ביקש לבטל מכרז, בהיותו מפלה ופוגע בחופש העיסוק, ולהורות על קיום מכרז חדש; ולחלופין, ביקש לצרפו למאגר עורכי הדין של המשיב. 2. המשיב ביקש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי בהגשתה ובשל כך שהעותר לא צירף את עורכי הדין שזכו להיכלל במאגר עורכי הדין של המשיב, העלולים להיפגע מקבלת העתירה, כמשיבים לה; וביקש לדחות את העתירה גם לגופה, בהתבסס על טענות אותן אציג בהמשך. דיון והכרעה עיינתי בעתירה על נספחיה ובכתב התשובה של המשיב ושמעתי את טיעוני הצדדים. באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי בהגשתה ומחמת אי צירוף משיבים חיוניים. המועד להגשת עתירה 1. תקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן:"התקנות"), קובעת: "(א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין. (ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. (ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו- (ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך". 2. הוראות התקנה ברורות. העיקרון הוא, שעתירה צריכה להיות מוגשת בתוך פרק זמן מסוים. במקרים בהם הדין קובע מועד להגשת עתירה, יש להגישה בתוך המועד הקבוע. במקרים אחרים, יש להגישה ללא שיהוי ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים. 3. התכליות העיקריות העומדות ביסוד תקנה 3 לתקנות הינן, זירוז ההליכים בעתירות מינהליות במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שבין הפרט לרשות המינהלית ויצירת עיגון חקיקתי לעקרונות השיהוי שנקבעו בפסיקת בג"צ. (ראה ע"א 6365/00 אברהם בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז צפון - פ"ד נ"ו(4) 38). התכלית של זירוז ההליכים בעתירות מינהליות, במובן של הכרעה מהירה במחלוקת, על משמעויותיה לצדדים הנוגעים בדבר ולציבור, חשובה כשלעצמה ויש לה יתרונות מהותיים נוספים - האפשרות של הצדדים להציג ראיותיהם בתוך פרק זמן קצר מאז ההתרחשויות והאפשרות של בית המשפט לקיים בירור משפטי ולפסוק את הדין בסמיכות להתרחשויות. בעע"מ 1981/02 קיסר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מדינ"י ואח', דובר בעתירה שהוגשה לבית המשפט 58 ימים ממועד קבלת ההחלטה מושא העתירה, דהיינו באיחור של 13 יום ובית המשפט אמר שם את הדברים הבאים: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מַלְכַּת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית-משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3(ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית-משפט "אם ראה הצדקה לכך"". 4. כאן, כאמור, כבר ביום 24.6.12 הודע לעותר כי הניקוד שהצעתו קיבלה איננו מקנה לו את הזכות להיות מוזמן לראיון, ואילו העותר הגיש את עתירתו רק ביום 3.4.13. אמנם, בין לבין העותר פנה ושב ופנה למשיב בבקשות שונות, אולם, ככלל, אין בפניות כאלה כדי להפסיק את מירוץ השעון לעניין השיהוי ומכל מקום, העותר השתהה בהגשת העתירה גם בהתייחס למכתב המאוחר יותר של המשיב אליו, מיום 17.12.12, ובהתייחס לעובדה שהוא קיבל לידיו את השאלון שלו עם הציונים ופירוט ניקוד מרכיבי השאלון "בתחילת חודש פברואר 2013" (כטענתו בכתב העתירה). 5. איחור העותר בהגשת עתירתו, הביא לכך שבמועד הגשת העתירה הוכרזו כבר עורכי הדין שזכו להיכלל במאגר עורכי הדין של לשכות המשיבה בירושלים ובבאר שבע והם כבר החלו בעבודתם עם המשיבה. 6. כאן המקום לציין, כי העותר לא התייחס כלל, בגוף עתירתו ובטיעוניו בבית המשפט, לאיחור בהגשת העתירה ולא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת העתירה. 7. נתונים אלה מצדיקים את דחיית העתירה על רקע השיהוי בהגשתה. אי צירוף משיבים חיוניים 1. טענת המשיב שהיה על העותר לצרף את עורכי הדין שהתקבלו למאגר עורכי הדין שלו על יסוד תוצאות המכרז והראיונות, כמשיבים לעתירה, מקובלת עלי. העותר מבקש, כאמור, לבטל את המכרז ולהורות על פרסום מכרז חדש. בנסיבות אלה, לא יכול להיות חולק שעורכי הדין האמורים הם בבחינת "מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה", שעל פי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-200, יש לצרפו כמשיב לעתירה. 2. אי צירוף עורכי הדין הזוכים כמשיבים לעתירה, מצטרף לשיהוי בהגשת העתירה ומוסיף משקל להצדקת דחיית העתירה על הסף. הטענות לגופן 1. מעבר לנדרש בחנתי את טענות העותר גם לגופן ולא מצאתי שיש בהן להצדיק את קבלת העתירה. 2. בפתח הדברים יצוין, כי אמות המידה לניקוד השאלון ומשקלות המשנה, פורטו במסמכי ההצעה של המשיב וכי הניקוד המפורט של משקלות המשנה הוכנס לתיבת המכרזים לפני המועד האחרון להגשת ההצעות. • הניקוד המירבי לפרק 3 לשאלון 1. הניקוד המירבי שנקבע לפרק 3 לשאלון, הוא 20 נקודות. פרק זה מחולק לשני פרקי משנה - 3.1 "מיקום המשרד ונגישות" ו- 3.2 "יכולת ארגונית". פרק המשנה 3.1 מורכב מארבעה מרכיבים, שלכל אחד מהם נקבע ניקוד מירבי. סך הניקוד של מרכיבי פרק המשנה 3.1 הוא 14 נקודות וסך הניקוד של פרק המשנה 3.2 הוא 6 נקודות. בכותרת של פרק המשנה 3.1 נרשם בטעות "15 נקודות". העותר קיבל בפרק משנה זה 13 נקודות והוא טוען שיש לראות אותו כמי שקיבל 14 נקודות, שכן הוא קיבל נקודה אחת פחות מהניקוד המירבי שהוא 15 נקודות. 2. טענת העותר חסרת יסוד. הניקוד לכל פרק 3 הוא 20 נקודות. הדבר עולה באופן ברור מסכימת הניקוד של כל מרכיבי הפרק. פשוט שהכיתוב בכותרת פרק המשנה 3.1, "15 נקודות", הוא טעות. סכימת מרכיבי פרק המשנה 3.1 פשוטה וברורה והיא עומדת על 14 נקודות. אין כל טעם המצדיק להעניק לעותר נקודה נוספת. ובודאי שאין הצדקה לכך שבית המשפט יתערב בהחלטת המשיב שלא להעניק לעותר נקודה נוספת. • קביעת הניקוד למיקום משרד העותר ברהט 1. במסמכי המכרז צוין כי "ינתן משקל למיקום המשרד בישובים בהם קיים ריכוז פונים גדול". בפירוט הניקוד למרכיבים נקבע סולם ניקוד ברור למיקום משרד המציע. הישובים חולקו לשלושה סוגים בהתאם לריכוז הפונים ללשכה בכל ישוב - גבוה, בינוני, נמוך. רק הערים באר שבע ואשקלון, בהן ריכוז הפונים ללשכה גבוה, קיבלו 6 נקודות. הערים רהט, קרית גת, אופקים, דימונה, וישובים אחרים בסדר גודל דומה, קיבלו את אותו ניקוד - 4 נקודות. 2. ניקוד הישובים כאמור, ענייני וסביר ואין מקום לראות בו כמפלה, המצדיק התערבות בית המשפט. • ניקוד על שליטה בשפות 1. הניקוד המקסימאלי שניתן במסמכי המכרז לפרק "שפות", הוא 5 נקודות. השפות להן ניתן ניקוד הן, ערבית, רוסית ואמהרית. שלמעט עברית, הן השפות הנדרשות בעיקר, לצורך ייצוג הפונים ללשכות המשיב. 2. העותר ציין בהצעתו כי הוא שולט בעברית, אנגלית, ערבית, איטלקית, ספרדית וצרפתית. וקיבל 2 נקודות על שליטתו בשפה הערבית. יתר השפות, כאמור, אינן מקנות ניקוד. 3. קביעת ניקוד רק לשפות מסוימות, השימושיות למטרה הקשורה בנושא המכרז, הינה קביעה סבירה, שאין מקום להתערב בה. אין הצדקה לזכות בניקוד מיוחד על שפה שאינה תורמת לשירות שעורך הדין אמור להציע לפונים הרגילים, שהמכרז מכוון אליהם. משכך, צדק המשיב בכך שלא העניק לעותר נקודות על השפות האחרות מאלה שאינן כלולות בשפות שנקבע כי הן מזכות בניקוד. • ניקוד על השכלה והשתלמויות 1. על פי מסמכי המכרז, תואר משפטי נוסף, מזכה ב 4 נקודות. העותר למד משפטים באיטליה, שם תואר במשפטים הוא תואר שני. והוא ביקש לקבל על תוארו זה ניקוד כבעל "תואר משפטי נוסף". המשיבה התייחסה אל העותר כאל מי שהוא בעל תואר משפטי אחד. היא הסבירה, שהיא החליטה לראות במציעים בעלי תואר שני במשפטים מארצות המשפט הקונטיננטלי וארצות מזרח אירופה, כבעלי תואר "בוגר במשפטים" ולא כבעלי תואר משפטי נוסף, כדי למנוע חוסר שיוויון מול עורכי דין בוגרי משפטים במוסדות אקדמיים בישראל, וכן, שבאישור שצורף לתעודה מטעם הוועדה להערכת תארים ודיפלומות אקדמיים מחול צוין מפורשות כי האישור ניתן לצורך דירוג בשכר בלבד. 2. החלטת המשיבה שלא לראות בבעל תואר במשפטים מהמדינות האמורות כבעל תואר גבוה יותר מאשר "בוגר משפטים" בישראל, סבירה. זה וזה הם בעלי התואר המינימאלי הנחוץ לצורך קבלת מעמד של "בוגר משפטים", הדרוש לקבלת רישיון לעריכת דין בישראל. וזה וזה הם בעלי תואר אחד במשפטים. אינני סבור שיש הצדקה לראות בתואר במשפטים מהמדינות האמורות כתואר גבוה יותר מתואר בוגר במשפטים מישראל. 3. בנסיבות אלה, אינני מוצא הצדקה להתערב בהחלטה העקרונית של המשיבה ובישומה על עניינו של העותר. 4. כך גם ברור שעל פי הקריטריוניים שנקבעו על ידי המשיבה, לא היה מקום לזכות את העותר בניקוד על תעודת ההוראה שלו, שהיא אינה "תואר משפטי נוסף". 5. המשיבה קבעה ניקוד של נקודה אחת להשתלמויות משפטיות בהיקף של מעל 40 שעות, שהתקיימו בשלוש השנים שקדמו למועד האחרון להגשת המועמדות, דהיינו מיום 1.12.08 ואילך. מתוך רשימת ההשתלמויות שהעותר ביקש לקבל עבורן ניקוד, רק ההשתלמות בדיני עבודה עונה לתנאים שנקבעו והוא זכה בגינה בנקודה אחת. שאר ההשתלמויות, אינן מזכות בניקוד, בין משום נושאן ובין משום מועדן המאוחר משלוש שנים מהמועד הקובע. משכך, דין טענות העותר בפרק זה - שעל רקע בהירות הגדרת ההשתלמויות המזכות בניקוד ונתוני ההשתלמויות שביחס אליהן ביקש העותר לזכות בניקוד, לא היה מקום מלכתחילה להעלותן - להידחות. 6. טענת העותר, בטיעוניו בבית המשפט, כי יש לראות בהשתלמות שעשה בשפה הצרפתית כ"השתלמות משפטית", משום שהיא מאפשרת לו לקרוא את אמנת האג בשפה הצרפתית, בה היא כתובה במקור, מבקשת להרחיב את משמעות הביטוי "השתלמות משפטית" הרחק מעבר לגבולותיו ואין לקבלה. • חלוקת המכרז בתחום המעמד האישי הין דוברי ערבית לעברית המשיבה הסבירה את חלוקת המכרז הנוגע לתחום המעמד האישי, בין דוברי ערבית לעברית, בכך שייצוג פונים ערביים בתחום זה דורש ידע מסוים בדין השרעי ובפרקטיקת בתי הדין השרעיים וייצוג פונים יהודיים בתחום זה דורש ידע מסוים בדין העברי ובפרקטיקת בתי הדין הרבניים, ושלרוב הכמעט מוחלט של עורכי הדין שאינם דוברי ערבית אין את הידע המסוים הנדרש בדין השרעי ובפרקטיקת בתי הדין השרעיים ולרוב עורכי הדין דוברי הערבית אין את השליטה הנדרשת בדין העברי ובפרקטיקת בתי הדין הרבניים. הנחות אלה של המשיבה סבירות וענייניות וכך גם החלוקה שהיא עשתה בין עורכי הדין דוברי הערבית לאלה שאינם דוברי ערבית. כפי שהובהר בתשובת המשיבה לעתירה, חלוקה זו לא רק שאינה פוגעת בעורכי הדין דוברי השפה הערבית אלא שבמידה מסוימת היא אף נותנת להם יתרון מסוים. סוף דבר מכל האמור, אני דוחה את העתירה. העותר ישלם למשיב הסך של 7500 ₪. מכרזביטול מכרזחופש העיסוק