טען מבדיקת חשבונותיו התברר לו, כי חויב בתשלומי "ריבית דריבית" הגם שלפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, נזקפים לחובות שבפיגור הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וכן ריבית בשיעור של 0.75% לחודש. מכאן, שתוספת הריבית איננה אמורה לחרוג מריבית מצטברת של 9% לשנה, בעוד שהמשיבה עורכת את החישוב בשיטת "ריבית דריבית" ומגיעה לריבית שנתית בשיעור של 9.38%. ג. המבקש, לטענתו, שילם ריבית ביתר בסכום של 11.44 ₪, ולפי הערכתו ועל יסוד פרסום הדו"ח הכספי האחרון של המשיבה לשנת 2011, שלדעתו נתוניו זהים גם ביחס לשנת 2012, ובהתאם לייעוץ חשבונאי שקיבל, גבתה המשיבה מן התושבים, לטענת המבקש, ריבית ביתר, שלא כדין, בסכום כולל של 1,108,160 ₪, וזאת בגין תשלומי חובה, ארנונה ומים. ד. המשיבה הגישה הודעת חדילה לפי סעיף 9 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "החוק") והודיעה, כי במהלך מרץ 2013 היא פנתה לחברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ, המנהלת עבור המשיבה את מערכת המִחשוב של הגבייה, והודיעה לה, כי היא מעוניינת לשנות את שיטת חישוב הריבית במערכת הגבייה, וזאת באופן שהריבית תחושב באופן רגיל (כלומר, לא "ריבית דריבית") בתוקף מיום 1.1.2011. לאחר שהמשיבה שילמה הוצאות בגין עדכון המערכת, בוצעה בדיקת תקינות שיטת החישוב החדשה והוגשה בקשה ליישומה לפי נוהלי החברה לאוטומציה, אשר הודיעה ביום 15.4.13 על עדכון החישוב במערכת הגבייה של המועצה, לפי "ריבית רגילה" וזאת החל מיום 1.1.2013. ה. בהתאם לכך מודיעה המשיבה, כי תושביה אינם מחוייבים בחיוב "ריבית דריבית" בגין פיגור בתשלומי החובה למועצה החל מיום 1.1.13 וזאת, כך טוענת המשיבה, ללא כל קשר לתביעה ולטענותיו של המבקש. המשיבה טוענת, כי למרות רישום החיוב ב"ריבית דריבית" במערכת הגביה הרי בפועל היא לא גבתה "ריבית דריבית" מתושביה, והדו"חות הכספיים אליהם מתייחס המבקש נוגעים רק לסכומי הקרן של חובות התושבים ללא ריביות. לטענת המשיבה המונחים: "גביית פיגורים", וכן "יתרות פיגורים" המופיעים בדו"חות הכספיים התייחסו לתשלומי החוב שבפיגור ולא ל"ריבית פיגורים". נטען בהודעת החדילה, שתושבי המשיבה אך בקושי משלמים את החובות הנומינליים שלהם וטענות המבקש לגבי גביית "ריבית דריבית", כך נטען, אינן מבוססות. ו. באשר למבקש עצמו טוענת המשיבה, שבפועל הוא לא שילם "ריבית דריבית" ולמרות ששילם חלק מחובות העבר שלו, הרי הוא נותר חייב תשלומי חובה למשיבה לשנים 2011, 2012, ו-2013. המשיבה מצביעה על כך, שמעיון בסעיף 15 לתובענה שהגיש המבקש עולה, שהמבקש עצמו טוען שהוא חוייב, אך הוא אינו טוען כי שילם, שהרי טענתו היא כי הוא חוייב בריבית ביתר בסך של 11.44 ₪. טוענת המשיבה, שמכיוון והסכום לא נגבה על ידי המשיבה, ממילא גם אין למבקש עילה להשבה, ואין בקשתו עונה על דרישות החוק לצורך הגשת תובענה ייצוגית. ז. עוד טוענת המשיבה, כי לאחרונה אושרו ואוחדו תביעות ייצוגיות בשאלות זהות נגד רשויות מקומיות אחרות והן תלויות ועומדות בפני בית המשפט המחוזי מרכז, ורב הדמיון בין כתבי בית דין שהוגשו שם לענייננו. מכל מקום, כך טוענת המשיבה, אין מקום לפסוק לזכות המבקש גמול ושכר טרחת עו"ד הולם כשלא זו בלבד שאין לו עילה להגשת הבקשה, אלא שהענין כבר תלוי ועומד להכרעת בית המשפט בעניינן של רשויות מקומיות אחרות, רשויות גדולות ויציבות אשר בשונה מן המשיבה, אכן גבו את אותה "ריבית דריבית". להודעת החדילה מצורף תצהיר גזבר המועצה. ח. בתגובת המבקש להודעת החדילה נטען, שאין למבקש התנגדות לקבלת הודעת החדילה ולמתן פסק דין בהליך, אך בכפוף לפסיקת גמול ראוי למבקש ושכר טרחת עו"ד הולם לב"כ המבקש. מציין המבקש, שגם לפי שיטת המשיבה, תוקנה המערכת באופן שחישוב הריבית על תשלומים שבפיגורים ייעשה לפי ריבית פשוטה החל מיום 1.1.13, ומכאן שהמשיבה מודה למעשה שקודם לכן התנהלה גביית הריבית בשיטת "ריבית דריבית". קיימת איפוא הודאה מטעם המשיבה בדבר גביית "ריבית דריבית" לפחות עד לתאריך 1.1.13, מועד בו תוקן הפגם. לכן, כך טוען המבקש, אין לקבל את טענת המשיבה לפיה ריביות בשיטת "ריבית דריבית" לא נגבו, שאחרת לא היה צורך לפנות לחברה לאוטומציה לתיקון המערכת. מעיר המבקש, שהמשיבה גם לא הציגה חלופה חישובית אחרת התומכת בגירסתה לפיה לא היה חיוב ריבית בשיטת "ריבית דריבית", בעוד שהמבקש צירף לתביעתו ולבקשה לאישורה כייצוגית פירוט חישובי ברור שנערך לפי ייעוץ חשבונאי מוסמך. ט. מוסיף המבקש, שמעיון בנספח 3 להודעת החדילה עולה, כי המערכת תוקנה בעקבות פניית המשיבה מיום 15.4.13, משמע, לאחר הגשת התובענה נשוא הליך זה, ולכן אין לקבל את טענת המשיבה כאילו היא פעלה לתיקון המערכת ללא קשר ואף טרם הגשת התובענה הייצוגית. מדגיש המבקש, שאין כל תיעוד המראה שהמשיבה פנתה במהלך מרץ 2013 לצורך תיקון המערכת לחברה לאוטומציה. י. מוסיף המבקש, כי הוא חוייב בריבית לפי שיטת "ריבית דריבית" ואף שילם זאת, לפחות בנוגע לתשלומי חובה המתייחסים לשנתיים שקדמו להגשת התובענה. התשלום בוצע באמצעות העברת פיקדון למשיבה, ומדובר בפיקדון שהופקד על ידי המבקש בבית משפט השלום בחדרה בת.א. 3016-01-12, בסך 45,979 ₪. בגין העברה זו הנפיקה המשיבה קבלה למבקש לפיה רואים חפיפה בין התשלומים לבין החיובים נשוא נספח 4 להודעת החדילה. לכן, כך טוען המבקש, יש לדחות את טענת המשיבה לפיה לא שילם המבקש "ריבית דריבית". יא. באשר לטענת המשיבה, כי סכומי הפיגורים אשר בדו"חות הכספיים הם בשיעורים נומינליים טוען המבקש, שטענה זו לא גובתה בראייה כלשהי והיא נטענה בעלמא מבלי להביא אישור או תצהיר מעורך הדו"חות הכספיים. יב. בהתייחס לתביעות דומות נגד רשויות אחרת בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"צ 52342-07-11) מציין המבקש, שביום 27.3.13 ניתנה החלטה לפיה הבקשות התקבלו, והתובענות אושרו כייצוגיות. יג. לטענת המבקש, ההליך נשוא הדיון כאן השיג תועלת רבה לקבוצה המיוצגת והביא לכך שהמשיבה תחדל מלגבות ריביות על פיגורים בתשלומי חובה שלא כדין. נטען על ידי המבקש, שהוא ובא כוחו נטלו סיכון בניהול ההליך והשקיעו משאבים רבים והוצאות משמעותיות ועצם הייעוץ החשבונאי לצורך הכנת החישובים עלה למבקש בהוצאה כבדה. יד. לטענת המבקש, יש לאשר את נכונות סכום הגבייה הבלתי חוקית כפי שבא לידי ביטוי בתביעה ובבקשת האישור, וזאת בהעדר כל חלופה חישובית אחרת מטעם המשיבה. עוד מציין המבקש, שהחובות אשר בפיגור אשר טרם שולמו, פחתו או עומדים לפחות בעקבות החדילה, ולכן, לגבי תושבים שטרם שילמו חובות שבפיגור, הושגה תועלת ונמנעה האפשרות לגביית "ריבית דריבית" על ידי המשיבה מתושבים אלה. מכאן שיש מקום לפסוק לזכות המבקש - לטענתו - גמול ראוי ושכר טרחת עו"ד הולם. לדעת המבקש, יש מקום לפסוק לזכותו גמול בסך 50,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד לזכות בא-כוחו בסכום של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ. טו. בתשובתה של המשיבה נטען, כי תושבי המועצה רובם ככולם בקושי משלמים את קרן החוב. בשנת 2010 אחוז הגביה מן השוטף היה 14.54% מכלל בתי האב בגין ארנונה, ומים 45.17%. בשנת 2011 היתה הגביה בשיעור של 37.28% בגין ארנונה, ובגין מים 50.89%. מוסיפה המשיבה, שמתדפיסי חוב הארנונה שצירף המבקש עולה, כי סך הריבית השנתית שהוא נדרש לשלם עמד לשנת 2011 על 5% לשנה בלבד, במקום 9% המותרים על פי דין (לשיטתו), ובשנת 2012 עמדה הריבית על 4% לשנה בלבד, במקום 9% המותרים על פי דין, לשיטתו. טז. מוסיפה המשיבה, כי המבקש שילם ביום 21.2.13, לאחר הליכים משפטיים, סך של 45,979 ₪ על חשבון חובו למועצה עד סוף שנת 2012, בעוד שחובו עמד על סך נומינלי, ללא ריבית וללא הצמדה, על סך של 48,699 ₪, לפי נספח 4 להודעת החדילה. מכאן, כך טוענת המשיבה, שהתשלום שביצע המבקש לאחר הליכים משפטיים, אף לא כיסה את קרן החוב, ובוודאי שלא ריבית חריגה או ריבית כלשהי, שלא לדבר על הוצאות משפטיות. מעיון בקבלה שצירף המבקש לתגובתו אף עולה שלא נגבה ממנו, כך טוענת המשיבה, תשלום בגין ריבית כלשהי. יז. מוסיפה המשיבה, שהמבקש עדיין חב לה סכומים נוספים, ולכן אין המדובר בתביעת השבה, ואין למבקש מעמד כתובע בתובענה הייצוגית. על מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית לשכנע בקיומה של עילת תביעה אישית במידת סבירות ראויה, ובענייננו לא הונחה תשתית כנדרש, ולמעט דברים בעלמא, לא צורפה כל אסמכתא חשבונאית המפנה לדו"חות כלשהם, ולא הוגשה חוות דעת מתאימה. המבקש אמנם טוען כי טענותיו מבוססות על ייעוץ חשבונאי, אך הוא לא צירף אסמכתא לכך. יח. המשיבה מדגישה שהיא הורתה לחברה לאוטומציה לתקן את שיטת חישוב הריבית עוד בטרם הוגשה הבקשה לתובענה ייצוגית, שהרי מכתב החברה לאוטומציה אל המשיבה (בתשובה לבקשת המועצה לעדכון שיטת החישוב במהלך מרץ 2013) נושא תאריך 2.4.13 (נספח 1 להודעת החדילה). לאחר שקויימו התנאים ובוצע התשלום נשלח מלוא החומר בחזרה מן המועצה אל חברת האוטומציה לביצוע סופי בפקס מיום 17.4.13. מכאן טענת המשיבה שיש לדחות את בקשתו של המבקש לגמול ולשכ"ט עו"ד. יט. המשיבה מדגישה, כי המבקש הגיש את הבקשה לאחר שהמועצה כבר החלה בתהליך שינוי שיטת החישוב. המבקש, כך נטען, הגיש את בקשתו מבלי שיש לו עילה לתביעה נגד המועצה. אילו היה פונה המבקש למשיבה בפנייה מוקדמת, טרם הגשת התובענה, היה מגלה כי המועצה כבר פועלת בעניין, דבר שהיה מייתר את הגשת התביעה ואת הבקשה לאשורה כייצוגית. חובת תום הלב, כך טוענת המשיבה, כוללת בירור מוקדם ופנייה מוקדמת למשיבה, כדי למנוע בזבוז משאבים מיותרים של שני הצדדים. כ. עוד טוענת המשיבה, כי התובענה היא העתק די מושלם של לפחות חלק מן התובענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת, וכאמור, הטענה של המבקש בדבר "ייעוץ חשבונאי" לא הוכחה. כא. אין איפוא מקום, לטעמה של המשיבה, לטענת המבקש לעניין גמול ושכ"ט עו"ד הואיל והוא הגיש את הבקשה לאחר שהמועצה כבר החלה לפעול בעניין. המבקש לא פנה בעניין מראש אל המועצה כדי לחסוך בעלויות. השקעתו של המבקש בהליך הייתה נמוכה ביותר (אם בכלל) ואין לו כל עילה אישית להגשת הבקשה. לחלופין בלבד, יש מקום לפסוק גמול של כ- 1% מן הסכום המוכח של התובענה הייצוגית, ושכ"ט עו"ד בשיעור של כ- 3% לכל היותר, אך כאמור, לדעת המשיבה, התובענה הייתה מיותרת ומטרידה ויש לחייב את המבקש בהוצאות המשפט. כב. בתגובת המבקש נטען, שהמשיבה בתגובתה, בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט מיום 10.7.13, התייחסה לכל הטיעונים, ולא רק לעניין גמול ושכר טרחה. המבקש מציין, כי מן התדפיס שצירפה המשיבה הן להודעת החדילה והן לתשובתה האחרונה, עולה כי יתרת חובו של המבקש עומדת על 15,404 ₪ לשנת 2013, דהיינו, כל חובו של המבקש שקדם לשנת 2013 סולק במלואו, ובמזומן, כולל ריבית פיגורים. כג. מוסיף המבקש, שהחישוב במערכת המחשוב של המשיבה כולל ריבית והצמדה ואין לקבל את טענתה לפיה מדובר בחובות בערכים נומינליים. המבקש מציין, שבניגוד לטענת המשיבה הוא הוכיח עילה אישית לגבייה שלא כדין, והציג נוסחה חישובית שלא נסתרה ע"י המשיבה, שלא הגישה חלופה חישובית אחרת. התיעוד שצירפה המשיבה מראה - לטענת המבקש - כי הפנייה לחברה לאוטומציה הייתה ביום 15.4.13, וכך גם משלוח הפנייה מן המועצה נעשה ביום 17.4.13, כמצויין במסמכים שצירפה המשיבה, משמע, הכל לאחר שהוא הגיש את תביעתו ואת הבקשה לאישורה כייצוגית. כד. המבקש מתייחס גם לאמור בסעיף 3 של תשובת המשיבה. באותו סעיף מציינת המשיבה, כי המבקש עצמו טען שהריבית השנתית שנדרש לשלם עמדה בשנת 2011 על 5% שנתי (במקום 9% המותרים על פי דין) ובשנת 2012 על 4% לשנה בלבד (במקום 9% המותרים על פי דין). על כך מגיב המבקש (בסעיף 5 של תגובתו) ומציין, כי ברור מחישוביו של המבקש שטענתו הייתה שגביית היתר של ריבית הפיגורים עמדה על 4% מתוך סך הסכומים שנגבו בגין פיגורים, ואין להבין מכך שהריבית השנתית היא 4%. המשיבה לא סתרה חישוב זה ולא הציגה כל חלופה חישובית. כה. לעניין העדר פנייה מוקדמת, כותב המבקש שהמשיבה לא העלתה טענתה זו בהודעת החדילה, ואין לאפשר לה להעלות טענה זו לראשונה כיום. מוסיף המבקש, שגם לגופו של עניין העדר פניה מוקדמת אינה טענה שאמורה להכשיל הליך ייצוגי. כו. לטענתו של המבקש הוא ובא כוחו נטלו על עצמם סיכון בניהול התובענה הייצוגית. הכנת החישובים הייתה כרוכה בהשקעת זמן ומשאבים, וקבלת ייעוץ חשבונאי מוסמך, ומדובר בחישובים מורכבים. מוסיף המבקש, שההליך הייצוגי הביא תועלת רבה לתושבי המשיבה, שכן אלמלא התובענה הייצוגית הייתה המשיבה ממשיכה להתנהל באותה דרך, ועם זאת תיקון המחדל הוא רק מתחילת 2013, כך שרובו המכריע של סכום התובענה כבר נכנס לכיסה של המשיבה. מדגיש המבקש, שהודעת החדילה של המשיבה מהווה הודאה על התנהלות בלתי תקינה וגביית ריבית ביתר על תשלומי חובה שבפיגור, וזאת שלא כדין. המבקש חוזר על כך, שהסכום הגבוה של התובענה לא נסתר בחלופה חישובית ע"י המשיבה, והוא עותר לפסיקת גמול בסך 50,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪. עד כאן תמצית מטיעוניהם של שני הצדדים. כז. השיקולים לקביעת הסכום המגיע בגין גמול ושכ"ט עו"ד מופיעים בסעיף 22 וסעיף 23 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בענייננו, מקובל עלי שהמבקש השקיע עבודה בהכנת התביעה, ולרבות הבקשה לאישורה כייצוגית, אם כי לא ניתן לקבוע שהטרחה הייתה רבה בהתחשב בכך שמדובר בסוגיה שמועלית שוב ושוב בהליכים משפטיים רבים נגד רשויות מקומיות ואין המדובר "בחריש ראשון בשדה אשר טרם נחרש". כח. המשיבה מצביעה על כך, שהיא פנתה עוד לפני 2.4.13 לחברה לאוטומציה בעניין יישום שיטה חדשה לחישוב ריבית, כך עולה מנספח 1 להודעת החדילה שהינו מכתב החברה לאוטומציה מיום 2.4.13 אל גזבר המועצה ומתחיל במילים: "בהמשך לבקשתכם...". התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית הוגשו ביום 4.4.13. אישור המשיבה להחיל את השינוי באופן חישוב הריבית נשלח לחברה לאוטומציה ביום 17.4.13. יצויין, שבעוד שהמשיבה ביקשה את החלת השינוי מינואר 2011 (נספח 2 להודעת החדילה) עולה ממכתב החברה לאוטומציה שהשינוי הינו החל מיום 1.1.13 (נספח 3 להודעת החדילה). כט. מכאן, שכאשר ננקט ההליך של המבקש ביום 4.4.13 השינוי בשיטת הריבית טרם בוצע, אלא שהמשיבה בחנה באותו שלב הצעה של החברה לאוטומציה לגבי אופן שינוי השיטה (כעולה מן המכתב מיום 2.4.13). הדעת נותנת שנקיטת ההליך באותה עת הביאה לזירוז קבלת ההחלטה להחיל את שינוי שיטת חישוב הריבית. אוסיף, שאין לקבל את טענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה בגין העדר פניה מוקדמת של המבקש למשיבה. לפי הפסיקה, עצם העובדה שאין התובע פונה לרשות בפנייה מוקדמת אין בה כשלעצמה כדי להביא לדחיית בקשתו לאישור, ועייינו בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.12.2008): "אשר לתום הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלו, תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה." ל. אציין, שבענייננו מדובר בסוגיה שעלתה ועולה לדיון שוב ושוב בהליכים הננקטים כנגד רשויות מקומיות רבות. הדעת נותנת שגם המשיבה חייבת הייתה להיות ערה לריבית היתר שנגבתה על חובות שבפיגור. היה על המשיבה לוודא שתוכנת המחשב שלה תואמת להוראות הדין. גם מסיבה זו אין לייחס משקל של ממש לטענה בדבר העדר פנייה מוקדמת. לא. מאידך גיסא, יש ממש בטענת המשיבה בדבר חובות העבר של המבקש. לפי נספח 4 של הודעת החדילה עמדה יתרת החוב של המבקש, נכון לתאריך 31.12.2012, על קרן נומינלית של 48,669 ₪ (משנת 2008 עד 2012). מתוך סכום זה שילם המבקש ביום 21.2.13 סכום של 45,979 ₪, כעולה מנספח א' לתגובת המבקש להודעת החדילה של המשיבה. מכאן, שאכן נעשה מאמץ של ממש על-ידי המבקש לסילוק החוב, ואולם, התשלום שנעשה באותו מועד טרם סילק את מלוא חוב העבר, ולכן יש מקום לפסוק לזכות המבקש גמול בשיעור נמוך. לב. בעייתיות נוספת נובעת מכך, שהמבקש לא הגיש חוות דעת מקצועית לביסוס טענתו באשר לשיעור החיסכון לקבוצה אותה הוא מבקש לייצג. ער אני לטענת המבקש שבהתאם לייעוץ חשבונאי, ולפי הערכה זהירה, הריבית שנגבתה שלא כדין היא בשיעור של 1,108,160 ₪ (סעיף 15 לבקשת האישור, וכן נספח ג' של הבקשה ונספח החישובים), ואולם, משמדובר בסוגיה המחייבת מומחיות מקצועית מובהקת אין ייעוץ חשבונאי עלום שם יכול לבוא במקום חוות דעת מקצועית הנדרשת כדין, ובוודאי לא בהליך של תובענה ייצוגית שיש לו השלכות על הקופה הציבורית. יחד עם זאת, מובן הוא, ואין ספק, שתיקון שיטת חישוב הריבית, והעמדתה על השיעור המותר על פי דין, מביא תועלת לקבוצה המיוצגת ע"י הפחתת הגבייה, לרבות הפחתת חיובי ריבית היתר בפנקסי המשיבה, ויש אף להביא בחשבון שלהפחתה זו תהיינה השלכות גם לגבי אופן חישוב הריבית על חובות שבפיגור לעתיד לבוא. לג. לצד שיקולים אלה, יש גם להביא בחשבון את העובדה שהגמול ושכר הטרחה משולמים מתוך כספי הציבור וראוי לנהוג בהם בזהירות הראויה תוך איזון בין האינטרס הלגיטימי של התובע לגמול ושכ"ט עו"ד לבין האינטרס הציבורי להתנהלות זהירה ומוקפדת בכספי הציבור. עיינו בעע"ם 2395/07 אכדיה סופטור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (לא פורסם, 27.12.2010): "מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה." ובהמשך, שם: "יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה." לד. עוד יש להביא בחשבון, שעל-ידי הודעת החדילה הסתיים ההליך בתוך זמן קצר, מבלי שהיה צורך לקיים דיון בבית המשפט דבר שהביא לחיסכון ניכר בזמן שיפוטי וכן בזמנם של הצדדים ומשאביהם. לה. על יסוד כל אלה, ומן הנימוקים שפירטתי לעיל, אני מעריך את הגמול המגיע למבקש בסכום של 1,000 ₪, ואת שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקש בסכום כולל של 5,000 ₪. לו. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. אני מאשר את הודעת החדילה ומורה על דחיית התביעה ודחיית הבקשה לאישורה כייצוגית. 2. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד לב"כ המבקש בסכום כולל של 5,000 ₪. המשיבה תשלם סכומים אלה במשרד ב"כ המבקש בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין (הפגרה כלולה במניין הימים) שאם לא כן, ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. רשויות מקומיותחוק הרשויות המקומיותריבית