עתירה כנגד החלטת משרד הפנים לפיה לא הותרה כניסתה של עותרת לישראל וכנגד החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים ליתן לעותרת מעמד כאשתו של עותר 1 (להלן: "העותר"). הרקע לעתירה לטענות הצדדים 1. עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. העותר יהודי, אזרח ישראל, יליד 1951 שעלה לישראל מגרוזיה ביום 10.7.96. בשנת 1994 עוד בהיותו בגרוזיה הכיר את העותרת, אזרחית גרוזיה ילידת 1971. נוצר בניהם קשר זוגי אשר לטענת העותרים הפך ברבות הימים לקשר רומנטי. כעבור שישה חודשים ממועד עלייתו של העותר לישראל, חזר לגרוזיה והתגורר לטענתו יחד עם העותרת במשך שנה. בחודש פברואר 1998 העותר הגיע לישראל ובחודש אוקטובר 1998 העותרת הגיעה אף היא לישראל עם אשרת תייר למשך חודש ימים אך בפועל היא נותרה בישראל ללא היתר עד גירושה לגרוזיה בחודש מאי 1999. החל מאותו מועד ועד לשנת 2005 נותק הקשר בין העותרים עד אשר באותה שנה נסעה בתו של העותר לגרוזיה, שם פגשה את העותרת באקראי. חרף האמור, העותר לא נסע לגרוזיה כדי להיפגש עם העותרת אלא רק ביום 5.6.07 עשה כן ופגש את העותרת. בסמוך לכך, ביום 23.6.07 נישאו השניים בנישואים אזרחיים בגרוזיה ושלושה ימים לאחר מכן, ביום 26.6.07 שב העותר לישראל. 2. חודשיים לאחר הגעתו של העותר לישראל, ביום 15.8.07 הוא ביקש לאפשר את כניסת העותרת לישראל לצורך פתיחת הליך מדורג של איחוד משפחות. ביום 25.3.08 הוחלט לדחות את הבקשה ואף ערר שהוגש ביום 18.4.08, נדחה. מאז ניהלו העותרים מספר הליכים מול המשיב עד אשר בשנת 2011 הגיש עתירה לבית משפט העליון (בג"צ 4985/11) וכן עתירה מנהלית (עת"מ 23022-11-11) אשר נמחקו על הסף בשל אי מיצוי הליכים. בסופו של יום, ההשגה שהגיש העותר לוועדת ההשגה לזרים נדחתה ביום 19.11.02 כשלא נמצא בנסיבות העניין כי הקשר שבין העותרים הוא קשר "הראוי להגנה" וכי מדובר בנישואין פיקטיביים שעל פניהם לא נועדו אלא להקנות לעותרת מעמד בישראל סבירה, ואין מקום להתערב בה. מכאן הערעור שבפני. 3. לטענת העותרים נישואיהם הם כנים וכי למרות שהעותר מתגורר בישראל והעותרת מעבר למדינת הים במדינת גרוזיה, יש ביניהם קשרי אהבה והם נמצאים בקשר שוטף באמצעות מערכת ה"סקייפ". כמו כן, העותר, למרות דוחקו הכלכלי, שולח לעותרת כספים מידי פעם בפעם. העותרים דחו את טענת המשיב שיש לייחס משקל להפרש הגילאים ביניהם (20 שנה), כמו גם את טענת המשיב שיש לייחס משקל להעדר מפגשים ביניהם. לטענת העותרים אין בהפרש הגילאים כדי להשפיע בצורה כזו או אחרת על מהות הקשר ביניהם ועל כנותו. כמו כן, העותרים חפצים להיפגש זה עם זו, אך אין באפשרותו של העותר לצאת מישראל לבקר את העותרת מאחר ומקורותיו הכספיים דלים ביותר, הוא מתקיים מקצבת נכות ואין באפשרותו לממן כרטיסי טיסה לגרוזיה. מה גם שהעותרים מקיימים קשר טלפוני רציף בניהם, הן באמצעות מכשירי טלפון סלולאריים והן באמצעות ה"סקייפ", כאמור. 4. מנגד לטענת המשיב, דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל השיהוי בהגשתה כחמישה חודשים וחצי לאחר דחיית ההשגה על ידי וועדת ההשגה לזרים, הן בשל אי צירוף תצהיר מטעם העותרת (דבר אשר מצא את פתרונו לכאורה במסגרת ההודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 5.7.13 אליה צורף תצהיר), והן בשל העדר ניקיון כפיים של העותרים באי חשיפת כל העובדות הנוגעות לעניין ובשל שהייתה הבלתי חוקית בישראל של העותרת בשנת 1998. לגופו של עניין נטען כי הנישואים של העותרים אינם נשואים כנים אלא פיקטיביים. המשיב הצביע על כך כי במשך השנים העותרים בקושי דיברו ביניהם וכי דחיית בקשתם מבוססת על מכלול נסיבות העניין אשר מלמדות כי אין המדובר במי שמקיימים ביניהם קשר זוגי כן. העותרים לא הרימו את נטל הראיות המוטל על שכמם כדי להוכיח את כנות ואמינות הקשר הזוגי הנטען, ולכן הוחלט כדין לדחות את הבקשה להתיר את כניסת העותרת לישראל כמו גם שלא להחיל את ההליך המדורג בעניינם. בכל מקרה על בית משפט לנהוג משנה זהירות בבואו לבחון את עמדת המשיב ואת משקל הראיות המנהליות עליה ביסס את החלטתו ואל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו. דיון והכרעה דין העתירה להידחות. 5. נקודת המוצא היא שאין לעותרת כל זכות קנויה לכניסה לישראל ולשהייה בה. מתחם שיקול הדעת הניתן לשר הפנים, לו הסמכויות להקנות אשרות כניסה לישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 הינו רחב (ראו לדוגמא עת"מ (י-ם) 5920-02-13 פלוני נ' משרד הפנים, 27.6.13). כמו כן, זכותו של אזרח ישראלי לחיי משפחה בתוך גבולות ישראל אינה זכות מוחלטת, כי אם זכות יחסית. לפיכך, בן הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות ישראל מכוח קשר זוגי לאזרח ישראלי (בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950). החלטה לגבי התאזרחותו של בן הזוג הזר מסורה לשיקול דעתו של שר הפנים, המתחשב בין היתר בעצם קיומו של הקשר בין בני זוג. במסגרת זו יש למנוע השתקעות שוהים בלתי חוקיים בישראל. 6. במקרה זה, די נהיר כי הקשר בין העותרים אינו קשר נישואים כן וכי החלטת המשיב שלא להיעתר לבקשת העותרים סבירה ואינה מצדיקה את התערבות בית המשפט בה. הנה כי כן, במשך שנים ארוכות העותרים לא קיימו כל קשר ביניהם; הקשר שנוצר בין העותרים, נוצר אך באקראי לאחר ניתוק של מספר שנים; לאחר שנים בהם לא היה ביניהם כל קשר, העותר נסע לפגוש את העותרת, ובתוך שבועיים הם נישאו וכעבור מספר ימים חזר העותר לישראל; מתוך גרסתם עולה חוסר מעורבות זה בחייה של זו כמצופה מבני זוג נשואים; במסגרת הדיונים אצל המשיב הצהיר העותר כמו גם בנו כי העותר אך זקוק לאישה שתהיה לידו כדי שתטפל בו לצרכיו; העותרת עצמה בחרה שלא לממש את הזמנתה לישראל על ידי בתו של העותר על אף שהופנתה על ידי קונסול ישראל במקום מגוריה לסור למשרדי המשיב ולהסדיר לעצמה אשרת כניסה; הייתה התרשמות בלתי אמצעית שלילית של המשיב מהעותרים מהקשר הזוגי הנטען על ידם. במסגרת הראיון שנערך להם בנפרד הם מסרו מידע סותר בנוגע להיכרות עם הורי העותרת. העותר ציין כי פגש בהורים ואילו העותרת טענה כי לא התקיים כל מפגש שכזה. כמו כן, העותרת טענה כי לאחר הנישואים הגיע העותר לבקר אותה פעם אחת בלוויית בתו, ואילו במקום אחר טענה כי העותר הגיע עם בנו. הצטברותן של נסיבות אלו מלמדת אפוא, כי הקשר בין העותרים הינו קשר מלאכותי ולא אמיתי. 7. אכן במסגרת ההודעה שהוגשה ביום 5.7.13 צירף העותר פלטי מחשב מהם ביקש להצביע על הקשר במערכת הסקייפ הקיים בינו ובין העותרת, כמו גם על העברות בנקאיות של כספים אשר העביר לעותרת מדי פעם. ברם, עיון בפלטי מחשב אלה מלמד כי השיחות התקיימו כולן בשנת 2013 וכי למעט העברה בנקאית אחת בשנת 2007, אחת בשנת 2008, אחת בשנת 2010 אחת בשנת 2011, ואחת בשנת 2012, הכספים האחרים שהועברו לעותרת הועברו רק בשנת 2013 לאחר דחיית השגתו בגינה הגיש את העתירה. בנוסף, נמצא כי יש ממש בטענות המשיב, הן באשר לחוסר תום לבם של העותרים והן באשר לשיהוי בהגשת העתירה. 8. סופו של יום, אפוא, לא נראה כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב או בהחלטת יו"ר וועדת ההשגה אשר דחתה את השגתם של העותרים. ההחלטה כמו גם דחיית ההשגה הן החלטות סבירות בנסיבות העניין. כאמור, העתירה נדחית. העותר מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולכן איני עושה צו להוצאות. משרד הפנים