבל נאמן על השפעת הבניה המתוכננת על משטר הרוחות וכן על ההצללה (נספחים כ"א וכ"ב). מדובר בעבודה שהכינה ככל הנראה סטודנטית בטכניון, ומכל מקום ברי שלא מדובר בחוות דעת של מומחה. לטענת העותרים, מעבודות אלו ניתן ללמוד על מטרדים ומפגעים שיגרמו כתוצאה מהבניה המתוכננת. 30. גם לטענות אלו אין בסיס. בניגוד לעותרים, שסמכו על עבודתה של הסטודנטית, סמכו רשויות התכנון על סקר הצללה וסקר רוחות שהוכנו וצורפו לתכנית (ראו בנספח 1 לתשובת המשיבות 7 - 9). זאת ועוד, המשיבות צירפו גם התייחסות של המומחה, מר שלומי עמיור, שהשיב לטענות שבעבודות הנ"ל (נספח 23 לתשובת המשיבות 7 - 9). השפעת הבניה על משטר הרוחות ועל ההצללה הינה נושא תכנוני מקצועי, המסור לסמכותן של הוועדות המקצועיות ולא לבית המשפט. משהוברר כי הוועדות בחנו את ההשפעה, סמכו על תסקיר שנערך כדין, ואף כללו בהחלטה תנאים הנוגעים להשפעה הסביבתית (נספח י"א לעתירה), אין כל מקום שבית המשפט יתערב בעניין. סבירות שיקול הדעת 31. העותרים מציינים, כאמור, כי מדובר ב"תכנית מפלצתית" אשר תחסום את הים בפני תושבי גבעת אולגה והעיר כולה. לטענתם, ההחלטה המתירה בניית מגדלים בגובה כה רב אינה סבירה, ופוגעת בזכותם של העותרים לנוף לים, אור ושמש. 32. כפי שציינתי לעיל, היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטת רשויות התכנון מצומצם, ובית המשפט יתערב רק כאשר קיימת עילה כגון שההחלטה חורגת באופן ברור ממתחם הסבירות. לא כך הדבר במקרה הנוכחי. התכנית החדשה באה במקומה של התכנית הקודמת, שאף היא אישרה בניה, אם כי נמוכה יותר. המשיבות הסבירו, וגורמי התכנון קיבלו את עמדתן, כי יש בתכנית שיפור לעומת המצב הקודם. אמנם התכנית מאשרת בניה לגובה רב, אולם היקף הבניה לא השתנה. משמעות הדבר הינה הקטנת התכסית, הגדלה של המרווחים בין המגדלים, הוספת שטחים ציבוריים וכד'. מוסדות התכנון לא התעלמו מקרבת המתחם לים אלא להיפך, שקלו את השיקולים השונים, איזנו בין הצרכים והגיעו למסקנה כי התכנית החדשה, לא רק שאינה מרעה את מצבם של התושבים, אלא להיפך, יש בה יתרונות רבים. הוועדות מצאו כי היעוד הקודם, יעוד לדירות נופש, אינו תואם יותר את הצרכים המודרניים. יעוד זה היה חייב להשתנות. השינוי שהתבקש תואם את צרכי העיר, את תכנית המתאר החדשה לחדרה ואת תכנית המתאר המחוזית. הוולחו"ף הוסיפה וציינה, "התכנית תאפשר את חיזוק העיר חדרה". 33. תכניות מתאר עירוניות מחייבות התחדשות. החיים המודרניים הינם דינאמיים. הצרכים וסדרי העדיפויות משתנים תוך זמן קצר. תכניות שהתאימו במועד אישורן, עשויות להפוך תוך שנים ספורות ללא רלוונטיות. ועדות התכנון והבניה חייבות לשקול שינויים אלו ולצפות שינויים עתידיים. לא ניתן לשמר מצב קיים ולהתעלם מהשינויים הסביבתיים, מהשינויים הדמוגרפיים והצרכים המשתנים. על כן, נכון עשו מוסדות התכנון כאשר בחנו האם עדיין קיים הצורך בשטחים לדירות נופש, וכאשר הגיעו למסקנה כי יש צורך בשינוי, שקלו מהם הצרכים החדשים. ההחלטות להעדיף בניה למגורים, להעדיף בניה לגובה תוך צמצום תכסית, אינן בלתי סבירות. אלו החלטות המביאות בחשבון שינויים שהתרחשו בעיר ומתאימות עצמן למצב החדש. על כן אין מקום להתערב בשיקול הדעת של הרשויות, שאישרו את התכנית החדשה. הפרסום באינטרנט 34. העותרים טענו גם כי באינטרנט לא פורסמו כל נספחי הבקשה וכל מסמכי התוכנית. בין היתר הדגישו כי סקר הרוחות וההצללה ותכנית התחבורה לא נמצאו באתר האינטרנט. הדבר פגע בזכות ההתנגדות שלהם ומהווה הפרה של חובת הפרסום. לא מצאתי מקום להרחיב בסוגיה זו, שהרי טענות אלו כלל לא עלו בשלב ההתנגדויות. העותרים יכלו לעיין בכל המסמכים בתיק הוועדה ואם היה קושי כלשהו לעיין בכל הנספחים באמצעות האינטרנט יכלו לפנו לוועדה ולקבל את החסר. יתרה מזאת, דבר קיומם של המסמכים לא הוסתר והם אוזכרו בהחלטות הוועדות. בנסיבות שכאלו, גם אם נפל פגם טכני כלשהו בפרסום באינטרנט, אין בו משום פגיעה בזכות ההתנגדות של העותרים ואין בו די כדי להצדיק את ביטול ההחלטות. בקשת הרשות לערור 35. העותרים טענו גם כי יש להתערב בהחלטת הממונה על המחוז שלא נתן להם רשות לערור על החלטת הוועדה המחוזית. טענה זו לא זכתה לפירוט בעתירה ולא ניתן כל הסבר מדוע העותרים סבורים כי המקרה הנוכחי נופל בגדרם של המקרים שבהם על הממונה על המחוז ליתן רשות לערור למועצה הארצית. 36. סעיף 110 לחוק התכנון והבניה קובע כי ברשות יו"ר הוועדה המחוזית רשאים לערור על החלטה בדבר אישור או דחייה של תכנית הגורמים המנויים בסעיף 110(א)(2), ובהם מי שהתנגדותו נדחתה. לפי סעיף 110(ב) לחוק, הבקשה לרשות לערור מוגשת ליו"ר הוועדה המחוזית. הסעיף אינו מונה את אמות המידה להפעלת סמכות יו"ר הוועדה להענקת רשות שכזו. בעע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פ"ד נז(2) 882 (2003), התווה בית המשפט העליון קווים מנחים להענקת הרשות לערור: כשלעצמי, מסופקני אם ניתן, או רצוי, לעצב כבר עתה קריטריונים חדים וברורים אשר ינחו את יו"ר הוועדה המחוזית להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף 110 לחוק. קביעת אמות מידה נוקשות בעניין זה, כבר בשלב זה, תשרת אמנם את התכלית של הדרכת יו"ר הוועדה המחוזית כיצד להפעיל את סמכותו. מצד שני, הדבר עלול לכבול את ידיו יתר על המידה ולאלצו "לשבץ", לעיתים באופן טכני, כל מקרה הבא בפניו לאורם של אמות מידה אלה. דומני, שיש להותיר לפרקטיקה את מלאכת עיצובן של אמות המידה הראויות. יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות. בשלב זה הייתי מסתפק באמירה הכללית, מבלי למצות ומבלי לפרט, שכדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה. רק לאחר שיצטבר ניסיון בהחלטות בעניין זה, הן של יו"ר הוועדות המחוזיות והן של בתי המשפט לעניינים מינהליים אשר בפניהן מבוקרות החלטות אלה, תתבהר גם התמונה הכללית וניתן יהיה ביתר קלות להתוות את השיקולים המרכזיים הנדרשים לעניין. כמובן שעל יו"ר הוועדה המחוזית מוטל הנטל להתכבד ולנמק את שיקוליו להיעתר או לדחות את הבקשה שבפניו. בשים לב להנחיות אלו יש לבחון את המקרה הנוכחי. 37. ההחלטה לאישור של התכנית עוסקת במתחם גדול ובניה בהיקף רב. עם זאת לא מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית רחבה החורגת מעניינם של בעלי הדין. לא מדובר בשינוי משמעותי של פרשנות תמ"א/13 או של חוק הסביבה החופית כפי שנטען בבקשת הרשות לערור. כפי שראינו, הוועדות לא קיבלו כל החלטה המנוגדת לדין ולמעשה כל הטענות נוגעות לעשיית שימוש בסמכויות שהוענקו לוועדות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. על כן לא נפל כל פגם בהחלטה שלא ליתן לעותרים רשות לערור למועצה הארצית. סוף דבר 38. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. לפיכך גם לא מצאתי מקום להתייחס לטענות הדיוניות שהעלו המשיבים. על כן הנני דוחה את העתירה. העותרים ישלמו למשיבים הוצאות כדלקמן: למשיבים 1, 2, 3, 5 ו-10 - הוצאות בסך של 10,000 ₪; למשיבות 4 ו-6 - הוצאות בסך של 10,000 ₪; למשיבות 7, 8 ו-9 - הוצאות בסך של 10,000 ₪. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוף הים